לפני כשנה וחצי, הכריזה Rudy Project על דגם משקפיים חדש וייחודי. עוד לפני ההשקה קיבלנו אז תחת מעטה סודיות שני זוגות כאלה. גילינו זוג משקפיים ורסטילי ונוח שמתאים למגוון פעילויות Outdoors.

מאת: גיא חלמיש (OUTPANEL BIKEPANEL RUNPANEL)
צילום: אורי ניצן, מתי רוזן, גיאחה, רודי פרוג’קט
הכתבה פורסמה במקור בBIKEPANEL – מגזין האופניים שלנו

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

למה פותחו הפוטוניק?

הסיפור של דגם ה Rudy Project Fotonyk – מתחיל במוצר אחר ובכתבה אחרת: בדגם הטראליקס שלהם. יש לא מעט ספורטאים שמעדיפים את המבנה הזה של משקפיים שהוא מעוקל מאוד וספורטיבי מאוד ועוטף את הפנים במעין קשת אחת מאוזן לאוזן. דגמים אלה גם קלים מאוד ובד”כ שוקלים פחות מ 30 גרם, ומספקים כיסוי רחב וצדי מצוין מהשמש ומהרוח. רק מה, יש כמה מגבלות בעיצוב הזה: ראשית הדגמים האלה מגיעים עם משקף אחד, שהוא יקר יחסית ביחס לדגמים עם שני משקפים (אחד לכל עין). שנית- אלה דגמים שבד”כ אינם מתאימים לעדשות מרשם.

אז כעת יצאו ב Rudy Project עם דגם שלוקח את המבנה הספורטיבי הפופולרי הזה, ומכיל עליו שתי עדשות, מה שמאפשר לתמחר אותו בצורה נוחה יותר. בנוסף לכך – חידוש נוסף מעניין בגזרת העיצוב הפונקציונלי – ה”באמפרים” שנותנים למשקפיים מראה של מסגרת “סגורה”. הנה מבחן BIKEPANEL לדגם החדש. הדגם החדש מאפשר הן לשים קליפון והן להשתמש בעדשות מרשם בשיטת Optical Dock שמכניסה לתוך העדשה מעין עדשה פנימית לראייה.

מפרט יצרן: Rudy Project Fotonyk

  • דגם Fotonyk – לעמוד המוצר באתר היבואן
  • יבואן: פוראקטיב ספורט – רודי פרוג’קט ישראל
  • מחיר: 790 ש”ח לדגם שבמבחן (תלוי בסוג העדשות- מתחיל ב 690 שח עם עדשות שחורות מסוג SMOKE).
  • משקל 25.3 גרם (עם ה”באמפר” – מעטפת העדשה התחתונה –  27.5 גרם)
  • אפון מתכוונן
  • מנגנון החלפת עדשות Quick change
  • פתחי אוורור בעדשות
  • ניתן להרכיב קליפון
  • אופציה לעיניות אופטיות Optical Dock
  • ניתן לשימוש עם ובלי ה”באמפר” (אפשר להחליף צבעים שלו)
  • מגיע עם מגוון סוגי עדשות לבחירה:
    • עדשות שחורות סמוק
    • עדשות מולטילייזר
    • עדשות מתכהות מסדרת ImpactX2

החידוש העיקרי: ה”באמפר” ב Rudy Project Fotonyk?

הבאמפר הוא הפיתוח החדש והמעניין ביותר בדגם הזה: מדובר בכיסוי גומי גמיש, בעל תעלה שמתלבשת על החלק התחתון של העדשה. הוא נתפס במשקפיים ולא יכול לעוף באמצעות זיז קטן בקצהו שבצד האפון – הזיז נכנס למקומו במסגרת והעדשה סוגרת עליו ומקבעת את הבאמפר למשקפיים. משם הוא עובר לאורך החלק התחתון של העדשה, כולל שני חורי האוורור בתחתיתה (יש גם בגומי שני פתחים תואמים), ועד לצד המשקף – שם הוא מסתיים.

לבאמפר שני אפקטים עיצוביים ואחד בטיחותי:

  1. מראה סגור עיצובית – הוא נותן לדגם “פתוח” מראה של דגם עם מסגרת “סגורה” המקיפה את כל העדשה. בצורה כזו נהנים מכל העולמות: מהאפשרות להחליף עדשות בקלות רבה מאוד וממודולריות, מבלי להפסיד את הלוק הסגור.
  2. משחקים בצבעים – את הבאמפרים אפשר להחליף מאוד בקלות. אתם יכולים להרכיב באמצעותם את שילובי הצבעים שמתאימים לכם לאופניים ולביגוד בצורה חופשית. מגניב!
  3. בטיחות – הגומי הצמוד לעדשה בעצם מהווה שכבת הגנה. עדשה חשופה היא די דקה, והוספת המגן הרך והגמיש הזה יכול לשפר בטיחות אל מול אותם מקרים נדירים שבהם נפילה תביא את העדשה בכינון ישיר אל העור. אישית מעולם לא נתקלתי במקרה כזה. אם כבר משקפיים נוטים לעוף מהפנים בנפילות ולא להתקע ברוכב עצמו, אבל כנראה שגם מקרה קצה כזה לא יכול להיפסל תאורטית.

