שישים הרצים שהגיעו הסתדרו לשני מקצים של 5 ושל 10 קילומטר. ריצה ללא מדידת זמן, במסלול ריצת שטח בין הכרמים של הרי יהודה, ללא מטרה תחרותית. מה המניע להגיע למסלול הזה? התלוויתי אל הרצים ואל המארגנים וחזרתי עם תובנות מאלפות.
מרוץ הפיוס – הזמנה ליום ההולדת שלי
את אימוני הריצה שלי עם גיא חלמיש, התחלתי לפני כארבעה חודשים. האימונים התחילו בנחת ולאט לאט התגברו עד שהגעתי לריצה של 4 קילומטרים. את ההישג חגגתי עם ידידי הרב חנן שלזינגר שמיד הציע לי להשתתף בריצת 5 קילומטרים של יוזמת שורשים שהתקיימה ב-17 לאוקטובר. יוזמת שורשים, בערבית ג’ודור, הוקמה מתוך הבנה שהישראלים והפלסטינים עומדים משני צידי המתרס וכל צד רואה את עצמו צודק לגמרי ואת הצד השני טועה לגמרי. כל זאת בעיקר מתוך חוסר היכרות. לכן הארגון שם לו למטרה ליצור הקשבה לנקודת המבט של הצד השני ולהכיר את הנרטיב שלו, גם אם איננו מסכים עמו ואפילו מתנגד נחרצות. אין לשורשים יומרות פוליטיות של הצעה לפתרון הסכסוך אבל יש אמונה שדרך היכרות בינאישית, אנשים יגיעו לקשר ישיר ויקחו יותר אחריות כלפי הזולת.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בוקר אותו יום ראשון שהוא גם יום הולדתי ה-59 החל בליצנות רחוב. יחד עם אסתי הליצנית רקדנו ושרנו ברחוב יפו בירושלים כדי להעלות חיוך על פניהם של תושבי הבירה. שוחחנו עם קבצני הרחוב, ביקשנו דוחו”ת מהשוטרים ויצרנו קשר אישי עם בובות בחלונות הראווה. לאחר מכן חזרתי לביתי באלון שבות להתאוששות קצרה שכללה כוס קפה ומנוחה לקול ציוצי הציפורים בחצר הבית ואני מוכן למרוץ.
חוגגים יום הולדת עם העוברים ושבים בירושלים
מגיעים למרוץ הפיוס בלי לדעת למה לצפות
מרכז שורשים השוכן בצומת גוש עציון הוא מקום מטופח עם רחבת כניסה מקורה חלקית וחדרים נעימים המשמשים למפגשים בין ישראלים לפלסטינים. אני מגיע בתלבושת ריצה כאשר אין לי מושג למה לצפות. החששות שלי נעלמים בין רגע כאשר עשרות אנשים ונשים גודשים את רחבת הכניסה, צוחקים ומשוחחים באווירה של הפנינג. כיבוד קל פרוס על שולחנות ובשולחן ההרשמה מוודאים תשלום ומחלקים חולצות של האירוע. כאן ניתן לראות את מגוון האנשים, מהצד היהודי הגיעו גברים ונשים מאזורים שונים בארץ בטווח גילאים רחב וגם כמה ילדים קטנים שחלקם יהלכו לצד הוריהם וחלקם מלווים את הריצה באופניים. מהצד הערבי הגיעו יותר צעירים וצעירות כולל בדואים מבקעת הירדן, ותושבי נבלוס ויאטה בדרום הר חברון, וביחד הרמוניה ססגונית שנצבעה לאיטה בצבעה הלבן של חולצת המרוץ.בשעה היעודה הגענו לקו הזינוק.
ראשונים יצאו רצי מקצה ה-10 קילומטרים וחמש דקות לאחר מכן יצאנו אנחנו, רצי מקצה ה-5 קילומטרים. אם חשבתי לראות תחרות שבה כל אחד מנסה להגיע ראשון, הרי שהתבדיתי. אמנם היו כמה שרצו ברצינות ואפילו מדדו לעצמם זמן, אבל חלקם הגדול רצו לאיטם ורבים שילבו ריצה והליכה. עבורי זהו האימון היומי ולכן הוא בוצע כמו שצריך והתכונה שמסביב לא הועילה ולא הפריעה. מזווית העין ראיתי עובדי אדמה שמתחילים לטפל בגפנים בסתיו, אוספים עלי שלכת וקוצצים את הענפים כדי לתת לעץ מנוחת חורף לקראת היבול של השנה הבאה. לידם נעצרו רצים והתפתחה שיחה שממנה שמעתי שברי מילים, צד אחד התעניין באירוע ובמטרה שלו והצד השני התעניין בחקלאות שמשלבת מודרני, ריסוס ועוד פעולות נוספות ומצד שני מסורתי, חרישה באמצעות חמורים וכדומה.
