אל השוליים המערביים של ההר הגבוה בסיני

מסע אל ההר הגבוה בסיני: אחרי היעדרות של שבע עשרה שנה מההרים של סיני יואב נגב החליט שהגיע הזמן לחזור. המסקנה: לא הרבה השתנה מאז, אולי חוץ מהמוניות. 

הטיול הראשון שלי להר הגבוה היה בכיתה י׳: אז חבורת בני 15 תכננה מסלול, עברה את הגבול לבד, לקחה מונית, עשתה קניות, ניהלה את כל נושא התשלומים מול הבדואים, היום זה נראה לי הזוי. מי היה שולח חבורת ילדים להסתדר לבד בסיני? בהמשך צברנו ניסיון וביטחון ואת הגבול לסיני חצינו עוד פעמים רבות במהלך התיכון. זה כלל גם טיול בן שבועיים ללא מדריך מקומי, על בסיס ניווטים בלבד במזרח סיני, תפיסת טרמפ עם משאית מצרית לנאת הפיראן וטיול בג׳בל סירבל בשיא עונת האופיום מה שהוביל אותנו למחשבה ההגיונית שכדאי שניקח מקומיים איתנו. אבל הם לא ממש הכירו את ההרים והיו מכורים לאופיום. ובעיקר, כל הזמן ניסו לרמות אחד את השני. לא מפתיע שנקראנו להעיד בסוף הטיול בפני מועצת השיח׳ים של נאת הפיראן ולהכריע מי משני הנרקומנים שלקחנו איתנו פחות נוכל מהשני ולמי מגיע איזה חלק מהכסף שסגרנו איתם בהתחלה.
למעשה הפעם האחרונה שלי בסיני הייתה בשנת 2004 בטיול לג׳בל אום שומר, עזבנו את סיני ביום של הפיגועים ברס שיטאן ובטאבה ומאז לא חזרנו. וכך מצויד בהמון זיכרונות טובים וגעגועים מצאתי את עצמי שבע עשרה שנה אחר כך יושב על המפות ומתכנן שוב טיול לאזור ההר הגבוה.

מתחילים בתכנון: טיול להר הגבוה

לא פחות משאני אוהב לטייל אני אוהב לתכנן טיולים. אני אוהב לשבת על המפות, להסתכל בתצלומי האוויר, לקרוא חומר, להתייעץ עם אנשים ולהפליג על כנפי הדימיון בין האפשרויות העתידיות. בכל טיול אני אוהב להכניס איזשהו טוויסט כך שלא יהיה בנאלי. הטוויסט הנוכחי מבחינתי היה נגיעה בשוליים המערביים של אזור ההר הגבוה כשהפיווט במקרה הזה נבחר להיות ג׳בל טרבוש. הטרבוש אמנם נמצא ממש בשוליים המערביים של הגוש של ההר הגבוה אבל מבחינה נופית הוא נמצא במקום טוב באמצע. מצד אחד הרי סנטה קתרינה ועבס בשא ומצד שני הר הסירבל וג׳בל בנת. בנוסף דרכי ההגעה לטרבוש מכריחים אותך לעבור דרך הנופים המשובחים ביותר שיש לאזור ההר הגבוה להציע.

לוגיסטיקה

הלוגיסטיקה וההכנות לטיול כזה נראות לכאורה מסובכות אבל הן פשוטות להפליא. כן, אפילו עם כל תקנות הקורונה המשתנות תכופות. כל מה שצריך לעשות זה לסגור מול פארג׳ מFox Camp בסנטה את תאריך ההגעה, את מספר האנשים ואת המסלול המשוער. ופארג׳ מארגן לך מונית שתיקח אותך מהגבול, דליל, גמלים וזהו בעצם זה כל מה שצריך. את קניות המזון אפשר לעשות באל מלגה, אם יש באגים במסלול הדליל או פארג׳ יתקנו אותם וישנו את התכנית בהתאם.

מכיוון שבחזרה לארץ צריך היום גם בדיקת קורונה בצד המצרי אני ממליץ לסגור גם camp בחוף ולעשות שם את הבדיקה. את הבדיקות אפשר לעשות עד 14:00 בצהריים ואת התשובה מקבלים למחרת.

