רב ורבנית, דתיה ודתל"ש, יוצאים לטיול שומרי מסורת עם נגיעות של אוכל מקומי ואוויר הרים צלול. שילוב מרתק זה, מוליד תוצאות לא צפויות – בולגריה כהלכה.

פייסבוקינג

בתכנון מסלול, תמיד ישנה התלבטות בין התפזרות לבין התמקדות, בין ניסיון להגיע לכמה שיותר מקומות לבין התעמקות במקומות ספורים וגם בין ניצול מירבי של הזמן לבין נתינת זמני מנוחה ורגיעה. החלטה אחת קיבלנו מראש, הקצב יהיה איטי ורגוע ואכן, מלבד יום אחד, יצאנו בכל יום מהדירה שבעים אחרי ארוחת בוקר שבישלנו והכנו, לא לפני השעה 11. אזור הטיול נקבע סביב סופיה, כדי לבזבז כמה שפחות זמן על נסיעות ולהתמקד בכמה שיותר אזורי טבע מחוץ לעיר. אילוצי הכשרות קבעו שנשכור דירות עם מטבח הכולל אפשרות בישול. ובכן יצאתי למשימה.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מתרווח בבית על כורסה נוחה ועל השולחן קפה ועוגיות טריות לשמירת הערנות. התחברתי לקבוצות פייסבוק מתאימות. ביררתי את המסלול שבו ניתן לראות טבע מבלי להרחיק מידי בנסיעות. באמצעות בוקינג שכרתי דירה לשלושה לילות של סופ"ש בסופיה וליום ראשון בלילה בעיירה שנקראת ספרבה בניה. התכנסנו ארבעתנו והסברתי את הקונספט, שלושה ימים ראשונים הכוללים שבת, טיולים בעיר, ביום ראשון נשכור רכב ונצא לטבע אבל נתנהל בקצב שיתאים לנו באותו הזמן, לכן אני לא מזמין לינה מעבר לראשון בלילה. חששתי איך יתקבל הקונספט שבו לא הכל מתוכנן עד הסוף, לשמחתי כולם זרמו ואפילו שמחו על זה.

בולגריה

כבר תקלה

אחרי שלוש שנים של סגר קורונה, סוף סוף אשתי ואני מתרגשים לקראת יציאה לחו"ל. הפעם החלטנו לצאת עם זוג חברים. עבורנו זו החלטה לא פשוטה, היות ועד כה יצאנו תמיד לבד. אנחנו רגילים לקצב המשותף וגם יודעים מתי לתת ספייס ולהיפרד איש איש להעדפות שלו. האם נצליח עם זוג נוסף?

אני המארגן והמוביל והשאלה הראשונה היא לאיזו מדינה נוסעים. תמיד עולה השאלה "מה כבר יש לראות במדינה… (בחר את השם)". ותשובתי היא שבכל מקום יש מה לראות, להיחשף לנופים ייחודיים, לאנשים ולתרבויות שפחות מוכרים לנו. לאור זאת החלטנו שהקריטריון הוא מקום זול מבחינת הטיסה והשהות. חיפוש במנועים המתאימים ומצאנו את בולגריה, יציאה ביום חמישי וחזרה ביום שישי לאחר שמונה ימים. נקנה כרטיסי טיסה ואז נחליט מה לעשות.

פחות מ 24 שעות לפני הטיסה הנעליים שלי מספרות שבמצב כזה, בושה לצאת איתם לחו"ל. אני יוצא לחנות אסי ושמוליק בכפר עציון ואם כבר מגיעים לשם אז לקנות על הדרך גם נעלי הרים שנשחקו עד הקצה. מתכופף לצורך מדידות והתאמה ופתאום שומע קליק בעמוד השדרה, הגב מסרב להתיישר, כל תנועה שאני עושה הנשימה נעצרת והראש רואה כוכבים. נאלצתי להישכב על הספסל כאשר הצוות והקונים מתבוננים בי בחשש וברחמים, טוב שלא הזמינו פינוי. במקרה יש לי תור בצהריים לרופאה בנושא אחר, אני מבקש ממנה זריקת וולטרן והיא לא מוכנה. אין לי מושג איך אסתדר בטיול.

