ההיסטוריה של המעיינות

מטיילים ישראלים, מגיעים למעיין נהנים מהמים הקרירים, ממזג האוויר הנוח, מהטבע שמסביב, מהמנגל שהביאו מהבית ואולי גם מהמוזיקה שמתנגנת בקולי קולות (ומפריעה לחלקנו). אבל מי נהנה מההיסטוריה של המעיינות? 

זה לא המקום לסיפורי דרך או טיפים, כאן תקבלו מידע נוסף על המעיינות שכולנו מגיעים אליהם, ההיסטוריה של המעיינות נשכחת, שהגיע הזמן שנהנה גם ממנה. הסוגי טיול האהובים עליי, הם טיולים המשלבים היסטוריה וטבע, וישראל מבורכת בטבע היסטורי. 

היסטוריה של המעיינות – בריכת הקצינים (עין עלמין) 

מי מבינינו לא ביקר בעין עלמין, זה כל כך פופולארי, שכשביקרתי שם באמצע שבוע שעבר הוא היה מפוצץ. אבל כמה בנינו יודעים להגיד יותר מדבר או שניים על המעיין? 

איך עין עלמין קשורה לאלי כהן, ולמה היא נבנתה דווקא שם? 

היא אחת מבריכות רבות שנבנו באזור רמת הגולן על ידיי הסורים. אזור רמת הגולן היה בשליטת הסורים עד מלחמת ששת הימים ב-1967. 

השם בריכת הקצינים חושף את הסיבה לבנייה של המעיין, בריכות הקצינים נבנו ליד בסיסים סורים צבאיים. שעת ת״ש לקצינים הסורים שבילו חודשים ארוכים ואולי אף יותר רחוק מבתיהם. לרוב בריכות הקצינים יש מכנה משותף נוסף, הם ניבנו מבטון בצורה מלבנית על בסיס של נביעות קיימות. 

מסביב לבריכה ניתן למצוא עצי אקליפטוס. אבל אקליפטוס הוא בכלל לא עץ שגדל בצורה טבעית באזור רמת הגולן, אז מה עושים עשרות עצי אקליפטוס סביב עין עלמין? להזכירכם, הבריכה ממוקמת בקרבה לבסיס סורי.

התשובה נמצאת בסיפורו של המרגל הישראלי, אלי כהן. 

הוא נודע בסוריה ככמאל אמין טעבת, והיה סוכן מוסד משנת 1962 עד לחשיפת זהותו האמיתית בשנת 1965. הוא נתפס והוצא להורג על ידי המשטר הסורי, לאחר משפט של חמישה חודשים, ב-18 במאי.

כהן פילס את דרכו בזירה הפוליטית הסורית, והפך ליועץ הראשי של שר הביטחון הסורי. בהצעתו, שתלו הסורים עצי אקליפטוס סביב הבסיסים שלהם, כדרך להסתיר פיזית את הבסיסים מעיניים ישראליות. 

מהכיוון השני, העביר כהן את המידע למודיעין הישראלי, כך ידע הצבא הישראלי לזהות אזורים עם בסיסים סורים. 

המידע היה אוצר עבור זרועות הביטחון הישראליים, ועזר בהתמודדות של צה״ל במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים ב-1973.  בסיפור של עין עלמין ובריכות הקצינים חבויה ההיסטוריה של רמת הגולן. 

היסטוריה של המעיינות – עין מוקש

שמו של המעיין ניתן לו על שם המוקשים הפרושים באזור. רק בשנת 2011 אחרי שמטיילים רבים סיכנו את חייהם כדי להגיע אל המעיין, צה”ל פינה רשמית את השביל המוביל אליו מכל סכנה. אך הדרך מגודרת, ולא בטעות. האזור טרם פונה ממוקשים, לכן אין לחצות את הגדרות. 

 על פי הרשות לפינוי מוקשים, להלן כללי הבטיחות באזור רמת הגולן:

1. אין לחצות גדרות הנושאים שלטי מיקוש!
2. ההליכה/תנועה/נסיעה רק בשבילים מסומנים בלבד.
3. אין לגעת בחפצים בלתי מזוהים או חשודים, מחשש להיותם שרידי מוקשים.
4. נכנסת בטעות לשטח מסוכן– עמוד במקום והזעק את כוחות הביטחון/משטרה.