מרוץ הפיוס כשמו כל הוא, אינו תחרותי
הפניות היו מסומנות היטב והמשכתי בריצה, הדרך מתפתלת מערבה ובפתאומיות אני חוטף רוח ים חזקה האופיינית לאזור יהודה. אני מנסה ככל יכולתי לשמור על קצב האימון אולם לא מצליח וחייב להאט כדי לשמור על הנשימה. לחבורת נערים ונערות שהוזנקו למקצה 10 קילומטר וכעת הולכת לצידי, נראה שהרוח לא מפריעה. הם הולכים לאיטם, מפטפטים ונראים מאושרים. רכב עומד במחצית הדרך ומחלק מים לרצים ומכאן צריך לחזור באותה דרך. אני מסתובב לאחור ולאחר מרחק קצר פוגש שוב את אותה חבורת נערים ששואלים אותי אם בקרוב מגיעים לפניה חזרה. כשאני מאשר להם שכך הוא הדבר, הם צוהלים משמחה כאילו עייפו מהדרך. אני חולף על פניהם ומגיע לכמה קטעים של עליה, מסביבי הגפנים, הזיתים והרוח וכמה ילדים שטסים במהירות באופניים. העייפות כבר הקשתה לשמור על קצב וברור לי שהתוצאה של האימון לא תהיה מעולה. זהו, הסתיים האימון של 4 קילומטרים. אני נעצר, עוצר את השעון ושומר את האימון. חלק מהדרך ממשיך בהליכה ולפתע קולט שלקראת סיום כל המצלמות יהיו מכוונות עלי. אני חוזר לריצה מהירה ומספיק להצטלם רץ בקלילות ע”י רחפן וצלמת שממתינים למסיימים.
מכיוון שסיימתי בין הראשונים, התערבבתי בין האנשים שנותרו במתחם האירוע, קיבלתי את פני הרצים הבאים ובעיקר פקחתי עיניים ואזניים. נוכחתי לראות כי אכן יצרו קשר ישראלים ופלסטינים. הם אכלו ושתו מהכיבוד והבחנתי שרוב הערבים ידעו עברית, חלקם שוחחו ביניהם באנגלית ולהפתעתי גיליתי ישראלים שדיברו ערבית שוטפת וניכר שזו לא הפעם הראשונה שנפגשו.
ינון במסלול הייחודי של מרוץ הפיוס
המטרות של מרוץ הפיוס הושגו
את האירוע חתמו כמובן מכובדים שעלו על הבמה ודיברו. הייתה זו שעת בין הערביים, השמש החלה לשקוע ומזג האוויר הסתווי צינן את הזיעה מגוף הרצים. דובר פלסטיני סיפר: “לפני כמה שנים הייתי באזכרה של ערפאת ואז הוכרז “בין חרב למילים נבחר בחרב, בין סטירה לנשק נבחר בנשק”. היום אני אומר “בין מלחמה ושלום, נבחר בשלום ופיוס””. דובר פלסטיני אחר אמר “החיים בינינו הם לא נורמליים אבל רצנו כדי להראות מה יכול להיות כאשר נחיה יחד”. דוברת ישראלית שיבחה את האפשרות לעשות דברים יחד, כאשר היא מדברת בעברית ומתרגמת את עצמה לערבית.
חנן שלזינגר וחאלד אבו עוואד, ראשי מיזם שורשים-ג’ודור סיפרו לי מעט על מה שהתרחש מאחרי הקלעים של המרוץ. הם סיפרו כי זוהי הפעם השלישית שבה מתקיים המיזם. הוא התקיים בעבר פעם אחת בגוש עציון ופעם באזור ים המלח. בפעם הקודמת היו מעט מאוד רצים והפעם לשמחתנו הגענו לשישים נרשמים, נראה שהגיעו אף יותר אנשים שהשתתפו בלי להירשם. ישנן שתי מטרות למרוץ: אחת היא המפגש הבלתי אמצעי, מפגש שדרכו התקווה היא להכיר לעומק את הצד השני. המטרה השניה היא גיוס תרומות והיעד ששמנו לעצמנו הוא $75,000. היעד הראשון איננו מדיד ובכל מפגש מעין זה אנחנו מקווים שישנה התקדמות, עצם הכמות של המגיעים משני הצדדים מעידה על תזוזה חיובית. היעד השני הושג והסכום אף עלה על המצופה.
הריצה היא רק תירוץ
מנהלי העמותה אינם חוששים לדבר גם על בעיות: הפלסטינים, בעיקר הצעירים, כאשר הם נחשפים לישראלי ורואים שאיננו נורא כפי שתיארו להם אותו, הם מתמלאים שמחה גדולה על התגלית ומעוניינים להצטלם בריצה ולפרסם את תמונתם, אולם המפגש עם חברים שלהם שלא עברו את החוויה הזו יכול להיות מכאיב ואפילו מסוכן, לכן כל תמונה שמצולמת נבחנת לעומק אם לפרסם אותה. גם בצד הישראלי התמונה לא תמיד ורודה ובישובי יהודה ושומרון לעיתים אין הסכמה לפעילות המשותפת כך שלא כל המשתתפים הישראלים אהודים על ידי שכניהם. אבל כל תזוזה קלה זה לקראת זה מקדמת את המטרה ואנחנו שמחים עליה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של אאוטפאנל
למרות שלא נמדד זמן, לשני המקומות הראשונים מגיעים ישראלי ופלסטיני שרצו 10 קילומטרים. ראשי שורשים השתתפו גם בריצה, חנן, שהתאמן היטב לקראת הריצה הצליח לבצע 10 קילומטרים ואמר: “אני שמח שהצלחתי לרוץ את כל הדרך אבל מאוכזב מהתוצאה של הזמן שלי”. חאלד לעומת זאת פחות מיומן בריצה ואת מסלול ה-5 קילומטרים ביצע בשילוב של ריצה והליכה. שניהם נראים מחויכים ומרוצים בקו הסיום.
אכן, מדובר באירוע חברתי שמטרתו מפגש דו לאומי והריצה היא רק התשתית של האירוע. בשלב הזה היה לי קשה להישאר בטקס, הייתי לבוש בגדי ריצה קצרים והאוויר הלך ונהיה קר עד שממש רעדתי מקור. מאוחר מידי נזכרתי שהמארגנים אמרו להביא בגדים ארוכים לטקס ולצערי לא הבאתי. פרשתי הביתה עם טעם טוב של שותפות לתהליך חברתי חיובי.
