לאגם הזה יש קסם – האגם הנעלם בתמנע

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטבע זה כשצבעים מתנגשים. לאגם הנעלם יש הרבה מה להציע בתחום. ההרים המטורפים שסובבים אותו בצבעי המדבר והמינרלים שעוד חבויים בו, האגם עצמו עם קשת של כחול-ירוק-טורקיז, השמים בצבע כחול בהיר. קסם של צבעים, תענוג אמיתי.  

איך זה נוצר? 

אני לא מדענית ולא מתעניינת איך הטבע נוצר, אני מקבלת אותו כמו שהוא. אבל ממה שאני יודעת, אין במדבר מים, בטח לא באמצע אוגוסט, כשהגשם האחרון ירד חודשים לפני וכבר התייבש מזמן. אז איך זה שנוצר אגם ענקי שמתחבא בין ההרים? ועוד מלא כל השנה?? מסתבר שהאגם הוא תוצר של מכרות נחושת, הם חפרו כל כך עמוק שהגיעו למיי תהום שהציפו את האזור וכך נוצר האגם המטורף הזה. 

הגעה

מוקדם בבוקר יצאתי מאילת לכיוון האגם הנעלם, תוך 30 דק’ כבר הייתי בחנייה שיורדת לאגם הנעלם, שמתי בוויז האגם הנעלם תמנע וזה הוביל אותי ישירות לחנייה. אם באים מאילת, על כביש 90 נפנה שמאלה לכיוון מכרות תמנע, ישר אחרי הפנייה שמאלה, פונים ימינה לשביל עפר. הנסיעה בהתחלה קצת קופצנית ואז “הכביש” מסתדר. אמנם זאת דרך עפר אבל עבירה גם בשביל הרכב האומלל שלי.

החנתי את הרכב, והתחלתי את ההליכה לכיוון האגם. ההליכה די פשוטה בעיקר בדרך אל המעיין, כי היא בירידה  וגם אין יותר מדי אפשרויות להתבלבל. אחרי מספר דקות של הליכה הגענו לנקודת תצפית מדהימה שמשקיפה על היעד. הנקודה הזאת היא גם האופציה היחידה להתבלבל, אז אל תפנו ימינה, המשך השביל הוא שמאלה. במהלך הדרך יש הרבה רכבים חצי חפורים באדמה או תקועים באמצע הצוק. לי זה נתן תחושה של המערב הפרוע, מה גם שזה הוסיף לאווירה של המקום. יחד עם הרכבים הנטושים, אפשר למצוא גם גלגלים ענקיים של טרקטורים וצינורות שיורדים מהפסגה לכיוון המעיין. כל אלה מרמזים לדרך בה נוצר המעיין הזה. 

על האגם הנעלם

הגעתי לאגם ממש מוקדם בבוקר אז לא הייתה שם נפש חייה. רק אחרי שעה הגיעו שתי צעירות ובזה הסתכם כמות האנשים שראיתי שם. המקום באמת מדהים, אבל מה שעשה לי לא טוב, זו כמות הזבל שיש במקום. 

אני משערת שישנם שני גורמים לכך:

1. באגם יש רוח דיי חזקה, אני לא יודעת אם היא תמידית (אני משערת שזה המצב רוב הזמן), אבל היא כנראה הגורם שמפזר את הזבל. 
2. אנשים מגיעים למקום עם הציוד שלהם, הרוח מעיפה את מה שהביאו (כובעים, אוכל, שקיות, בקבוקים וכו’) לצד השני של האגם. והמבקרים כנראה מתעצלים לשחות לצד השני להביא את מה שהרוח העיפה. בנוסף לזה, תחשבו שיש את הישראלי המטייל שאנחנו מכירים ויודעים שהוא לכלכן לא קטן, ובזה מסתכם שהמקום הפך למזבלה. בקיצור תרימו את הזבל אחריכם, גם אם זאת טרחה.

אני לצילומים הבאתי מצוף, וגם עליו הרוח לא פסחה. היא שיחקה איתנו והמצוף פלמינגו הורוד שהבאתי איתי (כן… אני ילדה בת 12), קיבל חיים משל עצמו, רגע אחד הוא היה ממש קרוב ושנייה אחר כך בצד השני של האגם, וזאת הייתה חתיכת דרך לשחות להחזיר אותו. אחרי ניסיונות להשיב את האבדה בלי להיכנס למים החלטתי שאין מנוס ואנחנו לא משאירים פצועים בשטח. אין סיכוי שאני מלכלכת מעבר למה שהלך שם.

