הרגע בו צלצל צלצול בית הספר לסיום יום הלימודים, נעמי מצאה את עצמה בידיעה לארוז את המזוודה, כי הטיסה עוד רגע יוצאת – טיול יום הולדת. מילאנו לילדים זה לא פשוט עם מתבגרת בתחילת דרכה, אבל עם כזה יופי אירופאי, תרבותי וקולינרי, החוויה מובטחת גם לגיל הצעיר.
את מאחורי הקלעים דאגתי לסגור בשעות הקטנות של הלילה. לסרוק את מחירי הטיסות ליעדים לא רחוקים ולהצליב עם נתונים של אפשרויות ביעד. איטליה אף פעם לא מאכזבת, גם במחירי הטיסה וגם באפשרויות של טיולים. בורכנו בכמה חברות לואו קוסט המפעילות קווים ליעדים אטרקטיביים במדינת המגף. נשאר רק לבחור בין הזול לזול יותר. מילאנו נמצאת תחת מתקפה, כאשר לא פחות משלוש חברות תעופה זולות נלחמות על היעד.
בחרתי בטיסת וויז אייר עם כרטיס סביב 40 יורו ללא כבודה. למה? כי הם טסים לשדה התעופה של מלפנסה והטיסה נוחתת קצת לפני חצות. אפשר עוד לתפוס את הרכבת לעיר וללכת לישון בראש שקט. מנגד יש את ריינאייר עם טיסות לברגמו. הטיסות יותר זולות, אבל הגישה משם לעיר הגדולה קצת יותר מסורבלת, במיוחד בחצות.
הצטרפו לערוץ הווטסאפ של אאוטפאנל- בלחיצה כאן
טיסה עם מתבגרת זה לא טיול הייקינג עם ציוד אולטרה לייט בהרי הירדן. צריך מזוודה שתתן אפשרות לקצת שופינג. אני דוגל בשיטת ״טוס קל, תחזור כבד״. אין טעם לארוז 20 פריטים מכל דבר וזו בדיוק ההזדמנות לחדש את המלתחה. בהלוך נלקחה מזוודה של 10 ק״ג, חצי ריקה. בחזור אותה המזוודה קיבלה שדרוג ל 20 ק״ג.
פסל לאונרדו
אז איך מתכוננים למילאנו
אחרי גזירת היעד, הגיע הזמן למצוא מה עושים עם ילדה בת 11 בעיר כה גדולה. רוב התקשורת ברשת רועשת על עיר שלא הכי לוחצת יד לגיל הצעיר, אבל בחיפוש קצר העלתי כבר שני מוזיאונים העונים להגדרה. כמובן שכל המקומות התיירותיים גם נכנסים לרשימתי ולאט לאט האקסל מתמלא בשלל אפשרויות. כל ארמון וכל קתדרלה, מוזיאונים ופיאצות, חנויות ומסעדות. הכל נכנס וממלא את הבנק האפשרויות. זו לא בהכרח תוכנית יומית לפי שעות אלא יותר כמו אוצר אפשרויות שירכיבו כל יום לפי מצב רוח ומיקום השטטות.
קדימה לשמיים
אחד החסרונות בטיסות לואו קוסט, הוא טרמינל 1 עם דיוטי פרי דל ואפשרויות הסעדה מאוד מצומצמות. אבל הוא גם אחד היתרונות שבדבר. המעבר של כל התחנות נעשה בזריזות, במיוחד לאלו שלא צריכים לשלוח מזוודה לבטן המטוס. נעמי כבר ביקרה ב 4 מדינות אבל זו תהיה הטיסה הראשונה שלה. זה ההבדל בין טיול עם סבתא בהפלגה לטיול עם אבא בטיסה. החששות מהמטוס לא קטנות אך מלאות בהתרגשות של ראשוניות. אחרי מילוי התיק במתוקים מהדיוטי, הרגענו את המחשבות בעליה למטוס. טיסה כמעט ריקה לחלוטין משאירה לכל אחד אפילו שלוש שורות להתפנק ולדלג.
