אנשי טבע מאוד מחוברים לציוד שבו הם משתמשים, הוא צבעוני, נוח ומרשים. לפעמים זה נראה מצחיק, במיוחד כשמנסים לכבוש איתו את הכסא המשרדי במקום האוורסט. חברת סקארפה לקחה את הדגם האייקוני מוחיטה ועשתה לו טוויסט לייף סטייל הכי ירוק שיש. נדלקנו ולקחנו את הנעליים למבחן.
קפצתי לגרביטי, יבואן של מספר מותגים מובילים בתחום הטיולים שברגעים אלו, איך לא, בעיקר מתעסק בציווד לחיילים. הפעם באתי לקחת למבחן את הנעליים היפות של החברה הותיקה סקארפה. יש קסם בלתי מוסבר כאשר נכנסים לחנות לציוד טיולים. יש המון פריטים מגניבים סביב. אתה פתאום מגלה שיש לך בעיות קשב וריכוז וכל שניה קופץ מפריט לפריט. בכלל שכחת למה באת ומה אתה צריך. כל מעיל והשכבות השונות עוברות ליטוף, כל נעל נשקלת באוויר ויתד שאפילו אין לך מושג למה היא משמשת, פתאום מקבלת לגיטימציה לקניה. ככה אנחנו הישראלים, אוהבים להראות כאילו אנחנו השגרירים של מותג ומרבים לקנות ציוד שהשימוש שלנו מנצל אולי עשירית אחוז מיעודו. דווקא פה, נעלי מוחיטו פלאנט של חברת סקארפה נכנסות לתמונה ודי משלימות את הפער בין אופנת אקסטרים לאופנת לייפסטייל.
הצטרפו לניוזלטר אאוטפאנל
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הנעלים בתקציר נקודות, ולינק לקנייה:
- צבעים: ירוק אופנתי לתקופה, כרמל כמו הסוליה, אפור לביישנים וכחול ים
- מידות: 36-47 בחצאי מידות ו 48-50 במידה עגולה
- חומר: גפה – זמש אקולוגי, בולם וסוליה חיצונית המורכבות בהתאמה מ-20% ו-30% מחומרים ממוחזרים
- מחיר: 679 שח
- לינק למוצר באתר היבואן
מי את סקארפה?
מי שלא מכיר את המותג, יפתע לגלות שמקור השם הוא בכלל ראשי תיבות של Società Calzaturiera Asolana Riunita Pedemontana Anonima. בעברית תקנית – איגוד ייצור נעליים במרחב ההררי של אסולנה(אסולו). מי שקצת אוהב לטייל ישר יקשר את האזור לצפון איטליה עם ההרים המדהים של הדולומיטים. כמו כל דבר דבר בחיים, מה שנוצר בלב הטבע, תמיד יהיה דבר מצויין, במיוחד אם גם האיטלקים קשורים. כמו בכל חברה טובה, תמיד יש איזו משפחה מאחורי הקלעים. במקרה זה החיבור לא נוצר מתחילת דרכה של החברה שהוקמה ב 1938. לואיג׳י פריסוטו צמח בתחום הנעליים ועבד בחברה משנת 1942. עשור מאוחר יותר, לואיג’י ואחיו רכשו את החברה והתהילה המשיכה מעבר לאזור המפעל המקומי. מפה זה רק הסטוריה, סקארפה הוא מותג איכותי המוכר לכל טייל. הנעליים נראות לרגליהם של המון מטיילים ברחבי הגלובוס וגם אצל חלק מכוחות הביטחון.
הולכים ירוק ולא רק בצבע
נעלי מוחיטו בגרסה הירוקה חדשות בליין של החברה ונשענות על הדגם הפופולארי לטיולים – מוחיטו. העקרונות והנראות כמעט זהים בין שני הדגמים אבל הייעוד טיפה שונה. דגם מוחיטו פלאנט מתכתב עם האופנה האירופאית של החברות בלהיות כמה שיותר ירוקים עם טביעת רגל פחמנית נמוכה. דגם זה נופל תחת הקטגוריה של לייף סטייל. המגמה האירופאית ממש מתחזקת ולא מעט חברות מחפשות כל דרך אפשרית להפוך להיות כמה שיותר ירוקים. למה זה טוב? פשוט מאוד, באיטליה לפחות, יש הטבות מס משמעותיות לחברות שמורידות את טביעת הרגל הפחמנית בתהליך הייצור ובהתנהלות החברה.