מוקדם בבוקר מעמיסים את המזוודות על הרכב, אין הנחות למרות כאבי הגב ואז מסתבר שחלק מהאוכל הכשר שקנינו בסופר נשאר כי עברנו את המשקל המותר. כאשר אני מרים את המזוודות האמורות אני מרגיש שמשהו כאן לא הגיוני כי המשקל ממש קל. חשבתי שאימוני הכושר שאני עושה גורמים לי להניף מזוודות בקלות אבל אז הסתבר שהשותף שלנו שקל במשקל אמריקאי ולכן חשב שבטעות חרגנו. דוחפים עוד כמה קופסאות שימורים כשרות וזזים.

החדשות מדברות על תורים ארוכים בשדה התעופה, על מחסור בעובדים ועל עיכובים במזוודות לכן אנחנו נלחצים להגיע יותר משלוש שעות לפני הטיסה. להפתעתנו אין כמעט תור ותוך שעה אנחנו אחרי כל הבדיקות. סיבוב קצר בדיוטי פרי הקטן של טרמינל 1 ואת יתרת הזמן מעבירים בנחת עם כוס קפה וסנדוויץ'.

בולגריה

בולגריה – ירוק בעיניים

ירוק למלוא העין, זהו המראה שמקדם את פנינו בכל גבעה אליה אנו מטפסים. הר ויטושה הסמוך לסופיה, אליו אנחנו מתעקשים לעלות למרות שהרכבל לא עובד ואנחנו צריכים לשלם לנהג מונית שיסע לפנינו ויראה לנו את הדרך ברכב. אמנם לא הגענו לפסגה בגובה 2,290 מטר אבל שוטטנו בשבילים האינסופיים. העצים כיסו את השמש ונתנו חיים לחרקים ויתושים שהשאירו בנו סימני עקיצה לרוב. שתינו מצינור שנמצא בלב היער ומזרים ללא הגבלה מי שתיה הנובעים במקום. נשכבנו על מצע עלים, פנינו אל חלקי שמיים המציצים מבין צמרות עצים בגובה עשרות מטרים וחזרנו רק כאשר השעה התחילה להתאחר.

משם המשכנו להרי הרילה, עלינו ברכבל במשך 25 דקות ומלמעלה נופפנו לשלום למטיילים מיטיבי לכת שעלו לראש ההר ברגל וגם קצת הרגשנו קינאה ביכולות שלהם. משם טיפסנו עליה מאוד לא פשוטה של עשרות מדרגות לפסגה. הפרש הטמפרטורה היה אדיר, אם בתחתית ההר החיישן הראה 30 מעלות הרי כשהגענו לתחילת מסלול ההליכה בגובה של כ 2700 מטר, הקור הלך והתגבר ושלוגיות השאירו כתמי צבע לבן בראשי ההרים. לשמחתנו הגענו מצויידים בלבוש חם לטיול וכאן הייתה הפעם היחידה בה השתמשנו בו. 

