סיור ליקוט: לאנשים שאוהבים לטייל. ולאכול.

יש אנשים שאוהבים לטייל, ויש אנשים שאוהבים לאכול, ויש אנשים שקשה להם עם הדיכוטומיה הזאת ונרשמים לקורס ליקוט. זה מה שאני עשיתי אחרי שהבנתי שכנראה הצמחים שאני הולכת על ידם הם יותר מרק שווים תמונה אלא אולי גם שווים נשנוש. יומן אישי מסיור ליקוט

נפגשנו בבוקר שישי קפוא של ינואר ביערות מנשה ליד עין השופט. מרחוק זיהיתי קבוצה של אנשים שמנסים להתחמם עם חליטת תה מסתורית שהכין ברק, מדריך של הקבוצה, ליד נחל שזרם כמה מטרים מהם. אחרי שיחת חולין קצרה יצאנו לדרך.

המטרה: ארוחת צהריים.

האמצעים: שיטוט ביער וחיפוש אחר אוכל.

המשתתפים: אנשים מכל הארץ, החל מצעירים אחרי צבא, זוגות נשואים, שפים, נשים דרוזיות ואנשים לקראת הפנסיה.

התחלנו את הסיור בהתבוננות בבריכה קטנה שיצר הנחל. מה שנראה עד לפני רגע כמו צמחיית נחלים, עכשיו כבר נמצא בידיים שלנו אחרי שברק הכריז שמדובר בכרפס הביצות וגרגיר נחלים. התבקשנו להריח, להתבונן ולנסות לסמן לעצמנו את ההבדלים ביניהם לפיהם נוכל לזהות אותם. מי חשב שהעלים הירוקים חסרי הייחוד הללו מכילים כל כך הרבה טעם שמאוחר יותר ישתלב בתוך הסלט שלנו? 

מה זה בכלל קורס ליקוט?

את ברק שגיא הכרתי לפני שנה כשחיפשתי ללמוד משהו חדש, שיהיה אפשר לשלב בתוך שגרת עבודה עמוסה. התלבטתי מה יהיה התחביב החדש שאני מחפשת ואז שמעתי על קורס ליקוט והבנתי שמצאתי את הדבר בשבילי. מדובר בקורס של עשרה מפגשים, פעם בחודש. כל פעם במקום אחר בארץ (הקורס של ברק – “בר ליקוט” התרחש בעיקר בצפון) כשבכל פעם פוגשים צמחים שונים בחודשים שונים של השנה ולומדים דברים חדשים שאפשר לעשות איתם משהו טעים ואכיל. החל מפרחי קמומיל, דרך קציצות סרפד, קמח בלוטים, כדורי שוקולד חרובים עם סומאק או סלט עם פרחי כליל החורש. 

כמה פרטים טכניים: עלות הקורס משתנה, כ3,000 שקלים לעשרה מפגשים – לא זול אבל בהחלט שווה את ההשקעה לדעתי. כל מפגש אורך כשש שעות, במסגרתו מלקטים מכל הבא ליד, לומדים המון ומבשלים ארוחת צהריים כיד המלך. 

תמיד ידעת שתלמד ליקוט?

שאלתי את ברק מדריך הליקוט, “ממש לא” הוא צוחק. “אני מלקט מגיל מאוד צעיר, הייתי מצטרף אל סבתא שלי במושב, והייתי נשרך אחריה בשדות. בוקר אחד היא עקרה קוץ גדול מהאדמה, קילפה אותו והגישה לי גבעול עסיסי ומתקתק. כבר קיבלתי טעימות מעשבי הבר שגדלו בשפע בשדות, אבל הפעם המעדן הגיע מקוץ דוקרני ומאיים למראה והסתקרנתי. במשך הזמן למדתי ממנה מה אפשר לאכול טרי ומה רצוי לבשל. בכל בוקר ליקטנו שפע של עלים צעירים, ובחורף חפרנו שורשים טעימים. כתשנו שומר לכאבי הבטן של הגדיים ואגדנו צרורות סרפד לייבוש על קורת הגג. היא החליפה מתכונים עם הפועלות הערביות שתוך כדי קטיף הפלפלים היו מלקטות חובזה ועולש” הוא מספר.

