כמו הודו אבל לייט: סרי לנקה למטיילים ולא רק לגולשי גלים

כשהתחלתי לספר שאני נוסע לסרי לנקה, השאלה הראשונה שחזרה על עצמה הייתה אם אני גולש. כשעניתי שלא, הגיעו מבטים תמהים. אז למה לשם. הסיבה פשוטה. חיפשתי משהו שייתן את הצבעים והריחות של הודו אבל בלי הכאוס, חוויה אסייתית שמתאימה לחופשה זוגית ולא למסע הישרדות. לא רציתי הודו מלאה, אבל גם לא תאילנד עם חופים צפופים ומסחריות מוגזמת.

בסופו של דבר סרי לנקה התגלתה בדיוק באמצע. תרבות עשירה, אוכל חריף וטעים, נופים ירוקים, לצד חופים טרופיים עם מחירים נוחים אפילו ממה שמצאתי בתאילנד. ובעיקר תחושת אותנטיות, כזו שלא מרגישים ביעדים שכבר הוצפו בתיירים.

טיפ למטייל – למי שמחפש יעד אסייתי ראשון, סרי לנקה יכולה להיות פתרון מצוין. היא צבעונית ומרגשת אבל לא עמוסה מדי, נגישה יחסית ומגוונת מאוד.

ההכנות – מה שחשוב לדעת מראש

אני נוהג להזמין טיסות חודשים מראש כדי להשיג מחירים טובים. הפעם הזמנתי שבעה חודשים לפני. טיסת איתיחאד עם עצירה באבו דאבי, במחיר 549 דולר לאדם. פברואר הוא חודש מצוין לטיול במרכז האי ובחופים המערביים. עוד מהבית הורדתי את האפליקציה PickMe. זו גרסה מקומית של אובר. דרכה אפשר להזמין טוקטוק, מונית או אפילו ואן גדול, במחיר הוגן וברור. זה מונע מצבים שבהם נהגים מזהים תייר ודורשים מחיר מופרז.

בחרתי שלא להשקיע במלונות יוקרה. בטיול כזה יוצאים בבוקר וחוזרים בערב. כל מה שצריך הוא מקלחת טובה, מזגן ומיקום מרכזי. בתי הארחה מקומיים התגלו לא רק כבחירה זולה, אלא גם כדרך נהדרת להרגיש את האווירה האמיתית של המדינה. ולא לשכוח ספריי נגד יתושים. בסרי לנקה יש יתושים כמעט בכל מקום. הספריי המקומי עם המכסה הוורוד עבד מצוין.

טיפ למטייל – הורידו את PickMe מראש, הזמינו לינה מראש בעונת השיא, ואל תשכחו להצטייד בספריי נגד יתושים.

לילה ראשון – נגומבו

הגענו מאוחר בלילה, עייפים מהטיסה. לא רצינו להסתבך עם נסיעות ארוכות ולכן נשארנו בעיר החוף נגומבו, במרחק עשרים דקות מהשדה. העיר עצמה לא מרגשת. אבל בית ההארחה Serendib Village Guest House היה חוויה. באמצע החדר עובר עץ אמיתי, הג’ונגל נכנס פנימה. בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ליד נחל קטן, עם ציפורים מסביב. לא מקום שאפשר לבלות בו ימים, אבל מושלם ללילה ראשון ולהתחלת הטיול.

סיגיריה – היה שווה כל דקה

בבוקר יצאנו עם נהג מסוכנות Chami Tours לנסיעה של שלוש שעות צפונה לסיגיריה. התלבטתי מראש אם לנסוע. זה נראה כמו "עוד סלע". אבל בדיעבד זו הייתה ההחלטה הכי טובה. בדרך עצרנו במקדש המערות בדמבולה. קומפלקס בודהיסטי חצוב בסלע עם ציורי קיר ופסלים מוזהבים. כדי להיכנס צריך לעלות מדרגות רבות ולהקפיד על לבוש צנוע ללא גופיות או מכנסיים קצרים. המקדש מרשים הרבה יותר מהמקדש המוזהב שראינו בהמשך שהיה בכלל בשיפוצים.