טיול בבולגריה

המראה של מסלול שבעת האגמים הוא אגדי. מידי פעם נגלה לעינינו עוד אגם ועוד אחד, ומסביבנו הרים ירוקים. מיצינו את יכולת ההליכה שלנו וחזרנו לאחור לאחר שצפינו מלמעלה בשלשה אגמים ואילו הזוג שאתנו המשיך לעוד שניים. לא עשינו את המסלול המעגלי שבו לאחר ההליכה בראש ההר יורדים וחוזרים דרך האגמים עצמם. רושם לעצמי וממליץ לאוהבי הלכת לעשות אותו. בבקתה ליד הרכבל עצרנו לכוס קפה מרגיעה. בלילה ישנו בעיירה ספרבה בניה ולמחרת בילינו באתר של מים מינרלים בדרגות חום שונות. כשניסיתי להיכנס לבריכה החמה ביותר הרגשתי שהרגליים בוערות, אין לי מושג איך אנשים נכנסים לכזה חום, תוך שניות קפצתי החוצה. להשלמת הרגיעה עשינו מסאז' כל אחד לפי דרגת החוזק האהובה עליו. אני ביקשתי מהגברת מסאז' חזק והרגשתי איך העצמות מתפרקות לי תחת הידיים שלה, אפילו להגיד לה להפסיק לא יכולתי כי היא לא דיברה אנגלית. יצאתי צולע וכואב, אבל מאושר.

כדי להרגיש עוד קצת טבע, הארכנו את הדרך לפלובדיב ועברנו דרך הרי פירין. בחרנו במסלול ההליכה הקרוב ביותר לדרך הראשית, החננו את הרכב בין העצים ושוטטנו בשבילים לאורך אחד מאינסוף נחלים שעוברים בהרים. שמענו לעצת נשותינו והבאנו אתנו אבטיח שאותו אכלנו קרוב למפלים קטנים המשכשכים בקול נעים. אם אתם מגיעים לשם בשנה הבאה ורואים שיח של אבטיח, זה מהגרעינים שלנו. אמנם ניסיתי להכניס רגליים לנחל אבל הקור של המים הבריח אותי החוצה. בהמשך הנסיעה עברנו דרך שוק ססגוני קטנטן ובו קנינו פטריות מיובשות ותבלין בולגרי לתיבול תפוחי אדמה.

בולגריה

ומה בעיר?

חרשנו את סופיה בהליכה במשך יומיים וחצי, כולל הדרכה של כמה שעות ביום שישי. במרכז העיר ישנם מבנים יפים, מבני הממשלה מחוברים ביניהם בכביש מרוצף בלבנים צהובות וגם חילופי משמרות של שני שומרים מהודרים מתבצע כל שעה. סופיה היא עיר אחות של תל אביב ולכן ישנה כיכר תל אביב במרכז. המרכז נקרא בלשון העם מרכז הסובלנות היות ויש שם את סמלי ארבע הדתות: בית כנסת, כנסיה, מסגד ומק-דונלד (דת התרבות המערבית).

בפלובדיב, העיר השניה בגודלה בבולגריה, ראינו את שרידי הכיבוש הרומאי שנמצאו כשחפרו את קווי המטרו. קולוסיאום, בתי מרחץ ועוד מבנים. גם את אטלס שמחזיק את העולם פגשנו בחנות כלשהי. דרך ייחודית לשמר עתיקות ראינו כאשר באמצע חנות H&M ישנם שרידים מתקופת הרומאים. השרידים משולבים במבנה ויוצרים עניין של ישן וחדש.

בולגריה

יהדות בולגריה, אז ועכשיו

את הסיפור המוכר על הצלת יהודי בולגריה בתקופת השואה שמענו מכל יהודי ומכל מדריך טיולים, כך גם את הדעות השונות האם המלך או ראש הכנסיה היה המציל הראשי. כמעט כל הקהילה היהודית עלתה ארצה עם קום המדינה ונשארו רק חמשת אלפים, רובם מרוכזים בסופיה. בית הכנסת נותר כמעט ללא פגע מהמלחמה, רק פצצה אחת שנפלה פנימה ולא התפוצצה, היא הזיכרון שנותר מתקופת השואה. כיום הקהילה מתמודדת עם נושאים עקרוניים כמו מה לעשות עם מי שאינו יהודי על פי ההלכה ואיך לשלב את כל הרשומים בקהילה בפעילויות השונות.

תשאלו איך כל זה קשור לנו, מטיילים שנחתו שם לרגע? ובכן שני אירועים חיברו אותנו לקהילה. הראשון היה אקראי, במהלך סיור מודרך שעשינו עם ניסים, ישראלי לשעבר שהוריו חיו במקום, הוא מקבל טלפון להגיע לבית הקברות היהודי ולהשלים מניין בקבורה של אישה מבוגרת. כמובן שגם אנחנו מגוייסים למשימה וכשמגיעים מגלים אישה שנפטרה בשיבה טובה בגיל מאה. שם גילינו שלא פשוט לספור עד 10 (לא כל הגברים יהודים) ויחד עם זה ישנה אחדות קהילתית. אגב, גילינו רעיון שחוסך מקום, לאחר כמה שנים הם פותחים קבר ומניחים שם בן משפחה שנפטר, באותו מקום בו היה מונח הקודם.

אירוע שני היה מתוכנן מראש. בזכות הרב שהיה שותף לטיול והפעיל קשרים עם קולגות, נפגשנו עם ראשי הקהילה היהודית בשבת. הם סיפרו על המורכבות של קהילה קטנה שמנסה לשמור על ייחודיות מול הסביבה ועל שיתוף כמה שיותר אנשים בחיי הקהילה. מפגש מרשים ומעניין.

האם יש אוכל כשר בסופיה? מסתבר שהקהילה מפעילה מסעדה קטנטנה, טבעונית עם מוצרים שחלקם מישראל, מלבד הכיף לראות כתוביות בעברית, לא מאוד התרשמנו. ממש השתוקקנו לגוון את האוכל שלנו עם טונה ושוקולד, בכל סופר שראינו עשינו חיפוש בלשי באותיות הקטנות על כל קופסה אבל ללא הועיל, אותיות הכשרות לא היו על המוצרים.

בשבת אכלנו בבית חב"ד, חוויה מומלצת. המארחים הם אנשים טובים ומאירי פנים, אני ליצן רפואי כך שהצלחתי לגרום לבת הקטנה שלהם להסתובב סביבי בערב שבת, שרנו המון שירי שבת בזכות כמה בחורים צעירים שהיו שם לטיול לפני צבא וגם בזכות כמה בקבוקי ויסקי וערק שחיממו את האווירה. אגב, בבוקר הבת שלהם מצאה מישהו יותר מעניין ממני.

קינחנו בעיר פלובדיב, שם פגשנו אדם מבוגר ששומר על בית הכנסת המקומי. כל ילדיו גרים בישראל והוא מדריך את המבקרים בעברית רצוצה ובבולגרית. מה שברור זה שהוא יודע לענות כמו עולה חדש על השאלה מתי אתה עולה ארצה? התשובה שלו היא "סבלנות".

אוכל בבולגריה

אוכל מקומי, כושר והרפתקאות

בביקורי אצל הרופאה יום לפני הטיול דיברנו על האימונים השבועיים שאני עושה והיא שאלה אם אמשיך בהם בטיול. כמובן, אמרתי לה, יש לי מאמן ריצה על הראש ואני לא מעז להודיע לו שאין ריצות שבוע. היה אפשר לראות את הצחוק שלה מבעד למסיכת הקורונה. "אתם לא נורמלים, לא מוותרים על אימוני כושר אפילו בחופשה". לשמחתי הרווחתי ריצות במקומות שאי אפשר אפילו לחשוב עליהם בארץ. בשבת בבוקר, כאשר חברי יצאו לתפילת השבת, הגעתי לגן המלך בוריס Borisova Gradina, שם רצתי 10 קילומטר בשבילים בין עצים גבוהים בלי לתכנן מסלול, מתוך ידיעה שאין לי מושג היכן אסיים את הריצה. אכן בסוף גיליתי שהתרחקתי מנקודת ההתחלה והייתי צריך למצוא את דרכי לתחנת המטרו. בדרך אכלתי פיתה טעימה ממש עם קבב מקומי וסלט במחיר המצחיק של 6 שקלים שהייתה הקדמה לסעודה בבית חב"ד. את הריצה השניה של 5 קילומטר עשיתי לאורך הרחובות של העיירה ספרבה בניה ואת השלישית, גם היא של 5 קילומטר, במדרחוב הראשי של פלובדיב. שם קינחתי בבניצה עם המון גבינה.

