לפעמים התובנה מאסון משפיעה עלינו זמן רב. האם היא בהכרח חזקה יותר מהתובנה מאסון שנמנע? חנינא קליא דואג לא לשכוח את מה שקרה לו בקניון החזאלי בואדי רם בירדן.
בחודש מאי של שנת 2013, במהלך חג השבועות, הדרכתי טיול בקניון החזאלי, במרחב של ואדי רם בירדן. הקניון הוא חריץ עמוק, שחותך את הגוש של ג’בל חזאלי, מדרום לצפון. אם ההר דומה לעוגת אבן חול אליפטית, שמזדקרת מעל הערוצים הרחבים והחוליים, הקניון דומה לפרוסה החסרה. יש מספר רב של גלישות, הגבוהה בהן של 30 מ’. הטיול מורכב מאוד וההדרכה מחייבת. יש מסלול טיפוס בדואי, המסלול של סבאח, ה”אבו שידה” בפי המקומיים, שעולה אל ראש ג’בל חוש חאשה, פסגה דרומית על המסיב. בקרבת הפסגה מתחברים לתחילת הקניון. לאורך מסלול העלייה יש צורך לאבטח את המטיילים באי אלו מעברים. בתוך הקניון יש לא מעט מקומות, שהגעה לנקודה ממנה מתחילה הגלישה דורשת גם כן אבטוח.
מצטרפים לווצאפ של אאוטפאנל!
הצטרפו עכשיו לקבוצה השקטה שלנו וקבלו את כל הכתבות החדשות על עולם האאוטדור.
התכנון המקורי היה להוציא קבוצה של שמונה מטיילים יחד עם יותם, חבר ומדריך מנוסה, שכבר הכיר את המסלול. יותם לא הצליח למצוא לקוחות ואני התלבטתי: לבטל או לצאת לבד. החלטתי לא לבטל. היה לי באותו זמן ניסיון הדרכתי רשמי של 23 שנה וותק של עשר שנות הדרכה בואדי רם.
היות שלא הכרתי את המסלול, ירדתי שבוע לפני המועד המתוכנן לטיול הכנה עם חברי שלמה. התחממנו על ה -Edge of Zernouk el Daber המסלול עליו סיפרתי בסוף הכתבה “טיפוס חוזר”. את הכרת המסלול של ההדרכה עשינו ביום אחד, מה שבפועל התבצע בטיול המודרך ביומיים. ההכנה הייתה מאוד יסודית, בחנתי את כל המעברים הבעייתיים, הן בעלייה והן בירידה, גיביתי את כל תחנות הגלישה בחבלי השארה ואפילו השארתי סליק של בקבוקי מים באמצע הדרך. מדדתי, שרטטתי ורשמתי על סקיצה של המסלול, שמצאתי באינטרנט, פרי עמלם של יורם ומיכל בר, שועלים ותיקים של נחלי ירדן. הקבוצה מנתה ארבעה משתתפים, חובבי טיולים ללא רקע בטיפוס, עם מעט ניסיון בגלישה.
ביום הראשון יצאנו לטיול הסתגלות והכנה בג’בל אום עג’יל, דרך הרקבאת קניון לזרנוק אל דאבר ותרגול גלישה לתוך הקניון של החראזה. ישננו למרגלות מסלול ההעפלה להר. ביום השני של הטיול עלינו במסלול האבו שידה, התחברנו לתחילת הקניון וגלשנו שתי גלישות עד לנקודת לינה, על שפת גב מים צלול, בקרבת מעין מטפטף. במהלך העלייה, אביזר החיכוך של אחד המטיילים התנתק מרתמתו ונפל לתוך סדק. נתתי למטייל את האביזר שלי ומאותו רגע אני השתמשתי באביזר נוסף שהבאתי כגיבוי. פרט זה חשוב להמשך הסיפור…
האווירה הכללית הייתה טובה מאוד, הקבוצה מגובשת ונעימה ואני הייתי מאוד מרוצה מהתפקוד שלי, הן בהכרת המסלול והן במתן מענה מדויק ויעיל לצרכי הבטיחות של המטיילים. גם פרט זה, של שביעות הרצון העצמי שלי, רלוונטית להמשך הסיפור.
ביום השלישי של הטיול המשכנו לרדת בקניון, תוך התמודדות עם המכשולים האופקיים והאנכיים. לפי הרישום בלוג-בוק ההדרכה שלי, היה זה יום ההדרכה מספר 118 בואדי רם. הכל תקתק וזרם ומגמת שביעות הרצון העצמית שלי עלתה, ככל שהעמקנו בקניון.
“את מפל 12 (מפל המרמיטה) אפשר לחלק לשתי גלישות נפרדות. 5 מ’ לכוסית + 20 מ’ מהכוסית למטה – יש עיגון בקצה הכוסית”. משפט זה מועתק מיומן המסע של יורם ומיכל, בו נעזרתי להכנת המסלול. כפי שכתוב, יש “כוסית”, גב עמוק באמצע המפל, שאם נכנסים לתוכו, מאוד קשה לצאת ממנו. גם קשה לגולש לא מיומן לדלג מעל הכוסית. על כן פעלתי כדלקמן: התמקמתי בתחנה תלויה בקצה הכוסית על מנת למשוך את הגולשים אל מעבר לשפה ולכוון אותם להמשך הגלישה.
