זהו סיפורם של שישה ימי הליכה בשלג: בין בקתות על דרך המלך (Kungsleden), עם נעלי שלג, בגדים חמים ותיק על הגב. יצאנו למזג אוויר מאתגר ומשתנה לעיתים דחופות, עם מעט ניסיון בטרקים מסוג זה אך עם הרבה רצון ואהבה לטבע, למסלולי הליכה ולאתגרים חדשים.
במרץ 2019, לאחר צבירת קילומטרים רבים של טרקים במקומות שונים בעולם, החלטנו, אני ובן זוגי, לצאת לטיול קצת שונה. טרק חורפי, כולו בשלג עם התיק על הגב ועם תנאי אחד – מקום לינה עם קורת גג בסיום כל יום. כך מצאנו את עצמנו בחודש מרץ, בו הימים מספיק ארוכים, סיכוי טוב לצפות באורות הצפון, ומזג האוויר “יחסית” נח, אם כי הגדרה טובה יותר היא קר (ולא קפוא).
אל תפסידו כתבות -הצטרפו לקב’ הווצאפ שלנו:
מה לובשים לטרק בשלג
אין ספק שארון הבגדים וציוד הטיולים נדרש היה לשדרוג משמעותי. מעבר לחולצה ומכנס תרמי, מכנס סקי וכובע צמר שהיו כבר, הצטיידנו בשק שינה אותו הזמנו במיוחד בתפירה למידותנו מפולין, נעלי הליכה חורפיים ונעלי שלג, מעיל לטמפרטורות נמוכות מאוד, כפפות ייעודיות, כובע עם כיסוי לפנים, גייטרס ותרמוס טוב ששומר חום ל 24 שעות.
את נעלי השלג ואת הלבוש החלטנו לבדוק בטיול קדם בחרמון לאחר שלגים. הנ”ל התגלה כניסיון לא מוצלח במיוחד בלשון המעטה. הטמפרטורות ותנאי מזג האוויר בחרמון קילפו מאיתנו את כל שכבות הביגוד ונותרנו עם חולצה ארוכה דקה. השלג לא באמת הצריך נעלי שלג ועם ההתקדמות בחרנו להסירן.
וכך עם חצי הכנה, עלינו לטיסה מנמל התעופה בן גוריון לאוסלו, טיסת המשך לקירונה, אוטובוס ל Nikkaluokta ואופנוע שלג עד בקתת Kebnekaise, נקודת התחלת הטרק.
הגענו לקראת שעות הערב המוקדמות עייפים מהדרך. החלטנו להשלים את ההכנה אותה התחלנו בארץ, ולראות איך מסתדרים עם נעלי השלג וכמה מהביגוד אכן נדרש להיות עלינו. ברגע שיצאנו השתנה מזג האוויר ורוחות חזקות, שלג וראות של מטר פקדה אותנו. מה עושים? הגענו למסקנה, מוטעית לחלוטין, שאם יש מזג אוויר כזה לא יוצאים וזה בטח לא משהו שקורה כל הזמן. מזג האוויר נרגע, ויצאנו לתרגל לבדוק את הציוד ואת ההליכה. שקענו בשלג, שיפוע של 30 מעלות בעלייה נראה אתגרי ולא אפשרי וחזרנו חזרה.
דרך אופני השלג מ Nikkaluokta לבקתת Kebnekaise בשמש יפה
יצאנו לדרכנו לשישה ימי הליכה רצופים
אין הליכה חזרה: במידת הצורך ישנו חילוץ על גבי אופנועי שלג, מהבקתות לאורך הדרך. החלטנו שעם מזג האוויר אין ברירה ונסתדר, ואם יהיו עליות, נצבור עם הדרך ניסיון בהליכה על נעלי השלג. ואכן, כך היה.
הבקתות במסלול בסיסיות מאוד: דרגש שינה, אח, עצים, דליי מים (אותם ממלאים מבורות שנחצבו בקרח עד לעומק של מקור מים זורמים), מטבח וכלים לבישול. שירותים אקולוגיים נמצאים במבנה נפרד. אחת מכל שתי בקתות על הדרך מצוידת בסאונה ואוכל בסיסי לקנייה אותו ניתן לבשל ביומיים הבאים כך שנדרש למעשה לסחוב אוכל עבור יום וחצי בלבד.
בכל בקתה יש שומר בקתה האחראי על המתחם. האחריות היא על תחזוקה שוטפת, שריפה וכו’. המטיילים אחראים על ההתנהלות בבקתה הכוללת את ניקיון הרצפה, הכלים והשירותים, את מילוי דליי המים וחיתוך עצים להסקה.
הסימון לאורך השביל
כבר ביום הראשון נקלענו לסופה
ביום הראשון בדרכנו מבקתת Kebnekaise לכיוון בקתת Singi, נקלענו לסופה בדומה למה שחווינו ביום ההגעה: הרוחות חזקות, שלג וראות מוגבלת. אך הפעם הסופה לא שקטה והמשיכה גם לאורך שעות הערב והלילה. הגענו לבקתה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. עייפים מאוד.
נכנסנו לבקתה של שישה אנשים. ארבעה כבר היו בתוכה, כך שהבקתה הייתה מחוממת, והיו בה מים שהורתחו לתה או מרק. ההתלהבות גדלה כאשר נוכחנו לגלות כי ארבעת השותפים לבקתה הם ישראלים שעשו את המסלול בכיוון ההפוך. זה באמת אירוע נדיר, וכדי לאושש את העובדה הזאת, יום למחרת הוסיף שומר הבקתה (תפקיד אותו הוא ממלא כבר כמה שנים מאז יצא לפנסיה, ביחד עם שותפו הנאמן, כלבו) כי מימיו לא היו ישראלים בבקתה בחורף עד ליום זה.
הבגדים הרטובים תלויים לייבוש בבקתה המחוממת
לא לאבד את הדרך חזרה מהשירותים
בעוד הסערה בחוץ משתוללת, הערב ירד. מה עושים עם שירותים? במקרה כזה בו אין ראות והנתיב לשירותים איננו מסומן בסימון שבילים, התשובה היא אחת. יוצאים מהבקתה, הולכים בין מטר אחד לעשרה כדי לא לאבד את הדרך, מסיימים מהר וחוזרים חזרה.
בבוקר למחרת יצאה השמש. עזבנו את בקתת Singi ושמנו את פעמינו לכיוון בקתת Salka. הטבע התגלה במלוא הדרו, פראי, טהור, בתולי, שקט ואינסופי. ואני הרגשתי קטנה כל כך, מלאה ביראת כבוד והצטנעות לנוכח עוצמתו.
הטבע הפראי והעוצמתי על דרך המלך בשוודיה בחורף
זה היה יום ארוך, התענגות ארוכה על שעות השמש, אינספור עצירות לתמונות והפסקות תה חם. מזג האוויר הטוב יחסית נעלם, שכבת עננות כבדה כיסתה את השמיים. הטמפ’ ירדו ושלג החל לחדור לנעליים. כפות הרגליים החלו קופאות וזו תחושה לא נעימה בכלל. נכנסנו למקלט בדרך שהיה מצויד בספסלים, שולחן, אח, עצים, גפרורים ומצית. הדלקנו אש, הסרנו הנעליים והגרביים, התייבשנו, התחממנו, אכלנו ושתינו והמשכנו הלאה כדי להגיע מוקדם ככל הניתן לבקתה הבאה בה ישנה סאונה.
המקלט בדרך לבקתת Salka
הערך של הסאונה במקומות הללו איננו ניתן לתיאור במילים. זו לא סאונה בבריכה של הקאנטרי שמשמשת לייבוש בגדי הים והדלת בה חצי פתוחה. זוהי סאונה להפשרה, למנוחה וחימום השרירים, לניקיון הגוף, להרגעות ולהתחממות. חבל שאין אותה כל ערב, אבל אולי ככה היא דווקא יותר מוערכת.
איפשהו באמצע הדרך
איילי צפון וכלבי האסקי
ביום למחרת, מקולחים וטעוני אנרגיה מחודשת יצאנו לכיוון בקתת Tjaktja. בטרק מסוג זה לא פוגשים הרבה אנשים בדרך. ברוב רובו של הזמן היינו די לבד. ביום זה התמזל מזלנו ועדר של איילי צפון לא מתורבת נראה באופק. המפגש עם בעלי החיים לא הסתיים, ומחוץ לבקתה היו כארבעים כלבי האסקי ששכבו בשלג מתחת לשמיכות מתכוננים לשנתם.
יום למחרת המשכנו לבקתת Alesjaure, הסמוכה לכפר סאמי. בתקופה זו הכפר היה נטוש. הבקתה הייתה מאוד מאובזרת ומטופחת. לא היו בה הרבה נוכחים באותו לילה וזכינו לסאונה פרטית שהוכנה במיוחד עבורנו על ידי שומר הבקתה.
בקתת Alesjaure וברקע אגם קפוא
בבקתת אביסקג’ורה הצרפתים מגלים את הכמון
מבקתת Alesjaure המשכנו לבקתת Abiskojaure בפארק הלאומי Abisko. הפארק Abisko נגיש, נח יש בו מסלולי סקי וקרוס קאנטרי סקי רבים. מה שהופך אותו לעמוס, כמובן, יחסית למה שחווינו עד כה בטיול. מרבית האנשים בבקתה היו דוברי צרפתית. לא ברור אם כולם היו שם צרפתיים או ששפה זו נהוגה ע”י חלק מהמקומיים. בערב בישלנו את יתרת העדשים הכתומות, הוספנו כמון שהבאנו מהארץ והתוצאה הייתה, שכל צרפתי או דובר צרפתית הסתכל, התעניין וביקש לטעום. מזל שזה היה הלילה האחרון. את מרבית האוכל שנותר בסיר, לא אנחנו סיימנו. הוכתרנו כשפים מהוללים.
אם אתם אוהבים טיולים- הצטרפו לניוזלטר שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
היום האחרון מבקתת Alesjaure לעיירה Abisko היה שמשי וחמים במיוחד. סוף סוף התיישבתי על המשטח המיוחד שסחבתי איתי כל הדרך, כדי לשבת להתענג על כוס תה. עד לאותו רגע, כל כוסות התה נשתו בעמידה ובזמן מוקצב.
בדרך הופיעו עצים נמוכים, פלגי מים ועקבות גדולות לא מזוהות שהתגלו מאוחר יותר כשייכות לארנבי שלג גדולים מאוד, שאחד מהם זכינו לראות מאוחר יותר מתחת לפנס רחוב בחדר מלון Abisko Mountain station עם מקלחת, שירותים צמודים וסאונה כמובן. יום למחרת החלה החזרה לארץ.
בני ואני בסוף הטרק
אישית הטיול היה חוויה בלתי נשכחת. עם החזרה תכננו ובנינו תכנית לטיול דומה ופחות מפנק בנורבגיה. שם הסאונה לא הגיעה לכל מקום ובקתות רבות אינן מאוישות כלל. גם לא בשומר בקתה. לצערנו, הקורונה התפרצה ומאז טרם מומשה התכנית. בשאיפה שתצא שוב בקרוב.
מאת: אנני דוידוב
צילום: בני דביר
קצת עלי: שמי אנני דוידוב. סיימתי לאחרונה קורס מורי דרך וכיום אני בתהליך של בניית קריירה שנייה בעולם הטיולים והמסעות בטבע בארץ ובחו”ל. אוהבת מאוד את המרחבים, הנופים והשקט שמלווים טיולים ארוכים ואת האתגר שבהם מהתכנון ועד הביצוע.
שתפו את זה בכפתורים פה:
