האביב השנה אחר מתמיד. את רובו נתקענו בבית. אבל לפני שזה קרה, הספקנו לחוות את תחילתו. חשבתי לספר לכם את חוויותינו מהיום הראשון לאביב, כפי שאנחנו חווינו אותו ולהבטיח לכם- שבקרוב נחזור לשם שוב!

מאת: רתם אלינסון

זה אביב או חורף? כבר התבלבלתי..

כבר אתמול בלילה הלכנו לישון עם הרגשה שמחר אנחנו צריכים לצאת לחלץ עצמות מחוץ לבית (ממש קרוב לבית, בתחומי הקיבוץ). אז קמנו בבוקר, ולמרבה הפלא-שוב גשם! מה לעשות? לצאת? להשאר? אשתי נתנה את הטון ופסקה שאנחנו חייבים לצאת קצת מהבית.

הבן שלנו, בן 4.5, אוהב לרכב על אופניים, אז לקחנו את האופניים, "מילאנו" את התיק שלנו בכל טוב סנדוויצ'ים ומים, לבשנו את מיטב מעילינו, ויצאנו לסיבוב בקיבוץ. הגשם הפך לטיפות, שהפכו למעונן חלקית סביר פלוס. הגענו לבית הספר הריק, קצת הלוך חזור, ולאחר מכן המשכנו בטיול לאורך כביש המערכת של הקיבוץ. כיאה ליומו הראשון של האביב, הקיבוץ עוטה פריחה מרשימה. עצי כליל החורש, בדיוק לקראת סיום פריחתם. שדות חרציות ממלאים את החצרות והמרחבים העוטפים את הקיבוץ, והשמים בעדנו, הפסיקו לפתע להמטיר… 

טיפות גשם של בוקר נוטפות מפריחת כליל החורש

"הפינה שלנו"

המשכנו בטיול שלנו, ללא נפש חיה מסביבנו. הבן שלנו רוכב על האופניים (עם מעט דחיפה שלי בעליות), ואנחנו ברגל. כולנו מכווננים אל עבר היעד הבא, הידוע בכינויו-"הפינה שלנו". אז למי שלא מכיר, הפינה שלנו היא מקום מקסים. עץ אלון מצוי, עם נדנדה, ערסל, וספסל. מקום קסום, אותו גילינו במהלך השבוע. הפעם החלטנו לחשוף את אשתי המסוקרנת. הגענו לפינה, שמשתנה בכל יום.

הפעם, הפינה לבשה בגדי אביב. הסלעים אמנם רטובים מהגשם, ומזכירים לנו שאתמול עוד היה חורף במחוזותינו, גזע עץ האלון-כנ"ל, עדיין בלבוש רטוב וחורפי, אך מלבד שניהם, הכל אביב. הכי מרגש היה לראות לבלוב של עץ אלון מצוי קטנטן וחמוד, שלבלב לו מתוך האדמה.

עוד היה מרגש לראות את עלי האלון הותיקים, לצד עלים חדשים שזה עטה לבלבו. הפינה שלנו גם הפעם לא אכזבה. התלהבות גדולה נרשמה מהביקור. 

מסימני האביב-בן חצב יקינטוני על רקע שדה חרציות

לאחר הסיור בפינה שלנו, המשכנו בטיול על שביל המערכת. הנוף משתנה, וניתן להבחין באופק ברכס הסולם, ובים התיכון. מסביב הכל פורח, ואנו מתחילים להבחין בסוסים שרועים באחו מתחתינו. זוכרים את התיק שמילאנו בסנדוויצ'ים? אז עכשיו הזמן לאכול אותם. עצרנו להפסקת אוכל, מתחת עץ חרוב רענן. בתור שולחן, שהוא גם הכסא שימשה לנו אבן גיר גדולה, והשמש בירכה אותנו בקרניה המחממות. פשוט נהדר.

עלי האלון הותיקים בירוק כהה, לצד עליו החדשים בירוק בהיר

המעיל, לו כבר לא הזדקקנו, קופל אחר כבוד אל תוך הסבל של אופני בננו, דבר שהפך את אופני הילדים התמימות בין רגע לאופנוע של טיול גדול בהודו (בתמונה). בעליה היה צורך לדחוף קצת, אבל עוד קצת מאמץ והגענו הביתה.

מבט צפונה

 הגענו הביתה-מה עכשיו?

כשחזרנו הביתה אני יצאתי לריצת אביב, כמובן דרך הפינה שלנו. תוך עדי הריצה הבנתי שאין מנוס מלקחת את המצלמה הגדולה, ולנצל את הראות המדהימה שהייתה היום. באופק, מערת קשת לא נראתה בבירור כבר הרבה זמן. רצועת החוף שבין ראש הנקרה לאכזיב בלטה בצבעה הכחול, עם מעטה עננים מעליה, ואפילו נחל בצת בצבץ לו אי שם בצפון מזרח.

ראש הנקרה והים התיכון הכחול, כחול יותר מתמיד

 

אהבתם? הצטרפו אלינו!

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

לחצו פה לאאוטפאנל בטלגרם: https://t.me/OUTPANEL