כותבים אורחים“אלוני, אולי אתה רוצה שנצא ביחד למסע בר מצווה בשביל ישראל?” אלוני קצת הסס ולאחר כשבועיים חזר אליי עם תשובה שהוא רוצה אך עדיין יש לו הרבה ספקות. שאלות כמו: “נפגוש חיות מסוכנות? זה קשה? אני בכלל אצליח לעשות זאת?” היו חלק מהשאלות שלוו את קבלת ההחלטה שלו.
כתב וצילם: אורי אהרונוב
סרט מאת: גיא חלמיש.
תודה למדריך עומר זיו ולרשת ריקושט על הסיוע בהכנת הסרטון
שביל ישראל לבר מצווה
את שביל ישראל שלי אני פגשתי בגיל 32 בשנת 2012 כשהלכתי לבדי במסע רצוף ברגל מהחרמון עד אילת לאורך 1000 ק”מ למשך 4 חודשים. אומנם מדובר בגיל בוגר יותר, אך גם בשבילי שביל ישראל היה מסע התבגרות. מאז ועד היום שביל ישראל לא מפסיק ללוות אותי והייתה לי הזכות ללוות את אלוני במסע בר מצווה לאורך מספר ימים בשביל, במסע שלא ישכח. אנסה לתת מסגרת רעיונית ויישומית ליציאה למסע שכזה.
למה לצאת למסע בר מצווה?
מסע בר/בת מצווה בשביל ישראל יכולה להיות אחת המתנות המשמעותיות שיקבל הנער או תקבל הנערה. יציאה למסע של התבגרות הוא מעשה שכיח עוד בתרבויות עתיקות (בעיקר בקרב מתבגרים בנים, אך כל הנאמר כאן מבחינתי תקף גם לבנות). באותן תרבויות במהלך המסע ובאמצעותו עובר הנער שינוי נפשי ורוחני והופך מילד לנער. המסע הוא בעצם חלק מטקס שבא לתמוך ולסמל את השינוי הטבעי אותו עובר הנער בגיל ההתבגרות. ביהדות זה מצוין באמצעות טקס בר המצווה והעלייה לתורה. יציאה למסע בר מצווה בשביל ישראל, עם מבוגר משמעותי לילד (הורה, דוד, חבר טוב), מביאה את הילד והמבוגר לחוויה משותפת ואישית המאפשרת להולכים בשביל לגלות כוחות, להפעיל את החושים, לגעת בטבע ולא רק בטאבלט ובגלל שמדובר בשביל ישראל גם להתחבר אל האדמה והתרבות ממקום פחות ציני ושורשי. מסע בר/בת המצווה מכיל גם את ההורה וגם את הנער/ה. ההורה שעובר אותו משחרר את הנער ללכת ולהתמודד וגם הנער מפתח עצמאות להתמודד עם חציית נחלים, טיפוס עליות, מפגש עם הטבע החיצוני והפנימי שקיים בו.
תכנון המסע
הצלחת המסע טמונה ביכולת לתכנן את המסע כך שיתאים לבן או בת המצווה מצד אחד אך גם יפתח אותם לעולמות חדשים. לצורך כך אני התמקדתי בשאלה “מה יהפוך את המסע בר מצווה לחוויה הכי חיובית וטובה בשביל אלון?” ידעתי שאם אמתח את הגבולות מידי (לינה אך ורק באוהל, ארוחת ערב מאורז ועדשים בלבד וכו’) יתכן ואאבד את אלון בדרך, לכן עליי להוסיף נוחות ולשלבה באתגר.
חשוב לתכנן את המסע שיכיל בתוכו אלמנטים שהנער או הנערה יאהבו: מקורות מים, גיוון בנוף, רמות קושי ואתגר, אוכל אותו הם רגילים ואוהבים לאכול, מקומות לינה נוחים מצד אחד אך גם חדשים מצד שני ולשלב בכל זה תחושה הרפתקנית של גילוי של עולם קצת אחר.
שביל ישראל הוא שביל הנמשך לאורך 1000 ק”מ ומכיל לאורכו מלאכי שביל העוזרים ותומכים בהולכים בו והוא מחולק למקטעי הליכה המכילים בין 10-20 ק”מ ביום. במסע עם אלון תכננתי 4 ימי הליכה שיתחילו בחרמון (אלון רצה לגעת בשלג) ויסתיימו במושב דישון (סה”כ כמעט 70 ק”מ הליכה). במסע ישנו לילה אחד אצל מלאך שביל ו 2 לילות בצימרים בסביבה.
