בחול המועד סוכות האחרון התקיים מרתון לא שגרתי. מרתון הגששות הראשון בעולם – Trackersrun. המטרה – לצלם עקבות של כמה שיותר מיני בע”ח בכל חלקי הארץ ב 24 שעות – מאילת ועד לחרמון. שוחחנו עם רז ביטון מיוזמי המרתון ועם טל ניב שהשתתף באירוע ושמענו קצת יותר על מה שהיה שם.
מרתון הגששות הוא פרי מחשבתם של נטע ברגהאוס, אור ברגהאוס ורז ביטון שבאו עם הרעיון ליצור אירוע תחרותי עבור קהילת הגששות בישראל. המטרה של האירוע היא קודם כל כיף ותחושת קהילה. לא פחות חשוב מכך האירוע גם מספק הזדמנות להרחבת הידע וההיכרות עם עולם החי בישראל ושיפור מיומנות גישוש סימנים. התחרות התחילה ב-13:00 בצהריים של יום שישי ונגמרה ב13:00- בצהריים למחרת. השתתפו בה 13 צוותים כשבכל צוות עד חמישה חברים שהמטרה שלהם לאסוף כמה שיותר עקבות של חיות בתקווה עם סיפורים מעניינים שאפשר ללמוד מתוכן.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מה היה לנו במרתון הגששות
רז ביטון, מייסד ארגון צעדים, איש שטח בכל רמ”ח אבריו ומיוזמי המרתון, רואה בגששות הרבה יותר ממרדף אחרי עקבות בעלי חיים. “בפועל המטרה של האירוע הייתה לקרב בין אנשים, גששות היא מעיין משחק של פתרון בעיות, שיכול למשוך הרבה יותר אנשים ממה שיש היום. הגששות מוסיפה עוד רובד ביציאה לשטח, ברגישות לסביבה והשינויים המתחוללים בה. אני חושב שבחינוך, היציאה לגשש מחדדת את הרגישות של הילדים גם אחד כלפי השני, וקל להם לזהות ילד אחר בסביבה שלהם שנמצא במצוקה”.
“במרתון השתתפו מגוון של אנשים, החל מגששים מנוסים, ועד קבוצה של ארבעה ילדים בני 12 מהחוגים של ארגון צעדים. השאיפה שלנו היא שעוד אנשים יתנסו בגששות ויחשפו לעולם הזה. שנה הבאה אנחנו שואפים להתרחב לשני מקצים, אחד לגששים מנוסים והשני למשפחות וסקרנים”
“היו חיות שהיה להם ניקוד גבוה יותר, כמו לוטרה, עכן גדול ויחמור. אלו בעלי חיים שקל למצוא אותם אם את יודעת איפה לחפש, אבל הם חיים בקצוות של המדינה. חוץ מזה, היו קרקל וסמור משויש שהיו שוות 7 נקודות כי קשה לפגוש אותן, וגירית דבש שהייתה שווה 10 נקודות כי בכל ההיסטוריה של קהילת הגששות בארץ היא נדירה במיוחד. כדי להבין קצת יותר טוב מה קרה שם, דיברתי עם טל ניב, אותו פגשתי בכנס “טבע שטח אתגר” לפני שנה בירושלים. אז הוא העביר סדנת אש, ודיבר על מיומנויות חיים קדומות והיה לי ברור שאם יש מישהו שאפשר יהיה למצוא במרתון גששות, זה אותו.
בוא נתחיל ממך, מי אתה ומה החיבור שלך לגששות?
“אני טל ניב, בן 32, מדריך הישרדות ומיומנויות חיים קדומות, אני עוסק בטיפול דרך הטבע עם נוער בסיכון ב’דרך לוטן’. יש מגוון גדול של מיומנויות חיים קדומות שאני מתעסק בהן ביומיום שלי מהעולם של לקטים ציידים: ליקוט, הדלקת אש ללא אמצעים מודרנים, סיתות באבני צור, גילוף בעץ, בנייה באדמה, קדרות מסורתית ועוד. אני מלקט לעצמי כמעט כל יום ארוחה, ממש עכשיו סיימתי לבנות בקתה בסגנון אפריקאי אצלי בגינה. בעיני, מתוך כל אלה, שני הנושאים שהכי מחברים אותנו לטבע הם: שפת הציפורים – הציפורים יכולות לספר לנו על כל מה שקורה בסביבה ואפילו להגיב על ההתנהגויות שלנו, והנושא השני שהולך איתו יד ביד זה גששות. היום במילואים אני גם מתפקד בתור גשש ביחידת מרעול.”
גששות היא משהו שכולנו כבר יודעים ברמה מסוימת
“גששות זה כנראה הדבר הראשון שהאדם ידע לעשות. עוד לפני שהוא ידע להדליק אש, הוא היה מסוגל לזהות עקבות של חיות מסוכנות או חיות שהוא יכול לאכול בעצמו, או את העקבות של חבר שלו שהלך לאיבוד ולמצוא אותו. כשאני מגשש מופעל אצלי יצר סקרני של בלש שמחבר בין נקודות ומחבר בין היסטוריה רובה להווה. לא רק התחקות אחרי עקבות היא גששות, כל סימן בטבע יכול לספר לי משהו.אם ענף נשבר, באיזו זווית? טמפרטורה, רוח וכו’. ככל שיש לי יותר הבנה סביבתית לגבי המקום שאני נמצא בו והפרט שאני מחפש אחריו, בעל החיים או בן אדם, יהיה לי יותר סיכוי למצוא אותו.”
איפה לומדים את זה?
“למדתי גששות בקורס שנתי שנקרא בני אדמה שהקים מיכה חנונה ושם למדתי מיומנויות חיים קדומות בכללי. אחרי זה עשיתי עוד קורס גששות אצל אסף בן דוד שהוא ה”גורו” של עולם הגששות בישראל, שהקים גם את מקום מפגש שהיא קהילת הגששים בישראל. בנוסף טסתי לנמיביה למשלחת גששות אל בני הסאן (בושמנים) כדי לחוות גששות עם לקטים ציידים אמיתיים. מעבר לזה אני יוצא כמעט כל יום לגשש ולחקור ולומד עוד ועוד.”
קרקל בנגב המערבי
אוקיי חזרה למרתון, באיזה איזור בארץ בחרתם לגשש?
“היינו ביום הראשון באזור ניצנים שם קיווינו למצוא עקבות של צבי, נמיות, חתול ביצות, שועל, תן ועוד, ובאמת מצאנו את כל אלו. אחר כך, נסענו להר טייסים במטרה לפגוש יחמורים, וחוץ מיחמור מצאנו גם עקבות של חזירי בר, דורבנים ואפילו ארנבות שדה. לפנות בוקר חזרנו לנגב המערבי לגשש, לנקודה בה מצאתי לפני שנה וחצי עקבות של קרקל וקיווינו להצליח לאתר גם הפעם. בדרך ראינו שדה עם הרבה דיות עומדות על הקרקע. עצרנו בשביל לצלם את העקבות שלהן, התקרבנו בנימוס כדי לא להפריע להן ובדרך חזרה לאוטו ראינו שביל של גיריות, על השביל הזה ראינו גם עקבות של שועל. עקבנו אחריו ופתאום ממש ליד הרכב ראינו עקבות של פרט חתולי גדול – אפשר היה לראות מבנה קשת באצבעות וכרית בצורת קופסה ומרחק צעד מאוד גדול ואופייני. לא היה אפשר להתבלבל – מצאנו עקבות של קרקל.
עקבנו אחרי הצעדים שלו וראינו שהוא התגנב לכיוון מחילה של מריון, הוא זינק (יכולנו לראות את הזינוק בבירור בצעדים שלו) עד למחילה, שם היה הרבה בלאגן של עקבות וכנראה מאבק בו הוא הצליח לתפוס את הטרף שלו. משם גם ראינו עקבות יוצאות כשהכפות הקדמיות טבועות יותר עמוק בקרקע מאשר קודם – מה שאומר שכשהוא יצא משם היה לו משהו בפה. ממש כמו שכשלומדים ניווט מגיע השלב בו כשמסתכלים על מפה טופוגרפית רואים אותה בתלת מימד כך גם בגישוש. ככל שמגששים יותר מתחילה להיווצר ממש תמונה ברורה מתוך העקבות והסימנים בשטח.”
תיעוד ראשון של כחל
“אחרי שמצאנו את העקבות של הקרקל והדיה, רצינו לגבס אותם שיהיו לנו למזכרת. בדרך כשהלכנו לאסוף את הגבס אחרי שהוא התייבש, ראינו כחל שעופף ממש מעלינו, נחת על הקרקע במרחק של 30 מטרים ממני, הסתכל עלינו, ועף. אני ונדב, השותף שלי לצוות הספקנו לצלם את העקבות שלו וזה בעצם התיעוד הראשון של כחל בקהילת הגששות בארץ. הכחל הוא מין מקומי, לא נודד, אבל העקבות שלו מאוד עדינות ולכן קשה לאתר אותן, הוא בא במיוחד בשבילנו.”
במרתון המטרה הייתה למצוא ולצלם עקבות, אבל כשאתה יוצא לגשש לבד,אתה מנסה גם לפגוש את החיה בקצה?
“לפעמים, ולפעמים אני גם לא רוצה להפריע לה. כי אם אני גם ככה מצליח לראות אותה בלי לפגוש אותה, אז זה הרבה יותר מנומס והרבה פחות מפריע. יצא לי כמה פעמים לגשש אחרי בעלי חיים, בעיקר אחרי חזירים, צבאים, פעם אחת אחרי דורבן ולהגיע עד אליהם. אם נשים את הנימוס בצד, זו באמת הייתה חוויה ממש מרגשת. לרוב אני משתדל לא להגיע קרוב מדי, למצב שאני מפריע.”
למה צריך מרתון גששות?
“קודם כל האירוע נותן תחושת קהילתיות בקרב הגששים בארץ. האירוע שנטע ברגהאוס, אור ברגהאוס ורז ביטון יצרו הוא יותר מסתם מרתון ותחרות. זו חוויית לימוד וזריקת מוטיבציה ממש חזקה. אנחנו מצלמים תמונות, שולחים אותן לשופט וצריכים להוכיח לו על הפרטים הכי קטנים למה העקבה הזאת באמת שייכת לבעל החיים הזה. במקרה הזה מדובר בגישוש אחר בעלי חיים, אבל גם כשאני עוקב אחרי בן אדם אני צריך להיות מסוגל לומר למה זו הנעל נייק הזאת ולא אחרת. זה דורש ממך לרדת לדקויות הכי קטנות, וזו חוויית גישוש מאוד מעמיקה ומדוייקת, ועצם העובדה שזה גישוש כחלק מתחרות של 24 שעות ברצף זה נותן דרייב, פוקוס והשראה להמשיך.”
“יש מחשבה לפתח את האירוע הזה ולפתוח אותו למשפחות שמסתקרנות בצורה מודרכת וזה פותח צוהר לעולם הגששות גם לאנשים שמחוץ לקהילה. ועלו רעיונות לפתוח את האירוע הזה גם לקהל בינלאומי ולייצר עוד דרך לחיבור בין בני אדם. סך הכל אני חושב שגששות מעבר לאומנות עצמה היא גם כלי ליצור חיבור בין בני אדם, ובין בני אדם לטבע.”
הצטרפו לערוץ הטלגרם של אאוטפאנל
מאת: ענבר חסידים
תמונות: טל ניב, רז ביטון
