גרוטאשטח – מסע שטח בין כמה ימים, בתוואי המתאים לרכבי 4/4, אך מוגבל לרכבי 2/4 בלבד ששוויים כולל ביטוח וטסט לא עולה על 5,000 ש״ח. ובמילים אחרות – גרוטאות.
מאת: מוניק אורבי
צילום: כפרה – עדי שפרן
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מה זה גרוטאשטח?
אירועים דומים מתקיימים כיום בכמה מקומות בעולם וגם בארץ יש לא פחות משלושה מארגנים שונים, אחד מתוכם אפילו מארגן מסעות לדתיים. את החוויות שלי צברתי בהשתתפות במסעות ״גרוטאשטח״ שמאורגנים עלי ידי עדי כפרה ורועי אלוני בליווי של מוסך גבע.
בכל רכב מותקן מכשיר מעקב “פוינטר”, המאפשר לעקוב אחרי המיקום שלו. מדובר באביזר בטיחות המאפשר למארגני המרוץ שליטה ובקרה על המשתתפים, ובמקביל, מאפשר לחברים שנשארו בבית לעקוב אחר מיקום המתחרים. גם משתתפי המסע מנצלים את היכולת המתקדמת ונעזרים בו לטובת קביעת הצוות המהיר ביותר במקטעים מסוימים. ועדיין, למרות הטכנולוגיה ורכבי הסיוע שנמצאים בכוננות לאורך כל המסע, התבקשנו לנסוע בצוותים של 2 רכבים ומעלה לכל מקרה שלא יבוא. למקרים שבהם לא נצליח לחלץ אחד את השני ושלא נתקע בשמורות בלילה ולמקרים קריטיים מסוכנים.
אבל למה?
השאלה המתבקשת היא – ״למה?״ למה לעשות כזה דבר? לכל אחד מהמשתתפים תשובה מעט שונה, התשובה שלי: כי זה כיף אדיר, הנהיגה שונה, הנהג והצוות נמצאים כל הזמן על מגבלות הרכב, הנופים יפהפיים, החבר׳ה איכותיים, האוכל – מעולה ומגיע בכמויות מוגזמות,יש הרבה צחוק, אתגר, חברותא והעיקר מבחינתי – נהיגת שטח.
נכנסת לעניינים
מכירים את זה שדברים טובים קורים מהר? ובכן, היו לנו בקושי שלושה שבועות להתכונן למסע הראשון מאחר וברגע האחרון התפנה מקום ואנחנו קפצנו עליו. רועי קליין, חבר טוב ומשתתף קבוע בגרוטאשטח איתר את הכלה ועזר להכין אותה במקצועיות רבה.
נפרדנו מ-1800 ש״ח ובתמורה קיבלנו סובארו אימפרזה שנת 2001, כולל וו גרירה! אם תרצו, אפשר לומר שקנינו וו גרירה וקיבלנו על הדרך גם אימפרזה. הכלה שלנו שימשה בתור שלט פרסומת לטכנאי גז ועמדה בפאתי פתח תקווה ללא תזוזה במשך לא מעט זמן. לשמחתנו, נזקקנו רק למצבר חדש – והרכב הניע וגירגר. מיגון תחתון שנגזר ממיגון של ג׳יפ הורכב מלמטה, צמיגים שקיבלנו החליפו את הישנים, פינקנו את המנוע בשמן טרי, עשינו טיפול אבל את החלודה במים ברדיאטור השארנו, שישאר אותנטי, זהו. מוכן!
הגרוטאה שלנו מפתיעה לטובה
מסע גרוטאשטח הראשון בו השתתפתי נמשך ארבעה ימים והתקיים בסוכות 2016, כשאיתי ברכב נסעה נורית זרקו שיומיים לפני המסע חששה קצת מקמפינג ומכל המסביב אבל אחרי יום נראה היה שנולדה בשטח, ביום האחרון גם נהגה קצת בעצמה ונהנתה מכל רגע.
במסע כשבעים משתתפים, חמושים בשלושים וחמישה כלי רכב, שזינקו מפארק גורן שליד ראש הנקרה וסיימו לאחר 700 ק”מ, בפארק תמנע הסמוך לאילת.
לאנדרואיד לחצו על התמונה מעלה, או פה: http://bit.ly/RPAndroidAPP
לאייפון פה: http://bit.ly/RPappiPhone
בבוקר הזינוק שאר המשתתפים הסתכלו על הרכב שלנו קצת ברחמים, שכן הוא היה כל כך נמוך בחלקו האחורי שנראה כאילו הוא עומד להמריא. אחרי העליה הראשונה בפארק גורן, עליה שבה רוב המשתתפים נתקעו ואילו הרכב שלנו טיפס אותה ללא בעיות, הסתכלו עלינו בפליאה קלה. אחרי עוד שתי עליות שהרכב צלח בגבורה כולם היו הרבה פחות סקפטיים. בהמשך היום כבר הדבקנו את המובילים של המסע, רז היימן והלל סגל, חילצנו אותם מערימת חרא בה שקעו ונצמדנו אליהם עד לקו הסיום. החבר׳ה במחנה של סוף היום כבר ביקשו לדעת אם הרכב משופר והופתעו לדעת שהוא לא.
