זהו סיפור של טרק בשוויץ של אמא ובן בין שלושה ימים באלפים הברניים בין בקתות מקסימות בהרים היפהפיים.
בחודש יוני 2023, אחרי שנתיים של קורונה, יצא לפועל טיול הבר מצווה של בני הבכור, איתמר, שכבר חגג 15 שנים. היעד שנבחר היה שוויץ. בתור חובבת טרקים הצעתי לשלב טרק של שלושה ימים ולסיים בעיר. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו יחד לבד בחו”ל וגם הטרק הראשון יחד. בטרק של מספר ימים ישנו אתגר פיזי, ממנו לא חששתי ואתגר נפשי מורכב הרבה יותר, בעיקר סביב התנתקות מהמציאות היומיומית שלנו, המאופיינת בחיבור בלתי פוסק למדיה ומסך באשר הם ולתחושה של “להיות בעניינים”.
שבילים נוחים ונוף שוויצרי מדהים מכל עבר בפאתי היישוב Stechelberg
שוויץ – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות למטיילים
שוויץ מרושתת בשבילים בכל הרמות, ממיטיבי לכת ועד להולכים עם עגלות ילדים וכסאות גלגלים. כל זאת גם במרומי ההרים, הודות לקיומה של רשת תחבורה ציבורית ענפה ויעילה: אוטובוס, רכבת, רכבל או כל קומבינציה ביניהם. כל שנותר הוא לבחור את האזור ואורך המסלול ולהתחיל לצעוד. לאורך הדרך ישנן חוות ובקתות בהן ניתן לאכול ו/ או לישון. ברוב הבקתות הלינה היא במעונות עם שירותים ומקלחות משותפות. ישנן גם בקתות מפנקות יותר (כמובן ביחס ללינה במעונות עם שירותים משותפים). כך או כך, הניקיון והסדר מופתיים כיאה לשוויץ. לפיכך, לטרק ראשון שוויץ היא יעד מצויין.
סימוני שבילים המציינים את היעד תוך ציון זמן משוער להליכה (זמן שמייצג מיטיבי לכת!)
נקודת העוגן של הטרק בשוויץ
הטרק נבנה סביב נקודת עוגן, והיא בקתת Obersteinberg, היושבת בבקעה מעל עמק Lauterbrunnen, באלפים הברניים, הנמצאים בחלקו הדרום מערבי של שוויץ ומהווים גן עדן לאוהבי הטיולים. למה דווקא בקתה זו? למען האמת, שאין סיבה מיוחדת למעט העובדה שבאחד מספרי הטיולים שברשותי היה רשום כי בילוי של לילה בבקתה הוא חוויה שלא תשכח וכן כך היה לכל הדעות.
באלפים הברניים ישנם אלפי קילומטרים המובילים דרך עמקים, על פני גבעות ומעברים גבוהים. מסומנים ביסודיות וביעילות שבהן שוויץ ידועה. מציעים היקף ומגוון המספיקים כדי לספק את החלומות של רוב המטיילים בהרים.
תכנון של שלושה ימי הליכה בין בקתות הוא אידיאלי ומאפשר לספוג אווירה, להנות מהליכה, טבע ושקט ביחד עם תיק לא כבד במיוחד על הגב. הציוד בכל אחד מהתיקים כלל שני זוגות תחתונים, זוג גרביים תרמיות, חולצה קצרה אחת להחלפה, סווצ’ר, מעיל, כובע, תיק רחצה קטן, מטען וטלפון וכריכים לצהריים של היום הראשון. יתר הדברים נשארו במזוודה במלון בציריך אליו חזרנו בסיום הטרק. תכנון המסלול בוצע באמצעות אפליקצית MAPY, המציגה את אורך המסלול והזמן המשוער להליכה. אם כי יש לציין שהזמן הוא למיטיבי לכת פלוס וכדאי להוסיף כ 25 אחוז נוספים על הזמן המשוערך המתקבל בתכנון.