מכיוון שאלון בררן באוכל שילבנו אוכל שלקחנו איתנו לדרך (סנדוויצ’ים וחטיפים) ומסעדות שפגשנו לאורך הדרך. באופן זה אלון היה מאותגר בעיקר מההליכה בשביל ומהמסע בו, ופחות מאורח החיים הסיזיפי המתלווה פעמים רבות למסע ולטרק. לשם הנוחות, למסע יצאתי עם המכונית הפרטית ובסופו של כל יום מצאנו את הדרך לחזור אליה (מונית או אוטובוס).
הכנה למסע
חשוב מאוד לעשות יום או יומיים הכנה למסע. ימים אלה מאפשרים לבדוק מצד אחד את הציוד אותו רכשנו בשביל המסע ולהרגיל את הנפש של הנער והנערה לצעידה ממושכת. תוך כדי הצעידה מתאפשר לבני המצווה להפוך את הדמיון למציאות ולראות כיצד זה מרגיש “על באמת” ללכת כל כך הרבה. חשוב לבנות את ימי הכנה בצורה הדרגתית (בין 5 ל 15 ק”מ) ובכך להתקרב למרחקים אותם הולכים גם במסע עצמו. בסוף יום ההכנה אמר לי אלון “אני ממש התחלתי לאהוב עליות” ומבחינתי באותו רגע הוא התקבל ל”מועדון שביל ישראל” והיה מוכן למסע בר המצווה שלו.
במהלך המסע
ההליכה בשביל עם אלון הייתה טבעית ומשוחררת. אלון צבר ביטחון ככל שהדרך התקדמה. כל יום שסיימנו היה בשבילו גילוי “היי הצלחתי ללכת את כל 20 הקילומטרים, אני מסוגל ללכת את זה!” הוא היה אומר. אלון כבש פחדים וחששות וגילה את עצמו לאורך הדרך ואנחנו גילינו את הביחד שלנו כפי שמגלים רק במסע משותף.
היום הראשון כלל ירידה מהחרמון (ליתר דיוק מהישוב מסעדה שברמת הגולן) אל מושב שאר ישוב (סה”כ 16 ק”מ). זה אינו מסלול רשמי השייך לשביל ישראל אך זאת תוספת שאני אוהב המהווה חימום טוב לקראת המשך השביל. היה חשוב לי להתחיל את השביל בירידה מתונה (ירידה מצפון רמת הגולן אל העמק) ובכך לחמם את הגוף. היום הראשון, כפי שבדרך כלל קורה בטרק, היה לא קל כי הגוף עדיין לא רגיל למאמץ אך המנוחה הטובה בלילה עזרה לאלון ולי לאגור כוחות ולהמשיך למחרת.
היום השני– מדן עד תל חי (13 ק”מ). זה היה היום ה”רשמי” הראשון על שביל ישראל. זהו יום קצר יחסית בן 13 ק”מ בו יש הליכה מהנה בתוך החצבאני, בית קפה באמצע הדרך והמון המון נוף ירוק מסביב. לאחר הקושי של היום הראשון אלון הלך יום זה בקלות רבה ותחושת ההישגיות התחילה להיבנות אצלו. ההליכה במים הייתה מהנה מאוד, הנופים הירוקים היו משכרים, בית הקפה באמצע הדרך סיפק מטעמים נעימים ובסוף הדרך הגענו אל מקום הלינה שלנו במטולה שכלל כניסה לבריכה במרכז קנדה.
היום השלישי– מתל חי עד מצודת כוח היה היום הארוך ביותר (20 ק”מ) ואלון מעט חשש ממנו בגלל האורך. אך המיומנות שאלון צבר לאורך הדרך אפשרה לו לפתוח ממני פערי מרחק מקדימה ומיומנות הליכה יפה מלאה בביטחון. בסופו של היום בנחל קדש המאתגר אלון גילה אחריות, נחישות ויכולת מרשימה שהמחישה לי את הדרך האישית שהוא עשה עד כה.
היום הרביעי והאחרון – ממצודת כ”ח למושב רמות נפתלי היה יום בן 13 ק”מ בו אבא של אלון הצטרף אלינו (בהפתעה לאלון ששמח מאוד). היום הזה היווה הזדמנות לסכם את המסע ולראות את כל הדרך שעשינו עד כה.
סיכום דרך
בשבילי היציאה למסע היא תמיד הזדמנות לגדול להינות וללמוד על החיים דרך הטבע החיצוני שנוגע בטבע הפנימי. הפעם הייתה לי הזכות ללוות את אלון במסע הבר מצווה שלו. דרך העיניים של אלון יכולתי לראות את המסע בשביל ישראל בעיניים קצת חדשות ואלון זכה בטקס בר מצווה שכלל הליכה, מאמץ, שותפות, אתגר, נחלים, ציפורים, נוף מטריף חיבור למדינה ולהיסטוריה ולגילוי חשוב של כוחות הקיימים בו שישמשו אותו במעבר אל העולם הבוגר.