הקניון של החזאלי הוא החריץ בהר הכהה מעבר לפסגות הקרובות
במהלך הטיול החבר’ה כבר למדו לגלוש באבטוח עצמי ותרגלו גם אבטוח תחתון (אבטוח כבאים). עד אותו רגע, אני תמיד עמדתי לצד הלקוחות שלי והשגחתי עליהם עד יציאתם לגלישה. כעת אני הייתי ממוקם 5 מ’ תחתם וביצעתי נוהל מסודר של תשאול, על מנת לוודא שהם יוצאים לדרכם כמו שצריך. הגולש הראשון הגיע אליי באבטוח תחתון שלי, התחבר לתחנה התלויה, הוסיף פרוסיק לאבטוח עצמי והמשיך לגלוש עד תחתית המפל. יתר הגולשים זכו לאבטוח תחתון שלו ועזרה שלי כדי להעבירם אל מעבר למרמיטה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הכל פעל כשורה והגיע תורי לגלוש מהתחנה התלויה אל תחתית המפל. רמת שביעות הרצון שלי הייתה כמובן בשמים, טפחתי לעצמי על השכם. איזה יעילות, איזה שיקול דעת מוצלח! התעלמתי לחלוטין ממידת התשישות שלי, אחרי כמעט שלושה ימים אינטנסיביים של עבודה קשה. ואתם זוכרים את אביזר החיכוך שאבד? מה שהחליף אותו במהלך כל הטיול היה אביזר לא מוצלח במיוחד של Wild Country, שכחתי את שמו, זה שעבה בצד אחד ודק בצד השני. משהו ענתיקה, שכבר לא מיוצר. יש לו נטייה להינעל וקשה לגלוש איתו חלק.
הפתרון הוא להרחיק בין הטבעת לאביזר עם עוד טבעת, שמקטינה את החיכוך ומונעת את צביטת החבלים. כך עשיתי בכל הגלישות וכך עשיתי כעת. הקלפתי את טבעת ההרחקה, ביצעתי העברת עומסים מבוקרת, ביקשתי אבטוח תחתון, ניתקתי את חבל הטבור שלי מהתחנה ויצאתי לדרך. משום מה הגלישה הייתה מאוד לא חלקה, לא כמו כל הגלישות הקודמות. מה לכל השדים והרוחות? לא נורא, סה”כ 20 מ’ עד למטה, אולי זה קשור לכל החול והלכלוך שהצטברו בחבלים, כך מלמלתי לעצמי.
הגעתי למטה, באתי לנתק את עצמי מהחבלים ונחרדתי לגלות שהייתי מחובר לאביזר חיכוך דרך הכבל, ה- keeper cable בלבד. כלומר, כשבאתי להתחבר לחבלי הגלישה, האביזר היה מחובר בעזרת הכבל שלו לטבעת ב belay loop ואני רק הוספתי את טבעת ההרחקה ולא הקלפתי את עצמי לחבלים.
מימין: הטעות הכמעט קטסטרופלית שלי. משמאל: שימוש תקין
גם לא גלשתי באבטוח עצמי של פרוסיק כי היה לי אבטוח תחתון. אבל אבטוח תחתון לא היה עוזר אם הכבל היה נקרע. במקרה הטוב הייתי מוצא את עצמי תלוי בין שמים וארץ, על מפל חלק לגמרי, אוחז בחבל מעל האביזר ומתחת לאביזר, שכבר לא מחובר אליי בשום צורה. רוב הסיכויים, שבעת קריעת ה- keeper cable הייתי עף קיבינימט ונופל את יתרת הדרך, מרסק את רגליי ו/או שובר את גבי ו/או את המפרקת. והחבר’ה החביבים שאיתי היו תקועים, אמנם לקראת סוף הקניון אבל עדיין עם עוד כמה גלישות עד היציאה.
אני נוהג תמיד לשתף אנשים שאיתי, הן חברים והן חניכים בטעויות שלי, על מנת לתת דוגמא אישית ועל מנת ללמוד ולתקן. במקרה הזה שתקתי, לא רציתי להכניס חשש בליבם, הזמן קצר והמלאכה עדיין מרובה. קדימה, ממשיכים, צריך לסיים באור יום. אולי חשבתי לשתף בדרך הביתה, אבל בטח כבר לא רציתי לקלקל את האווירה.
אז הנה יצא המרצע משק הסודות ואני יצאתי בנס, לספר את הסיפור, איך אחרי שלושה ימים ומאות, אולי אלפי החלטות ופעולות מוקפדות ונכונות, ביצעתי טעות אחת טיפשית וכמעט נפלתי, אולי אל מותי, במפל המרמיטה בקניון החזאלי.
מאת: חנינא קליא
צילום: נעם מייזליש, טל שוסטר, אדם כפיר
חנינא – חי ונושם בגליל. מזקני השבט של של קהילת הטיפוס הישראלית ומדריך טיפוס למחיתו. למד ללכת על סלקליין בגיל 55 ומשתמש בזה ובטיפוס על עצים, ככלים להעצמה אישית, בעבודתו בחינוך מיוחד ומסגרות טיפוליות.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו!
רוצים להתעדכן ראשונים בכל הכתבות החדשות ביותר? עכשיו זה הזמן! לחצו על הקישור והצטרפו לקהילת האאוטדור שלנו.
