יוון היא כמו הסלט הקרוי על שמה – בטעם של פעם, יפה בפשטותה עם אנשים אותנטיים ומסבירי פנים. כל מרכיב בסלט הזה מדהים לכשעצמו וכשמרכיבים את הכל ביחד לחופשה משפחתית מתגלגלת, מקבלים חוויה בלתי נשכחת של טבע, נופים ואוכל. ודים לינצקי לקח את משפחתו המורחבת למסע מתגלגל ביוון.
שלב החפירות על יוון
כאורך החופשה, כך עומק החפירות. כמו שטבח מקצועי יכול להכין מגוון מאוד גדול של סוגי מנות מאותם מצרכים, כך גם אפשר לתכנן הרבה חופשות לפי תחומי עניין של המשפחה באותו המקום. אנחנו, כמו בכל חופשה, החלטנו על חופשה פעילה בחיק הטבע ביוון וזה מיקד מאוד את כיוון החפירות שלי.
בגדול, מדובר בשלב די טכני וסיזיפי שכולל ליקוט מידע ממקורות שונים וריכוזו. כמו בחפירות ארכיאולוגיות – קודם כל חופרים ומוציאים את הכל, אחרי זה מנסים להרכיב מזה משהו שעושה הגיון ובשלב האחרון מציגים את זה לציבור (המשפחה).
לחצו פה להצטרף לערוץ הווטסאפ של OUTPANEL!
קבוצה שקטה עם 2-3 הודעות בשבוע ותוכן מעולה:
הקו המנחה בהכנות לחופשה היה ליצור מספר טיולי כוכב בכמה אזורים הכי מעניינים של יוון ולנדוד בין מרכזי הכוכבים. 2-3 לילות בכל מקום עם מגוון מאוד רחב של פעילויות וניידות עם רכב צמוד – זה המתכון שעבד לנו מצויין בחופשות הקודמות ואימצנו אותו גם ליוון.
גרסה סופית של המסלול ממעוף ה- google maps
יאסו יוון
כמה פרקי סדרה בנטפליקס בטיסת low cost קלאסית ונחתנו באתונה. שדה תעופה בגודל בינוני שלא היה עמוס במיוחד, פגש אותנו בשקט ושלווה. לא היה רעש וגם לא היו הרבה אנשי ביטחון או סדרנים, אבל הכל עבד בסדר מופתי. ייקח לי שבועיים להבין שככה זה ביוון – הכל רגוע, בלי לחץ והתערבות של שלטון על כל זרועותיו. פשוט, כאילו עובד מעצמו. נס יווני שכזה.
מעיינות קויאסה (על הדרך לכפר קאלאריטס)
קבלת רכב שכור מחוץ לשדה וצללנו לתוך המציאות היוונית. אחרי שוק ראשוני וקצר של מעבר דרך פרברי אתונה שהיו פקוקים ועמוסים לעייפה, יצאנו אל נפלאות כבישי אגרה היווניים. היעד הראשון שהוכנס לתוכנת הניווט היה כפר קטן בשם Ano Trikala. טריקלה קורינתיה מורכבת משלושה כפרים קטנים וציוריים – Kato Trikala בגובה 900 מטר, Mesaia Trikala בגובה 1000 מטר ו- Ano Trikala בגובה 1100 מטר.
בתרגום מיוונית, Trikala הוא 3 דברים טובים (טרי-3, קאלה-טוב). בנסיעה של סך הכל פחות משעתיים מאתונה עד טריקלה, עוברים טרנספורמציה איטית ומתחילים להרגיש את החופשה. לאזור שאליו הגענו בטריקלה בדרך כלל מגיעים כאשר נוחתים באתונה. למי שנוחת בסלוניקי – מדובר במרחק של כמה שעות נסיעה. אנחנו ניצלנו את העובדה שזה היה על הדרך לצפון יוון וצירפנו גם אותו לרשימה.
נהר הארכטוס ליד מפלי Klifki. צומרקה, צפון יוון
בית בכפר
הצימר בו התאכסנו בכפר אנו טריקלה היה לא פחות ממעלף – בית כפרי דו-קומתי אותנטי ומשופץ למשעי שהוסב לצימר משפחתי מאוד מרווח. הוא קיבל את פנינו בזרועות פתוחות. מסביב – שקט כפרי עם ציוצי ציפורי, קרקור תרנגולות וקול של אישה ששרה שיר תפילה ביוונית בכפר ליד. לא תמונות ולא מילים לא יוכלו לתאר את ההרגשה של השקט שצללנו לתוכו בכפר. צמרת של עץ אשוח ענק בחצר הבית מרשרשת מהרוח, חתול שבע של השכנים יושב על גדר אבן, מתחרדן עם קרני השמש המלטפות של שעות אח”צ המאוחרות ומסתכל עלינו בחצי עין פקוחה.
מעלים את רמת האדרנלין
בשעה 10 בבוקר למחרת, אחרי ערב שקט ופסטורלי בכפר, הגענו למרכז סקי ספק נטוש ספק פעיל. הפעילות הראשונה שהייתה מתוכננת – טיול באגי בשטח עם נהיגה עצמית. יחד איתנו הגיע עוד זוג שגם הם התגלו כישראלים. אנשי צוות המקום כבר עמלו על הכנת הכלים ליציאה ולנו רק נשאר לקפץ במקום על מנת להתחמם. הטמפרטורות באותו בוקר קצת ציננו את ההתלהבות שלנו, אבל למזלנו לא היה צפוי גשם.
בתור משפחה שאף אחד ממנה לא נהג לפני כן על באגי, הלכנו על כל הקופה והזמנו את הטיול הכי ארוך שהיה להם להציע – 6 שעות של נהיגה עצמית בשטח עם עצירות לתצפיות ונשנושים. מי שלא מכיר, מדובר בסוג של מכסחת דשא על סטרואידים. כלי שטח דו-מושבי סגור (סוג של) עם גלגלים קטנים ועבירות מעולה. תיבת הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה ולוח מחוונים של קטנוע. הרעש שהדבר הזה מייצר הוא ממש כמו של מכסחת דשא. רק שבניגוד למכסחת, הנוסעים כאן יושבים בתוך קבינה סגורה, שהיא כמו תיבת תהודה שמגבירה את רעש המנוע. אי אפשר ממש לדבר אחד עם השני בתוך הקבינה כאשר נוהגים, אלא אם כן יש לכם מיתרי קול של מורה בתיכון.
התחלקנו לזוגות אני והבן שלי, בן ה-17, התיישבנו באותו הכלי. בתור המבוגר האחראי הייתי הראשון לנהוג ובמהלך הדרך התחלפנו בתפקידים. אני עדיין נשארתי המבוגר האחראי, רק לא מאחורי ההגה. הנסיעה הייתה על דרכי עפר מכל הסוגים וכללה גם כמה קטעים של חציית ערוצי נחלים קטנים. לא קיבלנו השפרצות פנימה, אבל נרטבנו קצת מהמים שנכנסו דרך החורים ברצפת הכלי. למרות שאני לא חובב ספורט מוטורי ומעדיף להזיע ולעבוד בעצמי בשביל להתקדם בשטח, מאוד נהניתי.
מי כאן הוא “המבוגר האחראי”?
מעבר לחוויה מדובר גם בסביבה מעולה לגיבוש עם בני המשפחה הצעירים שביום-יום לא מרבים לצאת מהחדר ולתקשר עם הסביבה. אחד היתרונות הבולטים של טיול כזה הוא אפשרות להיכנס עמוק פנימה לתוך השטח ולבקר במקומות שלא נגישים לרכב רגיל. זה בדיוק מה שעשינו בכמה עצירות בדרך ואחד המקומות המיוחדים שאליו ירדנו היה קניון לוקאס.
