האמת שלא מספרים לכם על חופשת סקי ראשונה

חופשת סקי היא חוויה מדהימה: הלבן שעוטף אותך, השקט, נופים אלפיניים מטורפים, אדרנלין עוצמתי, ספורט שמוציא ממך את כל המיץ ומפנקת אותך בארוחת ערב עם מטעמים ממחוזות חדשים. אז למה, למרות כל אלה, לא נהנתי בחופשת ההכנה שלי לסקי?

נתחיל מהסוף, אני מכנה את החופשה הזו כ-“חופשת הכנה” ולא כ-“חופשת סקי” כי בסופו של דבר, יצאתי ממנה בלי לדעת לגלוש ובלי חשק אמיתי לעוד. סביר להניח שאם אטוס בהמשך ל-“חופשת השלמה”, אגיע כבר עם בסיס טוב שרכשתי בחופשה הנוכחית ואני מקווה שאצא ממנה גולש סביר מינוס, עם רצון לטוס שוב.

קבלו את הכתבות לווצאפ (גג 3 הודעות בשבוע):

חופשת טרום סקי ראשונה – קווים לדמותה

כבר שנתיים שאני מנסה לשכנע מישהו שיטוס איתי לחופשת סקי ראשונה. כולם אומרים שזה כיף, שאני אקלוט את זה מהר בזכות הרקע הספורטיבי שיש לי ברכיבת אופניים (במקור אני בכלל מ-BIKEPANEL) ואהנה מזה בטירוף.

אממה? האישה שתחייה לא חובבת ספורט אתגרי, החברים שומרים את עצמם לטיסה עם הנשים ויש איזה וירוס מציק כבר שנתיים שמסבך את כל העניין הזה של לצאת לחו”ל. אבל ב-2022 הכל התהפך – פתאום. אפשר לטוס לחו”ל ולחזור לארץ בלי להרגיש כמו אסיר, אחד החברים בדיוק טס (בלעדיי!) לסקי בצרפת, האישה שתחייה עדיין לא חובבת ספורט אתגרי וגיאחה בדיוק מזמין אנשים לטוס איתו לחופשת סקי באיטליה. “זה מתאים גם למי שבחיים לא גלש?” אני שואל. כל הכוכבים שבשמיים הסתדרו – “יאללה, אתה בא איתי!!” מכריז גיאחה.

היעד הנבחר: צ’רווינה שבאיטליה. הנוסעים: אני, גיאחה, ועוד אחד החברים שלו – דוד. גם דוד וגם גיא, שניהם גולשים מנוסים עם ציוד משלהם וידע כיצד לבנות חופשת סקי מושלמת. הם מזמינים רכב, מלון דירות בפאתי העיר עם שירות הסעות לליפט וארוחת בוקר ואת כל השאר נשלים שם. הזמן הנבחר: חמישה ימים בתחילת מרץ. אני שמעתי שעונת הסקי נגמרת כבר במרץ אך מסתבר שיש מקומות שניתן להמשיך לגלוש בהם עד אפריל ואפילו יותר. לקראת תאריך הטיסה נעשו ברורים, ותמונת מזג האוויר לא הייתה נעימה במיוחד לאדם חסר ניסיון שמעולם לא גלש/ 

הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

יום ראשון שמשי, ומשם התקררות. אפילו נראה כי ירד שלג לקראת סיום החופשה. בפועל מזג האויר היה מדהים – ימים שמשיים מזריחת החמה ועד שקיעתה, בלי רוח ועם טמפ’ נוחה של בין 2 ל-0 מעלות ביום. בארץ זה נשמע קר אך בפועל זה לא היה נורא במשך היום, בלילה זה כבר סיפור אחר.

Sunday funday?

