עם רקורד של כמה ימים בטיולי הייקינג בנוף עוצר נשימה, הגיעה הזמן לעלות כיתה. מסלול ליום שלם מאיטליה לצרפת דרך מעבר הרים אלפיני, אולי גם נביחה. הלכנו, נשמנו וחזרנו לספר.
כיצד התמכרנו לתחום ההייקינג בהרים? אל הפרק הראשון ובו עקשנות ישראלית הוציא מדריך אירופי מהתוכנית המקורית שלו, לחצו פה.
במסגרת ביקור העיתונאים שלנו לסיקור “קיץ בהרים של קלאב מד” יצאנו למלון לה רוזייר. הפעם כבר באתי מוכוון מטרה – טרק ליום שלם. בלי לחשוב פעמיים, הלכתי לבית המקדש של המטיילים והתחלתי לנבור בכל האפשרויות לטיול שיוצאות בוקר למחרת. תכונות ישראליות לא מתפוגגות ועם ההצלחה במלון הראשון, אני מכוון יותר גבוה. מחפש על גבי המסכים את הכותרות השחורות עם הצילומים הכי ערומים מעצים שיש. משם ישר ניגש לספר עם הסברים על המסלול ומצביע עם ביטחון לפלג, שותפי לפשע. ״זה זה, לשם הולכים״. הוא מצידו מרים גבה עם לא מעט חששות, אבל אין משהו שמוחיטו גרנדין לא מסדר. הספקנו להריץ 4 כוסיות עוד טרם אפריטיף ופלג מסכים לטרוף החדש.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
לפי לוז הטיול, יוצאים בבוקר בהסעה של המלון על בסיס כביש שפתוח רק בעונת הקיץ. כביש זה עובר במעבר הרים הידוע על שם גזע כלבים הכי מגניב באירופה, הסן ברנרד. במעבר הרים זה יש גם מעבר גבול בין צרפת לאיטליה. אנחנו מגיעים לעיירת סקי איטלקית קלאסית – לה טוויל שמה , ודרכה עושים את הדרך לחניית הפארק היושב על נהר טורנטה בגובה של 1600 מעל פני הים. עם היציאה מהאוטובוס, רעש הנהר בתוך עמק צר המוקף רכסים, רק מגביר את ההד ואת החוויה של ניתוק בטבע.
פריחה אלפינית
בון ג׳ורנו איטלי
אנחנו קבוצה לא קטנה עם שני מדריכים ויעד אחד ברור. לעלות למפל רוטור המרהיב, להמשיך על קו גובה אל עבר שני אגמים קסומים, ולחזור חזרה לאוטובוס. אני מאוד אוהב את התוכנית ההתחלתית אבל הקטע של לחזור חזרה על בסיס אותו השביל, לא נשמע לי טוב. צעידה בתוך יער על שביל נוח וצמוד לנהר. רעש המים מנתב את המסלול לא רק לפי השביל אלא גם לפי השמיעה.
העליה מתחילה די מהר וזו המגמה החדשה שצריך להשלים איתה. לאט לאט מבינים את יחסי הכוחות והקבוצה מתחלקת למיומני עליה בקדמת הכח, האנשים הרגילים באמצע וסבא מחוטב בסוף. אבל אנחנו רק בהתחלה ויחסי כוחות משתנים תוך כדי. מי שדחף על ההתחלה, קיבל את עונשו בהמשך. אבל רק אותי מעסיקה המחשבה למה צריך לעשות הלוך חזור.
הטיפוס ביער
עם העליה בתוך היער, רעש המים רק עלה ועלה. זה לא כי התקרבנו לנהר כל פעם, הוא היה צמוד כל הזמן. זה המפל הענק שמשמיע את קולו אל עבר כל העמק. כך אחרי 4 קמ של טיפוס עם גובה מצטבר של 450 מטר ביציאה מתוך הסבך, נגלה אליך המחזה המרהיב של המפל. עוצמתו האדירה יפה מלתאר.
על הגשר מעל מפל רוטוס
המדהים הוא, שגם המסלול עובר מעל המפל עם גשר מתכת החוצה ממש מעל קו שבירת המים לנפילה. עצירת צילומים עם אייפון אחד שכמעט עף עם המים למטה וממשיכים במסלול. טיפוס אכזרי עם סולמות עד לגובה שמעל קו העצים. פה אני נשבר ופותח בשיחת היכרות עם המדריך.
חקירה עדינה מוציאה מידע מעניין
האינסטינקטים הישראלים שלי לאט לאט מתחילים לפורר את הדיסטנס האירופאי. ״מה האפשרויות שלנו לא לעשות הלוך חזור?״ די מבהילות את המדריך בחוצפתי. אני לא מרפה למענה של שלילה וישר שולף את המפה הטופוגרפית שבנייד. ״תראה כמה אפשרויות של מסלולים מעגליים יש״. הוא מחייך ומבין שלא ארפה. מגלה לי סוד שאפשר להמשיך את המסלול עד המלון. פשוט ממשיכים ישר, חוצים את הפס הרים הנובח על שם הכלב בדיוק עם המעבר לצרפת ויורדים לכיוון המלון. המרחק אותו מרחק, אבל הקושי שונה. אני כמו נרקומן הרים טרי, נדלק על הרעיון עם חיוך רחב. המדריך מרגיע וטוען שזה מותנה בקצב הליכה שלנו ורצון טוב של שאר הקבוצה.