בסיגיריה ישנו ב־La Dolce Vita. מקום כפרי ומוקפד, עם גינה יפה ושקטה וחדרים שצופים לכיוון הבריכה. בערב אכלנו ברחוב הראשי אצל מקומית בשם ראמיה שמבשלת אוכל אצלה בבית. הבית סוג של פחון כזה וכלי הבישול שלה מאוד פרימיטיביים אבל זה רק מוסיף לאותנטיות. ביקשנו מנות לא חריפות ולהפתעתה זה היה חריף למרות שהיא לא שמה הרבה צ'ילי… מעניין כמה זה חריף כשהיא שמה כמות רגילה. למרות זאת, הארוחה הייתה מצוינת ומומלצת.

טיפ למטייל – אסור לוותר על סיגיריה. ומומלץ מאוד לעלות גם ל־Pidurangala Rock. העלות נמוכה בהרבה מאשר לסיגיריה רוק, הנוף דומה, ויש יתרון אחד גדול. רואים ממנו את הסיגיריה רוק היפה.

קנדי – תבלינים, בישול ועומס

הבוקר התחיל בריצה בשדות מלאה בבעלי חיים, ביניהם שוורים. הם אמנם נראים מאיימים, אבל פחדו ממני יותר ממה שאני מהם. בכל זאת הבנתי כאן שמומלץ להיזהר ואני לא במערב. בדרך לקנדי עצרנו בחוות התבלינים Ranweli Spice Garden. זו מלכודת תיירים, אבל מלכודת תיירים טובה שהיא גם חוויה מלמדת. ראינו כיצד גדלים הל, וניל, פלפל שחור וקינמון, קיבלנו עיסוי קצר עם שמנים מקומיים, ובסוף כמובן ניסו למכור לנו מוצרים יקרים. קנינו כמה דברים מתוך נימוס ובכל מקרה גם היקר שלהם הוא עדיין זול בהרבה מהמחירים בישראל.

בקנדי ישנו במלון Lakewood Residence. לא יוקרתי אבל עם נוף יפה לאגם. בערב הסתובבנו בשוק העיר ובין החנויות ואכלנו דוסה במקום הכי נחשב במדינה- Balaji Dosai. דוסה זה משהו בין קרפ לפנקייק, עשוי מקמח עדשים, ממולא בירקות ותבלינים או בעצם בכל מה שתבחרו. למרות העומס במקום עדיף לאכול במקום ולא לקחת טייק-אוויי כי מסתבר שמקבלים גם רטבים לאכול איתם את הדוסה. תזהו את המקום לפי התור.

למחרת עשינו סדנת בישול פרטית. מדריך מקומי בשם Yummy Cooking Class הגיע עם טוקטוק, לקח אותנו לשוק, הסביר על ירקות וחומרי גלם שלא הכרנו, וקנה תבלינים במחירים מקומיים. בביתו בישלנו יחד מנות רבות. המחיר היה גבוה יחסית לסרי לנקה, 10000 רופי שהם 120 שקלים, אבל החוויה הייתה שווה. בעיר יש גם גן בוטני יפה ששווה ביקור.

טיפ למטייל – קנדי זו עיר של מקומיים אמיתי. כדאי לשלב בה סדנת בישול. זה לא רק אוכל אלא גם שיעור תרבות.

