ציוד טרקים נוטה באופן טבעי לשמרנות. אנחנו משכפלים את מה שעשו לפנינו, אנחנו מביאים טיילות שמתאימה לישראל גם למקומות שונים לחלוטין, בעולם. למרות שציוד הטיולים משתכלל והעולם המודרני מכניס חידושים ותפיסות מקוריות, רבים מפספסים אותן ואת התועלת הגדולה שלהן. הנה כמה מיתוסים שהשתרשו ב״טיילות המודרנית״ ואפשר לפתור אותם טוב יותר ממה שאתם מכירים:
מה זה מיתוס?
כשמדברים על מיתוסים מכוונים לאיזו ידיעה מופרכת, שגויה מעיקרה – שאנו מנסים להצביע על השגוי בה ולהראות דרך אחרת. מן ההגינות לציין שזה לא הכיוון אליו אני רוצה לקחת את הכתבה. בתקופה האחרונה התפרסמו כמה כתבות במגזין: כתבתו של רותם אלינסון על בחירת ציוד טיולים יד שניה ושל אריאל לסמן שניסה להתמודד עם הגדרות סביב המהות של ציוד טיולים קל. בשתי הכתבות מצאתי פיספוסים לטעמי – הנובעים מגישה או פרשנות אחרת משלי לדברים. בסופו של דבר בחירת ציוד טיולים טוב מונעת מהתנסות והעדפות אישיות. לא כל דבר שמתאים לאחד יתאים גם לאחר. אבל, מטיילים רבים פשוט מקובעים במידע מצומצם העומד לרשותם. זה דבר אחד לקבל החלטה על ציוד טיולים מתוך מגוון אפשרויות והבנה, לפי מה שבאמת זמין וקיים, ודבר אחר להצטייד רק כי ״מישהו אחר אמר לי שזה הדבר הנכון״. את הדרך שלי בעולם ציוד הטיולים עשיתי תוך קריאה רבה ולמידה וגם התנסות אישית במגוון פריטים, כדי להגיע לסט המדוייק המתאים לצרכים שלי.
כשמדברים על ציוד קל לטיולים – זה לא חייב להיות בהכרח הציוד הכי קל האפשרי, אלא זה המתאים לנוחות שלכם, לתקציב וייעוד. המפתח לציוד טיולים טוב הוא ״מודעות״. מודעות והיכרות של אוסף הדברים הזמינים לנו היום. דברים משתנים גם בטיילות, וטיילות ״מודרנית״ מציעה תפיסות ואפשרויות שלא היו זמינות פעם, בעבר. שווה להתעדכן ולבחור נכון. אז בואו נקפוץ פנימה…
אלפים כבר הצטרפו. הכניסו אימייל פה וקבלו אותנו למייל אחת לשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
מיתוס 1: בטרקים הולכים עם נעלי הרים קשיחות
כשמדברים על טרקים – רוב המטיילים נעים בשבילים ״רגילים״. שבילי הליכה, קשים או קלים – אבל לרוב לא מדובר בטיפוס אלפיני או תוואי קיצוני המייחד פעילות טיפוס קיצונית. המציאות היא שרוב העולם התרגל למושג נעלי הרים, וכשתטיילו בחו״ל אכן תראו שרוב האנשים מטיילים עם אותן נעליים גבוהות, קשיחות, האמורות לספק איזו הגנה קיצונית מ….ובכן לא ברור. אולם, בעשור האחרון (לפחות) עולם ההרים החל לקבל אליו בפופולריות עולה כל הזמן את רצי השטח. רצי שטח נעים באותם שבילים – הם רצים לא מעט על שבילים המיועדים ל״טרקים״ לרוב האנשים. הם עוברים בשבילים האלה בצורה תובענית יותר, בריצה, במהירות, מתקדמים בצורה אינטנסיבית והם נועלים נעלי ריצת שטח.
אלה אינן סתם ״נעלי ספורט״. אלה נעליים בעלות אחיזה איכותית, עמידות גבוהה ויכולת התמודדות עם תנאי שטח רטובים ויבשים. היתרון הגדול של נעלים כאלה – הן פשוט הרבה יותר נוחות וקלות מנעלי הרים קשיחות. הן יגרמו לכם פחות שלפוחיות ועם תרגול ואימון – תוכלו להגיע לאותה רמת ביטחון בהליכה כפי שאתם מרגישים בנעליים מאסיביות. נעלים קשיחות יעייפו לכם את הרגל לאורך זמן. אם בסוף היום יש לכם תחושה הדומה לסיום יום סקי ״רק תנו לי להוריד כבר את הנעליים״….אתם סתם מקשים על עצמכם. זאת לא חייבת להיות החוויה. החיסרון המשמעותי של נעלי ריצת שטח הוא שאינן מחזיקות קילומטראז׳ כמו נעלי הרים. זו לפעמים יכולה להיות סיבה טובה לוותר עליהן (תקציב) אבל גם לזה יש אלטרנטיבות בדמות נעלי הליכה קלות יותר, ייעודיות לטיולים או לגישה למצוקים למטפסים (נעלי approach). הן לא קלילות ונעימות כמו נעלי ריצת שטח אבל עדיין פחות מאסיביות מנעלי הרים.
סלומון ת'נדרקרוס – דוגמא לנעלי ריצת שטח שיתאימו גם לטיולים
עוד כמה עובדות הקשורות לנעליים – ויברם היא חברה לייצור סוליות, היא מייצרת מגוון רחב של סוליות, חלקן מאד איכותיות, חלקן פחות. לא כל ״ויברם״ הוא בהכרח מעיד על נעל באיכות טובה. יש הרבה אלטרנטיבות מצוינות. צריך לבדוק את המכלול. אל תיצמדו ל״ויברם״.
אטימות למים – גם אם הטרק שלכם עובר במעברי מים, אפילו קצת שלג, או גשמים – לא חייבים נעליים אטימות למים. ממש לא. אין שום בעיה להיות עם רגליים רטובות גם ימים שלמים בהינתן גרביים איכותיות ונעליים מאווררות. בעוד שנעלי ריצת שטח מתייבשות מהר ומנקזות מים בצורה טובה. נעלי הרים מסיביות לרוב לא ינקזו מים היטב וגם אם הן אטומות למים – במידה ומדובר בשבילים מאד רטובים, יש גבול ליכולת האטימה של נעלים. לדוגמה במדינה כמו סקוטלנד אין שום נעלים שיוכלו לעמוד בשבילים הביצתיים ועדיף מאד לנעול נעלים שיאפשרו ניקוז מהיר וייבוש, גם אם חלקי. נעליים אטומות למים יהיו הרבה פחות מאווררות ובכל החלקים היבשים כף הרגל עלולה לסבול הרבה יותר.
סקרפה ריבל ראן מבית גראביטי – קשוחות ועמידות לשטח טכני
מיתוס 2: מערכת גב לתיק היא חובה
״מערכת גב״ הפכה למעין מילת קסם בתיקים. יש אמונה שלמה שמערכת גב תהפוך את סחיבת התיק שלכם לנוח בצורה מוחלטת והיא גם בריאה יותר לגב שלכם. ״אה, אין מערכת גב?״, התיק גרוע. יש לי חדשות בשבילכם: מערכת גב היא דבר מיותר בעיני. מערכת גב מוסיפה משקל משמעותי לתיק ובאופן כללי, בנשיאת משקל תיק נמוך ואריזה רק של הציוד שאתם באמת צריכים, אפשר לוותר עליה לחלוטין או להסתפק באחת כזאת מינימליסטית.
תיקי אולטראלייט הם תיקים שמיועדים לנשיאת משקלים נמוכים בטרקים. הם גם קלים מאד בפני עצמם ולרוב לא מכילים מערכת גב מלאה. באופן כללי הרעיון הוא שמערכות גב מלכתחילה הן מנגנונים שנועדו כדי להקל על משקלים כבדים במיוחד. מסורתית, רוב הטיילים עדיין סוחבים משקלים גבוהים מדי לרוב הטרקים. ההגדרה של משקל כבד כמובן משתנה מאדם לאדם, אולם אציין ככלל אצבע שמשקל גבוה מ-15 ק״ג אינו מוגדר בעיני כקל ורוב תיקי האולטראלייט כנראה לא יתנהגו היטב במשקלים כאלה. גם אם אתם סוחבים משקל גבוה, יתכן כי חלק משמעותי ממנו הוא מזון, הנאכל מדי יום ולכן במשך ימי הטרק משקל התיק שלכם ירד מיום ליום וגם כך יהפוך לקל יותר.
משקל התיק נגזר כמעט תמיד מכמות האוכל שאתם חייבים לסחוב בתיק עד נקודת ההצטיידות הבאה. אי לכך, רוב הטרקים הפופולריים לא דורשים יותר מ-4-5 ימי אוכל ברצף ולכן אין שום סיבה בעולם לסחוב יותר מ-15 ק״ג. רוב הסיכויים שתוכלו גם להגיע להרבה פחות מזה. כשמדובר על טרק בקתות, 5-6 ק״ג זהו רף בהחלט הגיוני, כך שאנחנו מדברים על תיקים קטנים משמעותית. לכל היישומים האלה, תיק אולטראלייט, קליל (במשקל מאות גרמים), יעשה את העבודה בנוחות מעולה.
יש לזכור שגם התיקים הקלים האלה, המיוצרים בבית איכותי, מתוכננים מתוך שיקולי ארגונומיה והתאמה לגוף. לא מדובר על שק עם כתפיות. הם מתוכננים לנוחות גם ללא מערכת גב או עם מערכת גב מינימלית שיש לחלק מהיצרנים. יש לזכור שעדיין, בכל תיק, יש את האפשרות המשמעותית של כוונון בצורה שחלק גדול מהמשקל ישב לכיוון המותניים. זה לא תלוי במערכת הגב. אם אתם מרגישים שעם מערכת גב, במיוחד כזאת שמרחיקה את התיק מהגב, פתרתם את נושא ההזעה, גם כאן אני סקפטי. הליכה בטרק היא פעולה גופנית מאומצת וכרוכה במאמץ רב לפעמים – הזעה היא בלתי נמנעת. במידה רבה היא גם חלק מהעניין. אני מאמין יותר בלקבל את הזיעה והליכלוך באהבה, אבל זה כבר באמת עניין מאד אישי.
תיק 36 ליטר קליל מבית Gossamer Gear ללא מערכת גב מאסיבית – נוח בטירוף ומתאים לטרק בקתות או טרקים קצרים עם ציוד מלא
מיתוס 3: כדאי לישון רק בשק שינה
הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: שק שינה הוא פתרון שינה מעצבן! לאנשים כמוני, הנוטים להסתובב לא מעט בלילה, אני רוצה לתאר את התמונה הבאה: התעוררתם בלילה ואתם רוצים לבצע את הסיבוב שמרגיש לכם כרגע נכון. נניח מהגב, לצד. כשאתם עושים את זה, שק השינה (שהוא יחסית צר, במבנה מומיה בדרך כלל, כדי להבטיח בידוד טוב) מסתובב יחד אתכם. אני בטוח שאני לא אפתיע אף אחד כשאתאר את התנועה הלוליינית והמורכבת שאני עושה אחרי סיבוב במטרה להחזיר את שק השינה שהסתובב יחד איתי, למקום הנכון שלו. זה ממש מעצבן, במיוחד אם חוזר כמה וכמה פעמים בלילה אחד.
מה הפתרון? לישון עם הפוך של הבית כמובן! זה נשמע לכם מצחיק וכמובן לא ישים, אבל קווילט הוא בדיוק פתרון השינה שמרגיש לי כמו לישון עם הפוך מהבית. קווילט הוא מעין שמיכה, עשוי מחומרים דומים לשק שינה ומכיל גם מילוי פוך דומה (טבעי או סינתטי). לקווילט דירוגי חום דומים לשק שינה. לא מדובר בפתרון מושלם, אולם לרוב הטרקים הוא יהיה מתאים לחלוטין. קווילט פחות סגור משק שינה (מדובר בשמיכה בסופו של דבר) ואת כניסת הקור מצמצמים באמצעות רצועות שמחזיקות אותו צמוד למזרן. בנוסף ניתן לרכוש קווילט עם רוכסן קצר הסוגר את אזור כפות הרגליים, אחד האזורים היותר רגישים לקור בגוף.
מעבר לזה, אולי תרצו לישון עם שכבת בגדים נוספת וכובע חם. בעיני, הכל שווה את הנוחות האדירה הזאת של תנועה חופשית מתחת לשמיכה ולא שינה בשק צר קלסטרופובי. בישראל, שאינה קרה לפי שום קנה מידה זה כמובן פתרון מעולה לחורף.
קווילט – כמו לישון מתחת לפוך של הבית. תמונה מתוך אתר Enlightened Equipment
מיתוס 4: כדי לאכול טוב בשטח צריך לבשל
עוד מיתוס רומנטי, שאני חייב לציין שיש בו איכויות רבות הוא בישול בשטח. יש איזה קסם להוציא איזה פויקה קטן, ולהכין תבשיל טעים ומאובק עתיר יין אדום שמבושל על המדורה בלילה. זה עובד במיוחד טוב בתצורת קמפינג. בטרק, מרכז הכובד שלי הוא ההליכה עצמה. אוכל מנחם בסוף יום מאומץ הוא בהחלט בונוס, אבל המטרה העיקרית היא להזין את הגוף, לטעון אותו באנרגיה להמשך. אם עברתם יום הליכה ארוך ומאמץ, יתכן מאד שאין לכם בכלל כח לבשל ותרצו רק להזרק למנוחה ולהגיע למצב שינה כמה שיותר מהר. במקרה שלי אני גם עצלן בישול לא קטן והדבר האחרון שבא לי הוא לחתוך דברים ולהתחיל לערבב בסוף היום. ולא נדבר פה על שטיפת כלים…
הפתרון המושלם מבחינתי, המספק גם ארוחה מעולה, אבל גם אפס מאמץ, הוא מזון טיולים יבש, המכונה באנגלית Adventure meals. מדובר בשקית קלילה המכילה מנה מיובשת. כל שנדרש הוא הרתחה של קצת מים על הגזיה. המים נמזגים לתוך השקית (זה חוסך לנקות סיר או צלחת), ממתינים 10 דקות, מערבבים ולפניכם ארוחת שף מנחמת ומרגשת (מכילה בדרך כלל גם חלבון חשוב). אני אישית מוכן לאכול כזאת ארוחה כל יום גם בבית. מדובר בפתרון לא זול, 30-40 ש״ח לארוחה. אין להשיג את המנות האלה בארץ עדין, אולם אפשר למצוא תחליפים שונים (לא מנה חמה!!!).
מנות אוכל מיובש גורמה – רק להרתיח מים ולמלא בשקית. לא צריך לבשל כלום.
