למה שבילי ההליכה ביוון הרבה יותר טובים לתיירות מבישראל?

בשנים האחרונות איש התיירות רונן קרומהולץ משתדל מדי חודש מאי לטייל ביוון, כאשר מזג האוויר מושלם לריצות שטח. אחת הסיבות שהוא חוזר לשם כל שנה היא רשתות השבילים המסודרות להפליא שהוקמו ברחבי המדינה והאיים. למה השבילים ביוון הרבה יותר טובים לתיירות מבישראל: 

עוד מימי השלטון העות’מאני התקיימה רשת שבילים עתיקה בשם Kalderimi שחיברה בין כפרים, מנזרים, שטחי מרעה ומקורות מים. אלו היו שבילים מרוצפים, שההליכה בהם עם חמורים ופרדות הייתה אפשרית עד אמצע המאה ה־20. בשנת 2010 נכנס לתמונה ארגון Paths of Greece, מיזם חברתי-קהילתי שמאגד אנשי תיירות, מהנדסים וגיאולוגים, והחזון שלו היה לשלב תיירות טבע וטרקים עם שימור מורשת ונוף, תוך יצירת הזדמנויות כלכליות לכפרים. הפרויקט הראשון התחיל באי קיתירה, הצליח בצורה יוצאת דופן והתרחב לכל רחבי יוון. כיום קיימים כ־2,000 ק"מ של שבילים מסומנים ב־160 כפרים, רובם מחוץ למסלול התיירות הרגיל.

במספר תערוכות תיירות בהם השתתפתי ניכר היה לראות בביתן של יוון כמה המדינה משקיעה במיתוגה מחדש כיעד לטיולי טבע, במיוחד בעונות המעבר מרץ עד מאי ואוקטובר–נובמבר שבהן מעבר למזג האוויר הנוח אין גם עומס תיירים.

החוויה שלי בכפר Karyes – דוגמא למסלולים מעגליים

אני זוכר במיוחד טיול ריצה לפני שלוש שנים בחבל פלופונס, בכפר Karyes שבארקדיה. שם קיימת  רשת שבילים שנקראת Caryatides Trails, עם שבעה מסלולים באורך 2–10 ק"מ שמתחילים ומסתיימים בכפר. אפשר גם לשלב ביניהם ליום הליכה של 10–20 ק"מ ולחזור לנקודת ההתחלה. בכניסה לכל מסלול ניצבת עמדת מידע גדולה, כל השבילים מסומנים בצבע אדום אחיד, לכל אחד מספר מסלול, יש כיוונים, מרחקים, זמני הליכה, וסימון אדום נוסף על הסלעים כל כמה עשרות מטרים.

אל תפסידו כתבות מעולות:

הכול נראה מוקפד ומטופל היטב, הרבה בזכות שילוב של מתנדבים ורשות מקומית. המלון שבו שהינו מתגאה בתואר Hikers Friendly Hotel, המוענק למלונות שמקלים על מטיילים ומציעים מידע ושירותים שונים בתחום הטיולים. אבל הרגע שהכי סימל עבורי את רוח המקום היה לפני תחילת הטיול כשפגשנו במקרה במסעדה את סגן ראש מועצת הכפר. הוא שמע שאנחנו מתעניינים ברשת השבילים ופשוט הלך לביתו וחזר עם ספרון של 120 עמודים שמכיל את כל מפות השבילים סביב הכפר. קבלת פנים מדהימה ובלתי נשכחת.

רשת השבילים באנדרוס – מודל של מצוינות

מקום נוסף שהרשים אותי ביוון הוא האי אנדרוס (שעתיים במעבורת מאתונה) בו יש רשת של 24 שבילים – Andros Routes, שהיא אחת מהמקצועיות שראיתי: 180 ק"מ של מסלולים מעגליים ואורכיים היוצאים מהעיירות מהכפרים ומחוברים זה לזה, מסומנים היטב עם מספרי מסלול. כל זה בנוסף לשביל לאומי החוצה את האי לאורך 100 ק"מ. השבילים מתוחזקים על ידי יוזמות מקומיות ומתנדבים.

יש משהו מאוד גמיש במערכת שבילים שכזאת שנותנת אפשרות לקהל רחב לצעוד או לרוץ בה, ממסלולים קלים של 4-10 ק"מ ועד חובבי הליכה/ריצת שטח המחפשים מסעות ארוכים יותר. מאוד אהבתי שבסוף כל מסלול יש רשימה של נהגי מוניות מקומיים עם מספר הנייד שלהם, אפשר לסיים מסלול ולהתקשר אליהם כדי שיקחו אותך למסלול מעגלי אחר או למקום הלינה.

ומה אצלנו בישראל?

אין ספק שגם אצלנו השקיעו לא מעט בתשתיות שבילים, במיוחד שבילים ארוכים – שביל ישראל, שביל גולן, ים לים, שביל הבשורה, סובב מכתש רמון ועוד. הם מעולים לטרקים ארוכים ,הם מחברים בין חלקי הארץ, אבל מי שמחפש טיול יום או טיול משפחתי צריך לרוב להסתדר עם מסלול קווי שדורש הקפצות, מוניות או תיאומים לוגיסטיים.

בישראל יש אמנם מסלולים מעגליים רבים בתוך שמורות, יערות ובמרחבי המדבר שרבים מהם מתחילים בחניונים אבל כמעט ואין רשתות מסודרות שיוצאות מתוך יישובים/כפרים וחסר מיתוג אחיד עם שילוב של עסקים מקומיים כמו ביוון שם השבילים עוברים בתוך הכפרים, ליד בתי קפה ומסעדות שם אפשר לעצור.

דוגמא חיובית חלקית היא בשבילים הסובבים את העיר ערד, אליהם נחשפתי במספר ריצות שטח בשנים האחרונות. נראה שהושקעה שם מחשבה במיתוג העיר כבסיס יציאה למדבר, ובפיתוח רשת שבילים מסודרת ומעגלית שמחברת בין העיר לנופי המדבר הסובבים את העיר. אמנם הוציאו לאור מפה שמאגדת את השבילים אבל אין הקפדה על שילוט ברור ומסודר, אין אחידות ואין אפליקציה ייעודית שתאגד בתוכה את המסלולים שיקלו על המטיילים.

ישנן דוגמאות נוספות רבות כמו השביל שסובב את זכרון יעקב, שביל נורמן בסמוך לכפר ורדים או השבילים סביב שדה בוקר ויער סטף. אך ברמה הארצית לא פותחו מספיק רשתות של מסלולים שיוצאים מערים/עיירות שיש בהן פוטנציאל לטיולים סביב ואין פרסום של מפות מסודרות או אפליקציות הכוללות לינות שירותים ונקודות עניין.

לסיכום: יוון מול ישראל – יש מה ללמוד

יש בישראל לא מעט מקומות מתאימים לשינוי גישה:

• אזור מודיעין ויער בן שמן שוקק מטיילים ורצים ורצוי להקים מערכת שבילים מסודרת שיוצאת מהעיר.
• קצרין יכולה לשמש מרכז לרשת מסלולים קצרים ומגוונים בנופי בזלת ותצפיות.
• באילת בשכונת שחמון הגובלת למדבר ניתן להקים מרכז למטיילים ושילוט שמרכז את כל השבילים באזור.
• גם אזור מטה יהודה שוקק מטיילים – מומלץ לאגד את השבילים לרשת ולמספר אותם, וכן להקים מרכז מבקרים שיאגד את כל המידע על המסלולים.

ישראל עשירה בטבע ובמסלולים אך כדי למצות את הפוטנציאל במיוחד לתיירים ולמטיילים יומיים כדאי לאמץ חלק מהמודל היווני: פיתוח רשת של מסלולים מעגליים באורכים משתנים שעוברים במרחבים עירוניים /כפריים, תחזוקה אחידה עם שילוט איכותי בכניסה לשבילים בשילוב עם שירותי תיירות ופיתוח אפליקציה ייעודית שמאגדת את כל השבילים. כך ניתן יהיה להפוך את החוויה הטבעית לנגישה ,ידידותית יותר ומגוונת עבור כלל הציבור.

כתב וצילם: רונן קרומהולץ

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!