ב-24/2 זכה הסרט Free solo לתהילת עולם בקרב קהל היוצרים הבינלאומי עם זכייתו בטקס האוסקר בקטגוריית הסרטים הדוקומנטריים – ומאז אני מנסה לצוד הקרנה שלו בכל רחבי הארץ. אז נכון, זאת לגמרי אשמתי שפספסתי אותו בהקרנות של פסטיבל דוקו-אביב, שהתעצלתי לחלוטין לצאת מאזור הנוחות שלי (שהוא הספה בבית, בערך) ולנסוע למחוזות רחוקים כמו באר שבע וירושלים. ואז, ממש כשהרמתי רגליים והנחתי אותן סופית על שולחן הקפה בסלון במצב couch potato, הגיע הפתרון ממקום לא צפוי.

מאת: יואב גריבי

"רוצה לבוא לראש פינה בסוף השבוע הבא?"

נשאלת השאלה בטלפון, ואני לא מבין מה יש לחפש בראש פינה בתחילת מרץ. התשובה: פסטיבל סרטי הרפתקאות 2019, המתקיים זו השנה השלישית והשנה עובר מאזור הציפורן של אצבע הגליל להתמקם בנוחות בתחילת האצבע- בראש פינה, בסינמטק העתיק והמהמם שלהם. בדיקה קצרה של התוכניה בישרה לי בשורה מאירת פנים – הקרנה של Free solo, בשישי בערב, יהיה מושלם. אז ארזתי תיק, כיוונתי את הוויז, החלפתי לגלגל ספייר המעפן כי חטפתי פנצ'ר וכל הפנצ'ריות היו סגורות וטסתי (ב-80 קמ"ש) לראש פינה. נסעתי בשביל מר. הונולד, אבל נשארתי בשביל הרבה יותר.

פסטיבל סרטי הרפתקאות – מה זה בעצם?

אני אענה על השאלה הזו בשאלה משלי – מכירים את הסיפור האפי הזה, ששמעתם אי אז על אותה אישיות שעשתה את הדבר ההוא והזה וזה היה כל כך מטורף, כל כך מדהים וכל כך הישגי שנדמה היה שמדובר בתסריט שפשוט נכתב מראש? אז תארו לכם שמלווה את כל העסק הזה חברת הפקה, עם צלמים, עורכים ומפיקים, ובסוף כולם מתכנסים בפסטיבל הזה, שמקורו בבולדר, קולורדו שבארה"ב.

החרמון נשקף לו מבעד לפינה

Good vibes only

מארגני הפסטיבל בארץ: גיא אילן, איה מארק, יואב רותם, אור ליניק ושרה צפרוני, בחרו בגליל העליון כמקבילה של קולורדו בארץ, והקימה לפני כשנתיים את השלוחה הישראלית של הפסטיבל באזור קריית שמונה (עם דגש על המילה "אזור"). השנה, בניגוד לשנתיים הקודמות, הפסטיבל עבר דירה לראש פינה והתרכז בסינמטק המקומי שלהם. לדעתי זו בחירה נכונה ומושכלת. במקום לפזר את אירועי הפסטיבל בין מקומות שונים במועצה האזורית, כפי שהיה בשנה שעברה, כל ההרצאות, סרטים, שיחות ואירועים התקיימו במתחם אחד, נעים ואינטימי.

והמתחם אכן מכבד את המושג פסטיבל – זה מתחיל מהיציאה מההקרנה, שמובילה ישירות אל מתחם הצ'יל עם פופים, מחצלות ופינות ישיבה, למי שהתעייף מכל הישיבה הזו באולם ורוצה לשבת לנוח קצת בכיף. אם יצאתם מהסרט אחוזי טירוף ואנרגיה (בכל זאת, סרטי הרפתקאות) תוכלו לפרוק אותה על מתחם קיר הטיפוס שהוקם שם או על ה-slack line. אם יצאתם רעבים תוכלו לגשת לדוכני המזון המעולים שהיו שם, שהגישו אוכל הודי, דים סאם או מלבי. החלק השני של המתחם כלל רחבת ריקודים עם דיג'יי, עמדת מכירת ציוד יד שניה, דוכנים רבים של יוצרים ואמנים מקומיים שהציעו את מרכולתם לכל ופינת ציורי פנים לילדים ולא מעט מבוגרים.

