מדי שנה במשך שבועיים בחודש מאי, מאות אנשים חוצים את סקוטלנד מקצה לקצה – לא בתחרות, לא כדי לנצח, אלא מתוך דחף עמוק ללכת את הדרך כולה. מהו האתגר שהפך לריטואל שנתי עבור קהילה מגובשת של מטיילים, ומה מושך אותם לשוב אליו שוב ושוב?
סיפורו של היימיש בראון והרעיון שכבש את סקוטלנד
בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת,החליט העורך האגדי של מגזין השטח The Great Outdoors היימיש בראון לחצות את סקוטלנד מחוף לחוף. מהצד המערבי לצד המזרחי. מדובר על יותר מ-300 ק"מ שחלקם עובר בשטח פראי ולא מיושב. סקוטלנד משופעת בשטחי טבע אדירים. למרות ואולי בזכות העובדה שחלק לא קטן מהם הוא בבעלות פרטית, הם נשמרים כמו שהם, כמעט ללא פיתוח או התערבות אנושית, מלבד אולי בקתת נופש בלב השטח ואיזו אחוזה קטנה (Estate) לגור בה.
רק פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
חוק הגישה החופשית לשטח – מהפכה בריטית שקטה
הייתם מצפים שבמדינה בה אחוז הבעלות הפרטית על קרקעות גבוה מאוד, יחסם רוב השטח ל"אדם הפשוט", אשר במדינות רבות מודר מהן ומאויים בהשגת גבול. אולם, לא כך בסקוטלנד. בתחילת שנות ה-2000 נחקק חוק מדינה המאפשר גישה חופשית למטיילים ברגל וחובת פתיחת מעבר עבורם – גם בשטחים פרטיים. יותר מכך, הקמת אוהל לחניית לילה מותרת בכל מקום, מלבד כמובן הדשא הפרטי של בעל האחוזה. לא צריך להגזים, לא חסרות אפשרויות טובות.
מסע פסגות המונרו: ההרפתקה שהקדימה את האתגר
היימיש בראון ידידנו היה חובב הרפתקאות ואתגרים לא קטן. קודם לכן הוא היה האדם הראשון שעלה על כל פסגות סקוטלנד ברציפות, בשימוש בכוח אנושי בלבד במעבר ביניהן, כלומר ללא שימוש במנוע. פסגות אלה מכונות "מונרו" (Munro) וגובהן הוא מעל 3000 רגל. לא מדובר במהלך פשוט, שכן יש בסקוטלנד כ-282 פסגות. חלקן על איים, חלקן לא ממש נגישות ורובן, למרות גובהן הצנוע יחסית, מאד לא סלחניות בהגעה אליהן.
בהיותן מפוזרות היטב על השטח ההררי של סקוטלנד מדובר בפרויקט שאפתני ביותר, אשר גם היום מושך לא פעם הרפתקן מזדמן לנסות ולשבור את שיא הזמן. השיא הנוכחי עומד על 31 יום ועוד כמה שעות ונקבע פעם אחרונה בשנת 2023 ע״י ג׳יימי אארונס – כח נשי מרשים ביותר. גם ללא שיאים, ההגעה לכל הפסגות הוא ספורט לאומי בסקוטלנד ונעשה בדומה אולי לדרך שבה עושים אצלנו את שביל ישראל במקטעים, במשך שנים.
כך נולד אתגר TGO – חציית סקוטלנד ברגל
אם נחזור למסע הייחודי של היימיש מחוף אל חוף, מספר האפשרויות האינסופי לבצע את הדרך בשטחים הפתוחים של סקוטלנד הבזיק רעיון במוחו. כך נולד ה-TGO Challenge. מדובר באתגר הליכה המוני בחסות המגזין אותו ערך. החל מ-1980 ברציפות, פעם בשנה בחודש מאי, מתאספים מאות חובבי הליכה ו-Backpacking ובמשך כשבועיים מנסים לחצות את סקוטלנד ממערב למזרח כשהחוק היחיד של האירוע הוא החובה ללכת כל מטר מהדרך במו רגליך. מרגע טבילת הנעלים בים בצד המערבי ועד טבילתם שוב בים הצפוני אשר נמצא ממזרח.
מעבר לזה, בחירת המסלול עצמו היא חלק מהאתגר ומוטלת כולה על המשתתף. תוכלו לתכנן לעצמכם מסע יחסית נוח, בין כפרים ועמקים נמוכים או לחלופין, מסע הררי כובש פסגות המנסה לתפור כמה שיותר Munros בדרך. תוכלו להתבסס על לינה מפנקת במלונות וצימרים בדרך או לחלופין על אוהל בלבד. יש לציין כי מהות האתגר וה DNA הבסיסי שלו הוא התרמילאות ולכן לינת שטח היא בהחלט משהו שלא כדאי לוותר עליו ולטעמי גם לא ניתן להימנע ממנה בכלל, במיוחד אם תרצו להגיע לנקודות ייחודיות או פראיות בלב השטח.
השטח הסקוטי: בוץ, גשם, רוחות – ואתם בפנים
בהיותכם משתתפים באירוע, לאחר הרשמה ותשלום של כ-500 ש"ח תתבקשו להגיש את המסלול שלכם לביקורת. היות ומדובר במסע בשטח, אף אחד לא רוצה לצאת לחלץ אתכם בגלל תכנון שגוי שיקח אתכם לנקודות בלתי עבירות או מסכנות חיים, ולא חסרות כאלה. יותר מכך, תכנון המסלול הוא לב האירוע. למי שחדש לשטח הסקוטי חייבים להבין שמדובר בעולם אחר לחלוטין ממה שאנו מכירים כאן בישראל.
אנו מכירים הרבה שטח מדברי, יבש ומסולע, תנועה בשבילים מסודרים ומסומנים בצבע ולא מעט מגבלות בהליכה ומציאת מקורות מים לשתיה. אם צפוי גשם, בדרך כלל לא נצא לטייל. סקוטלנד היא עולם הפוך ואחר: תשכחו משבילים מסומנים. לפעמים, תתבקשו לשכוח משבילים בכלל. מותר לנוע לכל מקום ותהיו חייבים להסתדר עם מפה (למרות שמספיק מפה דיגיטלית). רוב השטח עביר לחלוטין, אולם כשמדובר בשבילים שנעלמו או לא קיימים, ההתקדמות יכולה להיות קשה והשטח צפוי להיות רטוב וביצתי.
הצטרפו וקבלו כתבות לווצאפ בקבוצה שקטה
השפעת מזג האוויר משמעותית
סקוטלנד היא מדינה שיורד בה המון גשם, לכן היא רטובה מאד וכמובן אין בכלל שאלה אם לצאת או לא שכן מטיילים בכל מזג אוויר. באופן כללי מזג האוויר הוא נושא רב משמעות. בגלל מיקומה הצפוני והטופוגרפיה המיוחדת של סקוטלנד בגבעות נמוכות מ-1400 מ', יכולות להתפתח בה רוחות אדירות המורגשות במיוחד בגבהים מעל 700 מ'. יצא לי לחוות אותן בדרך לפיסגה אחת שגובהה מעל 900 מ' וממש קשה היה לשמור על יציבות עם תיק גדול על הגב. בגבהים אלה מתפתח מיקרו אקלים ייחודי ואלים עד כדי סכנת חיים. כאמצעי זהירות וחלק מהתכנון, הנכם נדרשים להגיש בכל יום בו אתם צפויים להגיע מעבר ל-700 מ' מסלול חלופי ונמוך, שיאפשר מעבר בטוח גם במקרה של מזג אוויר סוער במיוחד.
״מפת חום״: מאות מסלולי המשתתפים
למרות כל זה, בשני האתגרים בהם השתתפתי, מזג האוויר היה טוב במיוחד והיווה בהחלט את שיחת היום – Glorious weather. השנה אף הפתיעה במיוחד, כאשר לאורך כל האירוע לא ירדה ולו טיפה אחת של גשם, השמיים היו כחולים ונטולי עננים רוב הזמן והשמש הנעימה הוגדרה כאירוע חום קיצוני שאף גרם לפרישת משתתפים מאתגר ההליכה. גם השטח הביצתי, המכונה Bog, היה הפעם יבש למדי. בהחלט תנאים נוחים למשתתף הישראלי.
אינספור אגמים והרים חשופים מעל עמקים – לוך וגלן, מושגים בסיסיים בנוף הסקוטי
הקסם האנושי: קהילת המשתתפים והמפגשים שבדרך
אם תכנון המסלול הוא לב האירוע, הרי שנשמת האירוע היא הסצנה החברתית. לחציית סקוטלנד ממערב למזרח במסלול עצמאי אפשר לצאת בכל זמן, אולם העובדה שמאות אנשים עושים זאת יחד במהלך שבועיים בחודש מאי, יוצרת תופעה ייחודית מאין כמוה – "משפחת ה-TGO Challenge" הם קוראים לזה.
בגלל מיקום האירוע, רוב משתתפיו לאורך השנים הם מהאי הבריטי. חלקם חוזרים שוב ושוב למסלולים חדשים. מדובר במשתתפים המגיעים ליותר מעשר חציות וחלקם גם מעל עשרים. שיא החציות עומד על 33 ויש מתמודד נחוש שגילו מתקרב ל-80, המכוון לשבירת השיא ומבצע השנה את החצייה ה-32 שלו. אגב, הוא זה שהעביר את הביקורת למסלול שלי השנה ועשה לי חיים קשים בבקשות לשינויים ותיקונים ביסודיות וירידה לפרטים שהשאירה אותי די המום מרמת הידע והניסיון.
במהלך השנים נוצרים קשרים בין המשתתפים ורוח מיוחדת עוברת בין אלו החולקים יחד את חוויות החציה של סקוטלנד. זה יכול להיות מפגש מקרי באמצע "הכלום" בשטח, הליכה משותפת ושיחה, זה יכול להיות אירוח משותף בחצר בית וארוחת ערב לאחר חציית הלוך נס המפורסם. זו התאספות בפאב קבוע באחת העיירות בדרך, או ערב רווי ויסקי ונגינה באחת הבקתות, Bothies, הפזורות ברחבי סקוטלנד ומשמשות מחסה לילה למטיילים. בנקודות שונות על הדרך יצוצו שלטים עם סמל ה-TGO Challenge המזמינים אתכם לקחת עוגיה או להיכנס לבירה. באתגר אתם הולכים את המסלול המקורי שלכם, אולם יש גבול לשוני וכך נוצרים מפגשים אקראיים או אפילו כאלה צפויים בנקודות מפגש מפורסמות.
בקתות ואכסניות באמצע הטבע
הכפרון השליו Tarfside למשל, הנמצא במרחק יומיים מסיום המסלול, מתעורר לחיים שבוע אחד בשנה במהלך אתגר ה-TGO. כמה מזקני האירוע ומשתתפים לשעבר מפעילים את האכסניה השייכת בימים רגילים לכנסיה, בהתנדבות כמובן. הם יגישו תה עוגות ופירות, יבשלו ביצים ובייקון בסגנון אנגלי לתוך לחמניות עגולות ויארגנו מקלחת וחדרים פשוטים ללינה, לאלה שירצו לוותר על עוד לילה באוהל על המדשאה הציבורית.
סיום האירוע הרשמי הוא תמיד בעיירה Montrose
על החוף המזרחי במלון פארק המארח את האירוע. לאחר שתגיעו אל נקודת הסיום הרשמית שלכם ותיטבלו רגלים (או את כולכם, כפי שאני נוהג לעשות) תתבקשו להגיע למלון פארק. שם תחכה לכם תעודת הסיום ומבחר מרצ'נדייסינג שלא מבייש אירוע בינלאומי ענק. התשורות למשתתפים איכותיות ביותר והינן בדרך כלל פריטי לבוש טיולים ממותגים סופר איכותיים. כך למשל השנה, חולצת האירוע היא מבית Haglofs הסקנדינבית ואליה צורף זוג גרבי Darn Tough מעולים שהם גם ככה מותג הגרביים החביב עלי (מורמונט, ארה"ב). ארוחת הערב החגיגית (לא נכביר מילים על האוכל הבריטי) סוגרת את ערב הסיום וכמובן שיחות והחלפת חוויות בבר המלון אל תוך הלילה.
6 ישראלים השתתפו השנה באתגר וכולם סיימו בהצלחה. ציון מיוחד לשבח לאיתי סליאר, האיש שהשלים כבר 3 חציות ובזכותו בעצם הגעתי גם אני לאירוע בפעם הראשונה.
מאת: אריה פישלר
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