מפלים לאורך המסלול בעמק Lauterbrunnen
המסלול נכנס לתוך עמק Lauterbrunnen המופלא, עמק צר מוקף בפסגות מושלגות ועשרות מפלים משני צדדיו. ליתר דיוק 72 מפלים!
את הטרק התחלנו בעיירה בשם Murren היושבת על אחת מהמרפסות הטבעיות הצופות לעמק Lauterbrunnen (בתרגום מילולי “הגבר קול / הרבה = Lauter מעיינות = brunnen”), המהווה דוגמא לעמקים שנחצבו על ידי קרחונים. צורתו היא U מושלמת, אותה ניתן לזהות בקלות יחסית אפילו ממטוס. Murren היא עיירה קטנה ויפה עם מלונות מפנקים הצופים לעבר פסגות מושלגות. אם כבר פסגות, אז חייבים להגיע לאחת לפחות.
אל פסגת השילטהורן
הפסגה הנגישה מ Murren באמצעות רכבל היא השילטהורן (Schilthorn). בימים בהירים ניתן לראות ממנה את המון בלאן, הפסגה הגבוהה ביותר באלפים. אנחנו זכינו בשמיכת עננים נמוכה שהסתירה חלק מפסגות ההרים. הנוף עדיין היה דרמטי ויפה. ההפתעה הגדולה דווקא חיכתה במקום הכי לא צפוי: בשירותים. עם מוזיקת ג’יימס בונד, דלתות אוטומטיות עליהן מודבקות צלליות ומים חמים בברזים שתמיד מתקבלים בברכה בגבהים. הם היו רק חלק מהמתחם הסוריאליסטי בפסגה בו יש גם מסעדה, מוזיאון וקולנוע המוקדשים לסרט של ג’יימס בונד “בשירות הוד מלכותה” שצולם כאן בשנות השישים ומהווה ניגוד מוחלט לטבע שמסביב. עד כאן הכל טוב ויפה. מודרני, ללא מאמץ מיוחד ומחובר למוכר – קולנוע, רכבל ושירותים עם מים חמים בברז ואנשים בכל הגילאים מסביב.
גלו את הווצאפ השקט שלנו:
מהפסגה ירדנו ברכבל חזרה ל Murren ומשם בירידה ארוכה, עם שיפועים חדים ועיקולים, שמתחו את השרירים והסבלנות לקצוות חדשים. החלטתי לתת לאיתמר לנווט באמצעות MAPY בטלפון ולהעריך את הזמנים עד ההגעה לעיירה. המודעות למקום והאחריות התגלו כחשובים להמשך ההליכה הארוכה, המתפתלת והמייגעת מטה. הגענו לעיירה Stechelberg, בה העברנו את הלילה הראשון במלון מטיילים בסיסי, עם שירותים ומקלחות משותפות ומטבח אחד גדול ומאובזר לבשל בו. במקלחת נדרש היה לשלשל מטבע של 2 יורו תמורת 5 דקות של מים חמים. לא היה במלון אינטרנט או טלוויזיה. היו שקעי חשמל והיה לנו Hotspot שאפשר חיבור למוכר: לאינטרנט, לטלפון לאבא, ולצפייה בסרטים קצרים שהשרו על איתמר ביטחון בתוך השקט העצום מסביב (ואולי קצת מלחיץ), בו נשמעים רק המפלים שמסביב ובליל שפות שונות של מטיילים מבוגרים בודדים, שהיו במלון. השעה הייתה כבר מאוחרת יחסית לשוויץ, על אחת כמה וכמה, בכפר מבודד בקצה עמק, בו המסעדה היחידה שישנה סוגרת את המטבח ב 19:00. אחרי מקלחת של חמש דקות (מדוד), רגע לפני שהמים משתנים לקפואים והתארגנות מהירה, יצאנו למסעדה. הגענו ב 18:45.
פונדו – גבינות מומסות על פתיליה, תענוג לחיך. ביחד עם כוס יין, זה שילוב מנצח וראוי לכל יום מאומץ
במסעדה היחידה שהייתה פתוחה התענגנו על פונדו גבינות, תערובת של גבינות מקומיות מומסות, מבעבעות, מוגשת על פתילית גז, ביחד עם קרעי לחם לטבילה.
בתור צמחונים ובררניים בחרנו בפונדו, תערובת גבינות, שהוגשה על פתיליה לשמירת החום והמרקם, בתוספת של קרעי לחם לטבילה. טעים ומשביע מאוד. אחרי ארוחה כזאת, נותר רק להניח את הראש על כר ולעצום עיניים. השינה לא איחרה לבוא. התעוררנו בבוקר לאותו שקט בדיוק שאפיין את הלילה קודם. אכלנו ארוחת בוקר ואיתמר התחבר שוב לאינטרנט לטובת שיחת הטלפון לאבא והסרטים הקצרים. זו הייתה עבורי המחשה ברורה שהליך זה נדרש לביטחון של איתמר וליכולת או המוטיבציה להמשיך הלאה.
לפני שממשיכים לקרוא: הצטרפו לדיוור השבועי –
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
בקתת הבסיס בטרק בשוויץ
המסלול של היום השני הוביל לקצה עמק Lautrbrunnen ולבקתה Obersteinberg ששימשה כבסיס לתכנון הטרק כולו. המסלול לבקתה היה במגמת עלייה, ברובה בתוך יער עם מגוון עצים, מיני שיחים ושרכים. שלל גווני הירוקים שנגלה במקטע זה היה מגוון להפליא. כך הסב את תשומת ליבי, בני איתמר, כי קיים מחקר בנושא שמות צבעים, הגורס כי אדם יכול ללמוד, להכיר ולהבחין בהרבה גוונים וצבעים אם יש להם שם משלהם. כך לדוגמא Leaf green, Emerald green , כמובן שיש גם ירוק בהיר וכהה המוכרים יותר ורשימת הירוקים עוד ארוכה. לא רק רשימת הירוקים ארוכה, אך היא נבחרה לשמש דוגמא להמחשה. בנוסף לעצים, ליוותה את ההליכה פריחה שהשתנתה עם שינויי הגבהים בהליכה. מעצים גבוהים. צמחייה סבוכה עם מגוון עצום של פרחים, לצמחיה נמוכה, ללא עצים, מלווה בכרים קוצניים, המאפיינת אזורים אלפינים. סך הכל העלייה בגובה הייתה של כ 870 מטרים ואורך המסלול חמישה ק”מ.
בקתת Obersteinberg שוכנת על מרפסת שצופה לנוף מרהיב של עמק Lauterbrunnen, מוקפת פסגות ומפלים. הבקתה פעילה מאז 1880. אין בה חשמל ומים זורמים. שהייה של לילה בבקתה היא אכן חוויה שלא תשכח.
בבקתת Obersteinberg אין חשמל. אין מים זורמים ואין מים חמים. המים בצנרת נשאבים מהמפלים סביב. בכל חדר ישנם נרות למאור. ישנם חדרים זוגיים. אופצית הלינה כוללת ארוחת ערב וארוחת בוקר. לא לשווא נכתב כי בילוי של לילה בבקתה צפוי להיות חוויה שלא תשכח. הבקתה נמצאת במקום מרהיב, בקצה שקע עמק Lauterbrunnen, מוקף בהרים בעלי פסגות מושלגות. הפשרת השלגים והקרחונים בפסגות היא המקור לעשרות המפלים בעמק. הבקתה צופה למפל הגדול ביותר בעמק – Schmadribachfall. אין ספק שבילוי של לילה בבקתה היה חוויה בלתי נשכחת לשנינו, אם כי לא מאותן סיבות. בעיני הייתה זו בקתה רומנטית להפליא ובעיני איתמר שהרגיש שהאחיזה במציאות רופפת עוד יותר מהיום הקודם, היה זה אתגר לא פשוט. לבקתה הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמות ונותרו שעות בודדות עד ארוחת הערב. בעדר שקעי חשמל וצורך לחסוך בסוללות הסלולר וה Hotspot, הצעתי ללכת לאגם אלפיני, בו ניתן לטבול – Oberhornsee, הממוקם 300 מטרים מעל הבקתה ובמרחק של 2.5 ק”מ לכל כיוון (שעה ורבע הליכה לכל כיוון).