מיתוס 5: תמיד סוחבים (לפחות) 3 ליטר מים
ישראל מדינה די יבשה. התרגלנו כבר שכשהילדים יוצאים לטיול שנתי של קילומטר בנחל מערה, ההוראות מזהירות ש״יש להצטייד ב-3 ליטר מים״. אנחנו תמיד לוקחים המון מים לטיולים. טרקים באירופה בפרט, שהיא היבשת הפופולרית ביותר לישראלים מבחינת טרקים, ובמקומות הרריים שיש בהם הרבה שלג בחורף, לא דורשים בדרך כלל סחיבה של כמויות מים גדולות. שימו לב שזו נקודה משמעותית שמשפיעה מאוד על המשקל שאתם סוחבים. בסקוטלנד יצא לי לדבר עם מדריך הרים מנוסה שאמר לי שהוא לא סוחב מים בכלל! מים אפשר למלא בשטח. המים זמינים בזרימה. כמובן שתוכלו למלא בברזים מזדמנים או מתקני מים בנויים שנועדו למטיילים. אלה בדרך כלל בטוחים. כאשר ממלאים מים זורמים, רצוי למלא כמה שיותר קרוב לנביעה קטנה (לא נהרות גדולים), יש לשים לב שאין רעיה בקרבת מקום. ליתר ביטחון מומלץ מאד להשתמש בפילטר לסינון מים מהטבע. יש מבחר פילטרים קטנים ונוחים לתפעול. תוך דקות ובמאמץ קטן תוכלו לקבל כמה ליטרים של מים מסוננים וטעימים.
למקרה חירום אפשר גם להחזיק כדורי כלור שמיועדים לטיהור יותר אגרסיבי. כשמסתמכים על מים בשטח נדרשת התנהלות קצת יותר מחושבת. למשל, בהליכה על שיא הגובה, על הרכסים – אין בדרך כלל הרבה מים. לכן מומלץ לשאת מים איתכם בהתאם להערכת הצריכה האישית עד המילוי הבא. ככלל אצבע, בטרקים אירופאיים אני ממליץ על לא יותר מאשר ליטר מים בתיק.
רכס הדרקנסברג – הרי הדרקון, 10 ימים לפחות בשטח פראי לחלוטין ללא נקודות הצטיידות או ברז מים. כל מי השתיה ממלאים מהנחלים בצורה מסוננת
מיתוס 6: אוהל זה דבר כבד
בעיני רבים אוהל זה הפריט הזה שרוכשים בכמה שקלים בתחנת הדלק רגע לפני היציאה. לכאורה מדובר במשהו די סטנדרטי שמכיל מוטות ויריעת בד אטימה ובסך הכל אין הרבה מה לחדש בעניין. הוא נתון בשק לא קטן ותלוי מחוץ לתיק כי הוא בדרך כלל די גדול, תופס הרבה מקום ובהחלט לא קל משקל. נכון? הרשו לי לחדש. אוהל הוא מקלט הלילה שלנו והינו חלק משמעותי מחווית השינה, במיוחד בגשם. שווה להשקיע באוהל כמו השקעה בכל פריט ציוד איכותי אחר. קלות ההקמה בסוף יום הליכה מעייף היא משמעותית. עוד משהו שלא בא לנו להתעסק בו יותר מדי. יותר מכל, אוהל יכול להיות פריט קל מאד ולא מעיק על משקל הציוד.
זה יכול להיות אוהל עשוי DCF, חומר איכותי ויקר אבל קל משקל מאד אבל גם אוהל המבוסס על מקלות ההליכה שלכם, שאתכם ממילא. הוא יכול להיות פשוט וחד שכבתי, קל להקמה וקליל במשקל. אוהל יחיד מרווח The One של חברת Gossamer Gear, שוקל רק מעט יותר מ-500 גר׳, ארוז קטן ונכנס לתיק בקלות (גילוי נאות: אני מייבא את האוהל הזה). לסגפנים יותר, ניתן להשתמש במקלט גשם שהינו פשוט יותר ומינימליסטי מאוהל – כמו טארפ. להרחבה בנושא, מוזמנים להשתמש במדריך לבחירת אוהל שפירסמנו בזמנו.