גיחה לקניון לוקאס בהפסקה במהלך טיול באגי. צפון יוון
מצפינים לצומרקה
לכל הבאים מכיוון אתונה, צומרקה היא סוג של שער הכניסה לצפון יוון. מדובר באזור מאוד גדול במרכז המדינה שרובו ככולו כפרי. לאט לאט מתחילים להיעלם רוב תמרורי אזהרה על הכבישים והם הופכים להיות צרים, משובשים ומאוד מפותלים. למי שנוהג ברכב עם גיר ידני, אומר רק שנדיר שתגיעו להילוך 4. אתגר מוטורי לחובבי הז’אנר. אנחנו היינו 7 נפשות והתניידנו במיניבוס של 9 מקומות, כך שבשבילי בתור הנהג, האתגר היה לא פשוט כלל. גשם וערפל שליווה אותנו בדרך רק הוסיף מימד לאתגר.
גשר Plaka המפורסם מעל נהר הארכטוס. צומרקה, צפון יוון
כפר קטן בשם Kalentzi עם כמה עשרות בתים על כל 60 תושביו פגש אותנו מנומנם ושקט. עשן דליל יצא מכמה ארובות בתים. גשם אנגלי מנומס ולא החלטי הוסיף לאווירת פסטורליה כפרית ששררה במקום. לבית בו התאכסנו הייתה היסטוריה מאוד עשירה. הוא הספיק להיות תחנת משטרה אזורית ואחרי זה הוסב לבית ספר לבנות ולבסוף נרכש ע”י משפחה שהפכו אותו לצימר. יש בו עדיין הרבה מאוד פריטים אותנטיים מכל מיני תקופות בחייו. רוב התושבים של הכפר הם פנסיונרים המנהלים משק חקלאי קטן בחצי משרה והכפר מוקף חלקות אדמה מגודרות של כמה דונם כל אחת. מהצד לא נראה שמתקיימת פעילות חקלאית כלשהי בחלקות האלה. בדקתי את זה בכמה ריצות בוקר שלי באזור.
הכפר Kalentzi היה לביתנו במשך כמה לילות. נדיר שהיינו פוגשים בו עוד אנשים, למרות שלפי עשן בארובות כמה בתים, לא היינו כאן לבד. במרחק של כמה דקות נסיעה מהכפר נמצאים מפלי קליפקי, שלמרות קירבתם, מצריכים עוד כחצי שעה הליכה לכל כיוון. המפלים עצמם לא גדולים, אבל אם לעקוב אחרי מסלול זרימת המים, מגיעים עד לנהר הארכטוס, בו יותר מאוחר עשינו ראפטינג.
מוכנים למטוראפטינג על נהר הארכטוס
בין המקומות המעניינים שיצאנו אליהם בצומרקה היו עוד כמה מפלים (קטראקטיס, קפלובריסו, קויאסה ועוד) ומנזר מוני קיפינס. אחד הדברים המוזרים במנזר הזה, הוא שלמרות שכבר אף נזיר לא גר בו, הוא עדיין מתוחזק ברמה של מנזרים פעילים. הוא נבנה על צלע הר במאה ה-13 ומי שירצה להיכנס אליו יצטרך לבקש מפתח בבית קפה של הכפר מתחתיו ולעשות בו סיור עצמאי. אנחנו הסתפקנו בהסתכלות מבחוץ והתעצלנו לנסוע ולקחת מפתח.
סלמנדרה – אחת מתושבי קבע במעיינות של צומרקה
עולים צפונה לבלקן היווני
לקראת סוף ביקורנו באזור צומרקה זיהיתי סוג של רוויה ותחושת שובע של כל בני משפחתי מנחלים ומפלים, כי המים זרמו כאן מכל מקום. זה היה בדיוק הזמן הנכון להתחיל לנדוד לפי התוכנית צפונה – לאזור זגוריה ולהתחיל לגלות את מה שהתגלה כאחד האזורים היפים של צפון יוון.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
