בצפון פגשנו לראשונה במיני-באגר, הכלי שהופך את בניית השבילים לאופרה אחרת, וכשיושב עליו מפעיל מיומן בונה השבילים בעיקר נועץ דגלים ונותן לו לעשות את העבודה. פרק שלישי ואחרון מאת אהרון אריאל לביא, מתוך הקורס המקיף ביותר בישראל לבניית שבילים בישראל.
במקור: פורסם במגזין האופניים בייקפאנל
מלחמות עיקשות עם שיחים וקוצים
בניגוד למדבר, כאן התכנון השלדי מתבצע במעבה הסבך, תוך כדי מלחמות עיקשות עם שיחים וקוצים מכל עבר. מה שלנו כרוכבים נראה כמו שביל טבעי שברור שהיה כאן מאז ומעולם הינו למעשה פרי עבודת תכנון מאומצת הכוללת המון ניסוי וטעייה. מאחר ולרוב לא ניתן לראות את המשך הדרך המתכנן יכול להשקיע שעה או שעתיים של דגלול שלדי בכיוון מסויים (בדמות סרטים על גזעי עצים) ואז לגלות שהוא בעצם הגיע למצוק בלתי עביר, או לאתגר טכני שאין לו את המשאבים כדי לפתור, והוא נאלץ לסוב על עקביו ולחפש נתיב אחר.
את סדנאות בניית השבילים בצפון ובמרכז הוביל יפתח סהר, בנאי ורוכב ותיק, לצד אנשי קק”ל המקומיים ובראשם שלי בן-ישי, מנהל אזור גליל מערבי בקק”ל רוכב שטח בפני עצמו שאחראי לבניית כ-300 ק”מ של סינגלים בגזרתו.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
כשקק”ל ורט”ג הבינו שלא ינצחו
לאט לאט נחשפנו לכך שבסופו של דבר זה הכל אנשים. הרי בתחילת הדרך, לפני 15-20 שנה, אנשי רט”ג וקק”ל ראו ברוכבי האופניים את אויבי היערות והשמורות וניסו לגרשם בכל דרך אפשרית (ויש מקרה דומה בתחום הקניונינג). הניסיון נכשל, ועל הדרך כמה מהבכירים בשני הגופים הללו החלו להתעניין ברכיבת אופניים בעצמם: זוהר צפון במרחב דרום, שלי בצפון, הלל זוסמן ברשות הטבע והגנים ועוד. כמו שכל רוכב שטח יודע, מדובר בעסק ממכר, ומעבר לכך החלה לחלחל ההבנה שרוכבי השטח לא הולכים להיעלם, אלא דווקא להתרבות, ועדיף לקק”ל ורט”ג להצטרף אליהם אם הם אינם יכולים לנצח אותם.
למעשה, הבינו שם, אם נייצר שבילים איכותיים, מעניינים ומתוחזקים היטב הם ימשכו אליהם את רוב תנועת רוכבי האופניים וימזערו את השימוש בשבילים פיראטיים שהורסים את היערות. בחלק מהמקרים אף נעשתה “הלבנה” של סינגלים פיראטיים על-ידי הרשויות, הם עברו סימון ונכנסו למעגל התחזוקה השוטף שנעשה לעתים על-ידי עובדי קק”ל ולעתים על-ידי בנאי שבילים חיצוניים, ולא תמיד ברמה מספקת (תלוי באזור בארץ). ראו לדוגמה, את סינגל תמרת שהחל בבניה מקומית ורק לאחר מכן קק”ל הצטרפה למהלך (אולם אינה דואגת לתחזוקה הנדרשת, ממה שראינו לאחרונה).
שימוש במתנדבים וקהילה
מאחר ורוב רוכבי האופניים מגיעים דווקא מרקע של חשיבה חברתית ויחס אחראי לסביבה, ניתן לרתום אותם לטובת שמירת היערות והשמורות. לדוגמה, ניתאי זכריה, יערן קק”ל האחראי על יער בן-שמן, הנו רוכב בעצמו, והוא רתם קבוצה של רוכבים מהאזור לסייע בשמירה על היער: דיווח על מפגעי זבל, שריפות, תקלות בסינגל ועוד. נזכיר שמדובר ביער הכולל בתוכו את הסינגלים הפופולאריים ביותר בארץ בפער עצום מהשאר, ולכן גם רמת תשומת הלב והתחזוקה הנדרשות גבוהות יותר, הרבה מעבר ליכולותיו של יערן בודד שיש לו עוד כמה תחומי אחריות חוץ מאופניים. לשם המחשה, בסטרבה ישנם למעלה מ-10,000 רוכבים בשבילים הירוק והכחול של בן-שמן, בעוד שבדרג הבא, כגון בארי, המספרים נעים בין 2,500 ל-3,000.