נוף אלפיני, חשוף לגמרי, ללא עצים, צמחייה נמוכה, איי שלג מסביב, עדרי איילים (ibexׂ) ומרמיטות. טיפוס אחרון ונחשף האגם בצבע טורקיז יפה, כשכל הפסגות מסביב משתקפות במימיו. ביום חם, היינו זוכים לטבילה ראויה, אך מזג האוויר היה קר מדי.
הדרך לאגם הייתה מפתיעה ומדהימה. ללא ציוד על הגב למעט מעיל ומים ומפגש עם בע”ח פראיים בסביבתם, עשה את שלו. במיוחד עבור איתמר, שאוהב מאוד בע”ח. איתמר צילם עשרות תמונות, תוך יצירת עולם דמיוני וציורי משלו. לתמונות נתן שמות: “הבית של המרמיטה”, האוכל של ה IBEX ועוד. בערב כבר לא היה צורך באינטרנט לשיחות וסרטים. מה גם שכדאי היה לשמור את הסוללה לטובת התמצאות וניווט עבור יום למחרת. הגענו בזמן לארוחת הערב, ב 19:00 כמובן. אחריה שוב נותר רק להניח את הראש לעצום את העיניים. גם הפעם, השינה לא איחרה לבוא. היום האחרון היה במגמת ירידה חזרה ל Stechelberg. בחרנו במסלול שונה מהיום הראשון לצורך הגיוון. היו מספר אופציות שונות לבחירת המסלול, אבל כאשר מוזיאון FIFA וגן החיות של ציריך הם חלק מהתכנית להמשך, המסלול הקצר ביותר היה זה שנבחר. הירידה ערכה כשעתיים בריצה קלה ודילוגים. לא קל להדביק את הקצב של הצעירים.
הנוף הדרמטי של עמק Lauterbrunnen בירידה לעיירה Stechelberg
החששות והחוויה בפועל של טרק בשוויץ
יצאתי לטרק מלווה בחששות רבות, האם יהיה קשה פיזית? מה עם מקלחת ביום השני? האם יהיה משעמם? מה אם מזג האוויר ישתגע? מה נאכל (צמחונים ובררנים)? היו נקודות משבר בימי הטרק: בירידה ביום הראשון שהיתה אינסופית, בבקתות המבודדות ובעלות התנאים הבסיסים מאוד. היה קושי בהתנתקות הממושכת מהמסכים, בסבלנות האינסופית הנדרשת, ובשקט הנדיר מאוד הקיים בטרקים מסוג זה, הנכנסים לעומק ההרים והעמקים, הרחק מיעדי התיירות הפופולריים והשבילים הומי האדם. הטרק אפשר לנו לבלות זמן איכותי לבד ללא הסיחי דעת. השקט מסביב אפשר להעמיק את ההקשבה אחד לשני ודרש שיתוף פעולה סביב ההתארגנות, הכנת האוכל, ארגון התיק, התמצאות בשטח ודאגה הדדית המתפתחת באופן טבעי בהינתן אתגר משותף. חששתי מאוד שאולי הרחקתי לכת, אולי היינו צריכים להישאר במלון 4 כוכבים עם בריכה ב Murren, כפי שאיתמר ביקש אבל אז המשמעות היתה לפספס את כל ההרפתקה הזאת יחד. בטיסה חזרה שאלתי את בני איתמר, האם היה יוצא שוב לטיול זה? האם ירצה לעשות טרקים נוספים? אחרי 10 שניות של חשיבה, התשובה הייתה “כן”. שמחתי לשמוע. התחלתי כבר לחפש ולתכנן מסלולים נוספים לימים שיבואו. הלוואי ויבואו במהרה.
איתמר ואני איפשהו בדרך
