תשע בבוקר, שבע מעלות והרוח אכזרית. הנוף הלבן הכל כך לא שגרתי, לא מאפשר לעמוד בפיתוי וזו הפעם החמישית בחצי השעה האחרונה שאני שולף את המצלמה ומסיר את הכפפה. מצלם ללא הפסקה, מכל זווית ואיני יודע שובע. שביל הגולן המושלג, 13 קילומטרים של שכרון חושים.
פרולוג
יום חמישי, שעת צהריים, ריצת שטח שבועית, במאמץ אחרון אני גומע עוד פיתול בכביש האספלט העולה להר בנטל, עוקף טור ארוך של מכוניות. מאה מטר אחרונים ואני למעלה, פוגש נוף לבן ומדהים ועשרות רבות של אנשים. ברגע אחד אני מקבל שתי החלטות, האחת להגיע לכאן שוב מחר לטרק זוגי והשנייה לוותר על הצפיפות בהר בנטל ו”להסתפק” בשביל הגולן.
הצטרפו לערוץ OUTPANEL בווטסאפ
קב’ שקטה, גג 3 הודעות בשבוע:
המסלול
כדי להגיע לגולן המושלג ביום שישי, נדרשים סבלנות ועצבי ברזל להתמודדות עם הפקקים או שעון מעורר אמין. אנחנו בחרנו באופציה השנייה וכבר בשמונה בבוקר מצאנו חניה נוחה במרכז מרום גולן. למעט כבישי האספלט השחורים והנוצצים, כל היישוב עטה לבן. השלג שנערם על המכוניות במשך הלילה מרמז מה צפוי קצת יותר למעלה. אנו יוצאים מהיישוב דרך חוות הבוקרים בדרך נוחה העולה ומתחברת לשביל הגולן ומתחילים ללכת בשביל דרומה, עוקפים את הר בנטל ממזרח. השביל שומר על קו גובה (1050 מטר), מאפשר תצפיות מרהיבות צפונה לכיוון החרמון ומזרחה לכיוון סוריה.
המרחב הלבן משובץ בשורות גפנים ישרות, במאגרי מים נוצצים ובעצים שנראים אחרת לגמרי. התכנון פשוט: הולכים על שביל הגולן, חוצים את שביל אלי כהן, משם ממשיכים בשביל הגולן במגמת עלייה למרגלות המזרחיים של הר אביטל עד אשר עוקפים אותו מדרום (ההר עצמו הוא שטח צבאי). כאן אנו עוזבים את שביל הגולן (שממשיך לכיוון עין זיוון) ויורדים בדרך מההר לכיוון הכיכר בכביש 9882. ממשיכים ללכת בדרך מושלגת / בוצית, הצמודה לכביש ממערב, חזרה לכיוון צפון ופוגשת את שביל הנופלים. משם מתחברים חזרה לכניסה למרום גולן ועוצרים את השעון המראה 10.5 קילומטר, אז מדוע כתבנו 13 ק”מ של שכרון חושים? את זה תגלו בפסקה האחרונה.
- אורך – 10.8 ק״מ
- גובה מצטבר – 305 מטר
- נקודת התחלה – מרום גולן
- לחצו להורדת קובץ ניווט
- מפה:
זהה את הפסגה
כל מטייל מכיר את התחושה, אנחנו בתצפית וחייבים, ממש חייבים לזהות את הפסגות שסביבנו. לעיתים מתעורר ויכוח, לעיתים מצפינים מפה ולעיתים מתבססים על ידע ונסיון. הפעם אנחנו מתפנקים באפליקציה המפעילה, מצלמה, GPS, מד הטייה ובסיס נתונים של מפה דיגיטלית ומקבלים תמונת מצב בדיוק סביר.
“עם כתם על המצח..”
קצת דרומה להר בנטל, ממש לפני החיבור לשביל אלי כהן, אנו מתבוססים בכבדות בשלג הטרי. לפתע, רואים בגיא הקטן מימיננו עדר סוסים. סטייה קלה משביל הגולן מביאה אותנו עד לעדר המפגין אדישות וממשיך ללחך עשב המבצבץ מהשלג. סוס אחד בעל כתמים לבנים בולט מכל השאר ומציף בזכרוני את הבלדה של חווה אלברשטיין שמלווה אותי דקות ארוכות בהמשך דרכינו דרומה.
עיירת סקי
שישי בצהריים, מרכז מרום גולן המושלגת נראה כמו כל עיירת סקי אך חסרים המגלשיים והרכבלים. הקרונות היחידים הם קרונות אוכל עם תורים ארוכים וסבלניים (אף אחד כאן לא ממש ממהר). משפחות בלבוש חורף צבעוני נושאים את מגשי האוכל ומתיישבים סביב שולחנות העץ שטופי השמש. פה ושם צעקות וצחקוקים, פרי מלחמות שלג רב גילאיות…מלחמות שמחות. הדשאים הירוקים כל השנה, עוטים לבן ומקושטים בבובות שלג המהוות אטרקציה צילומית. אנו מתמקדים בבית קפה קטן, נצמדים בשקיקה לפטריית חימום, לוגמים מרק לוהט, מפשירים לאיטנו ונהנים מהאווירה. אין שום סיבה לא לנצל יום שכזה עד תום. לגימה אחרונה, עכשיו משוקו חם ואנו בדרכנו להליכה קצרה למאגר בנטל.
קר, חם, חם… מתקרר
אין צורך במפה או ב GPS, אנו על שביל הגולן, הפעם לכיוון צפון. המטרה ברורה…אדי המים החמים העולים משפת המאגר הנראים למרחוק. למזלנו ולמזלם של עוד עשרות מטיילים, הצינור המזרים מים חמים למאגר מקידוח מים תת קרקעי פתוח. המים זורמים בעוצמה, יוצרים אמבטיות טבעיות שרק מזמינות להכנס. נכון, יש שני רגעים קשים בתהליך, רגע לפני הכניסה ורגע אחרי היציאה, לפיכך התנדבתי להיות תומך לוגיסטי מצוייד במגבת, מצלמה ומעיל המכסה טפח ומגלה טפחיים. אנו פוסעים חזרה לרכב, לוגמים לגימות אחרונות של נוף לבן ומשלימים את 13 הקילומטרים המובטחים, אקורד סיום נפלא ליום מרגש.
אפילוג
אני חוזר וקורא את הכתבה, מעיין בתמונות וחושב לעצמי “בהחלט חסר כאן צבע…”. נכון, אבל הפתרון פשוט, אנחנו נשוב לכאן באביב. ואתם? אתם, מיד אחרי הסערה הבאה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