כמו כן, קהל היעד של המוצרים הם אנשים שאוהבים את הטבע. מבחינתם זה יתרון כפול. מוחיטו פלאנט עשויה בשלמותה על עקרונות שמירת כדור הארץ. הגפה עשויה מזמש שלפחות חצי ממנו ממוחזר וכך מורידה את זיהום הCO2 בתהליך הייצור על בסיס ירידה של לפחות 32 אחוז בשימוש בכימיקלים ומעל 60 אחוז במים. גם הסוליה על שלוש שכבותיה עשויה מחומר ממוחזר בין 20 ל 30 אחוז.
מי יפה?
הכל עניין של טעם אבל ברגע שראיתי את הנעליים בעמוד של אתר גרביטי, אמרתי לעצמי – אותן אני רוצה. לי זה הרגיש בדיוק בקו פרשת המים בין נעליים שנראות כנעלי טיולים לבין משהו שבכיף הייתי מופיע איתו במשרד. הכל נראה טוב במידה הנכונה. הצבעים לא צועקים מדי מצד אחד, אבל שומרים על סוג של סגנון מגניב עם הכתום עם פצפוצי מיחזור בסולייה לבין הירוק שעד המלחמה האחרונה היה כצבע מוקצה לכל דבר אצלי מצד שני. הפרונט של הנעל בעל מגן גומי נוסף המרמז שהיא לא לגמרי אופנה אורבנית אבל מצד שני שומרת על גוון זהה לגפה ולא מורגשת בנראות.
הדבר הכי בולט בנעל זו שיטת השריכה. היא מתחילה ממש מקידמת הנעל, ישר אחרי המגן הקדמי ועולה עד לפתח הלשונית. ממש כמו בלרינה של אאוטדור. יש לזה חשיבות פרקטית אבל זה גם נותן את הטון העיצובי. זה הכי בולט ונוכח ובהחלט אחד המאפיינים העיצוביים החזקים בנעל.
הצטרפו לאאוטפאנל בווצאפ:
הסוליה עשויה שני גוונים עיקריים. החלק התחתון בעל הצבע הכתום עם מאפייני עיצוב המחזקים את תהליך המחזור והחלק האפור בצידי הנעל עם הלוגו הבולט. למעשה הסוליה מורכבת משלושה חלקים עיקריים. שני חלקים אפורים, אחד קדמי ואחד אחורי האחראים על ייצוב כף הרגל בתוך הנעל בשיטה דיפרנציאלית. שני החלקים האלו לא עשויים מקשה אחת על אף שהם נראים כך. החלק הקדמי יותר מייצב את הרגל והחלק האחורי דואג לבלום זעזועים.
על הרגל
אני איש של ברפוט, פשוט נהנה מההרגשה של תחושת כל פרט בקרקע. נכון, זה לא מתאים לכל אחד ובמיוחד לאלו שאוהבים לטייל. אמנם לא איש של טרקים ארוכים אבל כן נהנה לטייל מסלולים של יום עד שלושה, אם זה באלפים של צרפת עם קרקע ייחודית בגובה מעל פני העצים או אם זה במדבר המדהים של ירדן עם קרקע סלעית. הכל עם ברפוט. לכן בנעליים חשובה לי תחושה של שליטה במה שאני חש, שליטה על הדריכה, תחושה של בית. כשמדדתי את דגמי מוחיטו, דגם הדגל הדומה לנעל הזו, רק עם סוליית ויבראם הידועה, הוא הרגיש קצת נוקשה. משהו שאין לי שליטה בו על הנחת כף רגלי על קרקע זוויתית. לעומת זאת, מוחיטו פלאנט בעל סוליית פרסה (ייצור של סקארפה), הרגישו הרבה יותר רכים. הרבה יותר דומה לנעלי היום יום שלי, שיש בהם רכות של נוחות. בנוסף יש מאפיין לשני הדגמים – תחושת העקב הגבוהה יחסית. זה מורגש ולמי שלא רגיל לזה (כמוני), זה גם מעלה שאלות. במיוחד עם סוליה קשיחה כמו במוחיטו על בסיס סוליית ויבראם. אולי זה נכון לטיילים מקצועיים, אני אישית מעדיף את התחושה הרכה ותחושת הקרקע.