רכבת לנוארה אליה – איטית ובלתי נשכחת

הדרך מקנדי לנוארה אליה נעשתה ברכבת. זו חוויה שחובה לחוות לפחות פעם אחת. הנסיעה אמורה להימשך שעתיים, אבל נמשכה ארבע שעות. הגענו ונשאר מקום רק במחלקה 3 הפשוטה במחיר של 3 שקלים לאדם לנסיעה. הקרונות ישנים, הדלתות פתוחות תמיד, הצפיפות יכולה להיות גדולה, אבל הנופים לא מהעולם הזה. שדות תה ירוקים, הרים גבוהים ועמקים. אפשר לשבת עם הרגליים בחוץ ולהרגיש את הרוח כי בפנים עלול להיות חם. מזגנים כמובן שאין שם. חוויה בלתי נשכחת וייחודית. 

נוארה אליה יושבת בגובה של 1800 מטר. מזג האוויר קריר, בערב צריך מעיל. העיר עצמה מרגישה קצת אירופית. יש בה אגם יפה, שדות תה ומבנים בסגנון קולוניאלי. יש במרכז העיר שוק של העתקים של בגדי טיולים במחירים טובים ואיכות מצוינת.

טיפ- בנוארה אליה קריר ולכן לא צריך מלונות עם מזגן.

אלה – הרים, גשרים ומדרגות

אלה היא אחת התחנות היפות ביותר בסרי לנקה. נשארנו בבית הארחה פשוט עם נוף מרהיב בשם seven heaven. הלכנו לגשר תשע הקשתות, גשר עתיק שבו עוברת הרכבת איתה נסענו לנוארה אליה. המקום פוטוגני בצורה יוצאת דופן. משם טיפסנו אל Little Adam’s Peak. העלייה קצרה יחסית, כ־500 מדרגות, והתצפית מהממת.

באותו זמן הייתה הפסקת חשמל בכל המדינה בגלל קוף שחיבל בתחנת הכוח (סיפור אמיתי! מוזמנים לבדוק בגוגל). אנחנו מסתובבים בעיר עד רדת החשיכה. חלק מהחנויות והמסעדות סגרו כי אין חשמל. בערב החשמל כבר חזר לאזור המרכזי ואנחנו יושבים לשתות בירה על רוף טופ ומשם ממשיכים למסעדה עם אוכל מצוין וקארי חצילים מטורף! House of Kitchen. משם למלון.

טיפ- יש באלה גם את אלה רוק. הבנו שהטיפוס אליו מאתגר וסרי לנקה היא מדינה חמה. בסופו של דבר הנופים משם דומים לאלה של אדמס פיק אז החלטנו לוותר.

מפלי דיאלומה – גן עדן של מים

היום שאחר כך הוקדש לליפטון סיט ולמפלי דיאלומה. בליפטון סיט רואים שפע של שדות תה ובקצה ההר יש נוף יפה על העמק, אבל למרות שהוא מאוד יפה זה לא שווה את הנסיעה עד לשם – חוץ מכמה מטעי תה פחות יש מה לעשות שם. עשינו טיול רגלי בין השדות והמשכנו הלאה. 

בהמשך נסענו ל־Diyaluma Falls. אלו המפלים השניים בגודלם במדינה. ההגעה הרגלית מהחניה למפלים בלי מדריך היא לא פשוטה, אבל הנהג ששכרנו עזר לנו בדרך כאשר ישנו שביל עוד לפני המפל הגדול בו כל כמה מטרים מתגלה לנו עוד מפל, עוד בריכה טבעית ועוד נוף מדהים. ניתן להיכנס לשחות במים ולצפות מלמעלה איך המים נופלים מהצוק. זו הייתה חווה מיוחדת וזה מקום שבהחלט שווה להגיע אליו

טיפ למטייל – עדיף להשקיע בהורטון פליינטס בנוארה אליה מאשר בליפטון סיט. הנסיעה באורך דומה לנסיעה לליפטון, אבל התוצאה אמורה להיות שווה יותר. לדעתי על ליפטון סיט אפשר לוותר. 

החופים – מיריסה, אונאווטונה והיקדוואה

אחרי ההרים ירדנו סוף סוף לים. ולנו לאורך החופים 6 לילות. במיריסה ישנו במלון Beachmirissa על החוף, במחיר הגבוה ביותר בטיול- 127$ ללילה, מומלץ. החוף יפה, השקיעות מרהיבות, אבל יום אחד בהחלט מספיק. לא יצאנו לשייט לווייתנים. שמענו שזה כרוך בשעות ארוכות של בחילה, ורואים בעיקר דולפינים.

באונאווטונה החוויה הייתה אחרת. מדרחוב ארוך עם מסעדות, ברים וחנויות. החוף נעים יותר, ובערב צפינו בצבי ים קטנים שזה עתה נולדו משוחררים אל הטבע ורצים אל הים. מראה נדיר ומרגש. מאונהואטונה שווה לעשות טיול יום לגאלה. עיר עתיקה בסגנון ארכיטקטורה הולנדי, זכר לשליטה ההולנדית במקום בעבר. בהיקדוואה ביקרנו במוזיאון הצונאמי. קטן ופשוט, אבל מרגש מאוד. המדריך, שנפגע בעצמו ואיבד את משפחתו, סיפר באנגלית מצוינת על היום שבו הים עלה על העיר.  בהיקואדה נמצא גם חוף הצבים בו ניתן לשחות לצד צבי ים גדולים.

טיפ למטייל – מיריסה מספיקה ללילה אחד. אונאווטונה מציעה חוויית חוף נעימה יותר, עם רגעים נדירים כמו שחרור צבים. שווה לישון שם 2 לילות ולעשות באחד הימים טיול יום לגאלה השכנה כי בגאלה הלינה יקרה.  בהיקדוואה אל תפספסו את מוזיאון הצונאמי ואת חוף הצבים.

קולומבו – סיום בטעם מערבי

העיר הגדולה קולומבו שונה משאר המדינה. מגדלים חדשים, קניונים מודרניים ומלונות יוקרה. ישנו ב־Granbell Hotel, מגדל בן 27 קומות עם בריכת אינפיניטי על הגג ונוף לים.

היום האחרון הוקדש לשוטטות בקניונים, ביקור בטיילת Galle Face Green, ובערב חגגנו עם בופה מפואר במלון Cinnamon. שילמנו כ־90 שקלים לאדם וקיבלנו הכל. סושי, פירות ים, מנות בשר ודגים, אוכל מקומי ומערבי, קינוחים בלי סוף. בישראל ארוחה כזו הייתה עולה פי חמישה.

סיכום – יעד ששווה גילוי

יצאתי לסרי לנקה בחשש, חיפשתי הודו לייט. חזרתי מלא חוויות. זו מדינה עם הכל. הרים ירוקים, שדות תה אינסופיים, חופים טרופיים, תרבות צבעונית, אנשים מחייכים, ואוכל חריף ומפתיע. היא עדיין לא הוצפה בתיירים, ולכן אפשר להרגיש בה משהו אמיתי.

הטיפים החשובים ביותר:

1. אל תוותרו על סיגיריה. למרות הנסיעה הארוכה המקום שווה את זה.
2. נסיעה ברכבת היא חובה. איטית, אבל בלתי נשכחת. מה שכן מספיקה נסיעה אחת בשביל לחוות ואת השאר אפשר לעשות עם נהג.
3. השקיעו בנסיעה למפלי דיאלומה.
4. הזמינו מלונות מראש בעונת השיא. הם מתמלאים במהירות.
5. החופים פחות מתאימים לשחייה בגלל הגלים ולכן אפשר להבין למה סרי לנקה היא יעד לגולשים.
6. תאכלו אצל מקומיים. חריף, שונה, אמיתי. רק זהירות עם החריף.

סרי לנקה היא יעד למי שמחפש הרפתקה, אבל במינון נכון. לא עמוסה כמו הודו, לא ממוסחרת כמו תאילנד, אלא משהו באמצע. מקום שמצליח להפתיע ולרגש גם אחרי שחשבת שראית הכל.

מאת: אור דלח

אל תפסידו כתבות מעולות: