האי סמוטרקי ביוון – התחליף לחופי סיני עם נודיסטים ובגירסה יוונית

אי שם בצפון הים האיגאי מסתתר אי יווני מוזר ושונה מכל מה שאנחנו מכירים. אי ירוק, הררי, מלא מים זורמים ואווירה של תאילנד לפני 30 שנה. יצאנו להרפתקת קניוניג ותיירות יוונית קצת אחרת.

האי סמוטרקי

ממש קרוב לגבול של יוון וטורקיה שוכן לו בצפון הים האגאי אי לא גדול והררי. האי סמוטרקי הוא בית לכשלושת אלפי תושבים וגודלו בסה״ב 178 קמ״ר. במרכז האי מתנשא הר סאוס שגובהו 1611 מ״ר הנותן לאי את ייחודו –  ההר מושלג בחורף וכמויות השלג והמים שבו מייצרים אי ירוק ושונה לגמרי מהאיים שאנחנו מכירים בציקלידים או הסארונים. תושבי האי חיים בעיקר על דייג ותיירות ואין פה הרבה היסטוריה התיישבותית כחלק מיוון העתיקה כי הוא לא נהנה ממפרצים טבעיים ומעגנות.

באי יש אתר עתיקות של מקדש האלים הגדולים שנמצא בו פסל נייק המפורסם, אך מעבר לכך אין בו אתרים מרתקים באמת לביקור. עיר הבירה של האי נקראת חורה (שזה בעצם ״הכפר הראשי״ באי ביוונית) והיא בנויה גבוה על ההרים כהגנה מפני שודדי ים ופולשים, ולא כנהוג קרוב לחוף מה שמסביר על ההיסטוריה שעברה על המקום.

אל תפסידו כתבות מעולות:

בעשורים הקודמים נוצרה באי אוכלוסיית עיזים עצומה שבשלב מסוים הוערכה בפי 15 ממספר התושבים. תרמה לכך העובדה שתושבי האי קיבלו סובסידיה מהאיחוד האירופי על כל עז שגידלו, אז ברור שהם הגדילו את כמות העיזים ללא הכרה כדי להנות מכסף קל… כצפוי דבר כזה לא יכול להחזיק מעמד. העיזים הסתובבו באי וגרמו לנזקים רבים לצמחייה המקומית ולמעט החקלאות. הטבע התערב והיום העיזים חולות ואוכלוסייתן מדלדלת. המחלה שלהם גרמה לכך שבשרם לא ראוי למאכל אדם ולכן בעצם בשר העיזים שמוגש במסעדות המקומיות כחלק מהמנות המקומיות הקלאסיות בעצם מיובא מאיים אחרים.

לאי אי אפשר להגיע בטיסה אלא רק במעבורת. מרבית האנשים מגיעים מהעיר אלכסנדרופוליס שנמצאת שלוש שעות וחצי נסיעה מסלוניקי או בטיסה פנימית. יש מעבורת אחת ביום וכדאי מאוד לרכוש כרטיסים מראש כי היא ממש לא גדולה. התיירות שמגיעה לאי היא בעיקר מקומית יוונית ומבוססת על ים וכן על טיולי טבע באחד ממגוון מסלולי ההליכה באי. 

געגועים לתאילנד של פעם

הביקור הראשון שלנו בסמוטרקי היה לפני 5 שנים בסוף חודש יוני ממש לפני שעונת התיירות מתחילה. דרך חברים יוונים יצרנו קשר עם קניוניר יווני שחי במקום בעונת הקיץ וקבענו שנטייל איתו. הצטיידנו בספר מסלולי קניונינג ונסענו לאלכסנדרופוליס ולמעבורת.

מחוץ לעונת התיירות גילינו אי מנומנם ורגוע. המעבורת עצמה היתה כמעט ריקה וכשהגענו לאי שמנו פעמנו לכפר Therme שהיא המרכז ההיפי והצעיר של האי. בכפר מצאנו לעצמנו חדרים אצל זקנה יווניה שמנהלת עם ביתה מעין בית הארחה פשוט, צנוע וזול בצורה מצחיקה ויצאנו להסתובב בכיכר המרכזית של הכפר שכל גודלו זה כלום וחצי.  הכפר עצמו הוא המרכז של צעירי יוון הזרוקים והמסטולים. בכיכר בערב מוכרים מיני סטנדים של אבנים ומלאכות יד, ארוחת בוקר אפשרית רק במקום אחד שמוכר שלושה סוגי בוגצה (מעין בורקס מלוח ומתוק) ויש מסעדה אחת שעובדת. 

הצעירים ישנים בכמה אתרי קמפינג מסביב לעיירה חלקם רשמיים וחלקם לא ובחלק ניכר מהם הביגוד הוא אופציונאלי עד לא קיים בכלל. בכפר סופר מרקט קטן, חנות ספק מזכרות ספק כלי בית ומלאכה וזהו… השאר זה טבע, שקט ועם קצת הליכה חוף ים בתולי.

נפגשנו עם החבר לארוחת ערב יוונית מעולה בטברנה (כמובן בשעה ההגיונית של 21:30 מתחילים) ובטוב ליבנו ביין הוא הציע להצטרף אלינו לטיול קניונינג למחרת על ההר. כשהראנו לו את הספר הוא צחק בקול ואמר שכמובן אין שום קשר בין הספר לבין המציאות והדרכים לא מסומנות בשום דרך ואין למצוא אותם בשום מקום ברשת.

שמחנו על התמיכה המקומית ומאותו רגע הוא חבר אלינו לכמה ימי טיול מרתקים וקשוחים בקניוני הגרניוט המדהימים של האי וגילה לנו את המסעדות והמנות המקומיות השוות ביותר. את אחרי הצהריים העברנו ברביצה ללא בגדים בבריכות של המעיינות החמים מהם שואב הכפר את שמו וצפינו אל הים והשקיעה.

הכפר Therme עצמו עבר שינוי לא קטן מהפעם הקודמת שהיינו בו. מצד אחד עדיין יש בו את בתי ההארחה הקטנים ואותו סופרמרקט וחנות בסיסית, אך מצד שני קיבל את פנינו מלון יפה וחדש עם בריכה בו הזמנו חדר. מגוון בתי קפה חדשים מגישים משקאות ואוכלים מתוחכמים ואפילו נוסף קפה ואופציות לעוד בוגצות במאפיה הקלאסית. מסביב לכפר נבנו מלונות מפונפנים יותר שמארחים ריטריטים של יוגה, וולנס וכו׳.

הצטרפו לווצאפ של אאוטפאנל לקבל עדכון על כתבות:

אוכלוסיית הזרוקים/היפים נאטורליסטים עדיין שם ובאופן לא מפתיע לא חסרו באי מדבקות וחולצות ״פלסטין בחינם״, דגלי נרניה וזאת לצד תמונות צ'ה גווארה ומדבקות ניצחון לתימן מה שדי מסביר על רמת ההבנה והמודעות של המבולבל המקומי. 

החופים המקומיים התמלאו גם הם בבתי קפה ופינות ישיבה עם מוזיקה ונפתחו באי מסעדות שונות ואפילו פיצה לא רעה. מאי קסום תאילנדי האי הפך תכלס קצת לדהב או שארם ומזכיר יותר את סיני הממוסחרת והפחות חביבה עלינו.

קניונינג בסמוטרקי

אם כבר טרחתם והגעתם אל האי שווה לכם להצטרף לטיול קניונינג של יום אחד לפחות. בניגוד למה שרובנו מכירים משאר יוון, הקניונים של סמוטרקי ארוכים ודי קשוחים מבחינה פיזית של עליה ומשך הטיול, אך מאוד פשוטים בהיבט הטכני של הגלישה עצמה – ולכן מתאימים לכל מי שבכושר פיזי מספק. המים עצמם בקיץ נעימים ואפילו לא נדרשת חליפה מלאה מה שמקל מאוד על ההתארגנות.

