היא חזרה ממסע טיפוס מאתגר ומרתק אל 4 פסגות בגבהים המרשימים שבין 4500 ל 6300 מטרים בדרום אמריקה. הצטרפו אל דניאל וולפסון בסדרת תוכן מדהימה מהאוויר הדליל באקוודור:
אקוודור
אקוודור, במרחק 30 שעות טיסות מישראל הינה מדינה מגוונת להפליא, עם רוב אינדיאני, המציעה שילוב של טבע ונופים, עם הרי געש, אגמים ג’ונגלים סבוכים. היא שוכנת לחוף האוקיינוס השקט בחלקה הצפון-מערבי של דרום אמריקה, משני צידי קו המשווה. במרחק של כ-1,000 ק”מ מערבית מחופיה נמצאים איי גלאפגוס הנמצאים בריבונותה. שטחה הינו 280,000 קמ”ר, בערך פי 13 מישראל.
פירוש השם אקוודור בספרדית הוא קו המשווה החוצה את אקוודור בחלקה הצפוני. באקוודור יש הרבה הרי געש פעילים והמדינה גם מכילה את אחד מריכוזי הרי הגעש הצפופים ביותר בעולם.
דניאל וולפסון בקו המשווה בדיוק
אוורסט אינה הנקודה הרחוקה ביותר ממרכז כדור הארץ. הנקודה הגבוהה ביותר מעל מרכז כדור הארץ היא פסגת הר צ’ימבוראסו של אקוודור, הממוקמת מעלה אחת בלבד דרומית לקו המשווה, שם הבליטה של כדור הארץ היא הגדולה ביותר. פסגת צ’ימבורסו נמצאת 6310 מטרים מעל פני הים. (כן, טיפסנו עליו!). הפסגה השנייה בגובהה באקוודור היא של ההר קוטופקסי (גם עליו טיפסנו…) שהוא אחד מהרי הגעש הפעילים הגבוהים בעולם.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו!
רוצים להתעדכן ראשונים בכל הכתבות החדשות ביותר? עכשיו זה הזמן! לחצו על הקישור והצטרפו לקהילת האאוטדור שלנו.
עיר הבירה – קיטו
העיר קיטו ממוקמת במרכז המדינה נמצאת בגובה של כ-2,850 מטר מעל פני הים. קיטו היא גם מוקד יציאה לטיולים בכמה מהנופים היפים ביותר של המדינה. העיר מוקפת בכפרים אינדיאניים, הרי געש, יערות גשם וממש סמוך לה עובר קו המשווה, מה שהופך אותה, בעצם למרכז העולם.
לא ניתן להישאר אדישים לקיטו, קצב החיים המשוגע, הצבעים, הריחות, הצעקות, והמוזיקה הנשפכת לרחוב, כל אלה, יחד עם התפאורה היפהפיה של הרי האנדים, יוצרים עיר מרתקת. עיר הבירה הענקית והתוססת של אקוודור, עם קרוב לשני מיליון תושבים. היא עיר מתקדמת, שבה רחובות מודרניים, אינספור פאבים ומסעדות באווירה צעירה ומגניבה של מטיילים מכל העולם. כשאומרים “קיטו”, מתכוונים להרבה יותר מהעיר עצמה. המיקום המיוחד שלה, בלב “שדרת הרי הגעש” של אקוודור, הופך אותה לנקודת היציאה הפופולארית והנוחה ביותר לטיולים באתרי הטבע של האזור הכוללים פסגות הרי געש מושלגות, יערות גשם לחים ועוד שלל מקומות מדהימים שרק מחכים להתגלות.
אחת התפיסות המוטעות הנפוצות ביותר לגבי אקוודור היא שמכיוון שהמדינה נמצאת על קו המשווה, כל המדינה שטופה בחום סוער. זה כלל לא נכון ורחוק מזה: בזכות הגובה הרב, במהלך היום, לעתים נדירות מתחמם שם ל- 19 מעלות צלזיוס, וברגע שהשמש שוקעת לא נדירות 10 מעלות צלזיוס עד הבוקר.
הגעה לעיר עצמה כבר מהווה כחלק ההתאקלמות לגובה, וכידוע הכי טוב להתאקלם – פשוט לצאת לטייל בעיר שכל כך סוחבת. הקבוצה הייתה משלחת רוסית, בהובלתו של אלכסנדר אברמוב, ובה חברים שהכרתי מטיפוסי הרים קודמים. נחתנו ודי מהר יצאנו להתאקלם.
הפסגה הראשונה: 4696 מ’ של הר געש ראשון פיצ’ינצה (Pichincha)
המסע במדינת אקוודור שונה מכל הפעמים אחרים שטיפסתי: הלינה פה הייתה לרוב בבתי מלון וכן התניידות למרגלות ההר באמצעות מיניבוס, פינוק אמיתי. זה אכן שונה מהטיפוסים רגילים שבדרך כלל רוב הזמן ישנים באוהלים ורוב התניידות הינה רגלית. אל ההר הזה, הראשון במסע הטיפוס עלינו כהכנה לקראת ההרים גבוהים יותר.
המילה אלפיניזם לא מעלה שאלות לאף אחד, שכן טיפוס הרים (טיפוס אלפיני) הומצא באלפים. ברכס האנדים בדרום אמריקה טיפוס הרים נקרא – אנדיניזם. האנדים מפורסמים בקרב המטפסים כמערכות ההרים הציוריות והמעניינות ביותר לטיפוס בעולם. בנוסף ליופיים המדהים, הם מפורסמים בהיותם רכס ההרים הארוך בעולם. רוקה פיצ’ינצ’ה (רוקה – ישן בשפת הילידים) מתחם וולקני פעיל הממוקם 12 קילומטרים מעיר קיטו. רוקו פיצ’ינצ’ה פרץ פעמים רבות בתקופות הקולוניאליות, ובשנת 1859 התפרצותו של הר געש זה הרס כמעט לחלוטין את קיטו.