בשלושת הימים הבאים נסענו רוב הזמן ביחד – קליין, רז והלל ואנחנו. באותו מסע נתקענו בחריץ שקצת הפתיע אותנו וקיצר לנו את הרכב מקדימה, חילצנו וחולצנו, אבל חוץ מסולונואיד סורר שסודר על ידי קליין במהירות שיא, פאנצ׳ר וטמבון אחורי שנפל והוחזר למקום – לא היו עוד תקלות והכל נגמר בשלום.
ממשיכה לצבור ניסיון והצלחות
כמה חודשים מאוחר יותר הייתה גרוטאשטח השנייה: את חג הפסח חגגנו במסע של שלושה ימים בנופי הגליל ורמת הגולן, שכלל בין השאר ירידה במוחרקה, מעבר בנחל תבור, עליה לרמת הגולן ולינה ליד אום אל קנטיר. בחלק מהמקומות העבירות קשה ברכב, בעיקר ברכב ללא הנעה כפולה וללא הגבהה, לכן צריך להישמר טוב טוב מפאנצ׳רים ונזקים. חלק מהדרך התאפיין בנהיגה מהירה בה צריך תגובות מהירות בהתאם לתנאי השטח המשתנים – מכשולים, עצירות פתאומיות של הרכב שהוביל לפנינו, או הפתעות נוספות שיכלו לצוץ מתוך האבק. זה אולי ישמע מוזר, אולם דווקא בגלל שהרכב אינו מותאם לשטח, הנהיגה מלהיבה כל כך. פתאום אתה נמצא כל הזמן על המגבלות של הרכב וצריך לדעת לנצל אותו עד תום.
גם הפעם היינו בקצב מהיר ביחד עם הרכב של קליין וטוטו, צמודים לרז והלל, מגיעים לעצירות הצהרים המשותפות ולמחנה הלילה כמה שעות לפני כולם ומחפשים מה יש בסביבה. במסע הזה, את הנהיגה, הניווט ושאר התפעול חלקה איתי יעל קדשאי באופן מושלם.
האימפרזה הפרחונית ממשיכה לככב
המסע השלישי היה מסע לילי באזור הגלבוע. חלק מהצוותים החליטו להוסיף תאורה לרכבים לכבוד המאורע, אנחנו החלטנו לצאת ברכב כפי שהוא. ג׳וני (מרדכי בן שטרית) שותפי למסע ניווט מצוין למרות חוסר התאורה. לפני ששמנו לב, מצאנו את עצמנו ראשונים במעלה גלבוע, הסובארו טיפסה אותו בקלות וללא הפרעות והגענו לנקודת הסיום מהר. בדיעבד, הבנו כי אם היינו מגיעים אחרי כמה רכבים, נתקעים אחריהם וצריכים לטפס מהמקום, כנראה שהיה לרכב ולנו הרבה יותר קשה.
המסע הרביעי והאחרון בו השתתפתי נמשך יומיים ובמהלכו חגגנו במדבר את סיומה של שנת 2017. הפעם עם החבורה של רן וניב סיטון וגיא ידיד, עם עוד חבר בשם יוסי, ורכב נוסף של מוסך משמרות שדאג להצחיק אותנו עם צפירות מיוחדות והרבה שטויות כל הדרך. פה כבר לקחנו את הזמן לעצירות ארוכות יותר, הכנות שקשוקה, שנ״צ קטן באמצע הדרך, קצב אחר לגמרי, הרבה זמן לדבר ולצחוק תוך כדי, בקיצור כיף אחר, אבל בהחלט כיף. הסובארו שלנו הוא אחד הרכבים הנמוכים יותר בחבורה, כך שאת כל נחל ברק, על שלל חלוקי הנחל והדשדש שבו, ישרנו לבאים אחרינו תוך כדי קולות חריטה על המיגון. את הקטעים עם ה״דשדש״ העמוק צריך היה לעבור בפול-גז ובנחישות, אחרת היה סיכוי להיתקע, מה שקרה לי, פעמיים…
גרוטאשטח – סיכום ביניים
כל מסע הוא שונה וכל אחד לוקח אותו למקום אחר, יש חבר׳ה שמגיעים עם טאבון נייד ומכינים פיצות לכולם, יש חבר׳ה שמחפשים את כל המעיינות והתצפיות באזור ועוצרים בהם לביקור, יש כאלו שמנסים כל אתגר באזור גם אם הוא לא בדרך. הרבה רכבים תוקנו בדרך והרבה גם הפסיקו את המסע או הושבתו במהלכו. הגדיל לעשות צוות אחד שהשבית את רכבו באמצע המסע, וקנה באותו ערב רכב אחר בבאר שבע בפחות מאלף ש״ח והצטרף איתו להמשך המסע. כל יום בעצירות הצהרים והערב מחליפים חוויות וסיפורים, לפעמים גם מצטוותים לרכבים אחרים למקטעים שונים, רואים הרבה נופים, שומעים הרבה סיפורים וחוויות ומכירים אנשים שאוהבים את הארץ ואת נופיה, אוהבים לטייל ואוהבים מוטוריקה והתעסקות בה.
כשיצאנו למסע הראשון התפללנו שהרכב יצליח להחזיק עד לסיום. מאז, עברנו כבר ארבעה מסעות, הרבה יותר ממה שחשבנו שיחזיק, ונראה שכוחו עוד במותניו. צריך לסדר את המיגון מחדש, לתקן עוד כמה דברים ואולי הפעם להגביה קצת את הרכב עם בולמים וקפיצים מתאימים… ואני? אני מחכה למסע הבא.
מאת: מוניק אורבי
צילום: כפרה – עדי שפרן
