יצאנו לטרק ויה פראטה בדולומיטים האיטלקים. קבלו מרשם נהדר לשילוב של אוכל טוב, נופים מדהימים ואתגר פיזי ומנטאלי.
חופשה משפחתית אצלינו בדרך כלל מתמקדת בסוג פעילות אחת שסביבה מתוכננת כל החופשה. הפעם החלטנו לערבב ולחלק את החופשה לשלושה חלקים שונים שכל אחד מהם מתמקד בספורט אתגרי אחר. החלק הראשון של החופשה התמקד בטיול מהסוג האהוב עלינו במשפחה- ויה פראטה, ואיטליה כיעד אף פעם לא מאכזבת, במיוחד הדולומיטים. (מה זה ויה פראטה? כנסו לקרוא פה, וגם פה)
חופשה קצת שונה
כבר בתחילת ינואר הסתכלנו ביומן וגילינו ששוב, הילד הצעיר (16) אמור לצאת לחופשת קיץ ארוכה כאורך הגלות וחייבים למלא את הזמן בצורה כלשהי, אחרת הוא ואנחנו נשתגע. השתעשענו ברעיון של לחזור על החופשה הקבועה שלנו ביוון אך לשמחתינו קיבלנו טלפון מחבר שהציע לנו להצטרף לטיול ויה פראטות בדולומיטים באיטליה. בירור זריז ברשת הראה שיש למצוא כרטיסי טיסה זולים לשדה התעופה של ברגמו, מכוניות במחיר סביר דרך אוויס וכמובן החלטנו להתקדם. החבר תכנן לטייל אתנו ולהמשיך משם לספרד ואנחנו החלטנו לנצל את הנסיעה הזו לעשות עוד כמה קניונים באזור ולהגשים חלום ישן של טיפוס לפסגת האולימפוס. לחזור על חוויה שהיתה לנו לפני 30 שנה.
החודשים חלפו והתברר לנו שהטיול שלנו מבוקש. לחבר הצטרפו עוד זוג חברים מהארץ וזוג חברים מגרמניה החליט לחבור אלינו באיטליה. מקבוצה של 4 הפכנו לקבוצה גדולה ושמחה של 8 מטיילים.
מנהלות והתארגנות
היעד שנבחר הוא Via Ferrata Bucchette שנמצאת קרוב לעיירה Madonna di Campiglio באיטליה. את העיירה אנחנו מכירים מחופשות סקי בעבר אך טרם יצא לנו לבקר בה בקיץ. כזכור כרטיסי הטיסה נקנו מראש ובזול, רכבים הוזמנו ובאזור חודש מרץ הזמנו מקומות לינה. ליום ההגעה וליום הסיום הזמנו מלון דירות במדונה בשם Ambiez Residence hotel. היינו בטוחים שהזמנו מלון גרוע מחוץ לעיר ורק בהגיענו למקום הבנו שזה המלון האידיאלי והוא ממוקם מטרים בודדים מהרכבל ממנו מתחיל ובו מסתיים המסלול.
זו קבוצה יותר סודית ויותר שקטה! כנסו לבדוק:
המסלול המלא של הויה פראטה מוגדר כחמישה ימים. לרשותנו עמדו רק שלושה ימים נטו ולכן החלטנו שנעשה רק את חלקו הראשון והמענין. בשלב הזה היה צריך להזמין מקומות לינה ברפיוג׳ השונים לאורך הדרך. ככלל, מומלץ מאוד להזמין מקומות מראש ברפיוג׳ מכיוון שהם מתמלאים במהירות ואתה לא רוצה למצוא את עצמך בסוף יום טיול, קרוע לגמרי, עם צורך לרדת מההר כדי להגיע לרפיוג׳ נמוך יותר או לעיירה למטה.
ההתכתבות וההזמנות מול הרפיוג׳ים נעשית במייל והתהליך פשוט ומסודר. בפועל אין עם מי לדבר בטלפון כי המקומות האלו פעילים רק בקיץ אבל באתרים שלהם יש את כל המידע שנדרש. אנחנו ישנו לילה אחד ברפיוג׳ Tuckett והלילה השני ברפיוג׳ Alimonta.
בהיבט הטכני מה ששונה בין טרק שכזה לטרק נודד רגיל הינו ציוד הויה פראטה. לנו יש בבית ציוד מלא וכמובן בדקנו את תקינותו וכל המשתתפים נשלחו להתאמן על ויה פראטה באחת הדרכים הקיימות בארץ.