אוהלים קלילים בקפריסין – כל אחד מאלה הוא אוהל מבוסס מקלות הליכה ושוקל פחות מקילוגרם יחיד
מיתוס 7: להליכה בטרקים צריך גרבי הליכה עבות
הדעה הרווחת היא שכדי לרכך את ההליכה יש להצטייד בגרבי הליכה עבות. חנויות הטיולים מלאות בהן. חלקן זולות יחסית, אחרות יקרות יותר. תחושת הנוחות בהליכה היא מאד אישית, אבל אני לא ממליץ לקפוץ ישירות לגרבים עבות. בעיני יש חשיבות רבה לאיכות הגרבים וגם לנעלים בהם אנו משתמשים. על הנעלים כתבנו כבר למעלה. הן משפיעות מאד על הנוחות. הליכה היא פעילות מאומצת והרגל סגורה על ידי הנעל. חום רב נוצר באזור הזה. שימוש בגרבים עבות יכול ליצר הזעה משמעותית אפילו בחורף או סתם כשקר. גרבי הליכה טובות עשויים מחומרים איכותיים (סינתטיים או צמר מרינו). יש המון סוגים של גרבים בשוק וחשוב למצוא את אלה שעובדות לכם. לא הייתי יוצא לטרק ארוך לפני שבדקתי כמה סוגי גרבים ומצאתי מה נוח לי, במגוון טמפרטורות.
אינני מציע לקפוץ במהירות לכיוון צמר מרינו, שהפך מאד טרנדי בשנים האחרונות – יש מספיק אלטרנטיבות מצוינות וגם כשכותבים לכם ״מרינו״, כדאי לוודא באיזה אחוז מדובר (רמז: לא תמיד אחוז משמעותי מאד). באופן אישי אני מתמקד בגרביים מ-3 מותגים מוכחים עבורי: Darn Tough (אמריקאי, אחריות לכל החיים, לפחות על הנייר), Drymax (אמריקאי, אוהב במיוחד את גרבי הריצה שלהם, גם להליכה), Bridgedale (בריטי) – אני תמיד אעדיף עובי ביניים ולא עבה. לפעמים אלך גם על הגרביים הדקים יותר (בטמפ׳ גבוהות יותר).
גרבי ברידג'דייל – מותג בריטי מעולה
מיתוס 8: מקלות הליכה זה פריט מיותר
מסורתית, מקלות הליכה לא נחשבו פריט נדרש בטיולים בישראל. ישראל אינה מדינה מאד הררית וחלקה הגדול הוא מדברי, טכני. אלה שתי עובדות שהופכות את מקלות ההליכה לפריט שאפשר בלעדיו. בנוסף, רובנו מטיילים יומיים ורק בשנים האחרונות, טרקים רב יומיים בישראל הופכים יותר ויותר פופולריים. כך שהתרגלנו לטייל בלי מקלות הליכה והתחושה היא שזה לא יוסיף לנו כלום. בטרקים הרריים, אולי אחת הטעויות המשמעותיות ביותר היא ללכת ללא מקלות הליכה. ככל שהטרק מתארך יותר בימים, חשיבות מקלות ההליכה רק תעלה.
באופן כללי אומר שמקלות הליכה מסייעים להוריד עומס מהרגליים, עובדה שמשפיעה מאד לאורך זמן. בטיפוסים הרריים ארוכים הם משמשים מנוף אמיתי שעוזר לנו לצלוח את העליות הקשות. בירידות, במיוחד כשהגוף עייף, המקלות משמשים לספי חלק מהאנרגיה בירידה ויכולים לייצב אותנו ולהעניק ביטחון. ככל שנרכוש מיומנות בשימוש במקלות הליכה – נהפוך את הטרק לזורם ובטוח יותר. בקטעים טכניים הדורשים שימוש בידיים נקפל את המקלות ונכניס לתיק – לכן חשוב שהמקלות יתקפלו כמה שיותר קטן. זה עוזר גם בהתניידות בטיסות. בניגוד למה שאפשר לצפות, ניתן להעלות מקלות הליכה לטיסות גם אם אתם לוקחים רק תיק טרקים שעולה איתכם למטוס. ישנם מספר שדות תעופה בעולם שלא יאפשרו זאת וזה משתנה מדי פעם. על העלאת מקלות הליכה לטיסות תוכלו לקרוא כאן. כדי להגביר את המיומנות שלכם בשימוש במקלות מומלץ להתנסות בתוואי שטח משתנים קודם היציאה לטרק או להתנסות בסדנאות בתחום.
מקלות הליכה בטרק – בהחלט פריט ״מציל חיים״. גם בארץ חשוב להשתמש ולהתרגל אליו.
מיתוס 9: חייבים מעיל גשם נושם מגורטקס
אחד ממונחי השיווק הסקסיים ביותר שמוצמדים לביגוד אקטיבי לספורט או טיולים הוא ״נושם״. גורטקס, חומר ייחודי שפותח בארה״ב והפך לשם נרדף לביגוד איכותי ונושם התקבע מסחרית והפך להצלחה מסחררת. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במעילי גשם. לעיתים נראה כי רק מעיל עשוי גורטקס יכול להבטיח לנו חווית הליכה איכותית בגשם. גורטקס הוא לכאורה החומר הנושם האולטימטיבי.
הציפיה כי פריט ביגוד כלשהו יהיה אטום לחלוטין למים (בגשם, אנחנו קודם כל רוצים להישאר יבשים מגשם הניתך עלינו מבחוץ) ובאותו זמן יאפשר פינוי חום החוצה, היא מעניינת וגם גובלת בבלתי אפשרי. גורטקס התגלה אמנם כחומר נושם במבנהו הבסיסי, אולם לא כשהוא רטוב. למעשה, כשהבד יבש, הגורטקס אכן יאפשר פינוי זיעה טוב מפנים המעיל. אולם, כשהגשם יורד והבד נרטב – לא יהיה לגורטקס שום יתרון!
יתרה מזאת – קשה לצפות שמעיל גשם כלשהו יאפשר פינוי טוב של חום כאשר אנחנו אוטמים את עצמנו מגשם. למעשה, אין שום בעיה אם נהיה רטובים מזיעה ונשמור על חמימות בזמן שאנחנו מונעים מגשם קר להיכנס פנימה. חלק ממעילי הגשם ה״נושמים״ משתמשים בפתחים מסויימים, במקומות בהם יהיה קשה לגשם להיכנס למרות הפתח – אולם אל תצפו שהפתחים המינימליסטיים האלה יבצעו פעולה טובה ואמיתית של פינוי חום. הקסם הזה פשוט לא קורה.
בגשם הכי חשוב להגיע לאטימה טובה שתמנע כניסת מי גשם. יחד עם זאת קשה לצפות לפינוי חום יעיל ויש צפי להזעה מבפנים. מעיל נושם נשמע טוב על הנייר אבל פחות פרקטי במציאות.
מיתוס 10: בטרק צריך לארוז סט בגדים (נקי) לכל יום
אחד הדברים שאנחנו מתחנכים עליהם באדיקות הוא ״בגדים נקיים״: חשוב ללכת עם בגדים נקיים, אנחנו מרגישים חייבים להתחיל את היום עם בגדים נקיים. היגיינה אכן הפכה את החיים המודרניים לאיכותיים יותר ותרמה משמעותית להעלאת תוחלת החיים, אולם בעיני, הפכה גם לאובססיבית יתר על המידה. במיוחד כשאין הפרדה בין ה״שטח״ והטבע לזוהמה שנובעת מפסולת אנושית מלאכותית. אחד הדברים המעמיסים לעייפה את תיק הטיולים הוא הסטים של הבגדים. במקרה הגרוע מדובר בסט ביגוד לכל יום טיול ולפעמים אנחנו מתפשרים ולוקחים רק ״כמה״ סטים. רבותי וגבירותי, זה מיותר. זה פשוט מכביד ומנפח את התיק.