סקסאפיל ועיצוב

אין ספק שיש לפוטוניק את הסטאר קוואליטי שאנשים מחפשים. בצהוב-ירוק-בייקפאנל-זרחני המשקפיים נראים מעולה, ומקבלים תגובות בהתאם. כדי להגיע למראה המועדף עליכם, תצטרכו למצוא את החיבור הנכון בין צבעי המסגרת, לעדשה, ולבאמפר.

קודם כל נשאלת השאלה – האם לשים באמפר או לא, ואני חושב שברור מיד שעם הבאמפר המשקפיים נראים הרבה יותר טוב. כנראה שיש בכל זאת סיבה לכך שרבים מעדיפים את הז’אנר הזה. משום מה יותר באופני הרים שרגילים גם לדגמים סגורים נוספים. התגובות שקיבלתי היו חד משמעיות – הבאמפר מוסיף.

במקור העדשות הכחולות הגיעו עם המסגרת השחורה. החלפתי בין שני הזוגות צבעים ושילובים ודי מהר הגעתי לשילוב שאני אוהב: צהוב במסגרת עם עדשות כחולות מראה, ובאמפר לבן למטה. כל השילובים האחרים הפכו להיות לא רלבנטיים מבחינתי לאחר מכן. מה שיפה פה שכל אחד יכול לבנות לו את העיצוב שהוא רוצה בו.

Vent Controller – שני מצבי אוורור לעדשה

חוץ מתוספת הגנת הגומי יש עוד דברים נחמדים בעיצוב המשקפיים האלה: שני מצבים יש לשלדה – עם חורי אוורור עליונים ובלעדיהם. כשמכניסים את העדשה למסגרת אפשר לקבוע כמה “עמוק” היא מוכנסת – עוד קליק פנימה והם נעלמים. משיכה קלה החוצה והם מופיעים.

בתמונה מטה העדשה הכתומה מדגימה את חורי האוורור העליונים חשופים והעדשה הכחולה תא חורי האוורור מוסתרים. תכלס, אני לא רואה סיבה להסתיר אותם ורכבתי איתם גלויים תמיד. זה גם מגדיל את שטח העדשה כלפי מטה. בעיני תוספת אוורור ביחד עם תוספת כיסוי זה שווה רק לתוספת של תועלת. בנוסף לחורי האוורור העליונים לעדשות גם חורי אוורור תחתונים כאמור, ובתחום הזה, ובמבנה הכללי של העדשות האוויר נכנס בצורה מבוקרת וטובה.

יוצאים לרכיבות ולמבחן – על העדשות

המשקפיים, ובעיקר העדשות האלה לא התחבבו עלי מייד. לקח לי זמן להתחבר אליהם ואני אפרט מדוע ומה שחרר מעט את העניין ודייק את ההתאמה שלהם. מבחינת כיסוי – הכיסוי הוא מאוד רחב, והשטח של העדשות גדול, נוח ומסתיר הן מרוח והן משמש.

את המשקפים התחלתי לבחון במחנה אימונים באוסטריה. באוסטריה כמו שאתם יודעים – התאורה פחות חזקה מבישראל, והיו בפעילות בשטח מעברים רבים בין יער לחוץ, בין אור לצל, וכל אלה הצריכו משקפיים מתאימים, בהירים יותר. ה Fotonyk עם העדשות הספציפיות שהיו עליהן לא היו כאלה: העדשות היו כהות מדי ולא בצעו הפרדה טובה באיזורים המוצללים. מחוץ לצל – העדשות שבמבחן טובות רק בתאורה חזקה, והרבה יותר לרכיבת כביש מאשר לרכיבת שטח – כיוון שבקיץ, ברכיבת כביש נמצאים ללא צל כמעט כל הרכיבה. שם הכהות הזו נדרשת ומועילה.

 

אבל יש עוד היבט – יש לרודי שתי משפחות של עדשות: משפחת ה ImpactX ומשפחת הפולי-קרבונט. העדשות שבמבחן היו פוליקרבונט, ואילו העדשות שאני רוכב איתן בד”כ – הן ממשפחת ה ImpactX. ל 90% מהאנשים עדשות ImpactX בצבע אפור יתאימו יותר לרכיבה.