בטרק נודד שכזה אתה סוחב איתך את הציוד וחלק מהאוכל כל הזמן. המשקל משמעותי ואתה כמובן שואף להפחית אותו ככל שניתן ולכן פשוט מצמצמים. השאיפה לצמצום וקמצנות בכרטיסי טיסה, הכתיבה שתיק הגב איתו נסתובב לא יעבור את ה-30 ליטר ובתוכו (או תלוי עליו בחוץ) הכנסנו את כל הטוב הזה:
- ציוד מקצועי – קסדה, רתמה, שלוקר, מקלות הליכה, פנס וכפפות עבודה
- בגדים – מעט (מאוד) בגדי טיול, שכבת ביניים טובה, מעיל פוך ומעיל גשם קל
- ציוד לרפיוג׳ – ליינר לשינה, כלי רחצה בסיסיים ותרופות, כובע חם, אוזניות/אטמי אוזניים, מגבת וסנדלים
- משקפי שמש, כובע לשמש, המון קרם שיזוף
ערכת חירום וערכת עזרה ראשונה הועמסה על החזק בחבורה, מכשיר חירום לוויני עם מפות המסלול וסט של המשחק ״שם קוד״ על הילד הקטן וכמובן כל אחד הביא בטריות ניידות לפנסים ולטלפונים. אני דאגתי להגניב לתיק שלי בקבוק קוניאק שקניתי בדיוטי, מה שהפך לאושר גדול במעלה ההר.
מזג האוויר באיטליה נתן לנו תקוות רבות שנמצא את המסלול ללא שלג אבל צחוק הגורל הביא לכך שבמאי ירדו כמויות שלגים אדירות באזור והבנו שצפוי לנו מאבק בשלג. לאור זאת התווסף לציוד הקבוצתי גם חבל חירום וגרזן קרח וכל אחד מהמשתמשים שכר קרמפונים בעיירה. עשינו גם קניות של אוכל שישמש אותנו בימים הקרובים לארוחות צהריים וכמובן קצת פינוקים ומוצרים שיתנו אנרגיה כגון פירות יבשים ועוד.
בעיירה עצמה גם אספנו מודיעין לגבי הצפוי לנו על ההר מבחינת השלג והתקשרנו לרפיוג׳ השונים לקבל מידע עדכני ככל שניתן. בלילה לפני הטיול אכלנו ארוחה איטלקית מצוינת במסעדה מקומית בשם Palù della Fava ובטוב ליבנו בלימונצ׳לו, הצלחנו עם קצת שמוזינג לאחראית במלון להביא לכך שהסכימו שנשאיר את הרכבים ללילות הבאים בחניה של המלון ללא תשלום.
יוצאים לדרך
קמנו לבוקר שמשי של שמיים כחולים ומחייכים. דקה הליכה מהמלון הביאה אותנו לתחילת הרכבל Groste Express שעולה בשני מקטעים עד לנקודת תחילת המסלול שנקרא Via Ferrata Benini. קצת תמונות תחילת מסלול, מבטים חוששים אל עבר קבוצה של פולנים מלווים בילדים בני בערך 10 ומצוידים בציוד ויה פראטה וקדימה לאפרוץ׳.
ככלל כל יום ויה פראטה שכזה מתאפיין בהליכה מנהלתית במגמת עליה לכיוון המצוקים, טיפוס וירידה בעזרת הויה ואז הליכה מנהלתית בדרך כלל במגמת ירידה שוב עד לרפיוג׳ הלינה.
ההליכה עצמה לא קשה אבל הגובה (2,500) מטר לא ממש עוזר. זה השלב שמקלות ההליכה מקלים מאוד בעליה ונותנים את הבוסט הקטן שאתה צריך. הדרך עצמה מסומנת באופן מאוד חלקי בעזרת קצת סימונים אדומים ורוג׳ומים אך סה״כ די קשה להתברבר. התקדמנו מהר לכיוון המצוקים הנישאים מעלינו תוך מעבר בשלוגיות ופלגי מים קטנים שנוצרו מהזרימה. בתוך שעה הגענו לשלט האדום הבולט שמכריז על תחילתו של המסלול הטכני, אכלנו משהו זריז, צילומים מול הנוף המטורף של העמק, עלינו על ציוד והתחלנו את המסלול.
המסלול עצמו ממש איננו מסובך או טכני ברמה גבוהה. מהר מאוד הגענו למקטעים בהם המסלול הרשמי היה מכוסה בשלג אבל היה קל לזהות מסלולים עוקפים ולא מסוכנים. במקומות היותר חשופים ומסוכנים בדרך אכן יש כבל מתכת להתחבר אליו לצורך אבטחה אך זה כמעט ולא נדרש והתחושה הכללית היא יותר של הייק הררי מאשר ויה פראטה.
אאוטפאנל מזמין אתכם לקבל ניוזלטר מצוין פעם בשבוע עם הכתבות שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
שדות השלג המפתיעים
הנופים מטריפים והדרך חושפת את העובר בה למפנה הצפון מזרחי של רכס ההרים. הויה פראטה עצמה לקחה לנו שעתיים וחצי עד תחילת הירידה לכיוון הרפיוג׳. זה המקום בו נתקלנו בשדות השלג האדירים עליהם סיפרו לנו בשלב איסוף המידע. במקום שביל מסומן אתה עומד מול שדות שלג שלא נגמרים וצריך לחצות אותם. למזלנו כבר היו כמה אנשים שחצו לפנינו אז היה לנו כיוון כללי לאן לכוון אך השלג עצמו התגלה כפריך, עמוק וכמובן חלק. כל צעד דורש תכנון ומחשבה ומדי פעם הרגל נופלת לבור עמוק ונבלעת כולה בתוך השלג. אין דבר משעשע יותר מלראות מישהו מנסה לחלץ את עצמו ממצב כזה.
ההתקדמות בשלג מאוד איטית. כל הזמן צריך לוודא שהרגל לא תילכד בבור ואז יש סיכוי טוב לפרוק ברך או קרסול. הנטיה הטבעית שלי היתה לנסות ללכת כל הזמן לכיוון מצבורי הסלעים אך אנשים מנוסים שהיו אתנו הסבירו לי שדווקא באזור הסלעים השלג רך יותר (כי הם מתחממים) ויש סיכוי רב יותר לשקוע וליפול למלכודות שלג. בנוסף, על הסלעים יש קרח והם מחליקים. התרחקנו מהסלעים, נעזרנו בטביעות הרגליים של אלו שהיו לפנינו, בהרבה הגיון בריא ומצאנו את הדרך לחצות את מישורי השלג. הליכה של חצי שעה נוספת הביאה אותנו לרפיוג׳ הראשון שלנו – Tuckett.
עייפים בריפיוג’
עייפים ומרוצים התיישבנו מול הנוף לקפה ובירה ועשינו צ׳ק אין ברפיוג׳. במילים אחרות אמרו לנו איפה המיטות שלנו, הסבירו מנהלות ארוחת ערב ובעיקר הדגישו כמה חשוב שנפנה את החדרים למחרת עד 08:00 בבוקר. הרפיוג׳ עצמו התגלה כנעים ונקי. חדרים לא גדולים שמאפשרים פרטיות יחסית ולא דורשים שתישן עם עוד 50 איש נוחרים ומפליצים סביבך. היו מים חמים למקלחת קצרה (5 יורו ל-3 דקות מים חמים), והשירותים מבריקים. בחדרים יש נקודות חשמל להטענת הטלפונים והצוות משדר אווירה של קצת בלגאן וחוסר ארגון (היינו בשבוע הראשון של העונה והם היו כולם חדשים).
אחרי ארוחת ערב לא ממש מספקת יצאנו החוצה למשחק שם קוד סוער שנגמר בניצחון ל Team Rosiner, קצת קוניאק, מגנזיום לשרירים הכואבים ויאללה לישון כי בעשר כיבוי אורות ברפיוג׳.
בשלג לא משחקים
התוכנית המקורית היתה לעשות את Via delle Bocchette Alte שרשמית הייתה עדיין סגורה. שיחה עם מטיילים אחרים ברפיוג׳ הבהירה לנו שהיא מלאת שלג ומסוכנת, ברמה שאנחנו לא בנויים להתמודד איתה. כתוכנית חלופית בחרנו לעשות את Via Ferrata Sosat. עשרים דקות של אפרוץ׳ קל הביאו אותנו לתחילת הדרך שפונה כולה למפנה הדרום מערבי של ההר, שצופה לכוון העמק בו נמצא הרפיוג׳ שלנו. שעתיים של פעילות והנאה הביאו אותנו לסיום הדרך ומשם עוד שעה של הליכה מנהלתית הפעם דווקא בכיוון עליה אל רפיוג׳ Alimonta.
כמו שניתן להבין הגענו מוקדם לרפיוג׳ ואפילו לא ניתן היה לעשות עדיין צ׳ק אין למיטות. בשלב הזה התחלקנו לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה יצאה לכבוש עוד ויה פראטה שמתחילה ומסתיימת ברפיוג׳ והקבוצה השניה שידעה שלפניה עוד הרבה ימי טיול בחרה לרבוץ בשמש, לאכול פסטה משובחת ולשתות בירה רעננה.
אני, כמובן הייתי בקבוצה הרובצת.
