טיילות יתר היא תופעה שמתארת מצב של עומס מבקרים על אתרי טבע, או מסלולי טיול. בכתבה נסקור את התופעה, את הגורמים שמובילים להתרחשותה, ומה חסרונותיה ונזקיה.
על הסיבות מדוע כל כך כיף לטייל בארץ, ולמה ממש לא חייבים לטוס לחופשה בחו״ל כדי להנות כתבתי באופטימיות רבה בכתבת עבר. וכן, כנראה שהכתבה הזו קלעה לדעת גדולים ממני, כיוון שבתקופת הקורונה והסגרים, הציבור בישראל ״גילה״ את הארץ, וכך נוצר מצב בעייתי של טיילות יתר ועומסי מבקרים על אתרי טבע ונוף, ומסלולי טיול.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מה מוביל לטיילות יתר?
אז כמו שידוע לכולנו, ארצנו הקטנטונת התברכה במגוון נופים – חופי הים התיכון, חורש טבעי בגליל העליון, נחלי איתן בגולן, ומדבר רחב ידיים בנגב ובערבה. בתוך כל הנופים הללו ממוקמים אתרי ביקור (בתשלום ושאינם בתשלום), אשר מושכים אליהם מבקרים ממקומות שונים בארץ.
הגליל המערבי כמשל – בגליל המערבי, למרות הדימוי שלו, אין מקורות מים איתנים (שזורמים למשך כל השנה). אחד ממקורות המים הרציפים היחידים בגליל הוא עין חרדלית – מעיין שממוקם בנחל כזיב, ומייצר זרימת מים יפיפייה לאורך כל השנה. בשל האטרקטיביות והנגישות הגבוהה שלו, המעיין מושך אליו בעונות הטיולים, קהל מטיילים מגוון מהצפון ומכל הארץ, וכן – המבקרים מגיעים בהמוניהם, ויוצרים עומס משמעותי על האתר, נתון שמתבטא לעיתים בלכלוך, אשפה, ופקקי תנועה בכניסה וביציאה למעיין.
טיילוּת יתר, דוגמא מגב צרור. צילום: מתניה יוזביץ׳
דבר נוסף שמוביל לטיילוּת יתר, הוא הרשתות החברתיות. מקום שאיננו היה מוכר לציבור, הופך בעקבות פרסום ברשתות החברתיות למוּכר מאוד, והמטיילים והמבקרים מגיעים בהמוניהם. דוגמא למקום כזה הם צינורות המים החמים ברמת הגולן, אשר מושכים אליהם מבקרים רבים. תקופת הקורונה ״תרמה״ רבות להגברת טיילוּת היתר, כיוון ובמקום לטוס לחו״ל, הציבור נשאר בארץ ותר אותה לאורכה ולרוחבה.
עומס מבקרים בעין עקב. צילום: שי יגל
טיילוּת יתר בקניון האדום בהרי אילת. צילום: אלישיב רייכנר
למה זה רע? ומה הנזקים?
את הנזקים האפשריים של טיילוּת היתר אמנה כאן על סמך דעתי האישית, שאינה מתבססת על מחקרים. אשפה, והרבה ממנה – בשמורות טבע וגנים לאומיים בתשלום, מצב התחזוקה השוטפת של האתר טוב בהרבה מאשר באתרים אחרים שאינם בתשלום. בשטחים הפתוחים, טיילוּת יתר מלווה איתה לא פעם, השארת פסולת ולכלוך, שגורמים לפגיעה אפשרית בבתי גידול ובבעלי חיים. האשפה יכולה להישאר בטבע זמן רב, תוך שבעלי חיים מפזרים אותה, קורעים את אריזותיה, ולעיתים נפגעים ממנה. מדי פעם עולות מהציבור ה״אכפתי״ יוזמות של ניקוי אתרים מאשפה, כדוגמא לכך, ראו כתבה על ניקוי אשפה שהפאנליסטים שלנו יזמו בעבר ניקוי אשפה על ידי חברי הפאנלים.
נזקים אקולוגיים נוספים – טיילות יתר יכולה לגרום לפגיעה בבתי גידול, בכל מני דרכים, החל מרמיסת צמחיה, הגברת סחיפת קרקע, איסוף עצה לצורך הדלקת מדורות, וכמובן הפיח שהמדורות משאירות על האבנים.
זיהום מקורות מים – למקורות מים חיוניות רבה עבור בעלי החיים בטבע. כידוע, מקורו מים הם גם פופולריים מאוד כאתרי ביקור עבור הציבור. עומס מבקרים על מקורות מים עשוי לגרום לזיהום מקור המים, במיוחד בכאלו אשר תחלופת המים בהם איטית. מה גם שמטיילים לעיתים מביאים איתם למקורות המים חומרים שלא שייכים לטבע ומזהמים אותו (יצא לי לראות לא פעם מטיילים שמתרחצים עם סבון ושמפו בתוך מעיינות וגבי מים במדבר. כן כן, מזעזע וגורם נזק אדיר למקור המים).
פגיעה בתחושת ההנאה מהטבע – מלבד הנזקים האקולוגיים, יש משהו פחות נחמד בלהגיע לאתר, ולגלות שם המוני אנשים יחד איתך. לכולם מגיע להנות, אבל אפשר גם אחרת.
ניירות טואלט בשביל סובב כנרת (חוף רותם). צילום: עמית מנדלסון
טיילות יתר – מה הפתרונות?
סט הפתרונות להתמודדות עם התופעה הוא מגוון. כמובן שיש את דרכי ההתמודדות הכוללים ניהול ממשק טיילוּת בידי גופי ניהול השטח.אך חלק מהפתרונות יכולים להגיע גם מציבור המטיילים עצמו. איך? על ידי אכפתיות, דאגה לטבע, והתחשבות במטיילים האחרים שעל ידך. דבר ראשון, לא משתמשים בכלים חד פעמיים בטבע, ובשום פנים ואופן לא משאירים אשפה בטבע. משאירים את המקום בדיוק כמו שהיה כשהגעתם אליו, ואפילו אוספים קצת אשפה אתכם.
פעם, כשהייתי חניך ומדריך בחוגי הסיירוּת היה לנו על התיק פטנט ״חדשני״ שקראנו לו אז רצפ״ק (רצועת פקקים), זאת הייתה רצועה עם כמה עשרות פקקים של בקבוקי שתיה, שאליה היינו מחברים בקבוקים שמצאנו זרוקים בטבע. כשחזרנו מהטיול, רוקנו את הבקבוקים למתקן המיחזור הקרוב.
מלבד האשפה, התחשבות בטבע ובמטיילים האחרים כוללת גם אי שימוש בחומרים לא טבעיים במקורות מים (רומים להשתמש בשמפו-חכו למקלחת הביתית שנועדה לכך), וכן אי שימוש במערכות הגברה לסוגיהן בטבע (זה מפריע לחיות ולמטיילים סביבכם).
