אריה פישלר
נשמתי עמוק ולרגע דמיינתי שאני באתר טיפוס בינלאומי, ביוטה למשל. האמת? למה לדמיין שאני במקום אחר, כשפארק תמנע מרגיש כמו המקום היפה ביותר בעולם – והוא ישראלי וקרוב יחסית לכל אחד מאיתנו.
“בואו נראה רגע מי מצליח לא לגעת בסלע ולהקשיב”. זהו משפט פתיחה אופייני של יום במחנה טיפוס לנוער שנערך רגע אחרי היציאה מהסגר בתחילת פברואר. דף המידע למחנה, אשר יוצא ביוזמתה של התאחדות הטיפוס בישראל, הגדיר את קהל היעד ״נערים ונערות שהטיפוס הוא מרכז חייהם״, ולא יכול היה להגדיר זאת טוב יותר. הנערים והנערה שהתאספו למחנה הזה התקשו לרדת מהסלעים בכל יום ונאלצו לעשות זאת רק כי אור השמש הלך ונעלם כמנהגו היומי, צובע את פארק תמנע בגווני האדום הרכים והחמימים של בין הערביים.
גן עדן למטפסים וחובבי טבע
ברוכים הבאים לתמנע
פארק תמנע הוא פארק פרטי השייך ומנוהל על ידי המועצה האזורית חבל אילות. פעם בכמה שנים אני מזדמן למקום הזה ונזכר ברגע כמה המקום הזה מיוחד ויוצא דופן. הפעם הצטרפתי לליווי מחנה טיפוס, אשר בני נמה עם משתתפיו. מרגע הכניסה לכביש הצר והרעוע, קסם אופף אותך וההרגשה לא דומה לאף שמורת טבע אחרת בארצנו הקטנה. בקעת תמנע צבועה באינסוף גווני מדבר ותצורות הסלע הייחודיות שלה, העשויות מאבן חול נובית, הן באמת מחול בלתי נגמר של דמויות פיות ושדונים המרקדים סביבך ומקפיצים את הדופק מהתרגשות.
עמודי שלמה – אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר של תמנע. פארק הטיפוס ממש צמוד
משהו טוב עובר על הפארק בשנים האחרונות מבחינת ההיפתחות שלו ל״מגזרים״ שונים של אוהבי טבע וזה כיוון מבורך ונפלא. מחד, שבילי ההליכה הותיקים והאהובים המאפשרים לכל אחד להגיע לפינות הנהדרות: הפטריה המפורסמת, עמודי שלמה ומכרות הנחושת למשל ומאידך, רשת שבילי האופניים שנפרשה בו קוצרת תשבוחות משלל הרוכבים המבקרים במקום. אל אלה הצטרף פארק הטיפוס היחיד בישראל על אבן חול, והוא אולי אתר הטיפוס המרשים והגדול ביותר בישראל.
ענפי הספורט משתלבים יחד בתמנע
מי שהקים את האתר ומפתח אותו הוא אלעד עומר, מדריך טיפוס ותיק וחלק מצוות החברה ״טיפוס טבעי״ העוסקת בתיירות טיפוס. אני יודע לזהות אדם שחי ונושם טבע בכל נים מגופו ולא צריך יותר מכמה משפטים כדי לקלוט את אלעד ככזה. זה מתחיל מהקול הרך שמעביר לנערים את הבסיס של שהייה בהרמוניה בטבע, כולל דגשים על אי שמיעת מוסיקה ברמקול, על מנת להקפיד על פרטיות האחר ולשמור על היכולת שלו להנות מהשלווה הטבעית. זה ממשיך בשיחה קצרה, אך מרתקת שאנו מנהלים תוך כדי הפסקת צהריים במחנה. אלעד הוא כנראה אחד הבודדים בישראל המתפרנס רק מהדרכת טיפוס. באמתחתו ארגון מסעות טיפוס בכל העולם ויש לו קילומטראז׳ גבוה ומכובד בענף כמדריך, מטפס פורץ דרך ומוביל משלחות טיפוס במשך כ-30 שנה.
בתור אדם שאינו מטפס, אך מתעניין בהיסטוריית שמירת הטבע בישראל, אני מכיר קצת את העבר רווי הקרבות בין קהילת המטפסים ורשות שמורות הטבע. במשך השנים קראתי הרבה מילים של תסכול ואכזבה ובסך הכל מעבר ליוזמות מקומיות באתרים שאינם שמורות טבע, היצע הטיפוס בישראל מצומצם למדי. תמנע הוא פארק פרטי ולפיכך הגיע אלעד להבנה עם הנהלת הפארק, המאפשרת לו לפתח את אתר הטיפוס בצורה די חופשית. נראה שהוא עושה זאת בתשומת לב והתוצאה היא פנינה אמיתית. שבילי גישה מסומנים, מסלולים מבולטים בצורה סופר מקצועית ומסלולים חדשים שנפתחים בצורה מדויקת כדי להעשיר את חווית הטיפוס. המקום כבר מושך קהל נלהב, המשתלב בצורה מדהימה ברוכבי האופניים הנעים בסינגלים המתפתלים ושאר תיירי הטבע בפארק.
אתר הטיפוס המסודר בתמנע – היחיד בישראל על סלע-חול
טיפוס? איך זה עובד?
מספר מילים על עולם הטיפוס: רוב המטפסים הפעילים מתאמנים בקירות טיפוס סגורים המכונים קירות בולדרינג. מדובר בענף חדש יחסית. הקירות נמוכים ועליהם מסומנים מסלולים בצבעים שונים לפי דרגת קושי. היות ולא מדובר בגובה רב, ההגנה על המטפסים היא רק באמצעות מזרונים עבים המפוזרים על כל שטח הריצפה. מטרת המטפס לנוע על המסלול רק באמצעות שימוש באחיזות בצבע יחיד מלמטה ועד לחלק העליון. המסלולים מפורקים ונבנים מחדש בתדירות יחסית גבוהה וכדי ״לפתור״ אותם המטפס צריך לתכנן את צעדיו, וכמו ״לפצח את החידה״. בכל קיר יש ״בונה מסלולים״ בעל התמחות בתכנון המסלולים בדרך אשר תאתגר את המטפסים ותאלץ אותם למצוא את התשובה ל״בעיה״. לפיכך, מסלולים בקירות בולדרינג מכונים גם ״בעיות בולדר״.
טיפוס בולדר בפארק תמנע
המונח בולדר מגיע מגושי סלע גדולים בטבע, השונים ממצוקים גבוהים בכך שמאפשרים טיפוסים קצרים ללא חבל ועליהם מטפסים בשטח עם הגנה של מזרונים ניידים עבים המכונים Crash Pads. בנוסף, יש מספר קירות בודדים בעלי גובה רב המאפשרים בניית מסלולים ארוכים יותר, הדורשים מיומנויות אחרות, כגון סיבולת יותר משמעותית. בקירות גבוהים מטפסים באמצעות חבלים ואיבטוח על ידי בן זוג. שיטת הטיפוס הפופולרית והפשוטה יותר היא ה״טופ רופ״ – חבל שמעוגן לנקודה גבוהה מראש והמטפס מאובטח אליו כשבן הזוג מחזיק בקצה השני על הקרקע ומאבטח.
בפועל, בטבע, כדי לחבר את החבל לנקודה גבוהה צריך קודם להגיע אליה, ולכן יש להשתמש בטכניקה של ״טיפוס בהובלה״. כשמדובר במסלולים בנויים מראש, הם מסומנים מראש באמצעות קו טבעות, המכונות ״בולטים״. המטפס מתחבר לחבל על הקרקע ועולה בשלבים כשכל כמה צעדים הוא ״מקליפ״ (מאנגלית, to clip) את החבל דרך טבעת איבטוח העוברת בבולט. במידה והמטפס מאבד אחיזה ונופל, הוא יפול רק מספר מטרים מועט עד הבולט האחרון אליו חיבר את החבל, כאשר הקצה השני נמצא על הקרקע אצל בן הזוג המבצע איבטוח באמצעות משקל נגד. טיפוס בהובלה מורכב יותר טכנית ודורש ידע והיכרות עם עולם החבל, קשרים, מכשירי חיכוך ומגוון טבעות לשימושים שונים.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אני מקבל מאלעד קצת היסטוריה על התפתחות הטיפוס בישראל כספורט; מסתבר שהיסודות הונחו לפני כ-15 שנה, כאשר עולם הפנאי הלך והתבסס בהוויה הישראלית בשנים האחרונות קיבלו גם חיזוק רציני בדמות תוכנית הטלוויזיה הפופולרית ״הנינג׳ה״, המאדירה את המטפסים, הקוטפים שם את המקומות הראשונים. תוכנית הפריים טיים מזינה את קירות הטיפוס בנערים ונערות המחפשים את דרכם בעולם המלהיב הזה ומתחילים בלרצות להיות הנינג׳ה הבא.
קירות הבולדר זמינים, הם אינם דורשים גובה רב או שטח עצום, הם נמצאים בלב הערים ומאד נגישים. שם גם מבלים הילדים את עיקר זמן הטיפוס שלהם. אבל טיפוס הוא ענף הרבה יותר מגוון מאולמות בולדר בהם מתאמנים ספורטאים.
טיפוסים מזדמנים בפארק האתגרי – חלק נפרד באתר הטיפוס
טיפוס בטבע – עולם אחר
אלעד מתחיל לדבר כאן על הטיפוס בטבע, ענף שבעצם רוב הדור הצעיר אינו נחשף אליו. מדובר בעולם מגוון, בעל סיגנונות רבים, טיפוס במגוון תנאים ותצורות – לא רק סלע, אלא גם שלג וקרח ומלווה בהמון ידע וטכניקת חבל. מטרת המחנות היא לחשוף נערים ונערות לכך שטיפוס הוא חלק מהטבע.
הענף אינו קיים כדי לאפשר רק לצלוח מסלולים אשר נבנו מלאכותית על ידי איש מקצוע, נצבעו מראש והם רצופים אחיזות פלסטיק. טיפוס בטבע דווקא מחייב יצירתיות, העמקה והתבוננות מסוג חדש על מנת לסגור את כל הדרך למעלה. טיפוס הוא הרבה מעבר ל״רק ספורט״ ומביא את הפלא הזה של ״חיבור לטבע״. טיפוס בתוך סביבה עשירה בחוויות ויכולת לספוג את כל מה שקורה מסביב, גם באמצעות העיניים וחושים נוספים.
החיבור של טבע ופעילות גופנית אתגרית בתפאורה הייחודית של פארק כמו תמנע – עושה פלאים. המדריכים מדווחים שהנערים מתקשים לרדת מהסלע. גם החשיכה לא עוצרת אותם והם מטפסים בערב לאור פנסים. אני פוגש אותם עם עיניים דלוקות, מלאי אדרנלין. בהפסקת הצהריים הם אמנם לא מתחברים לחבלים אבל למה לא לשבת על איזה מצוק קטן וידידותי כדי לאכול את הכריך?
הנערים מגיעים מקירות טיפוס ברחבי הארץ, חלקם לא נחשף לטיפוס בחבל כלל והם עוברים קורס בהובלה ממש במחנה. השאר בעלי ניסיון משתנה והם צוברים במהלך המחנה ידע עצום. לא מדובר רק ב״לעלות ולרדת״ קירות כל היום אלא לימוד ממש של מגוון תחומים וטכניקות. באחד הביקורים שלי אני מוצא עצמי מצטרף לשיעור בגלישה דווקא (סנפלינג), חלק בלתי נפרד מהטיפוס ותחום הכרחי כשאתה מגיע אל קצה הצוק ורוצה לרדת חזרה בדרך המהירה ביותר.
ברגע שהטיפוס עוזב את העולם הסטרילי של קירות הטיפוס ופוגש את עולם החבלים, הנושא נהיה מורכב, עשיר בטכניקות ומושגים מקצועיים. לא פלא שכשאני מגיע לבקר ביום השני, אני מוצא את עצמי הולך לאיבוד מהר מאד, בין שלל המונחים שהילדים כבר יורים ללא הפסק: סלאב, ג׳אג, Take, Belay on, ספוט, און סייט, פלאש, מולטי פיץ׳…..זו שפה עשירה שנראה כאילו תמיד שוחחו בה ולמסתכל מהצד נותר רק לגרד בפדחתו ולתמוה איך זה שהביא לכאן ילד דובר עברית וכל מה שהוא שומע ממנו כעת זה 6B, 5C ושאר דירוגי מסלולים שהוא ממלמל כמנטרה.
רמת ההדרכה גבוהה מאד. אל אלעד המנוסה מצטרפים דן-דן ועומרי, כל אחד מהם נראה כאילו נולד על סלע והם עוטפים את הילדים בהרבה שקט והסברים בשפע. נושא הבטיחות בטיפוס הוא קריטי. הילדים תלויים על חבלים בגובה עשרות מטרים, כשחבריהם מאבטחים אותם. המדריכים מעבירים אליהם אחריות ולא עושים דברים עבורם. הם חייבים ללמוד. מראות של ילד מאבטח מתעופף באוויר, כשחברו המטפס מאבד אחיזה וצונח מספר מטרים, אינם מראות נדירים. בטיפוס אין גם פינוק, לא מתרגשים מכל שריטה. מדממים על המצוק בצורה חופשית וכשיורדים למטה ומחפשים תרופה…..הם יודעים שמה שישמעו כנראה יהיה את המשפט ״שים לויקו ואתה יכול להמשיך לטפס״ (לויקופלאסט, פלסטר עמיד במיוחד להקלה על פצעי שפשוף).
בטיחות בטיפוס – אולי הערך הכי חשוב
ערך לא פחות חשוב הוא השהייה בטבע, לימוד כללי התנהגות וכיבוד הסביבה. זה מתחיל בנייר הטואלט אותו יש לשרוף ולא להשאיר בשטח ומסתיים במדורה במחנה לעת ערב על סיר פויקה לוהט שהרגע יצא מהאש. הנערים שוהים יחד, מתחברים, בצורה שכבר הפכה נדירה לדור הצעיר ובמיוחד בעידן הקורונה, אשר הפך את הריחוק החברתי לתורה ומצווה.
היייי, גם אני רוצה! מצטרף לאימון גלישה. פאן אמיתי.
בדרך חזרה אני שומע מתום, בני, כמה הוא נהנה וכמה שמח שיצא למחנה ואני יודע שהתמונה שהיתה לי בראש כשדחקתי בו למהר להירשם ולצאת – היתה מדוייקת. כנראה שהנוסחה של טבע ואתגר היא יציבה, מנצחת ולא מפסיקה לייצר הצלחות. אני כבר מחכה למחנה הבא.