• מספר הטלפון של פארג׳ מFox Camp בסנטה הוא 2417473109 20+ אבל אפשר גם דרך הפייסבוק.
• בחוף ישנו ב Musa Camp בנוויבה 9612138100 20+ או דרך הפייסבוק.
• לגבי תקנות הקורונה ומעברי הגבול בכלל מומלץ מאד להתעדכן באתר: https://sinailovers.com/.

מעבר הגבול ולינה בפוקס קמפ בסנטה

אל מעבר הגבול הגענו ב16:30 והוא היה יחסית ריק. כל הבדיקות הבטחוניות, ביקורות הדרכונים ותשלומי האגרות השונות לקחו לנו פחות משעה. מחירי האגרות השונות משתנות תדיר ויש לקחת זאת בחשבון (צפו לתשלומים). אחרי כל הבדיקות והאגרות בשני הצדדים חיכה לנו מוסא, הנהג ששלח לנו פרג׳ מFox Camp. בפעם האחרונה שהייתי בסיני מוניות היו בעיקר פיג׳ו 405 סטיישנים מה רבה הייתה הפתעתי כשהמונית שחיכתה לנו הייתה טרנזיט טויוטה חדשני ומרווח. בדרך ביקשנו מהנהג לעצור לקנות סים מקומי. נראה ששוק הסימים משתולל והמחירים מאוד גמישים לכן יש לבדוק מראש באתר. כשנוסעים בקבוצה, אפשר בהחלט להסתפק בסים אחד ולפתוח הוט ספוט.

אחרי אינספור מחסומים של הצבא המצרי הגענו סוף סוף בשעה 21:00 לFox Camp באל מילגה. התמקמנו בחצר הקמפ בו התכוונו לבלות את הלילה בשקי השינה. יש לציין שקיימות אפשרויות לינה נוספות כמו השכרת חדרים. לפני השינה מיהרנו אל מרכז הכפר, שבו כך מתברר רוב החנויות פתוחות עד מאוחר, וערכנו חלק ניכר מהקניות לטיול. 

היום הראשון: בוסתנים, שדות אופיום ורשת השקיה מסועפת

​​אל מלגה – אבו סילה – ואדי טלאח – שיח אחמד – ואדי רפייד – לינה במוית שלייך.

ב7:00, כפי שסוכם, התייצב הדליל עוואד בקמפ והתחיל לזרז אותנו עם הציוד הכבד כדי שנמסור אותו כבר למגמלים. כעבור חצי שעה נדחסנו כולנו ברכב של עוואד בדרכנו לאבו סילה. בדרך עצרנו במאפייה ולהשלמת קניות על פי בקשתו של עוואד. ב8:00 הגענו לאבו סילה, לביתו של עוואד. שם חיכתה לנו ארוחת בוקר מפוארת – פיתות, גבינה עם זעתר, דבש, זיתים וכמובן אספקה בלתי נדלית של תה בדווי חזק ומתוק. ב9:00 העמסנו תיקים על הגב והטיול התחיל. מהכפר אבו סילה התחברנו אל נקב אבו סילה שחצה קו רכס דרך אוכף וירד לואדי טלח.

ואדי טלח הוא אחד הואדיות הראשיים המנקזים חלק גדול מההר הגבוה – ראשיתו בסמוך לפסגת הר עבס בשא והוא נשפך אל ואדי פיראן הענק. הטלח, על בוסתניו, מהווה נתיב החוצה את אזור ההר הגבוה מדרום לצפון ואין כמעט אופציית טיול בהר הגבוה שלא כוללת אותו. לאורך הטלח מקורות מים רבים טובים לשתיה שניתן להסתמך עליהם. אחרי הליכה של שעתיים הגענו אל שיח אחמד, כפרון קטן שנמצא ממש בחיבור הטלעה והטלח. בעונה הזאת פגשנו רק כמה בדואים בודדים וזאת בגלל שזאת בדיוק התקופה שבין קציר המריחואנה לבין זריעת האופיום. בשיח אחמד ישנם מים טובים לשתיה וכמה בריכות איגום המשמשות להשקיה. קיבלנו את רשות הבדויים לרחוץ באחת מהן. אחרי ארוחת הצהריים, תה, ברכות ואיחולים לתושבי המקום שמנו פעמינו אל החיבור של ואדי רפייד לואדי טלח. 