בדרכים
השריכה הארוכה לאורך הנעל לא רק יפה אלא גם יעילה. היא מאפשרת להתאים את הנעל לכף הרגל בצורה מושלמת. כל אזור והלחץ שלו עוטפים את כף הרגל כמו גרב אלסטית. בזמן הליכה יש תחושה שהשרוכים מחוברים לתחתית כף הרגל ולא לנעל ומחזקים את האחיזה של הנעל כמו אצל לוחם ספרטני שנלחם בקרב תרמופילאי. התחושה די מוזרה אבל לטובה. אין שום חלל חופשי, הכל מותאם ואוחז. כל צעד מקבל ביטחון מלא. אני מאמין שלכל דבר יש משמעות. כמו שבנעלי ריצה יש סוליות רחבות עם זווית פתיחה לא קטנה על מנת לשמור על יציבות בקו הקדמי בלבד, כך בנעלי טניס יש סוליות ישרות כדי לאפשר תזוזות צדדיות חלקות.
הסוליה הגבוהה מאחור הייתה מורגשת לאורך השבוע הראשון. לא משהו שגרם לי לשלול אבל הרגיש משהו חדש שאני צריך להבין. בנוסף לזה הסוליה יחסית די צרה ביחס לשאר הנעליים אצלי בארון. שני המאפיינים האלו נתנו לי תחושה של משחק שיווי משקל מצד אחד ותחושה של למידה איך נכון צריך ללכת מצד שני. כאילו אני הבעייתי והנעל מנחה אותי איך נכון לדרוך ולהתקדם. תוך שבוע ימים של הליכות אינטנסיביות, הגוף לומד ומורגל. בימים מלאים בהליכות אורבניות בעיקר על תוואי משתנה של אבני האקרופוליס באתונה, הנעל לא מעייפת את הרגל ולא מעלה שום נקודות כאב. לא בכף הרגל ולא בשאר חלקי הגוף. כאילו הייתה שנים אצלי ומרגישה כחלק מארסנל ההנעלה.
למי זה מתאים
אחרי חודש עם הנעליים, עדיין אי אפשר לקבוע את חוזק השרידות שלה בתנאי שטח קשים וכמה מהר הכל יתפרק. מניסיון שלי עם המותג, יש לי עדיין זוג שמסרב להתפנות כבר מעל 20 שנה בזמן שאחרים פרשו לפנסיה אחרי מספר שנים בודדות. הנעליים מדברות בדיוק בקו התפר של להיות הכי אאוטדור שיש אבל לא לצעוק את זה עם שלט. הן יפות וגם נוחות למי שאוהב רכות ותחושת קרקע. מספיק אלגנטיות להופעה עם ג’ינס במשרד ואף בכנס בחו״ל אבל גם מספיק קרביות לצאת לשטח ולכבוש יעדי טיול של יום שלם ואף יותר. מבחינתי זה סוג של סטטוס מוחרש, מי שמכיר, ידע ישר שאתם באים מהטבע, מצד שני, זה ירים לא מעט גבות אצל אנשים שאינם מהתחום. הנעליים נוחות והכי חשוב, נותנות תחושה של טיילים גם אם אתם יושבים בכסא המשרדי כשהמזגן מופעל.
מאת: יוג’ין לויט
שתפו את זה, בכפתורים פה למטה:
