במסגרת של טיסת עבודה, התיישב הפאנליסט בעיירה הציורית Nyon שליד ז׳נבה למרגלות האגם. עיר עתיקה שנראית כמו גלויה, אגם צמוד עם מלא ברבורים, טירה על ראש הגבעה שצופה על כל היופי, זה רק חלק ממה שניתן לעשות כדי להנות מהאזור.
אני טס לא מעט במסגרת העבודה והרוב הן טיסות קצרות ועמוסות בהן אין אפילו רגע דל של נשימה. הפעם היה משהו שונה, כל הקונספט בא כדרישה מהמארח וזה קבע למשרדי את מסגרת הזמנים החדשה – שבועיים בעיירה ציורית בשוויץ כאשר ההישג הנדרש הוא להגיע לתמוך פעם בשלושה ימים. מי אני שאתנגד? מיד העלתי הישג נדרש גם לשאר הימים ונעצתי מספר יעדים לטיול.
קבלו עוד כתבות כאלה: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מי את ניון?
העיירה ניון נמצאת על האגם ורק 20 דקות ברכבת מהעיר הגדולה ז׳נבה. נסיעה קצרה זו מפרידה שני עולמות שונים אחד מהשני. ז׳נבה הלא קטנה כבר מלאה מהגרים ואף הומלסים במספר יעדים, לעומת זאת העיירה הקטנה עדיין מזוקקת לייחודיות השוויצרית לאותו אזור. זו לא מסוג העיירות בהרים שרואים ברילס השונים, ופה אולי היתרון שלה. היא מספיק אותנטית מצד אחד אך באותו הצעד גם מספיק במרכז העניינים כמו השכנה הגדולה ז׳נבה.
בניון מתגוררים קצת מעל 20 אלף תושבים והרוב שלהם נמצא בפרברי העיירה ולא במרכז האותנטי. סמל העיירה בא בצורת דג על בסיס שני צבעים כיאה לשורשים העמוקים של התושבים שהיו לרוב דייגים ונהנו מתוצר האגם. הפרט היותר מעניין הוא שניון מאכלסת בתוכה את המשרדים הראשיים של UEFA, אותו איחוד כדורגל מפורסם שאחראי ללא מעט מהמשחקים היותר מעניינים ביבשת. שיתוף פעולה מעניין בין החברה בה אני עובד, גרם לי להגיע לפה, לחקור את האזור בין המשחקים של הפקה מטריפה של UEFA Friendship Cup.
במרכז העיר יש מספר סמטאות יפות, טירה וכמובן כמה מסעדות חמודות. הכל נחמד ויפה ושווה בהחלט להוריד הילוך מהקצב הישראלי ופשוט להשתלב לאורח חיים אחר לגמרי. למרבה ההפתעה יש לא מעט תיירים בעיירה וכולם נהנים משקט נפשי ובריזה קרירה של האגם.
הטיילת לאורך האגם ממש מושקעות ולחובבי הברבורים יהיה פה יופי של אטרקציה לצלם אותם על רקע ההרים של צרפת בצדו השני של האגם. המלצה חמה היא לבוא ממש בזריחה, השמש מעירה את האגם בצורה זהובה ומלטפת והצבעים נראים פשוט נהדר. ברי המזל יזכו לראות את המונט בלאן עם הפסגות המושלגות אם העננות תהיה לטובתם.
אישית השתכנתי במלון Base, שצמוד לתחנת רכבת. מלון ממש נוח לאלו שבאמת רוצים להישאר תקופה. זהו Apartment Hotel, כך שאם ברצונכם לבשל גם בחדר, יש שם את כל הכלים הנדרשים. בקומה מינוס אחת תמצאו גם מכונות כביסה במידה ואתם מטיילים לייט ורוצים לרענן את הבגדים וגם זוגות אופניים לשימוש הדיירים, לגמרי בחינם. נשמע רומנטי בהחלט והזוגות נראים מאוד יפים, אבל אלו אופני פיקסי עם הילוך אחד נורא קשה. מי שלא בכושר, די יסבול לעלות מהאגם חזרה למלון בעליות מפנקות.
אכן כך, חלק מתרבות העיירה, היא אהבה לאופניים. חוץ מחנות lecercle ממש מדליקה עם מותגי בוטיק בעיקר לרוכבי כביש וגראבל, ישנו גם בית קפה tete de course עם בראנץ׳ מעולה שכולו על טהרת האופניים. בחנות עצמה אפשר ללטש עיניים על זוגות אופניים מרהיבים, לתת בסמאל טולק עם המוכרים על האזור והטרנדים האחרונים, לשתות אספרסו טעים ואף לשכור זוג ליום. בבית קפה אתם פשוט יכולים לשבת לארוחה טעימה כאשר קירות המסעדה מעוטרים בזוגות מעניינים ועל מסך גדול תמיד יהיה משהו שקשור לרכיבות. ניתן גם פה לקנות ביגוד ממותג של הבית קפה וזה נורא מקסים.
הטירה של ניון
פנינות ששווה לבקר מסביב לניון
באחד הימים של טורניר הכדורגל שאליו הגעתי, בחור מקומי שאל אותי איך אני מבלה בעיירה שדי קטנה וללא הרבה אטרקציות שיכולות למלא שבועיים. עניתי שרחובות ניון ממש חמודים וזה מתאים לי בול לתקופה שבה רציתי קצת לעצור, קצת לחשוב ופשוט להנות. מהר מאוד הגענו לשיחה של המלצות למקומות שחייבים לראות, החל מדברים אקסטרימיים ועד מקומות רומנטיים. במיוחד שבת זוגתי באה לבקר לכמה ימים. הכל במרחק נגיעה, נגיעה אירופאית כמובן. נעצתי את האזורים על המפה, תכננתי לוגיסטיקה פשוטה ויצאתי לבדוק במה מדובר.
איבורי – Yvoire
איבורי היא עיירה קטנה וציורית הנמצאת בצד הצרפתי של האגם. ממש מול ניון. בהפלגה פשוטה על בסיס ferry, ניתן להגיע אליה בשייט מקסים של 20 דקות. שניה לפני שעוגנים למרגלות העיירה, מבצר עתיק על שפת צוק קטן משקיף על האוניות שמורידות את הסקרנים החדשים לדגום את רחובות הכפר. חומות של אבנים עתיקות מלאות בגוונים של טחב מתפשט המעטר את האווירה כאילו אנחנו עדיין בימי הביניים.
גם הפלגה פשוטה מכפר לכפר מרגישה רומנטית
רחוב צר העולה מהמרינה חושף לאט נקודות חן של המקום. בתים ציוריים בכל כיוון עם קישוטי פרחים אדומים. כל כמה מטרים נגלית לעיניים חנות אותנטית של יצירות אומנים, בתי קפה קטנים וחמודים וכמובן מסעדות בכל הרמות. מספיק יום אחד לשוטט ברחובות הכפר העתיק כדי ליפול בקסמיו. לעצור בבולנז'רי מקומי ליין ומאפה פטל, לרדת לאגם תחת הטירה וכמובן לבחור מסעדה טובה עם נוף ממגנט.
צריך לשים לב שהמסעדות היותר טובות, כאלו שעובדות על בסיס שף ולא רק כספק תיירים רגיל, מקבלות סועדים עד 13 בצהריים. זה הזמן שלהם לסיים עם הסועדים האחרונים ולצאת לסייסטה לקראת ארוחת ערב.
הטירה של איבורי
אנחנו בחרנו במסעדת lLes Jardins du Leman בדירוג גבוה עם מקומות ישיבה על הגג. נוף לא רגיל נשקף לכיוון האגם עם הטירה ממש ממול. המנות שיצאו היו טעימות והמטבח הצרפתי מורגש פה היטב. זה היה טעים במיוחד אחרי כמה ימים בצד השוויצרי – ששם האוכל על אף הקרבה לאומה המבשלת, ממש לא משהו.
אם חשבתם לקפוץ לביקור גם בטירה, אפשר לוותר על זה מראש. היא בבעלות פרטית וסגורה לציבור הרחב. חשוב לציין שכרטיסים לשייט רכשנו מראש באתר. ניתן לרכוש כרטיס חופשי ולא להיות תלוי בזמנים או לפי מועדי הפלגה ספציפיים. בסוף זה מגיע מסודר למייל ככרטיס אלקטרוני נוח לשימוש.