מאחר ורגל אדם לא נגעה באזור מסביב למעיין ובאזורי המוקשים, נוצרה תופעה מעניינת של חי וצומח נדירים שחיים באזור הממוקש, חלקם ממש נדירים ומוגנים. חלק מאזורי המוקשים אף הוכרזו כאתרי עתיקות או שמורות טבע. מה שיוצר בעיה נוספת עבור הרשות לפינוי מוקשים, בחלק מהמקרים, כשמדובר באזורים מוגנים, הם לא רשאים להיכנס אליהם ולפנות את האזור ממוקשים פוטנציאלים. 

זה יוצר מעגל, הרשות לפינוי מוקשים לא יכולה להיכנס לפנות, אנשים לא יכולים לטייל באזור מכיוון שזה מסוכן, הטבע ממשיך לעשות את שלו, מה שגורם לאזורים להיות עוד יותר נדירים, וניראה כי לא יהיה סיכוי שבקרוב נוכל ללכת לראות את כל היופי הזה בעצמנו.

הגענו בשלום למעיין, אל דאגה. ממש לידו ניתן לראות הריסות של כפר צ’רקסי ישן, הם גם אלה שחפרו את המעיין לטובת השקייה של האזור לפני 120 שנה, פחות או יותר. כמו עתיקות אחרות באזור, גם שרידי הכפר נמצאים בצד השני של הגדר ולא ניתן ללכת לסקור אותם מקרוב, אלה רק להעריך ולדמיין מרחוק. הבריכה בנויה מאבני בזלת שגם מובילות מטה את מי שמבקש להיכנס אליה. 

המים היו חמים, ונאמר לי שזה סימן לא טוב לכך שאין תחלופה של המים.

למתעניינים, הצ’רקסים הם בין המיעוטים הקטנים החיים בישראל, הם שייכים לדת האסלאם ולזרם הסוני. 

בארץ ישנם כ 4-5 אלפים צ’רקסים, אבל בעולם ניתן למצוא 4-5 מיליון. מרביתם גורשו מבתיהם בקווקז ונאלצו לברוח, כך שכיום רבים מהם מפוזרים בכל העולם, וחיים בכ-25 מדינות. הצ’רקסים הישראלים, יושבו בגליל על ידי העות’מאנים בשנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר אלו שלטו באזור ארץ ישראל. 

אנקדוטה: גם למעיין הזה הגעתי באמצע השבוע, אני לא יודעת מה אנשים עושים בחיים, אבל למה לכל כך הרבה מהם יש זמן פנוי באמצע שבוע להיות במעין?? כמובן שהדברים נאמרים בקנאה, כי אני רוצה זמן כזה בעצמי. 

ובסוף

ההיסטוריה של ישראל לא טבועה רק בסיפורים, בספרים ובאדמה, אלא גם בטבע עצמו. דרך הטבע ניתן לגלות ולספר את הסיפור הישראלי, מלחמות, מיעוטים, גיבורי ישראל ועוד כל כך הרבה. פעם הבאה שאתם במעיינות האלה, תחלישו את המוזיקה, חכו שנייה עם המנגל, הביטו סביבכם ותחזרו לקרוא קצת על מה שהיה שם, צריך להוקיר גם את ההיסטוריה בשביל להעריך את מה שיש לנו היום. 

מאת: מור אלן, כתבת בערוץ החדשות הבינלאומי I24NEWS

על הכותבת: מור מטרקת בדילוגים ב-12 שנה האחרונים. כשמגיעה לפס, אוהבת לפתוח בקבוק של קוקה קולה ולהנות מהנוף. טיילה ביותר מ-35 מדינות והיום גרה במושב עם שני כלבים טרוריסטים. שחתה עם כרישים, פינגווינים, כלבי ים, צבי ים ודולפינים ועוד חולמת לשחות עם כריש לוויתן ולהיתקל בדוב.