הדרך הטובה ביותר להנות בפסטיבל היא למצוא מקום לינה סמוך בראש פינה, להגיע בבוקר ולהתחיל לחוות. במשך כל היום מתבצעות הקרנות ופאנלים, באינטרוולים של שעה וחצי עם הפסקות של חצי שעה להתרעננות. בדרך זו ניתן לתפוס את התכניה ולתכנן את היום שלכם בהתאם. מתאים לכם לצאת להפסקת צהריים במקום לראות עכשיו סרט? יאללה, בכיף. יצאתם אנרגטיים ובא לכם לצאת להרפתקה קצרה? יער ביריה נמצא ממש קרוב, וניתן לחזור לפסטיבל מתי שרוצים, הוא פעיל מהבוקר עד הערב.

פסטיבל סרטי הרפתקאות- מה היה השנה?

השנה הוקרנו סרטים זרים רבים שנבחרו בקפידה ע"י נציגי הפסטיבל הרשמיים בקולורדו. הפסטיבל הוא למעשה המקפצה של סרטי הדוקו האתגריים, והוא הבמה שאליה היוצרים שואפים להגיע. בכל שנה נשלחים אלפי סרטים לנציגי הפסטיבל לבחירה קפדנית. בנוסף, הוקרנו מספר סרטים ישראלים בודדים כמו" באקה יפתי"," פק"ל הימאליה" ו-"פרא" המופתי. חלק מהיוצרים הישראלים הגיעו לסוף ההקרנה לפאנל שאלות ותשובות.

Craig's reaction

מספר את התמודדותו של קרייג ד'מרטינו עם נפילה חופשית מטעות באבטחת הרתמה שלו בזמן טיפוס עם חבר וקטיעת רגלו כתוצאה מנמק. הסרט מלווה את קרייג מפציעתו, שמומחזת לנו בעזרת stop motion נהדר ומושקע, לחיי היומיום כקטוע רגל. בהתחלה הוא מפחד לאבטח את ביתו בטיפוס פשוט בטבע, ולבסוף מבצע קאמבק בטיפוס על מצוק האל-קפיטן שבפארק יוסמיטי בפחות מ-14 שעות.

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

לא רק שקרייג לא נותן לטראומה הזו להשתלט לו על החיים, הוא מפיק ממנה את המירב ועוזר לרבים בקהילת הנכים לשוב לקירות הטיפוס ולעסוק בספורט, למרות המגבלות שלהם. הסרט חוטא מעט ב-"אמריקניזציה" או תובנות אינסטגרם עמוקות של בנות 12 ("never stop believing in yourself", "you can do anything if you put your mind to it" וכו'), אך ההפקה טובה, הצילום מוצלח והדמויות מעניינות, ובסה"כ מדובר בחווית צפיה חיובית ומהנה, עם תחושת feel godd כללית שמשדר קרייג.

פק"ל הימלאיה

7 בוגרי מלחמות ישראל, שחוו טראומות קשות בזמן שירותם, יוצאים למסע לניקוי הראש והנפש על אופנועיהם בהרי ההימאליה ההודיים רגע לפני פרוץ מבצע עמוד ענן ב-2012. הסיפור לכשעצמו מעניין ונוגע ללב, וקל מאד להתחבר לדמות הלוחם הטראומטי, אך הביצוע עצמו לוקה בחסר ועוד ניתן ללמוד דבר או שניים מעמיתנו האמריקאיים. בעוד הסרטים האמריקאים עובדים לפי תסריט מסודר מאד, עם אקספוזיציה, דמויות ומסלול מסוים עם עליות ומורדות, פק"ל הימלאיה, שנעשה בהפקת ערוץ 10 דאז, קצת יותר מבולגן. הדמויות שם, אבל לא ידוע לנו הרבה עליהן מלבד שמן שמופיע על המסך, מה המסלול אותו הם עוברים, האם בסוף המסע הם הצליחו במטרתם או לא? הסרט קצת מפספס באזורים האלה וחבל.

פרא

אז נכון, אנחנו בפסטיבל סרטי הרפתקאות, אבל חלק מההרפתקאות לא חייבות להימצא שם בחוץ, in the great outdoors. חלקן נמצאות ממש כאן, בסאפארי ברמת גן. ב-"פרא" מוצגת לנו שגרת חייהם של הוטרינרים של בית החולים לחיות בר ברמת גן. בית החולים מטפל בחיות בר שנפגעו, לרוב מבני אדם (דריסות, הרעלות ועוד מהתרומות הנהדרות שלנו לעולם) ומובאות לטיפול כירורגי דחוף. אין אדרנלין, מפלי ענק או מצוקים אדירים, פשוט הקשר הבלתי נמנע של האנושי עם הבר, המטפל והמטופל. הפרויקט, שצולם במשך שנתיים תחת ידיהם של דניאל אל-פלג ואוריאל סיני, כשהאחרון גם הצלם של הסרט, מועבר מדהים, מצולם פנומנלית וערוך נהדר, וגורם לך להתחבר עם בעלי החיים והמטפלים שלהם. מומלץ.

Free solo

אוי, כמה שחיכיתי להקרנה הזו. הסרט, שהוקרן בשישי בערב וגם חתם את הפסטיבל במוצאי שבת באולמות בתפוסה מלאה, הצדיק הכל. את האולפן המלא, את האוסקר, את כל הבאז. הכל. בקצרה: אלכס הונולד, אולי מטפס ההרים הטוב עולם, מטפס את מצוק האל-קפיטן שבפארק יוסמיטי ללא חבל, בפחות מ-4 שעות. הישג אדיר בכל קנה מידה אפשרי, הזוי, מטורף וכעת גם מוסרט. פעמים רבות אני שומע על X שעשה Y, אבל אף פעם לא מדברים על ההכנות, הפחדים, החששות ובעצם כל הדברים שהופכים את הגיבורים של הסיפורים האלו לאנושיים. צוות הצילום, שמלווה את אלכס במשך שנתיים מחייו ומציג לנו כיצד אותה דמות הזויה משתנה ומתפתחת, מפתחת פחדים וחששות, עליות ומורדות ועוזרים לנו לנסות להבין מה עומד מאחורי הכותרת המפוצצת הזו – "טיפס את אל קפיטן ללא חבל".

בצד הטכני, הכל מבוצע ברמה הוליוודית: צילומי נוף מרהיבים, מקרו עוצר נשימה ואנימציות שעוזרות לנו להבין את מסלול הטיפוס בצורה כל כך אמיתית, שכמעט ולא צריך להגיע ליוסמיטי בשביל להבין את גודל המצוק. בדמות ובפסיכולוגיה שהיא אלכס הונולד אפשר וכבר דנו עליה בכל מקום אפשרי. הקשר המנותק שלו עם בת זוגו וחבריו, יוצרים סיטואציות מוזרות ומעניינות שמצליחות להחזיק את הסרט גם בלי צילומי הטיפוס המדהימים שלו. חוויה מומלצת, על המסך הכי גדול שתוכלו למצוא.

פסטיבל סרטי הרפתקאות – סיכום

אנחנו אוהבים טבע, אתגרים וסיפורים מרגשים, והפסטיבל הוא האופציה השניה הכי טובה לצרוך את כולם. האופציה הטובה ביותר היא כמובן לחוות אותם אישית, אבל זה כבר משהו אחר. זוהי יוזמה מבורכת, שטוב שהגיע לארץ ומחברת אותנו עם תרבות האאוטדור והטבע שסביבנו. הבחירה להעביר את הפסטיבל למתחם אחד בראש פינה, מקום מקסים ועתיק עם נוף מטמטם של החרמון ובתי אבן יפיפיים, הייתה נכונה ובריאה, והכניסה גם את האוכלוסייה המקומית של ראש פינה להקרנות ולהפנינג שמסביב. כשמשלבים סרטים טובים, אווירה כיפית ומזג אויר נהדר רק טוב יכול לצאת מכך.

להתראות בשנה הבאה!

מאת: יואב גריבי
יואב: כותב בד"כ בבייקפאנל, עוסק בשיפור התחבורה בחיפה, וגם מצלם ועורך וידאו, רוכב לא מעט סגנונות רכיבה, ומביא טעימות מגוונות מעולם האופניים למערכת הפאנלים.

* אנחנו ב- OUTPANEL שמחים להיות שותפי המדיה של פסטיבל סרטי הרפתקאות ולסייע לו להתפתח ולגדול, ונשמח אם גם אתם תצטרפו אלינו- ערוץ הטלגרם שלנו פה: https://t.me/OUTPANEL