דוגמה נוספת פגשנו בעין רפא, שם אירח אותנו יו”ר הועד המקומי עלי ברהאם. הוא לא הצטרף אלינו לרכיבה, בגלל צום הרמדאן, אבל בחנייה ליד עין לימון הוא סיפר לנו שעד בניית הסינגל המקום הזה היה המזבלה האזורית ובמהלך הבנייה הם הוציאו משם עשרות (!) משאיות עמוסות פסולת. כיום, כמעט בכל שעה של היום יש שם כמה רכבים ורוכבים וממילא משליכי הפסולת הפיראטיים נאלצו למצוא פתרונות אחרים.
מי שולט במהירות?
בסדנה הצפונית ערכנו סיבוב היכרות בסינגל חניתה, בהובלת יפתח, ולמדנו מקרוב כיצד נראה ומרגיש שביל זורם, או בהגדרתו הרשמית: שביל שלא דורש שום דיווש או שימוש במעצורים בירידה. כאמור לעיל, הרוכב שאינו מודע לחשיבה ולתכנון שמאחורי השביל יחשוב שהזרימה מגיעה ממנו, מה שגם כן נכון, חלקית. אבל אחרי שאתה לומד כיצד שבילים נולדים אתה מבין שאין זה אלא הבנאי שעבד כאן שקבע עבורך מה תהיה המהירות שלך בכל מקטע, כיצד תגיע אליו, כיצד תצא ממנו, מתי תתרכז כולך בסלע שלפניך ומתי השביל יתיישר לפתע כדי שתוכל להתפעל מהנוף לפני הצלילה למקטע הטכני הבא. הבנאי מפסל עבורך דרך בטבע וחושב גם על הדופק והתשישות שלך כשבאמצע עלייה תלולה הוא משלב קטע מישורי בו תוכל להסדיר את נשימתך (או לתקוף את מי שלפניך) לפני המשך העלייה.
עושים היסטוריה טכנית
למרות הכל, לפעמים הטבע במערומיו פשוט לא מספיק ואנחנו מחפשים את המרכיב הבנוי בשביל שיתן לנו כמה שניות של תעופה חופשית, אבל בצורה בטיחותית וללא סיכון מוגזם. כידוע, עבור מי שמחפשים רכיבת קרוס-קאנטרי רגועה (מבחינה טכנית) הסינגלים של קק”ל ברובם עושים את העבודה ומספקים חוויית משתמש לא רעה בכלל, ולעתים קרובות אף מצויינת (אם כי יש גם הרבה מקום לשיפור, על בסיס נקודתי). לעומת זאת, רוכבים שמחפשים אתגרים טכניים משמעותיים יותר מדרופ של חצי מטר לרוב לא ימצאו אותם בסינגלים של קק”ל, ולכן הם מחפשים את האתגר הבא בסינגלים פיראטיים ובבנייה לא חוקית ביערות ברחבי הארץ.
אחרי ששנים ארוכות הרסה אלמנטים, נלחמה ברוכבים, התנגדה וניסתה להפריע למגזר הרכיבה הטכנית להתפתח, קק”ל אולי משנה את הגישה מעט על בסיס אותה מדיניות של if you can’t beat them join them. בדחיפה של יפתח סהר אושרו מגוון רחב של אלמנטים טכניים לביצוע ביערות קק”ל על בסיס סטנדרטים בינלאומיים ופריטים אדריכליים מדוייקים: מקפצות עפר, דרופים, גאפים, דאבלים, טייבלים ועוד. אם השמות האלו לא אומרים לכם כלום, חכו לכתבה שתתפרסם בנושא. התכניות עברו את כל האישורים ושכבו כאבן שאין לה הופכין, עד שקורס בניית השבילים של המכללה האקדמית בוינגייט, מחזור תשפ”א – 2021, הגיע ליער חניתה.
כך יצא שאחת מנקודות השיא של הסדנה בצפון היתה אירוע היסטורי קטן, שאולי יסמן שינוי מגמה נרחב יותר: בפעם הראשונה אי פעם נבנה אלמנט טכני משמעותי בסינגל רשמי של קק”ל. ברשות, בסמכות ובאחריות. לאחר סיום ההיכרות עם סינגל חניתה, בחרנו נקודה שהתאימה לבניית מקפצת שילוח (sender). המקפצה נבנתה אחרי מדרון תלול לצבירת מהירות והובילה לנחיתה במדרון תלול עוד יותר אחריו – תמיד נשתדל שהנחיתה מאלמנט טכני תהיה לתוך מדרון, slope, כדי לאפשר את המשך הזרימה ולמנוע נחיתה ברוטאלית שהנה גם מסוכנת יותר וגם מזיקה לאופניים ולרוכב.
הפרט האדריכלי שאושר למקפצת שילוח מתייחס גם לסביבה הרחבה שלה: במרחק סביר לפני האלמנט מיקמנו סנן (filter) שמספר לרוכב שמשהו מגיע, מכוון אותו למהירות ולכיוון המתאימים ומסביר לו שעוד מעט הזמן להחליט האם להתחייב לאלמנט או לזרום דרך המעקף, שמופיע מרחק קצר אחרי הסנן ולפני האלמנט ומאפשר המשך זרימה שמתאימה לכל רמת רכיבה. באנגלית זה נקרא chicken line, אבל לטעמי זהו ביטוי מזלזל שיש להוציא מהלקסיקון. אין שום פסול בהימנעות מאלמנט שהרוכב מרגיש שהוא אינו מוכן אליו ומרבית הפציעות החמורות מתרחשות כשרוכבים נדחפים, בגלל לחץ חברתי, לבצע מהלכים מעבר לגבולות היכולת שלהם. עם סיום הבנייה רכבנו את האלמנט שוב ושוב, גם אחרי שהקורס כבר התפזר. נותר רק לקוות שנראה עוד ועוד אלמנטים כאלו ברחבי הארץ בקרוב.
מילות סיכום על קורס בניית השבילים
קורס בניית שבילי אופניים בשטחים הפתוחים הנו חלק ממערך של קורסים, הכשרות והשתלמויות שנלמדים במסגרת בית הספר לתיירות ולפנאי אתגרי במכללה האקדמית בוינגייט, ובהם גם קורס למדריכי אופניים באישור חוק הספורט וקורס מובילי קבוצות באופני הרים (הסמכה קצרה ללא אימון ספורטיבי לתחרויות אלא סביב טיול, רכיבה עממית ואתגרית). בבית הספר נלמדים גם קורסים להכשרת מורי דרך בפיקוח משרד התיירות ומדריכי טיולים במערכת החינוך, קורס מדריכי הישרדות, מנחים לסדנאות שטח – O.D.T. ועוד. קורס בניית שבילי אופניים הינו היחיד מסוגו בארץ, והתעודה שהוא מספק כבר הפכה לדרישת סף מחייבת עבור כל מי שרוצה לגשת למכרזים לבניית שבילי אופניים.
עבורי, ועבור משתתפים נוספים, קורס בניית השבילים היה בעיקר העשרה והעמקה בתחום שאנחנו ממילא אוהבים. רובנו, ככל הנראה, לא נלך לכיוון של פתיחת עסק עצמאי בתחום ולא ניגש למכרזים, אם כי יכול להיות שנמצא את עצמנו עובדים יחד עם הקבלנים האחרים פה ושם, בייחוד לאור ההתפתחות הצפויה מבחינת בניית שבילים חדשים ותחזוקתם. חשוב לציין שכבר כיום ישראל נחשבת למעצמה מבחינת שבילי אופניים, בייחוד ביחס לגודל השטח והאוכלוסייה. באופן ספציפי, בכל מה שקשור לשבילי אופניים מדבריים אין אח ורע בעולם למערכת השבילים הישראלית (לכל כתבות הסינגלים ב BIKEPANEL). אך זה כנראה לא מספיק. באופן מעניין למדי ממש באמצע הקורס התפרסם מכרז הענק של רשות מקרקעי ישראל לבניית החלק הצפוני של שביל ישראל לאופניים שבסופו של דבר יאפשר רכיבת שטח רציפה מהחרמון ועד אילת, עם נקודת מים ולינה בתחילת וסוף כל יום רכיבה. השביל אמור להפוך, בתקווה, לאטרקציה תיירותית בינלאומית. במקביל, קק”ל אישרה לאחרונה תכנית אב לשבילי אופניים ביערותיה, ומתכננת בניית אלפי קילומטרים נוספים בעשור הקרוב. לכל אלו מצטרפות יוזמות של רשויות מקומיות שמתכננות ובונות שבילי אופניים בתחומן, שלעתים מתחברים למערכת ארצית אחרת, כגון מקטע ערד – כפר הנוקדים שנמצא בשטח המוניציפלי של ערד והפך לחלק משביל ישראל.
הסטנדרטיזציה, העלאת הרמה המקצועית והסדר שנכנסו לתחום רכיבת השטח בארץ בזכות קורס בניית השבילים לדורותיו ראויים לדעתי לכל שבח, על אף הביקורת שלכל רוכב ורוכבת יש על סינגל כזה או אחר. עם זאת, יש לשאול גם האם לא מדובר בהתרחבות רבה מדי שבסופו של דבר תייצר פילים לבנים. אמנם במהלך הקורס למדנו רבות כיצד לייצר שביל שידרוש תחזוקה מינימלית בלבד, אך לא ניתן להגיע למצב של אפס תחזוקה, אפילו במדבר. יש לשאול מה הטעם להשקיע בשבילים חדשים כאשר לעתים ישנם שבילים קיימים שנעלמים תחת הררי צמחיה ונסחפים בשטפונות, כגון סינגל פלוגות עליו השלום? בקק”ל טוענים שרמת ותדירות התחזוקה ישודרגו בשנים הקרובות, כך שזו לא תהיה בעיה, אם כי זה עדיין לא יטפל בסינגלים של מועצות מקומיות ואזוריות שלא לוקחות בחשבון את עלויות התחזוקה ומסתפקות בגזירת סרט בהשקת השביל, שאחרי שנתיים-שלוש כבר לא יהיה רלבנטי.
מה הלאה?
קורס בניית שבילי אופניים תשפ”א – 2021 הסתיים כשבועיים לפני התדרדרות המצב הבטחוני בעוטף עזה ופרוץ המהומות במספר ערים בישראל. בקורס עצמו השתתפו ועבדו זה לצד זה יהודים וערבים מכל רחבי הארץ, חלקם רוכבים, חלקם אנשי מקצוע בתחום וחלקם עובדי קק”ל (וחלקם גם וגם וגם). בערב יום השואה, שחל במהלך סדנת המדבר שלנו, קיימנו טקס קצר לזכר הנספים והבאנו סיפורים אישיים. ג’מיל, אחד מעובדי קק”ל מהצפון, קם ודיבר בהתרגשות על חשיבות הזיכרון שהוא רואה אצלנו ועל היכולת של כולנו לחיות ביחד. דברים דומים שמענו גם מברהאם, יו”ר הועד המקומי של עין רפא, שאירח אותנו ברוחב לב בביתו בסיום הרכיבה. איש לא חזה אז את מה שעתיד לקרות בדיוק חודש לאחר מכן.
בתור תושב העוטף הבנתי שהמצב עומד להשתנות כאשר הרבש”צ שלנו הודיע בצהרי יום ירושלים שכבישי הגישה לישוב נחסמים. מספר שעות לאחר מכן נורו הטילים לעבר ירושלים, וההמשך ידוע. בתוך כל המהומה, כמה מהחברים הערבים שהשתתפו בקורס מכפרים בצפון הזמינו אותנו להתארח אצלם, ושוב הזכירו לנו שככל הנראה הרוב הדומם רוצה ויכול לחיות ביחד. אלא שהקורס הזה היה קורס מקצועי לבניית שבילי אופניים, לא תכנית מנהיגות לחיים משותפים ודו-קיום, שברבות מהן השתתפתי בעבר. אבל דווקא בגלל זה הוא הצליח להשיג את המטרה אפילו יותר טוב מהם, פשוט כי הוא חיבר אנשים סביב תחום עניין משותף, ספורטיבי ומחובר לטבע ולארץ. בלי יותר מדי פילוסופיה, ובלי פוליטיקה בכלל, סחבנו סלעים וסללנו שבילים ביחד. אולי ניתן ללמוד מכאן גם לסלילת שבילים משותפים אחרים בחברה הישראלית.
* כתבה זו הנה חלק מסדרת תוכן בת 3 כתבות על קורס בניית שבילי אופניים בשטחים הפתוחים אליו הוזמן כתב בייקפאנל לסיקור. לקבלת מידע נוסף על הקורס לחצו פה. הקורס הנו חלק ממערך של קורסים, הכשרות והשתלמויות שנלמדים במסגרת בית הספר לתיירות ולפנאי אתגרי במכללה האקדמית בוינגייט, ובהם גם קורס למדריכי אופניים באישור חוק הספורט וקורס מובילי קבוצות באופני הרים (הסמכה קצרה ללא אימון ספורטיבי בעיקר להדרכת רכיבות טיולים). קורס בניית שבילי אופניים הינו היחיד מסוגו בארץ, והתעודה שהוא מספק כבר הפכה לדרישת סף מחייבת עבור כל מי שרוצה לגשת למכרזים לבניית שבילי אופניים.