אמנם הבאתי אתי גם רצועות התנגדות כדי להתאמן, אבל לא הצלחתי לשלב אותם בטיול. לדעתי ההבדל בין הריצה לבין הכושר נובע מהרגשת המחויבות לאימון הריצה ומכך שהיא נמדדת ומישהו אחר צופה בתוצאות.

הגעתי לטיול שלנו לא מסופר כי החלטתי שאת התספורת אעשה בסופיה, לחוש איך זה להיות מקומי. שוטטתי ברחובות סופיה וכשנכנסתי לספר, שהסכים גם לעשות גילוח, גיליתי שמדובר במהגר מעירק. הרגשה מוזרה להסתפר בבולגריה ולשמוע שיחות בערבית.

שוק מקומי בבולגריה

ביום האחרון לשהותנו בבולגריה חזרנו לסופיה וטיילנו יחד במרחבי הגן בו רצתי. את הרכב החננו בחניה בכניסה לגן ובו שוטטנו כשעתיים. חוזרים לרכב ואין רכב!
כמה דקות של בהלה, מה השארנו ברכב? האם הדרכונים עלינו? איך אנחנו חוזרים ארצה למחרת? ובעיקר, מי גנב את הרכב? נשמנו עמוק, הסתכלנו בשלטים והחשד נפל על גרירה של העירייה בגלל שלא שילמנו על החניה. אגב, כדי לשלם על חניה צריך טלפון מקומי, מתקשרים למוקד ומקבלים אישור בהודעה חוזרת. אפשרות שניה היא למצוא עובד עיריה שמסתובב במקום ולשלם לו. שאלנו מישהו שלמזלנו דיבר אנגלית והוא אמר שאכן ראה שגוררים את הרכב רבע שעה לפני שהגענו. הבחור התקשר לעירייה, בירר היכן הרכב ולבסוף לקח את כולנו ברכב שלו ודיבר עם הנציג במגרש הגרירה. אמנם יצאנו בנזק של 98 לב אבל עם הרגשה שיש אנשים טובים בעולם.

לאחר הנחיתה ביום שישי בישראל, כאשר קיבלתי את הרכב שלי מהבן הבכור, אנחנו שומעים רעשים מבהילים בזמן הלחיצה על הברקס. חשבתי להזמין גרר אבל אמרתי שכל עוד המעצורים עובדים נמשיך לנסוע, כך הגענו הביתה עם פרפורים בבטן אבל עם עוד חוויה.

בולגריה – סיכום בנקודות:

  • ההחלטה על מיקוד באזור סופיה ללא הרבה נסיעות הוכיח את עצמו, היה לנו מצויין.
  • שווה להתכונן מראש על המסלול, אבל להשאיר מספיק מקום לאלתור במקום. אנחנו הרגשנו צורך במסאז' לכן ישנו לילה נוסף באותה עיירה.
  • השילוב של טבע עם שיטוט עירוני וקצת קניות, היה נכון, למרות שלא כולם יצאו מרוצים.
  • אם אפשר לארגן מראש פגישה עם אנשים מעניינים, זה כדאי. אנחנו עשינו את זה עם אנשי הקהילה היהודית.
  • סך כל ההוצאות שהיו לנו ללא מתנות – 10,000 שקל לארבעה אנשים לשבעה לילות. צריך לקחת בחשבון שהתארחנו בדירות דרך "בוקינג" ובישלנו את האוכל.
  • בולגריה (אזור סופיה) היא מדינה מהממת מבחינת נופים.
  • התשתית בערים לא תמיד טובה, וחלק גדול מהאנשים לא מדבר אנגלית, השתמשנו הרבה בשפת הידיים.

להתראות בטיול הבא.

מאת: ינון אלרואי