לאחר יומיים של התאקלמות בעיר קיטו, הגענו לרכבל -טלפריקו (Teleferico). הרכבל לוקח אותנו לגובה של 3800 מטר ומשם מתחילים את הטיפוס. בגובה זה מזג אוויר שונה לחלוטין ויש להתלבש חם ומעל מעיל רוח וגשם- באקוודור מזג אוויר משתנה באופן תדיר, ויורד הרבה, הרבה מאוד גשם וכל הזמן הגשם בכמויות אדירות, כך שצריך להתארגן עם ביגוד מתאים לתנאי מזג אוויר.
ביום זה מזג האוויר לא היה הטוב ביותר, כבר עם היציאה לטיפוס החל להיות סגרירי וגשם שהתחזק בהדרגה והפך להיות סופת רעמים ומבול. הטיפוס החל עם עלייה מתונה: עולים ויורדים גבעות מכוסות דשא בנוף מדהים. הטבע של הרי האנדים משתולל סביב. בגובה של 4100 מטר הטיפוס הפך להיות על מדרונות של סלעים, בולדרים ענקיים, אבני בזלת והנוף שמתחלף לפרוע ומחמיר. הגשם התחיל להתחזק והרוח אף החלה להתגבר. בסביבות גובה 4500 מטר הלב התחיל לפעום יותר חזק ומהיר מהרגיל, כבר בגובה זה יש פחות חמצן באוויר.
קצת לפני הגעה לפסגה יש לטפס מדרון חולי שאינו יציב והדבר אף מקשה על הטיפוס. הטיפוס על הר הגעש הזה אינו טכני ולא מצריך ידע טכני מקדים ובכל זאת קיים מאמץ פיזי בטיפוס סלעי וחולי וכן הנשימות הופכות להיות יותר תכופות והלב פועם בחוזקה. החלק הזה קשה בשל הזווית ותלילות והעובדה שהרגליים מחליקות ולקראת הפסגה 100 מטר מסתיים ברכס אבן, מטפס במעלה האבנים.
היה קר בגובה והרוח התחזקה וברד בגודל אבנים המשיך לרדת ללא רחמים. מכיוון שהיינו צריכים כל הזמן להיאחז באבנים רטובות, הידיים ללא כפפות קפואו מהר מאוד.
לאחר מספר שעות הגענו כל הקבוצה לפסגה של הר געש הראשון פיצ’ינצ’ה בגובה של כ 4700 מטר.
זאת הייתה התרגשות גדולה ואפילו השמיים נפתחו והגשם הפסיק למספר דקות על מנת שנוכל לחגוג יום הולדת לאחד מחברי משלחת. הייתה התארגנות מראש וסחבנו בתיקים האישיים לפסגת הר געש שמפניה, עוגה ואבטיח, וכמובן להרים דגל ישראל בפסגה:
הטבע אפשר לנו לעשות חגיגת יום הולדת מטורפת יחד כל הקבוצה, אין יותר אושר מלהגיע יחד כקבוצה לפסגה ולעמוד שם מעל השמיים. זאת הייתה הפסגה הראשונה וכעת יש דרך חזרה.
הירידה תמיד יותר מסוכנת ודורשת ריכוז גבוה. ידוע כי בטיפוסים הרבה תאונות קורות דווקא בירידה מההר. התחלתי את הירידה שלנו בצורה הדרגתית כאשר מבול חזק המייצר ברד גדול וברקי אש מהירים מכים בנו, התוואי הפך להיות מאוד מחליק ומסוכן.
מצב הרוח של כל הקבוצה מרומם והמטרה להגיע ל- teleferico עד שעה 17:00, אחרת אם לא נספיק להגיע בזמן, נצטרך לרדת 1000 מטר בעצמנו. בשעה 16:56 ממש על הקשקש, בריצה נכנסנו לתוך הרכבל. כולנו רטובים אך מאושרים שהר אפשר לנו להגיע לפסגה ולרדת בבטחה. כעת חזרה לעיר קיטו, מנוחה בבית מלון ובערב חגיגות יום הולדת באחת המסעדות היוקרתיות בעיר.
מישהו אמר לי פעם: “את עומדת בפסגה כמה דקות ואז הרוח תכסה את עקבותיך”. זו, למעשה, כל התוצאה של כל עלייה: חודשים של הכנה, שבועות של המתנה, ימי עבודה קשים בזיעת המצח ומתחת לתרמיל, שעות, דקות, שניות חיים – הכל לטובת מספר דקות להיות על הפסגה. כן, כל פעם אני נוכחת לומר, כל המאמץ שווה כל כך וההרים מאפשרים לי להתחבר לפשטות ולהבין מה עיקר ומה שולי בחיים שלנו.
מאת: דניאל וולפסון – הישראלית הראשונה והיחידה שטיפסה לפסגת האוורסט. ההובי ואהבה הכי גדולה שלה – טיפוס הרים. המוטו שלה – אני לא כובשת את הר והמטרה אינה הפסגה. השביל הוא הדרך וזה המסע של החיים שלי. ספורטאית ומטפסת הרים ישראלית שמשימתה כעת אחרי האוורסט היא להשלים את 7 הפסגות ולחצות את אנטרקטיקה והקוטב הצפוני. עו”ד במקצועה.
מצטרפים לווצאפ של אאוטפאנל!
הצטרפו עכשיו לקבוצה השקטה שלנו וקבלו את כל הכתבות החדשות על עולם האאוטדור.