נוף אלפיני מעל קו העצים
קו גובה 2500
ההליכה בין הרים ערומים מכל עץ ואוויר קריר עד מאוד אם לרגע עוצרים, רק מוסיף לנו למד גובה הקיים. יש איזה מתח באוויר שמשהו ממש טוב הולך לקרות. זה נגלה אלינו פתאום, בדיוק במעבר בין כמה סלעים עצומים. שני אגמים אלפיניים מרהיבים הצמודים זה לזה. צבעם כצבע אבני חן יקרות, נוצצות באוויר אלפיני קר – טורקיז עמוק. יכול להיות שזו ההשפעה של הגובה והעייפות, יכול להיות שזה מתוך צלילות והאוויר הצח, או שבאמת יש לזה יופי משכר. אגמי Bellacomba נמצאים בגובה של כמעט 2500 מטר מעל פני הים. האגם השני והמרכזי הוא היפה מבין השניים ומכיל בתוכו סלע ענק הנישא מעל פני המים כאי קטן. יש רצון עז לקפוץ ולשחות אליו, אבל שחיה בטמפרטורת מים של 4 מעלות לא תעזור לצלוח את שאר המסלול בהצלחה.
אגמי Bellacomba
נקודה זו היא גם נקודת האל חזור במסלול. פה צריך להחליט אם חוזרים לפי התוכנית המקורית או שממשיכים לפי השגעונות של הישראלי. העבודה לא הייתה קשה, עמדנו בזמנים לא רע בכלל ומי יסרב לחצות את הגבול חזרה לצרפת בהליכה אלפינית יפיפיה?
ההתקדמות פה למעבר הפס, נהיית ממש קשה. נכנסים לאזור הבולדרים הענקיים, וכל צעד צריך להיות מחושב ובעל אבחנה אם המקום דריכה יציב או מתגלגל. הערוץ בו אנו עולים, לאט לאט מתכנס. עוד רגע מרגישים את שיא גובה ליום זה לפני תחילת הירידה. אבל לא לפני שחוצים אזור מושלג ומסוכן לחצייה. די הזכיר את ימי הצבא כאשר דוקרן חבלה בודק את הקרקע בפני מוקשים, רק פה מדובר בבורות בין סלעים שלא רואים מתחת לשלג.
אגמי Bellacomba
בונז׳ור
מעבר פס נמצא בגובה של 2600 מטר, והוא הכי מתאים להגדרת – קו פרשת מים. רק במקרה זה, המדינות קבעו את הגבול ביניהן בדיוק לפי קו פרשת המים, המים פה מתחלקים בין איטליה לצרפת. כך עם צעד אחד קטן ונוף מהמם, אפשר לחצות ממדינה למדינה. או לעמוד עם רגל פה רגל שם.
הירידה לצרפת
מאיטליה אל סאבוי שבצרפת
הירידה יותר קלה ודי מהר הקצב עלה. עמקי הרכס המובילים לעמק המרכזי של אזור סאבוי, כבר נראה מלמעלה האופק עם נוף בתולי מכל אדם בכל כיוון. אנחנו מתקדמים יפה עד למעבר ״שלוחה״ שיותר נראת כמו רכס הרים בפני עצמו ומגיעים לחלק המאתגר. ירידה אל תוך הנחל בשביל עזים צר המתפתל בסרפנטינות כמו נחש לפני התקפה.
איבוד גובה של 500 מטר על קילומטר הליכה, מרמז על השיפוע המטורף שיש לחלק זה להציע. משום מה זה לא עוצר את המדריך הקדמי להתחיל בריצה טקטית מטה. אני אחריו, מנסה לחשב כל צעד למקום הנכון. טעות אחת ואפשר להתגלגל במעוף את כל הירידה. נעלי ה-barefoot שלי נותנות פה יתרון, הפידבק שהרגל שלי מקבלת מהקרקע, מאפשר לי לשלוט היטב על איזון ותמרון. זה היה מאתגר, מפנק ומסוכן. הגוף מלא באדרנלין ומוסיף עוד כח להמשך הליכה. הרכבלים של אתר הסקי בקלאב מד לה רוזייר כבר עוברים מעל ראשינו ואנו קרובים למלון.
כל הקבוצה מגיעה ביחד, אלו שבלטו בהתחלה, אלו שדחפו באמצע וגם סבא עם הקצב האיטי אך אחיד. הוא כנראה היה הכי מחושב מכולם, ואם לא היינו מספרים לו שהגענו, היה ממשיך כמו מכונה גם עד פריז. סך הכל מסלול מדהים של 18.5 ק״מ על 1450 מטר טיפוס של יופי אלפיני במיטבו.
סיכום
ההרים מושכים וזו עובדה, הרים משנים את האדם זו כבר מציאות. אני מצאתי אהבה חדשה, המלאה באתגרים וביופי אינסופי. מציע לכל אחד להתנסות בתענוג רק צריך להכיר את הגוף ולהתאים את הרמה הנכונה לכם. דיסקליימר קטן: אומנם אני קפצתי ישר לעמוקים אבל אני פעיל ספורטיבית עד מאוד, ומכיר את הגבולות של הגוף בעת מאמץ. מציע לכל אחד לא להיות ״ישראלי״ ולבחור את הרמה הנכונה לו ואם אתם לא בטוחים – יש לכם שבוע שלם בקלאב להתחיל מקל ולהתקדם משם. צאו להרים, גלו את היופי, אין משני לו.
רוצים לחוות את אותם החוויות? מוזמנים לקפוץ לאתר של קלאב מד
מאת: יוג׳ין לויט