“כשגדלתי, ביקרתי מעט במושב. פה ושם עוד נשנשתי סלק בר משולי השדות, שקדים ירוקים וצנובר, אבל עם הזמן פניתי לכיוונים אחרים. חייתי בקצב מהיר, והצמחים של סבתא נותרו בשולי הזיכרון. כשהילדים נולדו והתחלנו לצאת לטיולים, הרגשתי כאילו נפתח בי סכר, ושטף זיכרונות עלה בי כשראיתי צמחים מוכרים. פתאום רציתי לדעת יותר, קניתי ספרים וחוברות. למדתי ארומתרפיה, על צמחי מרפא ויצאתי לסדנאות ליקוט. בכל פעם שלמדתי על צמח חדש הרגשתי שמח כמו ילד, כמו אז, איתה בשדות”. 

“יום אחד ראיתי סרטון על אפיית פקעות לוף רעילות – זה היה חדש ומעניין, והייתי מרותק. כשהתחלתי ללמוד בקורס מדריכי הליקוט של שימי רף, כלל לא חשבתי שאהיה מדריך. היה כאן מורה שהידע שלו היה עצום, ואני שרציתי ללמוד עוד על צמחים. אבל גיליתי שליקוט הוא הרבה יותר מאיסוף ובישול צמחי מאכל. פגשתי שם אנשים שבזכות החוויה הפכו להיות כמו משפחה. שיחקנו, צחקנו, סיפרנו סיפורים ליד המדורה והתחברנו לפשטות, לשלווה וליופי שהטבע מעניק בכל פעם שאנו בוחרים בו”. 

“בגיל 50 התחלתי להעביר סיורי ליקוט במקביל למקום העבודה הקבוע שלי, כי הבנתי שאני אוהב את הקסם שהליקוט מייצר, היכולת שלו לחבר בין אנשים בפשטות וכנות. לפעמים אחרי סדנה של ארבע שעות אני רואה אנשים שלא הכירו כלל לפני כן מחליפים מספרים. זה לא פחות מפלא והדרך שלי לשנות את העולם. ליקוט צמחי מאכל ופטריות בר פתח בפניי דלת לעולם שלם של טעמים חדשים, אבל ללא אהבתי לבישול וסקרנותי אני בספק אם המזווה שלי היה נראה מעורר תיאבון כפי שהוא נראה היום: בקבוקי ליקרים בשלבי תסיסה שונים, ריבות מתוקות יחידות במינן, רטבים חמצמצים וחמוצים מתובלים – הם רק חלק מהרשימה המפוארת. בכל פעם שאני פותח את דלתות ‘ארון הקסמים’, נדמה שהם רוקעים בחוסר סבלנות – מתי כבר תיקח אותנו לאחת מארוחות הבר הבריאות שלך והכל כך טעימות. אני בוחר באחד ממעשי ידיי, בגאווה ובשמחה לחלוק את הטעם עם אנשים סקרנים כמוני במסע המופלא הזה שאנחנו עורכים”.

צמחים שלא ידעתם שאפשר לאכול

בחזרה לסיור – המשכנו בהסברים על לוף, עלה משולש גדול עם שתי “אוזניים”, שכנראה חלפתם על פניו עשרות פעמים בטבע. הוא צמח רעיל אבל אכיל ונפוץ במטבח הערבי, אחרי בישול ארוך של כמעט שלוש שעות. במקום להשתמש בשיטת הבישול המסורתית, ליקטנו חומעה שמנטרלת את החומרים הרעילים בלוף והופכת אותו למעדן חמצמץ. באופן כללי יש לא מעט צמחים בטבע שהם אכילים אחרי תהליך בישול מסוים. 

יש משהו בלצאת ולחדד את ההתבוננות בשטח ולהבחין שהעשב שעד לפני רגע הייתי רואה אותו כגנרי לחלוטין, הוא למעשה אכיל ואפילו טעים. זה מה שקרה לי כשפגשנו את השום המשולש, מין שום היחיד בארץ שאינו מין מוגן ואפשר ללקט אותו. מתחת לעץ תאנה ערום גדלו עשבים רחבים וארוכים שקצת הזכירו עלים של חיטה. כשהתקרבנו אליהם והרחנו אותם ריח השום העדין התגלה, ומילאנו קערה שלמה במה שהיה עד לפני רגע עשב. זה אחד הצמחים שיותר מצאו חן בעיני במהלך היום.

לאכול קוצים

הסיור המשיך, השמש מדי פעם הציצה מתוך העננים כדי שלא נקפא לגמרי ואז הגענו לאחו רחב מלא בעלים נמוכים רחבים וקוצניים – גדילן. אני הכרתי אותו כקוץ גבוה וסגול, אבל מסתבר שלפני שהוא הופך לקוץ העלים והשורשים שלו אכילים ומשתלבים במוקפץ ותבשילים בצורה נהדרת. הוא גדל כנראה גם בשדה ליד הבית וצריך להיזהר ולא להתבלבל בינו לבין בן דודו הברקן שנראה דומה מאוד וגם הוא אכיל, אבל הרבה פחות טעים.

הגיע הזמן לבשל

סך הכל שוטטנו ביער בערך שלוש שעות, בהן למדנו על כמעט חמישה עשר צמחים שונים ואת הדרך לזהות אותם, עד שחזרנו לנקודת ההתחלה – שם חיכה לנו מחנה עם מטבח שדה מאובזר היטב. ניגשנו למלאכה, כל אחד מהצמחים שליקטנו קיבל יחס שונה והשתלב במתכון אחר לקראת ארוחת הצהריים. גזרנו את הקוצים מעלי הגדילן והפרדנו בין השורש לעלה. הפרדנו את השדרה המרכזית של עלה הלוף ובישלנו אותו על חום גבוה עם החומעה עד לניטרול העקצוץ הרעיל. צלינו פטריות ישעורית אפורה שמצאנו במקרה ליד השביל. קצצנו את השום הירוק, גרגיר הנחלים וכרפס הביצות לתוך סלט עם עגבניות סופר ועוד ועוד. סך הכל הבישולים לקחו שעתיים בערך, עד שהתיישבנו לאכול מכל הטוב שליקטנו. איזו ארוחה זו הייתה – שש מנות מלוקטות כל אחד עם טעמים מיוחדים ושונים שאי אפשר להגיע אליהם רק עם ירקות מהסופר.

ומה עכשיו?

בעיני קורס ליקוט מתאים לכל מי שרוצה להוסיף עוד שכבה בהתבוננות שלו על הטבע והעולם שסביבנו. למי שאוהבת לצאת לטבע בעיניים סקרניות ובטן מקרקרת. אפילו לאנשים שמחפשים לשלב חומרים מקומיים עם טעמים לא שגרתיים בבישול שלהם. ברק בימים אלה נמצא בשלבים האחרונים של הוצאת ספר ליקוט “ליקוט זה בטבע שלי” שמפרט בו עשרות צמחי מאכל שונים, בתיבול קריאה להתבוננות, מעשיות ומתכונים. הוא לא מחליף את המפגש בשטח בעיניו אבל יהפוך לעוד כלי למידה למי שרוצה להיכנס לתחום.

לוקח זמן לצבור ביטחון וידע בשביל לצאת וללקט באופן עצמאי, ולכן לדעתי קורס ליקוט הוא דרך נהדרת להיכנס לתוך העולם הזה בצורה מקצועית ובטוחה. הקורס משלב את האהבה לטבע, את האהבה לאכול ולבישול בצורה מושלמת ומוסיף עוד זוג משקפיים להסתכל דרכם על הטבע.

חשוב לדעת – הכתבה אינה מהווה מידע מקצועי ולא מפרטת ומלמדת אילו צמחים בפועל מומלצים לאכילה. מומלץ להתלוות לאחד ממדריכי הקורסים שיש בארץ על מנת לקבל את הידע הנכון.

 מאת: ענבר חסידים
תמונות: ענבר חסידים, שירה גורקביץ’ זילבר