אחרי שפרצנו שבילי חומוס מהודו ועד קוסקו, שהם תמיד המקומות הכי יפים, הכי שווים ואנחנו מרגישים בהם הכי בבית בעולם, הגיע הזמן גם לשביל החומוס האירופי. הכוונה היא לא לקזינו בוורנה ואפילו לא לבלאגן ברודוס, אלא דווקא לטרקים שבהם עברית היא שפה כמעט רשמית ובעלי הבקתות יודעים לדקלם את דיני הכשרות בע״פ, כולל לפי עדות וזרמים.
כידוע לנו, לישראלים יש נטייה שאולי משותפת לכל בני האדם אבל אנחנו בהחלט לקחנו אותה לקיצון. ללכת לאן שישראלים אחרים הולכים. כל מי שאי פעם טייל במזרח או בדרום אמריקה מכיר את זה. חבורות של ישראלים, שמגיעות למקום שבעיקר ישראלים אחרים מגיעים אליהם. בדיוק בעונה הנכונה, עם השילוט בעברית, המסעדות הישראליות, והעברית בכל פינה, זיכו את המקומות האלו בכינוי ״שביל החומוס״.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בשנים האחרונות אנחנו עדים לעליה מטאורית בכמות הישראלים היוצאים לטרקים באירופה. זו הפכה להיות חופשה חוצת מגזרים שעדיין לא מתחרה עם המספרים של רודוס, אבל היא בהחלט משמעותית. עם עליית התיירות הטרקים של ישראלים באירופה, גם ביבשת זו ניכסנו לנו כמה טרקים ובכוחות משותפים הפכנו אותם לטרטוריה ישראלית למחצה. כמובן שמדובר בטרקים הכי שווים שיש!
שביל החומוס – טור מון בלאן
טרק זה חוצה שלוש מדינות: צרפת, איטליה ושוויץ ונחשב למסלול האייקוני שסובב את המסיב של המונט בלאן. מסלול שהוא כור ההיתוך האלפיני, צבא העם של אירופה המביא יחד זקנים, צעירים, דתיים, חילונים, ערבים ומתנחלים, אל שולחן ארוחת הערב בבקתה לחלוק חוויות מהטיולים בעולם ובעיקר לעדכן איפה החנות ציוד הכי זולה בשאמוני. נופי הקרחונים, הפסגות המושלגות, ואולי גם הטיסות הזולות לג’נבה, הביאו לפה את המוני ישראל. בבקתות כבר מכירים את דיני הכשרות ברמה של רב, שם תוכלו ללמוד מהמקומיים למה באגט זה כשר ובריוש זה בעצם כמעט כמו שרימפס, ולקבל עצה טובה לגבי המקום הכי טוב לעשות בו שבת לאורך הטור.
לקריאה על הטור אצלינו באאוטפאנל
שביל החומוס – אלטה ויה 1
איטליה – שביל ארוך בהרי הדולומיטים באיטליה, נחשב בצדק לאחד היפים באירופה, ובשנים האחרונות הצטרף לרשימת המקומות שאפשר די בקלות להסתדר בהם בעברית. זה לא כור היתוך של הטור מון בלאן, החדרים המשותפים בבקתות, התנאים הפחות מפנקים ואולי גם הגישה המעט מורכבת, מביאים לפה את הצעירים והקשוחים. נושא השיחה המוביל בבקתות נע בין סיפורי גבורה מהימים היפים ב 8200 לבין סיפורי אימה על מהפקולטה להנדסה בטכניון. הנוף הדרמטי של הדולומיטים עם סלעי הענק המזדקרים, והשבילים הצרים מעל לערוצים העמוקים, לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים, אבל דווקא בחוויה הכללית יש הרגשה מוכרת. בהתחלה קשה בדיוק לשים את האצבע עם מה זה בדיוק, אבל אחרי כמה ימים אתה מבין שהעברית בארוחת הערב, וסנדלי השורש שמסביב, זורקים אותך לטיול ההוא באנאפורנה, רק בלי הפורטר ששר אל המעיין. שילוב של נוף מדהים ואווירה של מסכם מסלול, רק בסטייל איטלקי.
שביל החומוס – מסטייה אושגולי
גיורגיה – טרק שהוא בעצם רצף של שבילים שעוברים בין כפרים. הוא לא סתם טרק הוא טקס התבגרות הישראלי. חברות של נערים ונערות, עושים את טבילת האש הראשונה שלהם פה. בין בקבוקי הצ׳אצ׳ה (האלכוהול המקומי) לחצ׳פורי, הם הופכים להיות אנשי העולם הגדול. המחירים הזולים, הטיסה הקצרה, הנופים הנהדרים והמנטלויות שאולי קצת מזכירה את הבית, מביאה אותם לפה. אלו מול ההרים האדירים של רכס הקווקז ממשיכים את השיחות הרות הגורל מחוגי סיור על הכנת קפה שחור, מתדיינים ארוכות על מיקום הציצית והכיפה בטיולים בחו״ל, וכמובן הדיון שאינו נגמר על מה עדיף אוספרי או גרגורי. רמת העברית של כמה מהמקומיים פה נותנת פייט לבדואים של סיני, וההבנה של שלהם ביחידות צה״ל השונות הופכת אותם לנכס משמעותי למודיעין הרוסי.
שביל החומוס – שבעת האגמים בהרי רילה
בולגריה – מה יותר טוב מהשילוב הכל כך נהדר שבין נופים יפים למחירים זולים? הפאנג’ויה של הטרקים, סטודנטים מהטכניון פוגשים את אלו של בן גוריון להצטיידות אחרונה בדקטלון של סופיה רגע לפני שעולים לבקתות הצפופות, ולאגמים הכחולים של הרי רילה. הגישה נוחה, הטיסה קצרה וזולה, המים, והנופים הביאו בשנים האחרונות גם משפחות עם ילדים. הורים שעומדים אובדי עצות אל מול אוגוסט חם ויקר, גילו את הפלא הכלכלי הבולגרי שבו סוגרים ארוחה משפחתית במסעדה במחיר של ארוחת ילדים במקדונלדס. הגמישות היחסית של המסלול מביאה גם אותם אל הרכבל המקרטע, שאומנם עולה קצת לאט אבל בסוף גם הוא מגיע למעלה. אין מה לעשות, בולגריה זה לא שוויץ והרי רילה זה לא האלפיים, אבל כשאתה סטודנט שמחשב כל הזמנה בוולט, אתה מעדיף לשלם בלבה בולגרית מאשר בפרנק שוויצרי.
ניתן לקרוא על הטור אצלינו בהרחבה
שביל החומוס – זגוריה
יוון – האווירה הים תיכונית, האוכל, הנופים, הכנסיות במטאורה, והמחירים הנוחים הפכו את זגוריה לרודוס של הטרקים. רוצים לטייל אבל לא בטוחים לאן? כנראה שהתשובה היא יוון. כמו בחופשת בטן גב, שאחרי כמה נסיונות בטורקיה, בסיני או אפילו במלדיבים, אתה מוצא את עצמך חוזר ליוון. גם בטרקים אפשר לגוון אבל בסוף תמיד חוזרים ליוון. בניגוד לטרקים האלפינים שהעונה בהם קצרה יחסית (בין אמצע יוני לאמצע ספטמבר), העונה פה ארוכה יותר וגמישה הרבה יותר. למעשה אם ממש רוצים זה לא בלתי סביר לבוא כל השנה. ככה יוצא שדווקא מי שלא דחוף לו לטייל בקיץ הצפוף והחם, יכול לבוא לפה עם הפריחה הנהדרת של האביב והשקט הנוגה של הסתיו.
אם סביב הבקתות של הדולומיטים מחליפים חוויות מ 8200, בטברנות של זגוריה אחרי כמה כוסות אוזו עם קצת דג מלוח בצד, יוצאת האמת על בן גוריון. כשהדברים נהיים קצת יותר דרמטים, עולים הזכרונות ממפגש עכביש טרטור. מגוון מסלולי ההליכה באזור גדול, ואין באמת ״טרק זגוריה״ אלא כמה גרסאות. כל אחד עם האופי שלו. עם כל הכבוד לפסגות המושלגות של האלפיים, לסיים יום מפרך בין צוקים אדירים ונחלים זורמים, מתחת לעץ הגדול במרכז הכפר, עם לחם טרי, קצת איקרה ואוזו עם קרח, זו הסיבה לצאת מהבית.
לקריאה על זגוריה אצלינו באאופאנל
סיכום
טיולי טרקים באירופה הפכו בשנים האחרונות לאפשרות המועדפת שחוצה מגזרים. מצעירים אחרי צבא שמקפידים לישון באוהל ולסחוב הכל על הגב, דרך טיולי זוגות בחדרים פרטים ועד קבוצות מאורגנות עם לוגיסטיקה מתוקתקת. לאט לאט נוספים עוד מסלולים לרשימה הנשגבת של דוברי עברית, ולנו נשאר לקוות שנשמור על תדמית ישראלית טובה ונהנה מהמיטב שיש לטבע להציע.
מאת: שי יגל
צילום: שי יגל, יוג׳ין לויט, ודים לינצקי, דבי עברי
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