סלעי הגרניט של האי, ההר, השלג והמים יצרו בו סביבה ייחודית של מגוון קניונים זורמים ומהנים. אנחנו כזכור הצטיידנו בספר החדש חדיש ומחודש שיצא על האי רק כדי לגלות שכותבי הספר די עשו לעצמם חיים קלים ובעצם העתיקו את המידע מהספר הישן שלא היה רלוונטי ומעודכן כבר לפני חמש שנים. חיש קל נזרק הספר לפח והצטרפנו לחברים מקומיים לכמה מהמסלולים הגדדולים של האי.

Gria Vatra

המסלול היפה והקלאסי של האי. מתחיל בטיפוס אינטנסיבי של 850 מטרים רצופים במשך שעתיים, ואחריו שש וחצי שעות של קניונינג הכוללים גלישות מהנות, קפיצות וכמובן את המגלשה הארוכה והמפחידה בה ידוע הקניון. לאורך הדרך נפגוש מדי פעם מקומות בהם יש שביל הליכה שחוצה את הקניון ושם גם נוכל לצאת במקרה חירום וכמובן להיכנס למצבים מביכים קלות עם נאטורליסטים שבאו להתמזג והלתבודד בטבע, ולפתע נחתה עליהם קבוצת קניונרים לבושה בחליפות וציוד ייעודי.

Fonias

המסלול מפורסם בזכות המפל היפה שבסופו וכמובן בכך שזה שמה של הבירה המקומית המיוצרת באי ועל הלייבל שלה מופיעה תמונה של המפל במלוא תפארתו. 

מסלול נעים ופשוט אך הקבוצות המאורגנות יוצאות לפני המפל האחרון ולא גולשות אותו כי הוא שוצף ומסוכן. אנחנו כמובן גלשנו אותו לשמחתם של התיירים הרבים שגודשים את הבריכה מתחתיו ואז גם גילינו להם את הסוד של הקפיצה מגובה 14 מטר שאפשר לטפס אליה מלמטה אך היא שמורה ליודעי דבר אמיצים.

Gilali

המסלול הזה נחשב הקניון הגדול ביותר והמרתק ביותר באי. היופי בו הוא שהוא לא קשה פיזית ולא מסובך טכנית אבל הלוגיסטיקה סביבו מורכבת מאוד. ההגעה עצמה היא בעזרת רכב 4×4 שמקפיץ אותך במעלה ההר עד לנקודה ממנה מתחיל טרק של שלןש שעות שרובם בקו גובה די אחיד עד שמגיעים לקניון. 

הקניון עצמו יפה ומענג עם עשרות גלישות ומסתיים בחוף ים אליו צריך להגיע בשעה היעודה ולתכנן מראש מפגש עם סירה שתיקח אותכם חזרה לנקודת ההתחלה. כמובן שהסירה יכולה להגיע רק כשמצב הים טוב ואין רוח חזקה מה שמגביל עוד יותר את כמות ההזדמנויות לבצע את המסלול. כל הלוגיסטיקה המורכבת הזו הופכת את המסלול ליקר יחסית למטייל העצמאי ואפילו אנחנו בחרנו להצטרף לקבוצה מאורגנת הפעם.

סיני של יוון?

ביום האחרון שלנו באי בחרנו לטייל סתם בכפר חורה (״עיר הבירה״), לבלות בחנויות המזכרות שגודשות אותו ולאכול במסעדות ובתי הקפה בו. שם גם פגשנו ישראלים אחרים שהגיעו לאי כמעין תחליף לסיני לדבריהם. אני לא משוכנע שזה ממש דומה אבל יש משהו באווירה ובוייב של המקום שיכול לתת תחושה של סיני של השנים האחרונות. זו לא הסיני של פעם אבל זה בטח עדיף על אילת שלנו או כל אי יווני ממוסחר ותיירותי אחר. אנחנו בפרוש עוד נשוב.

מאת: ירון רוזינר