דמיינו את זה: שקיעה, בגדים לבנים, קוקטייל ביד ודולפינים שמקפצים סביב החרטום. נשמע מושלם, נכון? עכשיו תמחקו את הכל, ותחליפו את זה בארבעה זוגות שדחוסים בתא בגודל של ארון, יתושים עמידים לחומר מהארץ, ותור למקלחת שהיא גם אסלה. ירון רוזינר מאאוטפאנל בחשיפת האמת מאחורי תמונות האינסטגרם:
למי מאיתנו שהתמזל מזלו ויש לו חברים סקיפרים, או אלו מאיתנו שמחליטים לממש את הפנטזיה יש את רגעי האושר האלו שבהם המילים ״הזמנו שיט על יאכטה״ נזרקות באוויר. בדמיון שלנו תמיד אנחנו רואים את עצמנו בשקיעה, לבושים לבן, עם קוקטייל ביד ישובים על הדק בעוד הבריזה הנעימה פורעת מעדנות את שערנו. ברקע מתנגנת מוזיקה חרישית וזה רק אנחנו והמפרץ הקסום סביבנו. המתקדמים רואים את עצמם עומדים על חרטום הסירה, הרוח במפרשים וסביבם כמובן מקפצים להם דולפינים ידידותיים שרק חיכו שנגיע.
רוצים את הכתבות לטלפון?הצטרפו לערוץ הוואצאפ הרשמי שלנו * ערוץ שקט, רק כשלוש כתבות בשבוע |
תמיד חלמנו על יאכטה
אלא אם אתם עשירים מאוד כנראה שלא תשכרו יאכטה מנועית גדולה או מפרשית ענקית עם צוות שתפקידו לפנק אתכם ולדאוג לכם. החברים הסקיפרים שלכם ו/או התקציב יגבילו אתכם למונוהול (מפרשית) קטנה למדי במקרה הרע ולקטמראן במקרה הטוב. כדי לחסוך עלויות, ביאכטה שכזו יהיו מן הסתם לפחות ארבעה זוגות שכל אחד מהם יקבל קבינה משלו.
מה זה קבינה תשאלו? תשכחו מהתא המרווח שראיתם בסרטים. במציאות יש לנו חדרון שמזכיר קצת תא כלא עם מיטה עליה מזרון דקיק ושבדוחק נכנסים בה שני מבוגרים לא רחבים או גדולים במיוחד. ארונות אחסון במשורה וחלון קטן בצד וכנראה עוד צוהר בגג. שירותים? מקלחת? שאלה מעולה. לפעמים תקבלו חדרון לכל קבינה ואז תגלו את נפלאות ״אני מתקלח איפה שאני מתפנה״ או אם תרצו קצת יותר מרווח ולהתקלח בנפרד מהאסלה תאלצו לחלוק את השירותים/מקלחת עם חבריכם בקבינה אחרת.
ביאכטה עצמה תמצאו גם מטבח קטן, אזור ישיבה וכמובן את כל אזור הקוקפיט והסיפון. ככל שהיאכטה גדולה יותר כך יש סיכוי שהמקרר שלכם אינו מקרר מיני ויש גם קצת מקום להכין אוכל ולזוז בתוך הסירה. במונוהול תגלו לבד כמה קשה לשבת לאכול כולם יחד ארוחת ערב פשוט כי אין מקום בעוד שבקטמרן הייאוש בפירוש נעשה יותר נוח.
ככלל היאכטה היא דבר פונקציונאלי ותפקידו לשוט ולא ממש לפנק אתכם. הכל מתוכנן לניצול מקסימלי של המקום ומותרות כמעט ואין. גם הדק עצמו בד"כ מלא חבלים, מפרש, מנור, תופסנים, בליטות והשד יודע מה ורחוק מהפנטזיה שלכם של ללכת יחפים עם החולצה המתנפנפת לאורך הדק הלבן והצח.
מה מביאים איתנו מהארץ
היאכטה, מתברר, מגיעה ערומה כמעט לגמרי. אין בה לא אוכל, לא תבלינים, לא סבון ושמפו ולא חומרי ניקוי. את כל אלו ועוד נצטרך או להביא איתנו או לרכוש במיטב כספינו ואחרי שבוע לזרוק את שנשאר. פועל יוצא מכך הוא שיהיה פער מהחלום: להביא המון סטים של בגדים ונעליים, כובעים, כמה בגדי ים לתמונות, ספרים ועוד. במציאות אנחנו מוצאים את עצמנו אורזים תבלינים, קפה שחור, סמרטוט רצפה, אטבי כביסה, מגבות מטבח, ציוד הישרדות לטיול כמו פנס ראש או סכין, וכמובן בגד חם ורצוי מעיל גשם או חליפת סערה – משמרת לילה על העוגן כשגשום וקר ממש לא נעימה אם שכחנו לשים את הביגוד המתאים.
כמובן לא נשכח גם את כל הבגדים היפים (והלבנים) שיש לנו כי הרי ככה נדרש אבל לזה נגיע בהמשך וכמובן ציוד ים ומגבת ים וכובע וכן הלאה וכן הלאה.
קבלת היאכטה
כל מי ששכר פעם רכב מכיר את הטקס. קודם כל טופסולוגיה… מלא מלא טופסולוגיה. את רובה בדרך כלל יעשה הסקיפר אבל היא לוקחת זמן. בשלב הבא צריך לבדוק את היאכטה. אם רכב אפשר לבדוק בכמה דקות הרי שלבדיקת יאכטה נדרשות כמה שעות טובות (ותמיד בשמש). צריך לבדוק שאין דפיקות, שהמנוע תקין, שאין חוסרים בציוד שמסופק לנו, שיש מים, דלק, מצברים, שכל המערכות עובדות, שהמפרשים תקינים, להכיר את מערכות הסירה, מערכות החרום, לבדוק ולצלם כל פרט כי בעולם הזה כל שבר וכל בורג עולה סכומים אדירים. תחשבו על לקיחת קרוואן למי שמכיר ותוסיפו לזה ריבית דה ריבית של מערכות בטיחות, מפרשים ופשוט גודל.
בזמן שחלק מהחברים מקבל, בודק ומכיר את היאכטה שאר החברים הולכים לקנות אוכל, מים וציוד שחסר. בסופר היקר (תמיד הוא ממש יקר כי הוא יודע שאין לכם ברירה) תגלו את כל שאר הצוותים משאר היאכטות. שם תריבו איתם על החמש עגלות היחידות איתם תוכלו להביא את כל הקניה לסירה שלכם. זה גם הרגע לגלות שאחד החברים נהיה טבעוני, זו לא נוגעת בגלוטן ואחר החליט שזה הזמן להתחזק ולאכול רק כשר. תכנון ארוחות הימים הקרובים נהיה מורכב וצריך לקנות המון דברים כולל כמובן אלכוהול (והרבה).
המלצה חמה – לא לבנות שתדוגו משהו ותאכלו אותו אלא אם אתם בקטע של דיאטה קיצונית. דגים מרגישים את זה שאתם רעבים ונתפסים רק בחכות של סירות שקנו 10 קילו חזה עוף וממש אין להם מקום במקרר לדגים. אני יודע. אחרי שרבנו קצת וכעסנו קצת על החברה שפתאום נהייתה אנינת טעם וחייבת שמן כמהין בחביתה שלה, נעמיס את הקניות והמים ליאכטה.
זה הזמן בו הסקיפר יעביר לנו את התדרוך שבכלל מוציא את הכיף והחשק מכל האירוע: תדרוך על חבלים, קשרים, איפה מותר ואסור לדרוך בסירה, נהלים בסיסיים ולאוויר נזרקים אירועים שלא כיף לחשוב עליהם כמו אדם בים (מישהו נופל מהיאכטה), שריפה, טביעה, נטישה, ציוד חירום, משמעת מים/חשמל. לא תמיד יש מתפיל בסירה וכמובן גנרטור אם קיבלנו עולה כסף להפעיל ומרעיש שזה זוועה.
גולת הכותרת – איך משתמשים בשירותים בסירה וכמה חשוב לא לזרוק לתוכם שום דבר שלא עבר קודם דרך הפה. זה נשמע טריוויאלי אבל הגוף שלנו מתוכנת ובשלב מסוים בהפלגה או תסתמו את השירותים או תשלחו יד לתוך הפיכסה ותדוגו את הנייר טואלט שבאופן אינסטינקטיבי זרקתם לאסלה.
את הלילה הראשון נבלה בדרך כלל במרינת היציאה. נצא לשתות ולתפוס ראש! כולם מתלבשים יפה ויוצאים למסעדה מקומית. בחזור גם נגלה כמה המרינה רועשת וכמה הסירה לא מבודדת לרעשים מהמסיבה שעושים החבר'ה השיכורים ביאכטה הצמודה. על האלכוהול החופשי נשלם כולנו מחר בבוקר.
קדימה מפליגים
הרגע הגדול הגיע ויוצאים לדרך. מי מכם שעלה לסיפון לבוש יפה ולבן ישלח חזרה לעבור למכנסיים קצרים וחולצת טי שירט פשוטה. לצערכם זה גם יהיה הסט היחיד שתכלס תלבשו מפה עד סוף השבוע. הסקיפרים שלכם כבר בטח יודעים לאן פניכם מועדות ובעזרתכם ובעזרת צוות הרציף הם מבצעים ברצינות מלווה היסטריה קלה את תהליך היציאה. תהיו נחמדים איתם. לא משנה כמה ניסיון יש להם זו פעם ראשונה שהם מזיזים את המפלצת ומרגישים איך היא מגיבה למצערת, להגה ובכלל. תחשבו עליכם ברכב חדש ותכפילו בעשרת מונים.
הסקיפרים שלכם מן הסתם כבר בדקו באפליקציות את התחזית רוח וגלים, חיפשו מפרץ יפה לעצור בצהריים ואיפה תעשו את הלילה. זה גם הפעם הראשונה בה תגלו שאין ממש קשר בין מה שהאפליקציה אומרת למציאות ושגלים של חצי מטר יכולים להיות זוועה. תגלו גם שהרוח באופן עקרוני תמיד, אבל תמיד, נושבת נגד הכוון אליו אתם רוצים להפליג. אני יודע שתרצו להתחכם ותציעו להיות גמישים ולשנות מעט יעדים אבל גם פוסידון איננו טיפש והוא יזיז את הרוח ככה שהיא תפריע לכם בצורה אופטימלית לא משנה לאן תפנו.
בטרטור מנוע עליז תצאו לדרך והסקיפר יכריז בגאווה שאתם שטים 6 קשר. בדיקה מהירה בגוגל תגלה לכם שזה פחות מ-10 קמ"ש שזה קצב ריצה קלה. במילים אחרות תגיעו מהר יותר ברגל מאשר בהפלגה. זו הנקודה שאתם מבינים את המשפט ששמעתם בחוף כל הזמן מצוות הרציף ומאנשים באזור, אם זה סיגה סיגה ביוון או פיאנו פיאנו באיטליה ומקבילהם בשאר השפות – Take it easy זה המוטו. אנחנו בזמן ים.
רגע היציאה מהמרינה לים הפתוח הוא רגע מכונן. זו הנקודה בה תמיד יש את האחד או האחת שמגלה שבעצם הוא סובל ממחלת ים ובחילה ולמה לעזאזל היא נתנה לו או הוא נתן לה לשכנע אותו/ה לבוא להפלגה הזו ועדיף שיתגרשו כבר וזהו (טיפ של מקצוענים: תביאו כדורים למחלת ים (כמו טרבמין) מהארץ, כי שם כבר יהיה מאוחר מדי).
קבלו עדכונים על כתבות בווצאפ:
לחצו פה להצטרף
ברוכים הבאים ל״מפרץ הכי יפה״
ההפלגה תעבור לה בנעימים. מהר מאוד כל אחד ימצא את הקצב שלו. יש מי שקורא, מי שמנסה ללמוד מהסקיפר איך מתפעלים את היאכטה, מי שעוזר להכין קצת אוכל ומי שמקיא להנאתו. לאט לאט היאכטה תתקרב למפרץ הראשון בו אתם מתכננים לעצור. בתמונות ובספר (pilot book) ראיתם מפרץ מדהים עם מים טורקיז וחוף חולי ארוך. בהתרגשות תעמדו בחרטום הסירה כשהיא פונה לתוך המפרץ רק כדי לגלות עוד 20 יאכטות שכבר עוגנות במקום ולא משאירות לכם איפה לזרוק עוגן.
החוף רוחש מקומיים שהגיעו עם רכב ואם הם לא שם אז זה כי הם ברחו מהדבורים והזבובים. העייפות והרעב יכריעו את הכף וכמובן שתעגנו שם. זו הפעם הראשונה שתראו את טקס העגינה שיחזור על עצמו מעכשיו עד סוף השבוע: בשלב הראשון הסקיפר יעשה סיבוב ויכריז שאין איפה לעגון ויאללה עוזבים. התעקשות קלה מצדכם תגרום לו למצוא פינה שבה אולי אפשר להטיל עוגן. מהסירות ליד תראו תנועות היסטריות וצעקות של אירופאים זקנים ואדומים שמנסים להראות לכם איפה העוגן שלהם זרוק ותכלס סתם מתים שתעופו משם ולא תפריעו לשקט שלהם. תהליך משולב של צעקות והמון עצבים בין הסקיפר למפעיל העוגן יביא אתכם בתקווה לעמוד במקום בלי לזוז. זה השלב שהסקיפר מתגלה גם כמאמין גדול ונושא תפילה לכל אל אפשרי שהעוגן יחזיק ושהוא לא נזרק על סלע ושהסירה ליד לא תתנגש בכם ושהעוגן לא יעלה על עוגן אחר ועוד המון תקלות שעדיף שלא תכירו. זה השלב לעבור לבגד ים, לקפוץ למים, להוריד את הסאפ ופשוט להנות. בד״כ תבלו את הצהריים במפרץ אחד ואז תפליגו למפרץ בו תעבירו את הלילה או למרינה.
מבלים את הלילה במפרץ
יש משהו מדהים בלעגון במפרץ שקט בלי אורות מסביב ולהתמזג עם הים והשקט. כמובן שזה קיים רק בדמיון. במציאות תגלו שבמרכז המפרץ בו אתם מתכננים להעביר את הלילה כבר עוגנת יאכטה אחרת בצורה שמכריחה אתכם לעגון במקום מזופת וקרוב לסלעים וחשוף לגלים ולרוח. לא רק זה אלא שבחצי שעה הקרובה יגיעו עוד 5 יאכטות אחרות וכולם ידחסו לאותו מפרצון ואתם תהיו אלו ההיסטרים על הסיפון שמראים לאידיוטים חסרי כשרון שהגיעו אחריכם איפה שרשרת העוגן שלכם וכמה עדיף שיקחו את הרגליים ויחפשו מפרץ אחר.
לאט לאט העסק ירגע, כל היאכטות יעגנו וימצאו מקום ושעות בין הערביים יגיעו ואיתם כמובן היתושים כי הרי ממלכת היום לזבובים וממלכת הלילה ליתושים. איך יש יתושים בים זה סוד גדול שטובי המדענים עובדים עליו ואיש טרם פתר אבל עובדתית יש המון יתושים והם כולם עוקצים אתכם כל הזמן. זה גם יתושים מקומיים אז החומר נגד יתושים שהבאתם מהארץ מצחיק להם את הצורה.
כולם מתגייסים למלאכת הבישול שבסירה היא מאוד דומה לבישול במילואים בתוספת נדנוד מתבקש של הגלים. הפרודוקטים כמובן קצת מוגבלים, אין הרבה תבלינים, מעט כלי בישול והמקום לעבוד בו קיים במשורה. מצד שני כולם רעבים ובעיקר רוצים להרשים אחד את השני בכשרון הבישול שלנו. ארוחה לתפארת מתבשלת לה, סלטים נחתכים, פסטה, עוף ומה לא יצא לשולחן ויאכל כולו כי אין כמו יום ים לרעב והעובדה שקצת חסר טעם או שחצי מהמנות כבר קרות ממש לא רלוונטי. פה אחד יוסכם שלמחר בבוקר נכין כמובן… שקשוקה.
אחרי האוכל יצא האלכוהול והשיחה תזרום בכיף תוך חבטות חוזרות ונשנות ביתושים. עייפים, שיכורים ועקוצים כולם פורשים לחדר כדי להתמודד עם הדילמה של ״לסגור חלון ולמות מחום״ או ״לפתוח חלון ולהנות מהבריזה והיתושים״. בחדר יש כמובן מאוורר קטן שמתמחה בלעשות רעש ולהתקע לאנשים קרחים בראש אבל לא תורם הרבה להורדת הטמפרטורה.
אם הסקיפר שלכם רגוע תשנו את הלילה בכיף אבל אם הוא קצת לחוץ (או כמובן אם יש סיבה אמיתית) תמצאו את עצמכם ממש חזרה במילואים עושים משמרות עוגן ובודקים שאתם או הסירות לידכם לא זזים בצורה לא מתוכננת.
מבקרים בעיירות קסומות
כמות המים שיש בסירה מוגבלת ומי שרוצה ואוהב להתקלח כדאי לו להכנס מדי פעם למרינה למלא מים ולהתחבר לחשמל אמיתי (מי אמר מזגן?). עגינת לילה במרינה גם נותנת הזדמנות לחדש מלאי ואוכל, קצת לעשות שופינג, קפה טוב וכמובן לאכול במסעדה טובה וללבוש את מיטב המחלצות שהבאנו איתנו. ההגעה למרינה קצת דומה להגעה למפרץ. תמיד יש את המתח המתבקש האם יש מקום עגינה או הגענו מאוחר מדי. זה גם השלב של הדילמה של איפה עוגנים.
מצד אחד אפשר לעגון במזח או מצוף ששיכים למסעדה מסוימת. זו עגינה חינמית ולא פעם מקבלים גם מים וחשמל חינם. העקיצה כמובן מגיעה בשלב האוכל שם אתה מוצא את עצמך משלם לפתע סכומי עתק על מנות שונות ומשונות ובעיקר מזמין כמויות לא הגיוניות של אוכל כי ״לא נעים, קיבלנו חשמל ומים ועגינה בחינם״. המלצרים ובעל המסעדה משופשפים ויודעים לתת לכם את המחמאות הנדרשות על המקצועיות שהפגנתם בעגינה ואיזו יאכטה מגניבה יש לכם וכמה אתם נראים ימאים אמיתיים. אנחנו, פראיירים נופלים בפח ומזמינים עוד סיבוב של אוזו.
האפשרות השניה היא לעגון ברציף העירוני בו אמורים לשלם על העגינה וכן על השימוש במים וחשמל. בהוראת הסקיפר נחפש מקום עגינה שלידו יש עמוד עם חשמל ומים. הפעם אין מי שיכוון ויעזור לסקיפר כמו ברציף של המסעדה ואחרי קצת פאדיחות ועזרה של אנשים טובים מהחוף הוא יצליח להקשר כיאות. אחד מאנשי הצוות ישלח לעמוד כדי לגלות שכדי להפעיל את המים והחשמל צריך או לחכות למישהו שיפעיל עבורכם או לרכוש כרטיס נטען איתו אפשר לקנות כמות מדודה של מים וחשמל. ניסיון לברר איפה קונים את הכרטיס תמיד יכשל. הסירה לידכם שכבר מחוברת ריקה ואין מי שיענה, השיכור המקומי על הרציף מדבר רק מקומית ובעלת הקיוסק מפנה אותך לטלפון של אחיה שמוכן למכור לך כרטיס נטען בסכום מופקע וגם הוא יגיע רק בערב.
בנקודה הזו בדרך כלל נכנעים. חלק מהצוות יורד לקניות, חלק לטייל בעיר וחלק נח בסירה. עם בוא הערב ושבירת השרב יגיע גם בדרך כלל אותו אדם פלאי שמוכר את הכרטיס הנטען. כמובן שצריכים להיות ערניים אליו כי הוא נמצא שם רק לחלקיק שניה ואם תחמיצו אותו כי הלכתם לפיפי והרי אתם בלי מים וחשמל כלל (וזו הרי הסיבה שעגנתם במרינה ולא במפרץ). התמזל מזלכם וקלטתם את גיורגוס על האופנוע (תמיד זה גיורגוס, גם באיטליה, גם בספרד, גם בקרואטיה… זה תמיד גיורגוס כלשהו) ועכשיו אתם צריכים לקבל את ההחלטה הרת הגורל. האם לקנות כרטיס של 15 יורו או שני כרטיסים של 15 יורו. חישובים מתוחכמים של כמות המים בסירה, כמה וואט לשעה המזגן צורך ונסיונות לפונקציות מקס/מינ מורכבות משכיחים מכם את העובדה שאתם בחופשה שעלתה לכם בכל מקרה אלפי יורו ואתם מנסים לחסוך 15 יורו שמתחלקים בין כולם. זה גם השלב שאתם מבינים איזו קופה עושה עליכם המסעדה עם הרציף וכמה בעצם עלה לכם החשמל ומים חינם.
השבוע חולף
למרות כל המורכבות וכל הסיבוכיות לכאורה, מהר מאוד נכנסים לשגרה מבורכת ועמוסה. הסקיפר מארגן ומתכנן, כל אחד מוצא את מקומו בסירה ונוצרת שגרת יום נפלאה. לומדים להכין נשנושים למהלך השיט, מבינים שאין שעה מוקדמת מדי לאוזו, מדברים, משחקים, שוחים, דגים וכמובן נהנים מאחד מרגעי השיא של כל יום – טקס פתיחת Holding tanks – אותם תאי אחסון אליהם זורם כל הביוב של הסירה ואותם סוגרים כשמגיעים למרינה כדי לא לזהם את הסביבה ופותחים כשיוצאים ממנה (במרחק של 3 מייל ימי מהחוף לפחות). שלום קקי, שלום פיפי להתראות במפרץ הבא.
למען הסדר הטוב ומאחר ואני רוצה לשמור על החברים המועטים שיש לי, חשוב להדגיש שהסיפור לא מבוסס על דמויות אמיתיות וכל קשר בין האירועים המתוארים לעיל לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין.
מאת: ירון רוזינר, אתר-מגזין OUTPANEL
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל: הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
