בתוך תקופת המלחמה כבר זיהינו את היציאה לטבע כגורם ריפוי מוצלח. הטבע והנוף נמצאים סביבנו כל הזמן, ובסוף שבוע אחד גילינו דברים מעניינים על סביבת מגורינו החדשה, שהחזירו לנו הרבה מהאופטימיות שקצת ירדה לה במלחמה.
מחשבה בוראת מציאות
תקופת המלחמה טומנת בחוּבה רגשות קשים של אי ודאות, לחץ וקשיים נוספים. לכל אחד ואחת יש אצלו בלב את הדברים שמסבים אושר, ואצלנו הדבר הזה הוא היציאות אל הטבע. על היציאות הללו כגורם מרפא, כבר שיתפתי בכתבה קודמת. במסגרת ההתמקמות שלנו בבית זמני, אנו חווים כל יום גילויים חדשים הקשורים בטבע והנוף שסביבנו. בסוף שבוע אחד ומיוחד, גילנו לא מעט דברים חדשים, אודותיהם אספר בכתבה.
יש לנו ניוזלטר נהדר, פעם בשבוע עם הכתבות החדשות:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
ריצה בין אגני ניקוז
אחד הדברים המעניינים שקשורים למים ולנחלים הם אגני ניקוז. אגן ניקוז הוא תא השטח שמתנקז אל נחל מסוים. בין אגני הניקוז השונים מפרידים קווים הנקראים ״קווי פרשת המים״ – אלו הם קווים שאם נוחתת עליהם טיפת גשם, היא יכולה להתנקז אל נחל X או אל נחל Y. בישראל יש גם קו פרשת מים ארצי, שמחלק את אגני הניקוז, לכיוון מזרח (אל בקע ים המלח), או למערב (אל הים התיכון).
כבר בהגיענו אל מעוננו הזמני, שמתי לב שבנסיעה אחת מדלגים בין אגני ניקוז שונים. בתחילת הנסיעה חלפנו על פני אגן נחל כזיב, לאחר מכן טיפסנו אל קו פרשת המים שמפריד בינו לבין אגן נחל יחיעם, ולבסוף סיימנו באגן נחל געתון. נחל כזיב וגעתון מתנקזים אל החים התיכון, ואילו נחל יחיעם נשפך את נחל בית העמק, שגם הוא מתנקז לבסוף אל הים התיכון.
מאז אותו “גילוי” אודות האגנים, גם בננו הבכור יודע לזהות מתי אנחנו עוברים בין אגן ניקוז לאגן ניקוז אחר. האגנים הכניסו אותנו להקשר הגאוגרפי-הידרולוגי, והוסיפו עניין למיקום שלנו במרחב.
בסוף השבוע המדובר, יצאתי לאימון ריצה שהמסלול שלו עבר למעשה בין שלושת אגני הניקוז הללו – שרירי הרגליים שלי התאמצו מאוד כשטיפסתי אל קו פרשת המים בין האגנים, ופלטו אנחת רווחה כאשר ירדתי אל האגן השלישי. האמת שזו חוויה מיוחדת, לרוץ ולדמיין באיזה אגן ניקוז אתה – סוג של חידון הידרולוגי, רק בתנועה.
מפת מסלול הריצה עם מיקום אגני הניקוז וקווי פרשת המים (הכנת המפה: רתם אלינסון)
שרידים מהעבר הרחוק על יד חניית הרכבים
כבר אמרנו שהטבע נמצא בכל מקום סביבנו? אז כן. הטבע נמצא בכל מקום, גם בתוך היישובים, בתוך הערים – רק צריך לפקוח עיניים ואוזניים, ולספוג אותו. גם במעוננו החלופי יש לא מעט טבע. אז באחד מהבקרים, אחרי שהעמסנו את הרכב, בהיתי מתוך עייפות מצטברת בגדר האבן שבין חניית הרכבים לפחי הזבל. הגדר הזו בנויה מאבני גיר והיא נראית כך:
תרגיל בהתבוננות
קחו לכם כמה דקות, לבד או עם הילדים, הביטו בתמונה ונסו לזהות מה מיוחד בגדר האבן הזו: מוכנים? – היכון, הכן, צא!
אז עברו חמש דקות של התבוננות מרגיעה וגירוי של יצר הסקרנות. זיהיתם את הפריט בו אני הבחנתי? לאחר מבט חטוף, ולפני תחילת הנסיעה, הבחנתי בדבר המדהים הזה:
זהו מאובן שנקרא אמוניט (לקריאה נוספת על האמוניטים), שהוא למעשה חילזון שחי בים טתיס לפני עשרות מיליוני שנים, ואת השרידים שלו ניתן למצוא באבנים בכל מני אזורים בארץ. רצה הגורל והמאובן הזה ״השתבץ״ לו באחת מהאבנים שמרכיבות את חומת האבן של בית המגורים בו אנו שוהים.
הצטרפו לקב’ הווצאפ השקטה של אאוטפאנל:
טבע קרוב – הבוסתן הנסתר
אחד הדברים שמאז ילדותי הילכו עליי קסם הוא החקלאות ההררית (מוזמנים לקרוא עליה בכתבה על הסטף שבהרי ירושלים). בסוף השבוע הזה קמתי מוקדם בבוקר, ויצאתי עם הבן הצעיר שלנו לחצר הבית. ירדתי בגרם המדרגות בצינת הבוקר הקרירה, ולמרבה הפלא הבחנתי בבוסתן קסום שנראה ככה:
מה שראו עיניי בבוסתן הקסום
הבוסתן מורכב ממספר מדרגות חקלאיות (טרסות), כשבין כל מדרגה לזאת שמתחתיה יש עצי פרי – אגוז מלך (״ג׳וז״ ממש כמו בסטף), תאנה (תין), גפן ועוד עצים מיוחדים. יותר מכך, על עץ התפוחים עוד נותרו תפוחי עץ בשלים, שאימי שהגיעה לביקור קטפה מהם והתענגה מכל ביס.
היות ואנו נמצאים בעונת הסתיו, הצבעים הם צבעי שלכת, וכך גם העלים שפזורים על הקרקע בין הטרסות. לבוסתן הזה אופי משלו, ובכל שעה ביום הוא הביקור בו מרגיש קצת אחרת. בשעות הבוקר המוקדמות מזג האוויר בבוסתן קריר מאוד, וכמעט ואין בו תאורה. בשעות אחרי הצהריים אפשר להנות מזמן המיוחד של טרום השקיעה, ו”לגנוב” עוד כמה דקות של משחק לפני שהשמש נעלמת באופק.
כותב שורות אלו על שפת אחת ממדרגות הבוסתן
ההרגשה שחוויתי הייתה הרגשה של גילוי וחוויה. לרגע הרגשתי שאני בהרי ירושלים, בבית בשכונת עין כרם, כמו יוצא מתוך ספר של מאיר שליו. תחושה מיוחדת שהכניסה בי משב של אופטימיות. אחרי הצהריים כבר לקחנו את הילדים לסיבוב בבוסתן, והם התלהבו מאוד.
הילדים בשעת הנאה בבוסתן
הסקרנות נמצאת בכל אחד ואחת
לסיכומו של דבר – בכתבה שיתפתי אתכם הקוראים בחוויות מסוף שבוע אחד ומיוחד, אשר במהלכו חווינו וגילינו דברים חדשים. גם אתם יכולים לגלות דברים נהדרים לא פחות! יצר הסקרנות טמוּן בכולנו – בוגרים וילדים, רק צריך לגרום לו לפעול, לעורר אותו, להתפעל ולגלות.
כתב וצילם: ד״ר רֹתם אלינסון