הגמלים מטפסים בואדי רפייד. צילום : יואב נגב

בנקודה זו נפרדנו מהטלח ועלינו ברפייד. לקראת השעה 12:00 הגענו ל״בורג׳ אל גירבה״ – סדרת נביעות עונתיות שהיו יבשות בעונה זו. נקודת הלינה שלנו במוית שליך מרוחקת רק כחצי שעה מכאן מה שהיה מביא אותנו לסוף היום בשעה 12:30 בלבד. התחלתי לחשוב בקול על האפשרות לדחוף את הטיפוס לטרבוש בהמשך היום. הדליל הבין שהוא צריך להצר את צעדינו והחליט על מנוחה ארוכה במיוחד – שעתיים וחצי. אל מוית שליך, נקודת הלינה שלנו לערב, הגענו בשעה 14:30. שם פגשנו בוסתן מוקפד ומסודר שבמרכזו בריכת איגום קטנה, ממנה נמשכים צינורות השקיה אל ערוגות ירק, ולצידן ערוגות אופיום ומריחואנה ריקות. את הלילה בילינו דחוסים על טרסה קטנה ומפולסת.

מוית שליך. צילום: יואב נגב

היום השני – פסגת הטרבוש, גשם בלתי צפוי ומחסה לילה מעושן במיוחד

מוית שליך – דייסת אל פרעייה – ג׳בל טרבוש – פרש אום ספרתי – ואדי זנוג – ואדי טלעה.

קמנו עם אור ראשון בשעה 5:45. מדורה, גזיה לוחשת והופ קפה גולש. ציפה לנו יום מרגש במיוחד. העליה לפסגת הטרבוש. אחד ההרים הגבוהים בשוליים המערביים של ההר הגבוה. אחת מנקודות התצפית המרהיבות בסיני וגם סיכוי, אמנם קלוש, לפגוש במעט חיות הבר שנותרו באיזור הזה. הבדואים סיפרו לנו שהם צדים את היעלים למאכל ומכיוון שהאוכלוסייה התדלדלה משמעותית הם הגבילו את הציד ליעל אחת בשנה ואסרו על ציד נקבות. ( נראה לי שאסטרטגיית השימור הזאת איננה מוצלחת במיוחד). 

מוית שליך נמצאת בגובה 1450 מ׳ מעל לפני הים כך שציפה לנו טיפוס מצטבר של כ600 מ׳ עד לפסגת הטרבוש. מפאת היום הארוך הצפוי עוואד דחק בנו להתחיל ללכת ופתח בהליכה בקצב רצחני כשאנחנו מנסים להדביק אותו. כעבור שעת הליכה אחת הגענו לדייסת אל פרעייה. באר המכילה מים מתוקים וטעימים ביותר ממנה נמשכים צינורות אל בוסתן קטן. מדייסת אל פרעייה טיפסנו אל האוכף האחרון לפני הטיפוס לטרבוש. בנקודה זו השארנו את התיקים ואת הדליל והתחלנו לטפס במעלה הנאקב המרוג׳ם אל פסגת הטרבוש. מפסגת הטרבוש נפרש נוף בראשיתי מרהיב.

ממזרח ומדרום כל גוש ההר הגבוה על פסגותיו ובאופק בלטה בהדרה פסגתו של האום שומר. ממערב גוש הסירבל וג׳בל בנת. מצפון מישורי ואדי פיראן הענק. ניסיתי את מזלי ובדקתי אם יש קליטה. והפלא ופלא על פסגת הטרבוש בלב ליבו של שום מקום מצאנו קליטה מלאה והצלחנו לעשות שיחת וידאו עם הבית. הזמן עבר ביעף, השעה הייתה כבר12:00 והיום עוד ארוך.

הטרבוש. צילום: יואב נגב

כבר בירידה למטה הבחנו בעננים מתגנבים מאחורי הפסגות הגבוהות. רוח קרה החלה מנשבת. אמנם תחזית מזג האוויר לא חזתה גשם אבל ידוע שההרים לא מצייתים לחזאים. מיד כשהגענו לתיקים התגברה הרוח והתחיל גשם. אם חשבנו שעוואד מיהר אל הטרבוש עכשיו גילינו איך הוא כשהוא ממהר באמת. הוא פתח מבערים ואנחנו ניסינו לרוץ אחריו תוך כדי שאנחנו מתמודדים מול פרצי רוח עזים וגשם. מדרום חלפנו על פני ואדי בע׳בע׳. הנקב עליו הלכנו איבד גובה במהירות רק כדי לטפס בחזרה עד לפרש אום ספרתי. משם דהר עוואד על פני המישור הגרניטי ואנחנו רצים אחריו. הגשם לא עשה סימנים שהוא הולך להפסיק בקרוב. בשלב מסויים כבר לא ראיתי אף אחד אחרי. ואז עוואד פנה פניה חדה לכיוון ואדי זנוג והיה ברור שהולך להיות פה נתק.

כצפוי, שניים מהחברה התנתקו מאיתנו. צעקנו, שרקנו ולא נעננו. בלית ברירה התחלנו לטפס חזרה אל הנקודה שבה עוואד פנה בחדות. שריקותינו נענו בצעקות שני הנעדרים שכצפוי פספסו את הפניה. ביקשתי מעוואד שירגיע את הקצב מעט, כי את כל מה שלכאורה הרווחנו מקצב הריצה הפסדנו בנתק. בקשותיי לא עשו עליו יותר מדי רושם. הוא היה נחוש להגיע למחסה מהגשם. וכמה שיותר מהר. הפעם הצלחנו לעמוד בקצב את מחצית השעה שנותרה עד שהגענו לבוסתן בחיבור של הזנוג עם הטלעה. לשמחתנו הגמלים עם הציוד כבר חיכו לנו שם. את הלילה בילינו דחוסים במחסה אפוף עשן מדורה שאת ריחו לא הצלחתי להוציא מהבגדים עד עצם היום הזה.

לילה במחסה המעושן בזנוג טלעה. צילום: יואב נגב

היום השלישי גולת אל אזרק, ד״ר ליבה מכה שנית שנ״צ בפרש אום סילה וערב נפלא בבוסתן בסגר 

ואדי טלעה – גולת אל אזרק – נקב אום סילה – פרש אום סילה – ואדי אבו טוויטה – לינה בבוסתן במפגש סגר – תיניה.

אחרי לילה קשה שכלל עשן מדורה, צפיפות ונחירות רמות מכל עבר התעוררנו בארבע בבוקר כדי להעמיס את הגמלים. לנו היה צפוי יום קצר מאוד אבל לגמלים לעומת זאת ציפה סיבוב של 30 ק״מ. 

אחרי שסיימנו להעמיס את הגמלים ושלחנו אותם לדרכם המשכנו להעביר את הבוקר בעצלתיים. השמיים היו עדיין מעוננים ומאיימים. קיוויתי שלפחות יתחמם מעט כדי שנוכל להנות מטבילה בגולת אל אזרק אבל עד שיצאנו לדרכנו בשעה 8:30 לא נראה היה שהולך להתחמם. ההפך. בניגוד לריצת האמוק של אתמול ניראה שעוואד נינוח מאד שלא לומר מנסה למשוך זמן. לגולת אל אזרק הגענו סביב השעה 10:00 , בדיוק כשהתחיל לטפטף שוב. למרות זאת החלטתי שאני לא מוותר על טבילה, והסתפקתי באחת קצרה ביותר.

גולת אל אזרק. צילום : יואב נגב

עוואד ניסה לשכנע אותנו למרוח עוד קצת זמן ולהכין קפה אבל כבר החלטנו שאין לנו איך למתוח יותר את הזמן והתחלנו לטפס בנקב אום סילה. מעלה תלול אבל נוח ומסומן היטב וכך מצאנו את עצמנו בשעה 11:30 בפרש אום סילה. אם היינו ממשיכים בהליכה היינו מסיימים את היום הזה סביב 12:30 אחרי כל משיכות הזמן האפשריות. לכן עוואד שכנע אותנו להגיע ולאכול צהריים בחג׳ר אל נימר (סלע הנמרים).

אספנו בדרך מעט עצים וכשהגענו עוואד פרש להדליק מדורה וללוש את הבצק. את הזמן הזה החלטנו לנצל לסיור קצר בבקעה המופלאה הזאת. אחת היפות בהר הגבוה שמאפיינים אותה שני דברים. האחד נוף מאדים מהסרטים והשני מאות רבות של רוג׳ומים, חלקם אומנותיים ממש, שבנו מטיילים. אחרי חצי שעת צילומים חזרנו בדיוק כדי לחזות במחזה המופלא של עוואד מכין את הליבה המפורסמת שלו.

