שודדי עתיקות, היסטוריה ופוליטיקה בגדה המערבית

הנוף הייחודי והשליו של של הגדה המערבית, עלול להטעות את המעזים לטייל בו. מתחת לאדמה הסלעית מתחוללת מלחמה על עתיקות, בין עבריינים השודדים את העתיקות, לבין רשויות האכיפה. בשביל הגנבים מדובר במקור פרנסה, בשביל המתנחלים מדובר בשרידים אותם הם מעוניינים להדגיש כחלק מהנראטיב המקשר אותם לתקופה העתיקה (יש מי שיאמר: תוך ניסיון לגמד את התפתחות העם הפלסטיני באזור מאז). בשביל חובבי ההיסטוריה באשר הם מדובר בבכיה לדורות ואובדן המבט אל העבר.

מלחמה מתחת לאדמה

האתר בו ביקרתי, חירבת אל-מית, עם אחד מתושבי האזור, הוא על סף חורבן, מסביבנו בורות שנחפרו על ידי שודדי עתיקות. כלומר כמה וכמה אנשים, מקצוענים או חובבנים, הגיעו לאתר עם גלאי מתכות, סרקו את האזור עד שהגלאי מצפצף ואז מתחילים לחפור. כל מה שמוצאים נמכר בשוק העתיקות השחור ובמקרים רבים מוצא את דרכו אל מחוץ לגבולות ישראל.

חירבת אל-מית הוא חלק ממערכת מנהרות גדולה יותר שכבר נתגלתה ונחפרה בגדה המערבית. המנהרות בנויות מחללים ששימשו למסתור בתקופת בר כוכבא. מרד בר כוכבא שמתוארך ב- 232-135 לספירה, החל לאחר חורבן בית המקדש השני, היהודים שנשארו באזור מרדו ברומאים והשתמשו במנהרות אלו להתחבא.

חרבת אל מית

לעולם לא נדע מה היה פה, אומר לי המדריך, אולי כתבים קדושים, אולי מטבעות, דברים שיכולים ללמד אותנו על העבר. אז קפצנו לתוך המנהרה, כדי לבדוק במה מדובר כשסביבנו דליים ישנים והרוסים מחפירות שנעשו במקום. המדריך הניח לי דלי אחד כדי שאוכל לרדת בקלות, אבל זה לא עזר, לכן לא הייתי ממליצה להגיע למקום לבד. המנהרות היו חשוכות מאוד, מעלינו היה פתח אחד ליציאה, וכמובן שהמחשבה שעוברת לי בראש, שזה נחפר לפני אלפי שנים, ומי שגילה את המנהרות האלה בטח לא וידא שהן יחזיקו, אז רק שזה לא יתמוטט עלינו.

בכניסה מצד ימין היו מנהרות שצריך לזחול בהם כדי להגיע לאזורים בהם ניתן לעמוד והמדריך אמר שזה מסוכן מדי. לכן פנינו שמאלה, שם הייתה מערה גדולה שנפתחה מולנו, ברובה אפילו יכולנו לעמוד בלי להתכופף. כעת היו מסביבנו שאריות נוספות של החופרים, בקבוקי קולה ריקים, שקיות אוכל, אבל אין הרס רציני לאתר שאי אפשר לתקן באמת. בנוסף, מצאנו על אדמת המערה חרסים שבורים, מה שכבר לא יהיה ניתן לתקן ושוקת עתיקה ששימשה גם את החופרים המודרניים.

הפוליטיקה מאחורי האתרים באיו”ש

האתר הזה כמו אתרים רבים אחרים בשטחים מעבר לקו הירוק, מספר חלק מההיסטוריה של העם היהודי באזור. אבל ישראל מתקשה לשמר את האתרים ההיסטוריים שלא תחת שליטתה. מי שאחראי על שימור וטיפוח האתרים הם לא רשות העתיקות, שעליה מוטלת האחריות בשטחי ישראל, כי אם קמ”ט (קצין מטה) ארכיאולוגיה שכפוף המנהל האזרחי. הם מקבלים תקציב שונה, ופועלים בצורה שונה, מתוקף הגבלות השטח.

בהסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ו-1995, הונחו התנאים לשימור העתיקות בגדה המערבית. כמו שאנחנו ודאי יודעים, איו”ש חולקה לשלוש אזורים, A, B ו-C. הרשות הפלסטינית היא זאת שאחראית על שימור וטיפוח אתרים ארכיאולוגים באזורים A ו-B. לעומת זאת, ישראל אחראית על אזור C. כמובן שהמתנחלים באזור סבורים שבאחריות ישראל לשמר ולהגן על כל אתר ארכיאולוגי שנמצא באזור הגדה המערבית.

הממשלה אישרה לאחרונה תוכנית בעלות 17 מיליון שקלים לשימור האתרים הקדושים ליהודים. אין לנו נתונים האם הממשלה בוחנת את כלל ההיסטוריה העשירה באזור. האם מתבצעת השקעה רק באתרים יהודיים, תוך הזנחה או התעלמות מאתרים הקשורים לדתות ולאומים אחרים שהאזור ידע באלפיים השנים האחרונות? זה לא יפתיע אף אחד אם כך יתגלה. בישיבת הממשלה שעסקה בנושא, הדהד נתניהו את הנראטיב הימני, שמשקיע הרבה בניסיון לקשר בין היסטוריה עתיקה לבין העת הנוכחית. זה לא מקרי אלא נועד כדי לייצר לגיטימציה לנוכחות היהודית הנוכחית במקום ולתפיסת ארץ ישראל השלמה. בהתאמה הוצהר שהממשלה תשקיע תקציב משמעותי באכיפה, במיגון ובגידור של אתרי המורשת בשטחים, כולל שימוש במצלמות וברחפנים.

האם מישהו מדמיין מצב בו מדינת ישראל משקיעה באתרים היסטוריים מ 1000 השנים האחרונות, עם “סיכון” שיתגלה בהם שהערבים שגשגו ויצרו פה מערכת קיום שהתמסדה לכדי זהות פלסטינית? כן, ניסחנו את זה בצורה מודעת כדי לעורר את המחשבה: לא משנה מהי עמדתכם הפוליטיות, לא ניתן להתעלם מכך שההיסטוריה, ודאי התקציבים החושפים אותה, הם כלים בשירות הפוליטיקה לשליטה בתודעה (זמן ישראל: כשר תיירות יריב לוין הקצה כמחצית מתקציב המשרד לפרויקטים בשטחים). זהו אמצעי להשפיע על הידע, ולכן על הדעות והמסקנות שלכם, באמצעות האופן בו מסופר הסיפור של המקום. אתם יכולים להסכים עם הנראטיב או לדחות אותו, אבל לפחות היו מודעים לקיומו ולמניפולציה שמפעילים עליכם.

לסיכום

מדבריו של רוה”מ לא ניתן להבין האם הוא מתייחס לאתרים שנמצאים רק בחלק C או כלל האתרים הארכיאולוגיים ביהודה ושומרון. יחד עם זאת, מספר העתיקות שמגיעים לשוק השחור, כל שנה אינו ידוע. המערות האלה הן רק דוגמא לאתרים הרבים בגדה המערבית, שנהרסו ונשדדו. תוכנית הממשלה אולי תהיה הפתרון ותציל חלק מהעדויות על ההיסטוריה היהודית באזור. אולי בהמשך נצליח למצוא מידע נוסף על הקצאות המשאבים ולבדוק האם זה על חשבון חשיפה אוביקטיבית של ההיסטוריה של האזור.

בתור מטיילת וחובבת היסטוריה, פחות משנה לי מי יעשה את הדבר, העיקר שהאוצרות הארכיאולוגים יישמרו וייחקרו. משני הצדדים בסביבה עמוסת פוליטיקה וקונפליקט כזה, קשה לצפות להתייחסות ארכיאולוגית מדעית ומחקרית אובייקטיבית. הן הפלסטינים והן היהודים נמצאים במאבק על הנראטיב המתאר את ההיסטוריה והחשיפה הארכיאולוגית היא עוד כלי במאבק הזה. רעיון שיכול לפתור את בעיית נכסי התרבות באזור הוא להפקיע את הבעלות משני הצדדים, הן הפלסטיני והן הישראלי. לתת את האחריות על כך לגוף בינ”ל שיהיה אובייקטיבי יותר וישמר את כל הממצאים שניתן למצוא פה לפי עקרונות מדעיים ולא פוליטיים. או לחילופין להכשיר ארכיאולוגים פלסטינים, ובתמורה לקבל את האוצרות היהודים. כל גישה מקובלת עלי, כל עוד האוצרות נשמרים.