מבצע הצלת הפלמינגו

במהלך שחיית ההצלה ההירואית שלי להחזרת הפלמינגו, בלעתי את המים, ומה אני אגיד לכם: לא הייתי ממליצה. למים היו טעם של נחושת ברזלי, עם מרירות, זה לא היה טעם רגיל של מים. בדקתי לפני שנכנסתי והכניסה למים היא מותרת (למיטב ידיעתנו), כלומר לא אסורה. בדקתי בכל מקור מידע ולא מצאתי איסור או אזהרה. אבל אני בטוחה שהשתייה של המים בכמות מסוימת היא לא בריאה. אז אל תשתו אותם. 

בסוף איבדתי ריאה והצלתי את הפלמינגו. האגם הוא גדול, זה לא המעיינות הקטנים שאנחנו רגילים אליהם, אבל זה גם לא הכינרת או ים המלח. בדרך חזרה כבר הסתמכתי על הפלמינגו שייתן יד או יותר נכון כנף, ונתתי עבודה עם הרגליים. שב הפלמינגו בשלום ואחרי כמה שעות של שהייה במקום, התחלתי את הדרך חזרה לרכב, העלייה לא הייתה קשה במיוחד. אני לפעמים אוהבת יותר את הדרך חזור, כי פתאום רואים את אותו הדבר מזווית שונה וזה נותן נפח למה שכבר ראינו וחווינו. 

במהלך שהותי במקום חשבתי מי הגורם שאחראי על המקום? כזאת פנינה חייבת יחס קצת יותר רציני. הגעתי למסקנה שרשות הטבע והגנים הם אלה שצריכים לקחת את היוזמה. זה מוזר שרשות הטבע והגנים בוחרים להתמקד בלהרוס את הטבע ולבנות אותו מחדש כראות עיניהם, במקום לטפח מקומות עם כל כך הרבה פוטנציאל כמו האגם הנעלם. בנתיים לא נראה שיש מי ששומר על המקום, אז בואו נשמר את הטבע ואת החוויה. 

מה שטוב בחוויה שרט”ג עוד לא נכנסו למקום, זה שהכל טבעי ופחות תיירותי. אז אני לא יודעת מה אני מעדיפה. גם יש זבל שמוסיף לאווירה שאני בטוחה שאם רט”ג ייכנסו לעניינים הם יעיפו, כמו הרכבים שמתמזגים עם הטבע, הגלגלים ושאר השאריות המעידות על המכרה נחושת שכבר איננו. וזה יהיה מאוד חבל. 

לסיכום

האגם הנעלם הוא מקום מיוחד, המדבר, החום והמים נותנים חוויה שלא נתקלים בה לעיתים קרובות. זה הוא טיול שמתאים לכל המשפחה. בנוסף לזה, הנגישות אליו מאפשרת ביקור לכל מי שמגיע מהצפון לאילת או להפך. אני ממליצה לעשות עצירה קטנה של חצי שעה לפני ההגעה לאילת ולהתפנן באגם אחרי נסיעה ארוכה ומתישה במיוחד. הדבר היחידי שמוריד לאיכות הטיול היא הזבל שיש במקום, אני לא יודעת של מי האחריות לשפר את המצב, אבל עם כזה יהלום, הייתי מצפה שזה יהיה אתר שמטופל באופן קבוע. וגם אנחנו יכולים לעזור, להרים זבל אחרינו, גם אם הוא לא שלנו וגם אם צריך לרדוף אחריו, אין ברירה.  

מאת: מור אלן, כתבת בערוץ החדשות הבינלאומי I24NEWS
צילום: מור אלן, מקס ביחובסקי

על הכותבת: מור מטרקת בדילוגים ב-12 שנה האחרונים. כשמגיעה לפס, אוהבת לפתוח בקבוק של קוקה קולה ולהנות מהנוף. טיילה ביותר מ-35 מדינות והיום גרה במושב עם שני כלבים טרוריסטים. שחתה עם כרישים, פינגווינים, כלבי ים, צבי ים ודולפינים ועוד חולמת לשחות עם כריש לוויתן ולהיתקל בדוב.