כשאתם פוסעים החוצה לשביל, כבר אחרי הצעד הראשון אתם מתחילים להזיע, אתם מאובקים, הבגדים שלכם סופחים את חומרי הטבע. אתם לא באמת מלוכלכים. בסופו של דבר גם אם התחלתם את היום עם בגדים שהרגע יצאו ממכונת הכביסה, תוך זמן קצר (מאד) – הם לא כאלה.
אומר לכם באחריות – לא יקרה כלום אם תשתמשו באותם בגדים לטיול יום אחרי יום. בלילה, עדיף להשתמש בבגדים ייעודיים, אבל במשך היום, הסט מאתמול, ירגיש לכם בסדר גמור כעבור שעה, גם אם זה נראה מוזר בהתחלה. קחו בחשבון כי ניתן ל״כבס״ גם במהלך טרק. אם זה בבקתות שם יש חדרי ייבוש, או בדרך במקורות מים. מספיק להרטיב קצת את הבגדים, לשפשף קצת וכבר הורדתם לא מעט אבק וזיעה שהצטברו עליהם. הסתפקות בסט ביגוד אחד ליום וסט יחיד ללילה – יצמצמו מאד את משקל התיק שלכם ויחסכו לכם צורך מורכב ללוגיסטיקה של שינוע תיקי ענק בין מקומות לינה או סתם משקל מיותר על הגב.
סט ההליכה היומי תלולי לייבוש ואוורור על האוהל. יום למחרת נלבש אותו שוב. בטרק, ההיגיינה היומיומית והקפדנית שלנו ניתנת לערעור
לא חייבים לשנות הרגלים!
אני יודע, לשנות הרגלים זה לא פשוט. זאת לא המטרה של הכתבה. הרגלים משתנים כשיש מוטיבציה, כשמידע חדש שלא הפנמתם קודם לכן מביא אתכם לתובנה שמצבכם יכול להשתפר מאד. כולי תקווה שהמידע על האפשרויות לתצורות ציוד מודרניות יותר יעודד אתכם לחקור ולחשוב מה כדאי לכם לשנות כדי לחוות טרקים בצורה טובה יותר. התהליך הדרגתי. כדאי ללמוד, להעמיק ולחקור בלי להיצמד למנטרות שעוברות מדור לדור ואולי אינן רלוונטיות כמו בעבר.
(גילוי נאות: כחלק מפעילותי אני מייבא לארץ מוצרי טיילות קלים וייחודיים של החברות Gossamer Gear ו-Enlightened Equipment על מנת להרחיב את היצע המוצרים בקטגוריית הטיילות הקלה)
יש לזכור שגם התיקים הקלים האלה, המיוצרים בבית איכותי, מתוכננים מתוך שיקולי ארגונומיה והתאמה לגוף. לא מדובר על שק עם כתפיות. הם מתוכננים לנוחות גם ללא מערכת גב או עם מערכת גב מינימלית שיש לחלק מהיצרנים. יש לזכור שעדיין, בכל תיק, יש את האפשרות המשמעותית של כוונון בצורה שחלק גדול מהמשקל ישב לכיוון המותניים. זה לא תלוי במערכת הגב. אם אתם מרגישים שעם מערכת גב, במיוחד כזאת שמרחיקה את התיק מהגב, פתרתם את נושא ההזעה, גם כאן אני סקפטי. הליכה בטרק היא פעולה גופנית מאומצת וכרוכה במאמץ רב לפעמים – הזעה היא בלתי נמנעת. במידה רבה היא גם חלק מהעניין. אני מאמין יותר בלקבל את הזיעה והליכלוך באהבה, אבל זה כבר באמת עניין מאד אישי.