ארבע שעות טיסה זה לא פשוט לפעם הראשונה, אבל בין זלילת ממתקים לניחוש המדינות על בסיס שטיחי האורות שרואים דרך החלון, הטיסה עוברת די מהר. מרגע הנחיתה, השעון מתקתק. עם איחור קל בהמראה, אנחנו נוחתים עם 30 דקות במחסנית כדי להספיק לרכבת הקרובה למרכז העיר. אחרי ריצה מהירה במסדרונות הטרמינל הריק, אנחנו ברכבת לנסיעה של שעה עד לתחנת הרכבות המרכזית של מילאנו – צ׳נטרלה. יציאה לקור אירופאי באמצע הלילה, מאפסת אותנו למציאות חדשה. מזל שהמלון היה במרחק של 200 מטר מהתחנה. נוחות שיא.
הקטדרלה המרכזית – דואומו
בון ג׳ורנו איטלי
אחרי לילה קצר, התייצבו כמו חיילים לארוחת הבוקר המפנקת של המלון. לפנינו יום גדוש בחוויות וצריך למלא את המצברים. לפחות כל מה שיכול להיכנס לגוף של רזונת. אירופאיות בשיא תפארתה, הארוחה מלאה בנקניקים, גבינות, לחמניות מיני טעימות ושלל ריבות.
למרכז העיר החלטנו ללכת ברגל ולהכיר את רחובות העיר. ככה אפשר לשאוף מהאווירה החדשה ולראות את העיר מתעוררת לאט לאט לקצב הטבעי שלה. אני לעומת זאת לומד את יכולות הילדה ללכת, בכמות ובקצב. עצירה בבית קפה קלאסי בסגנון נאפולי עם הגשת אספרסו מקבלים גם כוסית סודה. עכשיו אני בטוח, אני באיטליה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
דואומו – Doumo
אחרי 20 אנחנו עומדים מול הדואומו המפורסם. קתדרלה ענקית שדי מזכירה את האחות הגדולה והיותר מרשימה שלה בעיר קלן שבגרמניה. כמו תיירים אמיתיים מן המניין, קונים כרטיסי כניסה פול-האוס. סיור פנימי וגם על הגג עם עלייה במעלית, הרי הלכנו מספיק. המקום בפנים די סטנדרטי לכל הקתדרלות. זה ענק, זה מרשים וזה אותו הדבר כמו בשאר הקתדרלות. אולי יש שינויים קריטיים למאמינים הדוקים עם תוספת שלד ששוכב מאחורי הזכוכית כבר כמה מאות שנים. לנו, פשוטי העם, העיקר להתרשם, לסמן וי ולהמשיך. הגג של הדאומו לעומת זאת מרשים גם את הפשוטים. ממנו נשקף נוף של גגות מרכז מילאנו עם הרחובות היפים, אבל בעיקר קופץ לעין היופי של הגג עצמו עם שלל הפסלים והקשתות. בהחלט מומלץ לעלות.
גג הדואומו
ארמון ריאלה די מילאנו – Palazzo Reale di Milano
בזמן קניית כרטיסים לדואומו במשרדים של Palazzo Reale di Milano, גילינו שבמקום יש תערוכה של הירונימוס בוש המדהים. לא פלא שישר אחרי הגג, נכנסו לראות את ציוריו המדהימים של הצייר ההולנדי. נושא הציורים קצת בעייתי לילדים בגיל ההתבגרות ופה לא הרחבתי בהסברים, אבל הילדה מצאה מספיק עניין בדמיון הפורה של הדמויות המורכבות מכמה יצורים בו זמנית. אחת התערוכות היותר מדהימות שראיתי בחיי.
בתערוכה של הירונימוס בוש
טירת ספורצסקו – Sforzesco Castle
המשך שוטטות ברחובות העיר מגלה לילדה שמצטיינת בחשבון, שהחיים באירופה יותר זולים. גלידת ג’לטו עם שני כדורים טעימים, עולה רבע מחיר מהארץ. כך בדילוג בין רבע מחיר לקינוח אחד לשני עם השלמה לשלם, הגענו ל Sforzesco Castle. טירה יפה עם חצר פנימית מרהיבה לצילומים באור השקיעה המוקדמת של החורף האירופאי. בריכות וחללים שמורים היטב. הטירה מכילה שני מוזיאונים וצריח קסטלנה. אנחנו כבר היינו שבעים מתערוכות ודילגנו לפארק סמפיונה הצמוד. פארק לא קטן בלב העיר. לא סנטרל של ניו יורק אבל עדיין מאוורר את הראש מבניינים. ויש שער מרהיב בצידו השני.
טירת ספורצסקו
עייפות הרגליים כבר מורגשת ונעמי כבר פוזלת לכיוון התחבורה הציבורית. במדינה מתוקנת כמו באיטליה יש הנחות רציניות לילדים וכל עיר עושה את זה קצת שונה. במילאנו, ילדים עד גיל 14 נוסעים בחינם, כלום כסף. זה כולל את המטרו, האוטובוסים והטראם. ברכבות יש כרטיסי ילדים בחצי המחיר. ככה אחרי לימוד איטלקית עילגת, למדנו להגיד צ׳נטרלה, התחנה שלנו למלון, ודי מהר הבנו אילו קווים במטרו מגיעים לכל נקודה.
כמה מוזיאונים יש במילאנו?
יותר מדי ולא מספיק ביקור קצר של 4 ימים כדי לבדוק את כולם. אנחנו בחרנו שניים רלוונטיים לגיל הצעיר ועם הבוקר השני, ישר פנינו לקרוב ביותר לבית המלון.
מוזיאון האשליות – Museo delle illusioni
המוזיאון נפתח בשעה 10 בבוקר, בדיוק עם סיום ארוחת בוקר איטלקית באחת ממאפיות מקומיות. הכי טוב להתחיל את היום עם קינוחים ומאפים מכל הצבעים בליווי אספרסו דופיו לי, ומשקה שוקולד חם לגברת הצעירה. המוזיאון עצמו לא גדול ובכלל נראה כמו חלק מבניין מגורים רגיל. הוא משתרע על פני שתי קומות אבל כל מתקן מספיק מעניין כדי להשאיר את הצעירה לבחון אותו לכמה דקות. רוב המתקנים עובדים על אשליה של חוש הראיה ומלמדים את הדור הצעיר עד כמה משפיעות העיניים בחיינו.
מוזיאון האשליות
למידת האור והרכבו משלושה צבעים, פרספקטיבות וזוויות, מנהרת תנועה וזכרון ראייתי. יש הכל מהכל ואחרי שעתיים יוצאים עם חוויה חיובית להמשך היום. בול במידה, לא ארוך, לא מעמיס ומשאיר כוחות ללכת ולכבוש את שאר היעדים בעיר.
בדרך למוזיאון המדע עוצרים ב Basilica di Sant’Ambrogio. עוד מבנה דת כלשהו עם יתרון אחד מובהק, הוא כמעט ריק מתיירות ויפה לא פחות מהמבנים היותר גדולים תחת אותה קטגוריה. החצר הפנימית עם עמודים ענקיים ותאורת שמש בשעה נכונה, יכניסו אותכם לאווירה מיסטית מדהימה.
החצר הפנימית של סנט אברוג׳יו
מוזיאון המדע – Museo della Scienza e della Tecnologia Leonardo da Vinci
בזמן שנכנסים אליו מהרחוב, לא מבינים את עומק החוויה שהולכים לעבור. זה נראה כמשהו סתמי. המסדרונות בהתחלה מובילים לתחילת עידן החשמל ואיך המהפכה התעשייתית השפיעה על עולמנו. די התחלתי לאבד את העניין, שלא לדבר על הדור הצעיר שאיתי. אבל לאט לאט, פתאום המייצגים הופכים להיות ליותר מעניינים העוסקים בעולם המודרני עם תוספת אינטראקציה מצד הצופים. פה הכל מתהפך וכל דבר חייבים לנסות.
עולמות שלמים עם מפות של שינוי האקלים ומשחקים גיאוגרפיים, יצירות מדעיות של לאונרדו דה וינצ’י וימי החלל הראשונים. יש הכל מהכל לכל גיל.
צוברים כוחות לפני התערוכה הבאה
אחרי שלוש שעות שוטטות, החלטנו שמספיק. זה מעניין וכל דבר שואב אותך, אבל יש גבול לכמה המוח שלנו מסוגל להכיל. יצאנו מהמבנה המרכזי, אבל להפתעתנו יצאנו לחצר פנימית לא קטנה עם לא פחות מצוללת שלמה העומדת בגינה. לידה גם מטוס מיראז׳ ועוד טיל חלל כלשהו. מפה לשם הצצנו למבנה השכן ונשאבנו כמו חלקיקי אבק לדייסון הביתי. ביתן עצום עם רכבות מתחילת המאה ה 20. קטרים עצומים העובדים על פחם, ועוד אפשר לעלות ולהסתובב בקרונות. אין ברירה, הוספנו עוד שעה ליציאה.
סוף סוף ראינו שלט יציאה עם הכוונה לבניין השכן. אבל גם פה במרחב של שלוש קומות עם ספינת פיראטים ענקית ושאר אוצרות הים, איבדנו את הזמן לחלוטין. אחרי שעתיים וחצי שאנחנו מנסים לצאת וכל פעם מחדש משהו אחר שואב אותנו, מצאנו את הסממן המפורסם של כל יציאה ממוזיאון – חנות מזכרות. את העונשין ביציאה שילמנו בגדול. שעתיים וחצי בזמן וגם במזומן בחנות המזכרות. המוזיאון ענק ואפשר להבלע בו בקלות ליום שלם אם לא יומיים. מעניין, מעשיר ומאוד מגוון, אבל את היציאה יש למצוא עם קנס בזמן – מומלץ ביותר.
נעמי באחד הקרונות העתיקים
מספיק עם אורבניות
החלטנו לגוון, להפסיק עם המטרו וההליכות המרובות ברחובות המקסימים של מילאנו. למזלנו, תחנת הרכבת המרכזית של העיר צמודה למלון, ובתוספת 8 יורו לכרטיס ומרחק 40 דקות נסיעה, נמצאת העיירה קומו. האגם המפורסם מקסים גם בחורף והעיר כמעט ריקה מתיירים. אולי בעצם לא, את התורים הארוכים איתם אפשר למצוא בדוכן הכרטיסים לשייט באגם. עם המתנה של שעתיים, ויתרנו די בקלות ועלינו ברכבל לראות את הנוף מההר. את העיר ניתן לחרוש ברגל ולהציץ בכל חנות קטנה עם ייחודיות משלה.
סמטאות העיר קומו
הרחובות שונים מהעיר הגדולה ויותר מזכירים את הבניה האירופית המעודנת. מדרחובים בכל המרכז, די צרים, יפים ומלאים חצרות פנימיות אותנטיות. אין את ההמון הנוהר ואפשר בכיף לצלם בוק שלם ללא הפרעות ברקע.
אגם קומו
אריווידרצ׳י איטלי
קשה מאוד לסכם את החוויות הרבות שעוברים עם הילדה ב 4 ימים בעיר הגדולה וכה מרהיבה כמו מילאנו. אבל דבר אחד אפשר לחרוט הכי עמוק שאפשר. טיול אב ובת, לבד, זו חוויה מעצימו לכל אחד מבני המשלחת. זה מקרב, מעצים את הקשר בין הדורות, עושה את הילדה יותר בוגרת בכמה רמות ומגלה עוד שכבות של הדמויות שלפעמים די נעלמות בחדר מאחורי צג טלפון. אני את השיעור שלי קיבלתי, נעמי גם, ואת הטיול הבא אעשה באותה המתכונת של אחד על אחת. היחידה שתסבול מכל זה זו אשתי, היא הרביעית ברשימה.