ז׳נבה
לחיות ליד ז׳נבה ולא לקפוץ לעיר הגדולה זו טעות. אחרי שבוע של רוגע בחיי הכפר החדשים, צברתי מספיק עוז כדי לעלות לרכבת ולדלג מערבה לבירה הצרפתית של שוויץ.
בתחנת רכבת של ניון עם שלושה פסי רכבת בודדים מגיעים תוך 20 דקות לתחנה מרכזית מרובת מסילות ונחילי אנשים הממהרים לכל מקום. הדיסוננס מורגש ישר. הכל מהר, הכל יותר גדול. לא שז׳נבה מתקרבת לניו יורק, אפילו לא לתל אביב, אבל חיי רוגע בקצב כפרי משפיעים על אופן בו אנחנו יוצאים למקום חדש. ז׳נבה היא לא עיר שחייבים לטייל בה כי יש לה אטרקציות לוהטות המאפיינות ערים אירופאיות. זו לא פריז וגם לא לונדון. אבל בכל זאת, אם בכפר הצלחתי למצות את עצמי, גם ז׳נבה תוכל לספק את הסחורה.
ירידה זריזה מהתחנה לכיוון האגם עם מעבר על פני כמה הומלסים שנראו קצת מוזר בנוף שוויצרי, תביא אתכם למקום שבאמת שווה לבזבז עליו את הזמן. מדי פעם המזרקה הענקית שנמצאת ממש בתוך האגם ודי צמוד לשפת העיר עם רקע בניינים, משפריצה בעוצמה כלפי מעלה ומספקת מחזה מוזר אך די מגניב.
ניתן לטייל על בסיס שפת נהר הרון לצד מלונות פאר שבדרך כלל יספקו תערוכה נאה של רכבי יוקרה. להיכנס לחנות של שוקולוד לינדט בגודל סופר קטן עם מבחר שוקולדים מכל הסוגים או סתם לשבת ולבהות באותו עוף אירופאי בצבע לבן – הברבור.
העקרון שלי לטיולים בערים אירופאיות הולך על קלות: אני אוהב לשוטט ללא תכנון המתבסס על טבלת אקסל מדוקדקת, פשוט מכוון לעיר העתיקה וקדימה. אני די זוכר את נקודות העניין והמיקומים באופן כללי על בסיס התבוננות במפה. מפה הנייד נכנס לכיס והשוטטות מתחילה. לא לפי מסלול מסויים ועם טעויות מוכוונות כדי לגלות דברים שלא מודעים אליהם.
כל האזור שדרומית לנהר, הוא בעצם העיר העתיקה של ז׳נבה. בדרך כלל זה סוג של גבעה וזה ידרוש מכם גם לעלות לא מעט. אם זה לטירה או לקטדרלה השולטת על האזור. זה תמיד מלא בסמטאות ציוריות ובתי קפה חמודים. קצת חנויות מגניבות שאם כבר נכנסתם, חישוב זריז של מחירי המוצרים בהמרת מטבע, יוציא אותכם חזרה אל הרחוב. אז אל תתלוננו, שוויץ יקרה אך גם חסכונית.
אם כבר מדברים על המוצרים היפים שיש פה, שווה לעבור ברחוב Rue du Rhone שמלא בחנויות עם שמות מפוצצים, גם כאלו שלא הכרתי. כל מותגי השעונים ותכשיטים נמצאים פה וזה מחזה מטורף גם לכאלו שלא אוהבים נצנוץ יתר של אבני חן.
התאורה בויטרינות מהונדסת בדיוק כך שכל תכשיט פשוט מהפנט אותכם ואתם מוצאים את עצמך עומדים מול החלון בבהייה מוזרה. לא נורא, מבט אחד הצידה אל עבר השומר בפתח החנות שיתן לכם מבט הולם, וזה ישר ינתק את מערכת היחסים שיצרתם עם התכשיט.
אם כבר בעיר הגדולה, אז לנצל עד הסוף. בערב העיר תוססת בברים מגניבים עם המון צעיר. זה לא משהו שאפשר למצוא בכפרים החמודים. יש מגוון ענק של מקומות לשבת וכמובן זה תלוי האזור בעיר. ברזי הבירה פתוחים, יש מגוון לא קטן של סוגים וקיבוץ גלויות של דיירים ותיירים ממלאים את האווירה למשהו מיוחד ואפילו עד מאוחר. רק נשאר לראות מתי הרכבת האחרונה לכפר ואתם על הגל.
אנסי
אם לרגע נעשה זום אאוט בגוגל-מפס על אזור ז׳נבה, מיד נמצא כמה שמות מאוד אטרקטיביים שקרובים לעיר. אנסי היא אחת מהן. זו עיר ציורית ויפה שזכתה גם לכמה כינוים מלהיבים כמו הפנינה או הונציה של האלפים. היא יושבת על שפת אגם אנסי המוקף הרים עם פסגות קצת מושלגות גם בחודשי הקיץ. עיר עתיקה מדהימה עם תעלות מים ובתים היושבים על התעלות.
להגיע לאנסי די פשוט. יש שתי אפשרויות זמינות מז׳נבה, האחת היא על בסיס רכבת והשניה היותר נפוצה היא על בסיס אוטובוס היוצא מתחנה מאולתרת בקרבת תחנת הרכבת. יש כמה חברות המפעילות קווים לעיירה ומאוד מומלץ לרכוש את הכרטיסים באתר (בלה בלה בס, סוויס טור וכד׳) מבעוד מועד כי המקומות אוזלים די מהר
אנסי עיירה ידועה ביופיה ופה כבר נקבל נחיל הרבה יותר צפוף של תיירים. הרחובות מלאים, בתי קפה עמוסים והכל נראה תוסס וחי. בסופי שבוע יש שוק רחוב עם שלל מוצרים מעניינים, נקניקים מקומיים, גבינות מסריחות ומזכרות בעבודת יד.
ונציה אלפינית – אנסי
לאחר שוטטות זריזה בתעלות הקסומות, יצאנו לכיוון האגם. בספונטניות בלתי מתוכננת שכרנו סירת פדלים (ניתן לשכור גם סירת מנוע) ושטנו כשני רוכבי אופניים למרכז האגם. מים בצבע טורקיז, הרים המקיפים ביופי אלפיני ושקט של אמצע אגם – רומנטיקה בשיאה.
אין ברירה, חייבים לחזור לנחיל התיירים בסמטאות. מדללים קצת את היחס ועוצרים בבר יין מאוד חמוד לפני שעולים לטירה הצופה על כל העיר והסמטאות היפות. בטירה תפסנו תערוכה שלא הכי עניינה כמו הנוף וזוויות צילום שניתן לעשות בה. היא שמורה מאוד והתצפית לגמרי שווה את זה.
בצהריים העומס טיפה יורד וחוזרים לגלות את הסמטאות. סוג של מבוך קטן מלא בדוכנים, מסעדות והכל נראה כמו גלויה. לעיר מקסימה זו, מספיק יום אחד כדי לחרוש את הסמטאות העיר העתיקה. אנחנו סיימנו את היום בישיבה על שפת האגם בול בזמן שהשמש מתחילה לשקוע והאור מילא את הרקע בצבעים חמים ועדינים.
שאמוני
את הפנינה האמיתית, שמרתי לסוף השהות שלי ביבשת של האיחוד. זה נבע מכמה סיבות:
- לא הייתי בטוח שאני מוכן להרפתקה
- אם כבר להסתכן אז לבד (זוגתי כבר חזרה לארץ)
- אילוצים טכניים של האתר – המעליות התחילו לפעול רק בשבוע השני של יוני
בדיקה זריזה ברשת הדליקה לי מסלול די מפורסם שמתאים להגדרות שחיפשתי. גבוה מעל גובה עצים, המאסיף של מונט-בלאן ברקע ולעבור כמה אגמים אלפיניים יפים בדרך. אין ברירה, שאמוני הנה אני בא.
העיירה שאמוני מפורסמת לכל אוהבי אקסטרים, החל ממכורים להייקינג עם המסלול סובב מונט בלאן הידוע, דרך מטפסי הרים, אוהבי סקי ועד לרוכבי אופניים. פנינה אלפינית אמיתית. הכי מדהים בה זה מדרחוב עם חנויות בוטיק. רק פה זה לא שאנל-שמאנל, אלא אותן חברות אהובות לכל עין של אקסטרימיסט יהיר – פטגוניה, ארקטריקס, נורט פייס ושאר ירקות.
אל שאמוני אפשר להגיע די בקלות מז׳נבה ויש מספר מקומות בעיר בהם אוטובסים משלל חברות יוצאים על היעד. יש איזשהו קסם לא מוסבר שתוך שעה נסיעה כל החוויה משתנה לחיוב. ההרים נסגרים על העמק, מפלים איתנים מקשטים את הנוף והמאסיף העצום והמושלג נחשף לפניך. מחזה שמעלה בך אושר פנימי עם חיוך של סיפוק.
לחצו פה לקבל את אאוטפאנל בטלגרם:
אני בחרתי לטפס ללאק בלאק, האגם הלבן. לשם כך נאלצתי לדלג משאמוני לכפר Les Praz עם אוטובוס בעלות של יורו הישר לרכבל Flegere לתחילת המסלול. בגדול, יצאתי להגשים חלום קטן ולצאת להייקינג גבוה בהרים כאשר המאסיף הכי יפה באירופה נמצא לי כרקע – המונט בלאן. עליתי בגנדולה הדי ראשונה לעונה העולה לתחילת המסלול עם עוד כמה רעבי טבע ומקבץ קטן של חיילים צרפתיים שבאו לתת אימון טיפוס בגובה.
הטיפוס לאגם בתחילת העונה מלווה במקטעי שלג פה ושם. אני בוחר בדרכי קיצור כדי לעמוד בזמנים ומשלם בהתנשפות יתרה מחוסר חמצן ומאמץ יתר. המסלול יחסית ריק ממטיילים ורק כמה זוגות בודדים מופעים בזמן שאני חולף על פניהם. מדי פעם עוצר להסדיר את הנשימה, לסובב את הראש ולראות את כל גוש ההרים מכוסה לבן מאחורי. מדי פעם עומר כי זה מתבקש – שלולית קטנה וצלולה העטופה בכמה אבנים עגולות, צועקת צלם אותי, תחקור אותי, תחייך ואז שוב פעם לצעוד.
אל האגם הגעתי מהר ממה שחשבתי ואפילו לקח לי זמן להבין שזה הוא. בתחילת עונת הטיולים, השלגים עדיין קיימים והאגם עצמו די קפוא ומשתלב היטב עם שאר הקרקע. אני ישראלי טיפוסי ורעב לעוד מהכל. פתחתי מפה וגיליתי עוד שלולית בצורת אגם שאמורה להיות 400 מטר מצטבר מעלי. בלי לחשוב פעמיים התחלתי וריאנט בלתי מתוכנן דרך מרבצי שלג חלקים. הנוף מלמעלה פשוט מהפנט, האגם הלבן מקבל צורה עם מיניאטורות קטנות הסובבות אותו בפליאה. כל זה עם רקע של ההר הלבן יוצר מחזה שלא עובר בתמונה.
מיניאטורות סביב האגם הלבן
ההמשך שתכננתי מכוסה כולו בשלג ואני ללא חתולים עם נעליים לא תואמות. יהירות ישראלית נשמרת גם בגובה 2500, אבל לקחים מן העבר מנצחים אחרי גיל 40. הליכה על בסיס שיפוע נאה מביאה איתה הארה שעדיף להסתובב ולחשב מסלול מחדש, אחרת זה פשוט להחליק במדרון מושלג כמה מאות מטרים לעוד אגם מזדמן וקפוא. בעזרת המפה מוצא מסלול חילופי עם מפל יפה בדרך וגם מעגלי. שלוש וחצי שעות על פני 12 ק״מ של נוף מטורף, אוויר צלול וחיוך שלא נמחק. משהו שבהחלט שווה לעשות.
השלוליות הכי מהממות שיש
טיסות עבודה – תובנות
ללא ספק שניתן וחשוב לנצל את טיסות העבודה גם למשהו אישי הממלא אותך בכוחות מחודשים וחוויות בלתי רגילות. נצלו את זה למיטב אם בלהוסיף סוף שבוע או תוך כדי אם יש את ההזדמנות עם ימים חופשיים. את נקודות הטיסה אל תשמרו לפנסיה וקחו את בני הזוג שלכם איתכם. במיוחד עם עבודה מרחוק מאפשרת וכשיש סידור לילדים. לא תמיד חייבים חייבים להשתכן במרכז העניינים ולפעמים הכפרים הקטנים ליד ידעו לספק לכם את הרוגע הנחוץ.
כתב וצילם: יוג'ין לויט
