אני יוצא מהחניה העמוסה, אלפי החצבים שמעטרים את התל מפתים אותי להתמסר להם, אך פסגת הר עצמון דרום מערבית מכאן קוראת לי, החצבים יחכו. דב טיבי מסלול שטח מעגלי שבוצע בריצה ומתאים גם לטיול – בתחילתו של סתיו, לפני השקיעה.
אזור יודפת, השוכן בלב המועצה האזורית משגב, הוא גן עדן של ממש לחובבי הטבע. האזור, המכונה "לב הגליל", מציע פסיפס נופים מגוון המשלב טבע, היסטוריה ומרקם אנושי ייחודי. הטופוגרפיה הבנויה מרכסי הרים וביניהם בקעות חקלאיות פוריות, יוצרת, לנו הרצים, מגרש משחקים מושלם של שבילים מתפתלים בין יערות נטועים, חורש ים תיכוני טבעי ובעיקר הרבה גובה מצטבר.
מידע טכני
- אורך: 11 ק״מ
- טיפוס מצטבר: 397 מ'
- ירידה מצטברת: 397 מ'
- קושי טכני: קל
- עונה מומלצת: כל השנה (אידיאלי בעת פריחת חצבים בסתיו)
- נקודת התחלה וסיום, חנייה תל יודפת: WAZE
- להורדת קובץ מסלול ב GPX לחצו פה (יש להוציא את הקובץ בתיקיה טרם העלאה לגרמין)
יוצאים לדרך
שעת אחר צהרים בחניון של גן לאומי יודפת העתיקה. האוויר הגלילי צלול וקריר, התל העתיק על שלל אלפי החצבים הפורחים במדרונות קורץ ומפתה. אך נשאיר את גולת הכותרת לסוף, הצילומים בשעת השקיעה יהיו יפים יותר. המסלול יוצא מהחניה עוזב את התל כשהמגמה. על דרך עפר נוחה, מערבה דרום מערבה לפסגתו של הר עצמון.
טיפוס להר עצמון ותצפית לבקעת בית נטופה
אחרי כ 1.7 קילומטר בעליה מתונה, נקודת התלבטות. האם להמשיך בדרך נוחה יחסית המטפסת לפסגה בעיקוף ארוך ומתון יחסית או שמא לבחור בעלייה התלולה ישירות לפסגה, מקלות ההליכה/ריצה עזרו לי להחליט ואחרי טיפוס של כ 600 מטר בשיפוע אופייני של 30% אני מוצא עצמי מסדיר דופק ונשימה על פסגתו של הר עצמון.
מהפסגה, בגובה 565 מטר, נפרשת תצפית פנורמית מרהיבה דרומה, אל עבר בקעת בית נטופה הפורייה. הגליל התחתון בנוי מרכסי הרים ובקעות לסירוגין, והנוף הנשקף מכאן ממחיש היטב את הגיאוגרפיה הייחודית של האזור, המשלבת חקלאות, טבע ויערות.
ירידה למעיינות אבליים
לאחר הפסקה קצרה בפסגה, אני גולש מטה בדרך עפר נוחה. הירידה מובילה אל ערוצו של נחל אבליים, שם שוכנים מעיינות אבליים ועין אל-תחתא. המקום מציע זוג מעיינות צמודים עם בריכות רדודות, בהמשך במרחק של כ-300 מטר במורד הנחל, חבוי מעיין נוסף בתוך מערה. גם אם לא נכנסים למים, המקום עצמו יפהפה ושווה ביקור קצר להתרעננות לפני שממשיכים הלאה.
עין אל תחתא
נופי יער בדרך חזרה
עין אל תחתא היא הנקודה הנמוכה ביותר במסלול, מכאן אחרי ההתרעננות הקלה אני פונה צפונה וצפון-מזרחה בטיפוס ארוך אך מתון בשבילים העוקפים את יודפת מצפון. הדרך חזרה לחניון משלבת נופים פתוחים של "לב הגליל" – פסיפס של יישובים, מצפים, כפרים ועצי זית עתיקים. אני מגיע חזרה לנקודת ההתחלה בתזמון מושלם, לקראת שקיעה, ומתכונן לחלק המרתק ביותר של ריצת הטיול.
ישובים, יערות ועצי זית
שקיעה
שעת השקיעה בתל יודפת בתקופת הסתיו ופריחת החצבים אינה שעת ריצה של ממש. אלפי חצבים ועשרות מבקרים מקדמים את פני, התנועה בשבילים המרשתים את התל נינוחה מלווה בעצירות רבות למציאת זווית צילום אופטימלית.
אל תפסידו כתבות מעולות: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הסיפור הטרגי של יודפת העתיקה, שהייתה יישוב יהודי משגשג בימי הבית השני, מוכר לנו בעיקר מתיאוריו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), שהיה מפקד המרד בגליל וקבע בה את מושבו. בשנת 67 לספירה, הטיל הצבא הרומי בפיקודם של אספסיאנוס וטיטוס מצור כבד על העיר המבוצרת, שנמשך 47 ימים והסתיים בכיבוש אכזרי וטבח בתושבים.
בעוד השמש שוקעת ומאירה את שדות החצבים באור זהוב, קשה שלא לחוש את "רוח המקום" המיוחדת של יודפת – שילוב של טבע פסטורלי, היסטוריה טעונה וסיפור אנושי של חיים, מאבק וטרגדיה.
ואחרי כל המאמץ וההתרגשות, אין הולם מסיום היום בקפה יודפת האלגנטי והביתי.
כתב וצילם: דב טיבי