המעברים בין משקפי מבחן רבים חידדו אצלי את הרגישות לאיכות העדשות – והרגשתי שהפעם הבהירות של העדשות האלה לא מספיקה. עדשות מולטי לייזר המשמשות בדײכ לשימוש יומיומי ופחות לספורטיבי. הן בעלות כמה שכבות של ציפוי מראה מה שנותן את משחק שינוי הצבעים בזוויות מבט שונות על המשקפיים – זה נראה טוב, אבל זה פחות עומד בדרישות של ספורט מהיר, המצריך תגובה מהירה, בשינויי תאורה ועומס חזותי שדורש עיבוד מהיר והחלטות בזק.

מסקנה: לרודי פרוג’קט יש המון סוגי עדשות, וחשוב מאוד שתאפיינו לעצמכם את הצורך והסביבה שאתם רוכבים בה. לאוסטריה הייתי צריך להצטייד בעדשות ImpactX מתכהות עם טווח מבהיר עד כהה, ולא בעדשות האלה. 

ידיות ואחיזה

הידיות הן אלמנט עיצובי בולט ב Fotonyk, עם לוגו Rudy Project כחלק מהחיתוך של הידית. בניגוד לדגמים הקלאסיים של רודי פה הן רחבות ובולטות. בתוכן יש חורי אוורור – מלפנים ליד העדשה, סביב הלוגו ובקצה שמאחורי האוזן.

כל המסגרת היא למעשה קשת אחת עם צירי ידיות וידיות באמצעה, שאליה מתחברים כל השאר (האפון, העדשות, והבאמפרים). בניגוד לרוב הדגמים של רודי פרוג’קט פה אין בידיות חומר רך ואין להם אפשרות כיפוף והתאמה אישית.

האחיזה שהמבנה הזה מייצר היתה מאוד חזקה על הפנים שלי. שום סיכוי לתזוזה או ניעה לא רצונית, ולא משנה באיזה שטח וסגנון רכיבה אתם מבלים – ה Fotonyk אוחז כמו רוטווילר עצבני בנשיכה – נעול. הלחץ הזה הפריע לי בהתחלה כיוון שעל מבנה הראש הספציפי שלי קצה הידית יצר לחץ כואב לאחר רכיבה של מעל לשעה אם הידיות היו צמודות לאזניים. די מהר למדתי שאני צריך להעלות אותן מעט למעלה לאיזור השיער ושם זה היה נוח יותר. התוצר הנוסף של זה היה שגם נפתח מעט יותר אוורור למשקפיים באיזור הגבות. אחרי שלמדתי למקם את המשקפיים הם היו נוחים ואפקטיביים.

האפון

האפון הוא אותו אפון קבוע של רודי – גמיש, בר התאמה למבנה ורוחב הפנים, ומאפשר גם להרחיק מעט ולקרב את המסגרת אל הפנים בהתאם לצורך (אם יש קצת אדים ביום קר עקב הקרבה לפנים אפשר להרחיק). הוא עשוי מחומר שהופך דביק יותר עם הרטבות וזיעה והוא נעים ונוח. עקב הגמישות שלו מדי פעם החזרתי אותו לצורה המועדפת אלי לאחר שזז מעט. לחדי האבחנה- יש לציין שבדגם זה האפון שונה מאשר ברוב הדגמים וקצת קטן יותר.

אחד היתרונות הגדולים של השיטה הזו היא ההתאמה לרוכבים שצריכים משקפי ראייה – שכן מערכת האפון מאפשרת לקבל את המסגרת הפנימית האופטית.

סיכום: Rudy Project Fotonyk

הפוטוניק מחזיקים בשורה של יתרונות פונקציונאליים אדירים: אחיזה אבסולוטית, כיסוי, הגנה מעולה משמש ורוח, והתאמה לעדשות מרשם. העדשות הספציפיות שנבחנו הפעם היו כהות יחסית ומתאימות בעיקר לרכיבת כביש בקיץ, אולם ל Rudy Project מגוון גדול מאוד של עדשות שתוכלו להתאים לצרכים שלכם.

לא מעט משתמשים שמים את הפונקציונאליות בצד וקונים לפי המראה והעיצוב, ופה אין ספק מהתגובות (וגם לטעמי) שזה דגם יפהפה. ה Rudy Project Fotonyk נראים מעולה, במיוחד בשילובי צבעים בולטים ושמחים ויש להם סטייל של ספורטיבי מגניב ומהיר.  הבאמפרים הם פיתוח חכם, שמאפשר גם לשחק עם הצבעים והמראה, ולטעם רוב מי ששאלנו המשקפיים יפים יותר איתם מאשר בלעדיהם.

מאת: גיא חלמיש
צילום: אורי ניצן, מתי רוזן, גיאחה, רודי פרוג’קט