כטירון סקי, לא הרגשתי שיש עבורי נקודות חשובות שיש לשים עליהם דגש בעת הזמנת החופשה, וזרמתי עם כל המתבקש. זרמתי כמובן על המלון ועל המיקום, כי מה אני יודע על אתרי סקי, וגם זרמתי על התאריכים שהיו טיסה ויום מנהלה בשבת ויום גלישה ראשון ביום ראשון. בפועל הסתבר שזה סידור לא טוב עבורי, מי שמעולם לא גלש, בתי הספר לסקי סגורים בימי ראשון והפתרון היחיד הוא שיעור סקי פרטי במחיר מאד גבוה של 173 יורו כולל השכרת ציוד. בגלל שנזכרתי מאוחר, הזמנתי את השיעורים כשבוע לפני מועד החופשה. כל שיעורי הבוקר שבין השעות 10 ל-13 היו תפוסים ולי נשאר שיעור צהריים בשעה 13:30.

אז קמים ביום ראשון מתארגנים והחברים עולים להם לחנות הסקי, שוכרים מגלשים עם ציוד נלווה ומשם עולים לליפט בשעה 9 בבוקר, כדי לא לפספס שעות גלישה ואני בעצם נשאר לבד בעיירה לשרוף 4.5 שעות עד השעה 13:30. צ’רווינה היא עיירת סקי יפה מאוד, על זה אין ספק, אבל מאד מאד דלילה כשאתה מחפש לעשות משהו שהוא לא סקי או לאכול. אני מבזבז 4 שעות על בדיקת תפריטים לארוחות הערב שיבואו, מתארגן על השכרת הציוד והזמנת שיעורים בבית הספר לסקי לשלושת הימים הבאים (135 יורו בלי ציוד).

בואו נגיד שירקות זה לא הצד החזק בצפון איטליה

בשעה 13:30 אני פוגש את רוברטו, מדריך של ה-EFS ומתחילים ללמוד איך לגלוש ביחד עם שאר הזאטוטים בני ה-5 על ה-magic carpet. מתחילים ללמוד את תנוחת ה-snow plow שבה שלטתי אך גם נתקעתי עד סוף החופשה, בלי להצליח לעבור לגלישת parallel. אח”כ עוברים לסיבובים, הביטחון מעט נצבר ורוברטו מחליט לזרוק אותי למים המאוד עמוקים ואנחנו עולים למסלול אדום. אין לי מושג מה זה אומר אבל בראייה לאחור זה אומר טעות חמורה ביותר. אחרי 10 מ’ גלישה אני לוקח את הגוף יותר מדי אחורה, מתרסק בסיבוב וזורק את כל הביטחון שצברתי לאלף עזאזל. לא יעזור כמה פעמים רוברטו מזכיר לי במבטא איטלקי “snow plow now you do snow plow”, הכל הלך. בקושי רב ועם הרבה נפילות אני מגיע חזרה לחוף מבטחים, מגרש הלימודים של הזאטוטים ומבין שהיום הזה גמור. 

בית ספר חדש, התחלות חדשות

חמוש בפסימיות ורגליים רועדות אני גורר את עצמי לליפט ועולה ל-“פלאן מייסון”, האתר הנמוך שבו גם מתקיימים השיעורים של בית הספר המקומי לסקי. נרשמתי לקבוצת “מתחילים עם 0 ניסיון”, למרות שיש לי קצת ניסיון, ויוצאים לדרך. אותם צעדים ראשונים רק שהפעם אני מכיר אותם ויותר קל לי לשחרר בתרגילים הקלים. כנראה שהשיעור הפרטי נתן לי איזה בוסט של ידע שכבר הטמעתי בשרירים ואיכשהו אני נופל הכי פחות מכולם. זה כמובן נותן ליטוף נעים לאגו שמכניס עוד קצת ביטחון ובמשך שלושת הימים הבאים אני כנראה מתקדם הכי מהר בקבוצה ומרגיש ממש סבבה על מגלשי הסקי (כל עוד נשארים על המדרונות של בית הספר, כן?).

אחרי סשן סקי מוצלח דוד מצטרף אליי ואנחנו מתרגלים קצת ביחד סיבובים וגלישה, פתאום דוד זורק רעיון: “בוא נרד מההר לעיירה במסלול הכחול”. עכשיו אני, עם כל הניסיון האדיר שלי ויכולות גלישה שהיו מביישות מאוד את שון וויט, זורם איתו ואומר יאללה! כמובן שעשר דקות אח”כ אני תקוע בבלאק אאוט באמצע מדרון תלול עם שיפוע צד ומקלל את העולם ואחותו. שעה אחר כך אני בעיירה אחרי ששברתי את שיא האיטיות למסלול מספר 5, יושב בפוסט טראומה על ספסל ומחכה להסעה שתבוא לאסוף אותנו.

מה רע לי בחיים

ביום למחרת עלינו בשיעור הסקי למסלול כחול אחר בהר, ואין ספק שהחוויה המטלטלת של אתמול בהחלט עזרה להתמודד עם המסלול המטלטל היום. אמנם אני לא גולש את הירידה ב-parallel, אבל המסלול יותר זורם לי ואני אפילו חוזר אליו לבד אחרי שנגמר השיעור. כך למעשה מסתכמים ארבעת ימי הגלישה שלי: יום גלישה ראשון נוראי ואחריו 3 ימי לימוד במגמת השתפרות אך בלי להגיע למצב שבו אני אשכרה גולש סקי.

סיכום, או: האם אני אטוס שוב לחופשת סקי?

אם הייתי יודע שבסוף החופשה אני עדיין לא אדע לגלוש ואצטרך חופשת “השלמה” בשביל לצרוך הנאה מגלישה, האם עדיין הייתי טס? אני חושב שהתשובה היא לא. קודם כל, לא מדובר בטיול זול. כל שהבאנג העצמאי הזה עלה לי קרוב ל-8,000 ש”ח עבור 4 ימי גלישה, כשבמחיר דומה אפשר לקבל שבוע סקי בדיל של קלאב מד: 

כמובן שלקלאב מד יש את החסרונות שלו, אבל בית הספר הוא יום שלם (10-12, 13-16) ולא חצאי יום והדיל הוא לרוב שבוע ולא חמישה ימים, ככה שמרווחים עוד ימי סקי ולפי השמועות הרוב גם מצליחים לגלוש לבד בסוף החופשה.
חשוב לציין שבחופשה עצמה היו גם הרבה נקודות חיובית – הנוף משוגע ומשגע, האוכל אמנם מעט מונוטוני אבל טעים מאד, שגרת החיים נינוחה ואני לגמרי מבין איך אנשים חוזרים לדבר הזה שוב ושוב, בעיקר אם במשך היום הם עושים פעילות ספורטיבית כיפית.
חופשה של 5 ימים אולי טובה מאוד למי שכבר גולש, אבל למתחיל זה עוד לא מספיק. כעת אני נמצא בסיטואציה שבה אני צריך לטוס לחופשת לימודים נוספת עם אקסטרה עלויות (שיעורים), רק כדי להצליח להנות מהחוויה הזו שנקראת סקי. זה שיקול כלכלי שבשלב זה, אני לא יודע אם ארצה לקחת אותו.

המלצות לחופשת סקי ראשונה

• השאילו ביגוד וציוד מחברים שכבר גולשים.
• טוסו באמצע שבוע ככה שלא תבזבזו יום גלישה ראשון בלי בית ספר לסקי.
• מומלץ לטוס עם חבר שלא יודע לגלוש, כך תוכלו להתאמן אחרי השיעורים ביחד, אלא אם אתם ממש מוחצנים ומתחברים בקלות לזרים (בניגוד אליי).
• מומלץ גם לטוס עם חברים שכן יודעים לגלוש, תוכלו להצטרף אליהם בהמשך ולקבל מהם טיפים.
• סקי או סנובורד? מה שמגניב אתכם, אבל בעיקר מומלץ לבחור את המגלש שחברים שלכם שכבר גולשים גולשים איתו ותוכלו לקבל יותר טיפים ועזרה.
• מתיחות והתאוששות – חשוב מאד להקפיד על מתיחות בסוף היום ועל זמני מנוחה מספקים. זה ישמור על השרירים שלכם רעננים ביום למחרת.
• טוסו לשבוע לפחות ותחוו 5 ימי סקי לפחות בבית ספר לסקי. אני מצאתי שפחות מזה לא מספיק.
• טוסו לאתרי סקי זולים כמו בולגריה כדי לחסוך בעלויות.

מאת: יואב גריבי