פרש אום סילה. צילום: יואב נגב

אחרי ארוחת הצהריים, ומכיוון שהזמן לא דחק בלשון המעטה, עוואד פרש לשנת צהריים של שעתיים ואנחנו הסתובבנו עוד בין נופי המאדים. כשיצאנו בשנית לדרך, מפרש אום סילה, המשכנו עם נקב אום סילה וחצינו את ואדי אבו טויטה על בוסתניו המרשימים. טיפסנו על השלוחה ממול אל אוכף רחב שהלך ונעשה צר יותר ויותר ככל שהתקדמנו עד שהפך לנקיק צר ביותר בין קירות גרניט זקופים לחלוטין.

זהו ואדי סגר. ערוץ שהתפתח לאורכו של מחדר מגמתי (דייק) שהתבלה והותיר את קירות הגרניט בולטים. אורכו של הנקיק המרשים כמה עשרות מטרים ובסופו הוא שוב נפתח לנחל רחב ומתחבר לואדי תיניה (נחל התאנים). במפגש הסגר והתיניה הגענו לבוסתן עשיר ומסודר בו גם היינו צפויים ללון הלילה. לעת ערב חברו הגמלים, עייפים מהדרך הארוכה שעשו. 

התקבצנו כולנו סביב המדורה לבישולים. בנו של בעל הבוסתן, בחור צעיר בשם מנצור, בנה סומסומיה בעצמו – כלי מיתר פרימיטיבי למראה אבל הוא הצליח במיומנות רבה להפיק ממנו צלילים נפלאים והתלווה אליה בשירה בדווית. וכך העברנו ערב אחרון נפלא בהר הגבוה.

הבוסתן בואדי סגר. צילום: יואב נגב

היום הרביעי גבים בואדי שג מפגש בואדי טלאח וחגיגות סיום באבו סילה

ואדי תיניה – ואדי שג – ואדי טלאח – ואדי אל גרביה – סיום באבו סילה.

כרגיל קמנו מוקדם אבל הפעם החלטנו לכלול את ארוחת הבוקר בהתארגנויות הבוקר. בדיוק ב 8:30 יצאנו לדרך והיא לא אצה לנו. התיניה מתחבר אל ראשו של ואדי שק (מבוטא שג) בברך של 90 מעלות ומיד לאחריה צונח בסדרת מפלים שביניהם בריכות ראויות לשחיה. הנקב עצמו רק חוצה את הנחל ומיד מטפס על הגדה הדרומית שלו. שווה בנקודה זו להתעלם ממנו וללכת מעט לאורך הנחל ואז לחזור אליו.

לאחר שחיה קצרה במימיה הקפואים של הבריכה העליונה המשכנו בדרכנו. השביל עקף קטע מעוקי קצר בנחל ואז התרחק דרומה מהנחל כדי לתפוס שיפוע מתון יותר. נופיו המוכרים של ואדי טלח׳ העמוס בוסתנים נפתחו לפנינו. מולינו טיפסה קבוצה. כמובן של ישראלים. וכצפוי בשתי דקות של שיחה הצלחנו למצוא חיבורים ומכרים בארץ. חצינו את ואדי טלח׳ אבל הפעם במקום לטפס בנקב אבו סילה בחרנו לטפס בואדי אל גרביה שלמרגלותיו. ערוץ קצר ויפה עם אופי מעוקי.

ואדי אל גרביה. צילום: יואב נגב

בראשו של הואדי סכר גדול. שוליו של הכפר אבו סילה כבר נגלו לעינינו. לסיום סעדנו את ליבנו בחצר ביתו של עוואד ואז התחיל הטקס הקבוע של בקשת מתנות (לצערי לא התכוננו נכון לאירוע הזה) הענקנו לו גזיה ומיכל ספייר. וכמובן טיפ ראוי. כי בלי ספק עוואד הוא מדריך נהדר.

לסיכום

ההר הגבוה הוא ללא ספק האפשרות הזולה והפשוטה ביותר לטיול בחו״ל בין אם באופן מאורגן ובין אם עצמאית. הנופים מרהיבים והאווירה הרגועה, האנשים נחמדים והאפשרויות מגוונות. אני כבר עם הפנים קדימה לדבר הבא – טיול משפחתי בהר הגבוה.

מאת: יואב נגב