הרפיוג׳ עצמו התגלה כמחודש ומבריק אך ללא שקעים בחדרים לטעינה. בניגוד לTucket הפעם המים החמים עובדים אחרת. אסימון נותן לך 30 ליטר מים חמים בלי הגבלת זמן! איזה פינוק. מקולחים, מחוייכים ומרוצים התייצבנו לארוחת הערב המעולה שכללה שתי מנות וקינוח כיאה למקום אירוח איטלקי.
בשלב הזה כבר זיהינו את המטיילים האחרים שעושים את אותו מסלול. פגשנו בהם על ההר וכמובן גם בלילה הקודם. להפתעתנו לא היו כמעט איטלקים והרוב המוחלט היו מזרח אירופאים וגרמנים. החלפנו קצת חוויות, משחק שם קוד סוער (הפעם הפסדנו), כוסית קוניאק ויאללה למיטה. מחר מצפה לנו גולת הכותרת של המסלול (בהינתן שVia Alta סגורה).
Via delle Bocchette Centrali
ארוחת בוקר זריזה והתארגנות הביאו אותנו לצאת כבר ב 08:30 לכוון ההר. המטרה בלצאת מוקדם היתה משולשת.
- השלג בשעה הזו עדיין קשיח יותר ויהיה קל יותר לטפס עד לתחילת המסלול
- התחזית אמרה גשם אחר הצהריים ורצינו להימנע ממנו
- להגיע לויה לפני האחרים להימנע מעיכובים של מטיילים איטיים וחששנים. בויה פראטה אין כמעט אפשרות לעקוף ולכן אם אתה אחרי מישהו שכמעט לא זז די אכלת אותה.
טיפוס מתיש של חצי שעה בשלג הביא אותנו לתחילת המסלול. כבר ביציאה ראינו שאנחנו ממש לא הראשונים אבל לשמחתנו המשפחות עם הילדים השתרכו להם אי שם מאחור. עלינו על הציוד והתחלנו לטפס לכיוון החלק החשוף והיפה של הויה שמתאפיין בהליכה על מדפון סלע צר מאוד, מאות מטרים מעל קרקעית העמק. מכיוון שעד עכשיו לא חווינו שום תקלה או בעיה, היה ברור שמרפי רק אורב לנו ואכן, לא הספקנו לעשות כמה צעדים ועננות התיישבה לה על ההר כשהיא מסתירה את הנוף ואת כל העמק מתחתינו. מכיוון שידענו שהתחזית לרעתנו, החלטנו לא להמתין אלא להמשיך את הדרך. גם ללא ראות הויה עצמה היא הרפתקה מופלאה. הדרך מתקדמת לאורך מדף צר ומעברי שלג חלקים וחשופים. אמנם אין בדרך אלמנטים טכניים קשים אך תחושת החשיפה התמידית והצורך להיות מרוכז ולא לטעות, למעוד וכמובן לא לשכוח להתאבטח מהווים מאמץ מנטלי לא קטן אפילו למנוסים ביננו. שעתיים וחצי הספיקו לנו לסיים את הויה עד לשדה השלג המקסים שביציאה.
קצת גלישות של ילדים על הישבן וכמובן איש השלג המתבקש והנה חייבים להמשיך בדרך כדי שלא נתקע בגשם. מקלות ההליכה נשלפים שוב והפעם מטרתם לשמור על הברכיים כי לפנינו בערך 1000 מטר ירידה עד הנקודת סיום.
ירידה של שעה לכוון רפיוג׳ Brentei מהווה שינוי אדיר במזג האוויר והנוף. את העננות הכבדה של ההר מחליפה שמש צוחקת והשלג מפנה את מקומות לפרחים וצמחייה. קפה קצר ועוגה טובה ברפיוג׳ ומשם עוד שעה לארוחת צהריים מהטובות שאכלנו באיטליה ברפיוג׳ Casinei. הליכה קלה נוספת של חצי שעה הביאה אותנו ל-Vallesinella שם ידענו שאמורה להיות הסעה שתיקח אותנו חזרה לרכבל ממנו יצאנו לדרך לפני 3 ימים. השמיים הפעם האירו לנו פנים והיה מקום בשאטל והוא יצא לדרך כמה דקות אחרי שהגענו. עברנו לסנדלים, עלינו לשאטל ואיתו עד למלון שלנו ולרכבים.
שלושה ימים אינטנסיבים של hike עם ויה פרטאה הם ממש לא קלים לגוף. הברכיים מפורקות והרגליים שחוקות ואפילו הידיים מותשות לגמרי. מצד שני ראינו נופים מדהימים, פגשנו אנשים מקסימים ויש לנו חוויות מטורפות עם טעם של עוד. מחר עוברים לאזור ארקו ומתחילים כמה ימי קניונינג!
