נופיו הפראיים והגיאוגרפיה ההררית של האי קורסיקה, עושים אותו ליעד אטרקטיבי לטרקים קשוחים כמו גם לטיולי קניונינג. תוסיפו לזה גם את החופים המדהימים וקיבלתם פנינה ששווה להשקיע את הטירחה הלא מועטה בהגעה אליה.
כל טיול, הוא מתכון לשינויים
הקניונים המדהימים, מי הטורקיז, מסלע הגרניט וכמובן החופים היפים מייצרים יעד שהיה על הכוונת שלנו מזה שנים רבות. לצערינו ההגעה לאי קורסיקה מסובכת ובמבחן הברוטו/נטו שהמציאו חברינו יורם ומיכל, היעד תוייג כמאוד בעייתי. זמן ההגעה מאוד ארוך ומבזבז חלק ניכר מהטיול, מה שמשאיר מעט זמן לתכלס עצמו – קניונינג. אז איך הגענו לשם בסוף?
קצת כמו בכתבה הקודמת שלי על קניונינג בסרדיניה, גם לקורסיקה לא ממש תכננו להגיע. במקור הזמנו כבר בפברואר טיסה ליולי 2022 לבולוניה באיטליה ותכננו לבקר באחד מעשרות הקניונים של צפון איטליה אותם טרם עשינו. הפעם התארגנו בהרכב גדול יותר והצטרפו אלינו הילדים. איתי הצעיר שכבר עשה איתנו המון קניונינים בדרגות קושי מרשימות במקומות שונים בעולם ויובל שרק השתחרר מהצבא והרגשנו מחויבים להחזיר אותו לשגרת טיסות וטיולים ברוכה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הזמנו רכב גדול ובזול (לקבוע מראש… זה כל הטריק) ועדכנו את החברים שאנחנו מתכננים טיול של כמעט שבועיים באיטליה עם הילדים. להפתעתנו הרבה החברים שהיו אתנו שנה שעברה באיטליה, הודיעו שהם מצטרפים והקבוצה הפכה להיות חבורה של 7 קניונרים, שזו בהגדרה קבוצה גדולה וכמובן איטית.
החודשים חלפו ובמסגרת מסעותינו בעולם היינו במאי בטיול קניונינג בסרדיניה. החוויה הייתה כה חזקה ומשמעותית שגרמה לנו לחשב מסלול מחדש ולנצל את הטיול המאוד ארוך של הקיץ לביקור בקורסיקה. מבחן הברוטו/נטו הפך ללא ממש רלוונטי כי גם כך היו לנו המון ימים בתוכנית הנסיעה והיה ברור שלא ננצל את כולם לקניונינג.
בדיקה מהירה ברשת הראתה שיש מעבורת שיוצאת בשעות מתאימות ובמחיר סביר מליבורנו לבסטיה (העיר הצפונית באי), חברת ההשכרה אישרה שמותר לנו לעלות עם הרכב על המעבורת ואפילו מצאנו מקומות ב Air BnB. הפור נפל והוחלט לשנות יעד! את השבועות הקרובים העברתי בהשגת מידע, הקלטות מסלולים ב GPS, ניילון של באטות (מפות המסלול) והתייעצות עם חברי פייסבוק מאיטליה וצרפת לגבי אלו מסלולים כדאי לנו לעשות.
האי קורסיקה
קורסיקה הינו האי הרביעי בגודלו בים התיכון ושייך רשמית לצרפת. האי הררי מאוד עם פסגות גבוהות ומושלגות בחורף. המסלע העיקרי הינו גרניט מה שמביא להיווצרות קניונים יפים ומרשימים עם מים צלולים בבריכות. כלכלת האי ההררי מבוססת כמעט כולה על תיירות ולא נשכח שהאי ידוע כמקום היוולדו של נפוליאון. לאורך ההיסטוריה היה האי בשליטת נסיכויות איטלקיות ונמכר לצרפת רק בשנת 1768, מה שביחד עם המיקום הגאוגראפי הופך אותו קצת ל״איטליה״. תושבי האי הקורסיקאים חשים עצמם כנבדלים מהצרפתים והשאיפה לעצמאות של האי גרמה ללא מעט כאבי ראש לשלטון הצרפתי לאורך השנים.
40% משטחה של קורסיקה תפוסים על ידי פארק לאומי ושמורת טבע Parc Naturel Régional de Corse והוא בית לטרק הקשוח והמפורסם GR20. הצד המזרחי של האי ״רגוע״ יותר. החופים ארוכים וחוליים ויש בין ההר לים מעין שפלה קטנה, מה שמאפשר להכיל כביש יחסית סביר ובמקטע קצר אפילו ברמת HighWay. הצד המערבי הוא שונה לגמרי. הרים קשוחים שמשתפלים כמעט עד הים והמון מפרצונים קטנים וקסומים שמהווים אבן שואבת ליאכטונרים מכל העולם וכמובן כבישים מתפתלים ומפחידים. מהירות הנסיעה הממוצעת ברגע שאתה עוזב את המזרח הינה 40 קמ״ש לכל היותר וזאת בהנחה שלא נתקעת אחרי קמפר מקרטע.
האוכל בקורסיקה הינו כצפוי שילוב של המטבח הצרפתי והאיטלקי. בדמיוני בניתי תילי תילים של מאכלים מתוחכמים המבוססים על פירות ים ודגים, אך כגובה הציפיות כן גובה האכזבות. התברר לנו שבמקום לקחת את הטוב בשני המטבחים ולשלב, הם הצליחו להרוס את שניהם. לא זכורה לנו חופשה בה אכלנו כל כך גרוע בכזה מחיר יקר ולמעט שתי מסעדות סבירות כל השאר היו נפילות מאכזבות.
הקניונים – סוף סוף התכלס
בתור חצי ״מכה״ של הקניונינג, מתועדים באי מעל 100 קניונים שנחקרו ו״נפתחו״. למרות שהחלוקה באתר האהוב עלינו בתחום הינה לצפון ודרום, בפועל צריך להתייחס לאי כמזרח ומערב (וכמובן גם למרכז) וזאת כדי לתכנן נכון את בסיס הלינה ואת זמני ההגעה. העונה הטובה ביותר לפי הספרות המקצועית הינה יוני עד אוגוסט כאשר מאי שמור למתאבדים ביננו שמחפשים זרימות חזקות. אנחנו כזכור הגענו בתחילת יולי ולכן ציפינו שנתפוס זרימות אידיאליות, אך בפועל התברר לנו שבמסגרת ההתחממות הגלובלית, לא ירד השנה שלג בחורף ולכן הזרימות פחותות – לא הצטערנו.
יש באי 8 קניונים עם ציון מעל 3 שזה אומר שהם יפים, מעניינים ומרתקים. אנחנו כמובן שואפים תמיד לעשות את הקניונים האלו אך בפועל לא תמיד זה אפשרי. אחד הקניונים האלו הינו ארוך וקשה ורק שלב היציאה ממנו לוקח 4-6 שעות, ויתרנו עליו. שני אחרים נמצאים בצד המערבי ונודע לנו שהם יבשים לגמרי בעונה שהגענו ולכן החלטנו להתמקד באחרים.
אחרי התייעצות עם מקצוענים מקומיים, בחרנו ללון מרבית הימים בעיירה בשם Sari-Solenzara בצד המזרחי ולנסוע ממנה לקניונים השונים. כמו כל העיירות האחרות באי, מדובר בעיירה תיירותית עם המון מסעדות (גרועות למדי)ֿ, סופרמרקט (יקר), חנויות מזכרות מעפנות וכמובן חוף ים יפה.
בניגוד לקניונים של צפון איטליה, הקניונים בקורסיקה הינם ברובם פתוחים עם בריכות עמוקות, מדהימות וצלולות עם גלישות לא ארוכות. מסלע הגרניט נותן אחיזה טובה לרגליים ובאזורים מסוימים הוא מקבל גוון אדמדם משגע. השילוב של מי הטורקיז, השמש והמסלע, מייצר גן עדן למשחקים ולתמונות עד שלעיתים לא בא להמשיך ולהתקדם בקניון.
סה״כ היינו באי עצמו 9 ימים. היום הראשון והאחרון היו שמורים להגעה והחזרה מה שהשאיר לנו 7 ימים לקניונינג. הקניונים שעשינו מדורגים a3 מבחינת הזרימה (לשם השוואה הנקיק השחור בקיץ הוא משהו שקרוב מאוד לa1) ולכן מתאימים לחובבים. רק נחל אחד היה מדורג a5 שזו דרגה ששמורה למקצוענים.
קניון Vacca
את היום הראשון שלנו לקניונינג, בחרנו לפתוח בקניון הזה. למה ומדוע? שאלה מעולה שאין עליה תשובה אבל מתמונות שראינו ומה שקראנו היה נראה שהסיכוי שנפגוש בקניון קבוצות מודרכות (הסיוט שלנו) הינו נמוך והקניון עצמו יפה,מרתק ולא קשה. בדיעבד התברר לנו שבחרנו בקניון היפה והמדליק ביותר באי והצטערנו ש״גמרנו״ אותו על ההתחלה.
30 דקות של נהיגה הביאה אותנו לנקודה הנעוצה ב-GPS בתור החניה של המקום אבל הפתעה ראשונה לא איחרה לבוא. ערימת סלעים ענקית שחוסמת את הכניסה לחנייה. הסתובבנו ופנינו לעיקול בכביש שממנו לפי התאור של המסלול, מתחיל שביל הגישה. פרקנו מהרכבים והתחלנו להרכיב את הציוד. מרכב חולף כמה קניונרים מקומיים צעקו לנו שיש חוק חדש האוסר לחנות בשולי הכביש או שנקבל דוח. כמובן שלא האמנו לגויים השקרנים שלדעתינו רק רצו את מקום החניה המדהים שלנו אבל החששות גרמו לי לעצור רכב משטרה חולף ובאנגלית רצוצה להבין ממנו שאכן אסור לחנות. איפה חונים? הפתעה שניה, מתברר שק״מ וחצי בתחתית הכביש יש חניון מסודר וצריך להשאיר שם את הרכב. בלית ברירה נכנסו הנהגים לרכבים ונסעו לכוון החניה ממנה חזרו רגלית. זוג קניונרים צרפתים שהגיע במקביל אלינו פרק וירד להשאיר את רכבו גם כן בחניה תוך שהוא מאשר לנו שזה חוק חדש שרק עבר ולכן לא מופיע בספרות.
יצאנו לדרך, הגענו לנחל ועלינו על חליפות. הזוג הצרפתי התלבש לידינו ומולנו חלף מדריך מקומי עם משפחה צרפתית. זהו, לא ראינו עוד אנשים. לא התאפקתי ושאלתי את המדריך “Is the water drinkable״ וקיבלתי בתגובה בוהן מונפת למעלה. אני הבנתי מזה שאין בעיה לשתות ממי הנחל בעוד שהילדים שלי טענו שהוא פשוט לא הבין את האנגלית שלי וסתם זרק סימן כלשהו כדי לצאת נחמד. החלטנו להסכים לא להסכים אבל כמו עם האקדח של המערכה הראשונה גם פה ברור שנפגש עם הנושא הזה עוד בהמשך.
זוג הצרפתים יצא לדרך ואנחנו אחריהם. אין כמו לראות מה עושים מקומיים כדי לגלות את סודות הקניון, לדעת איפה אפשר לקפוץ, איפה להתגלש ומאיזה צד לעקוף מכשול. התברר לנו שבאמת כמעט הכל קפיץ למי שאמיץ (או טיפש) מספיק. התקדמנו בקניון בלי כמעט לפתוח חבלים עד שהמסלע התחלף מגרניט אפורה לאדומה (וחלקה). בנקודה זו הגענו למפל הגבוה של הנחל שדרש מעט עבודה טכנית. המשכנו עוד עד בריכה מדהימה ולאחריה זיהינו את נקודת היציאה בה ישבו שני הצרפתים, אכלו ונהנו מהשמש.
זה הזמן לעצור, להוריד חליפות, קצת תמונות וכמובן אוכל. פתחנו בשיחה עם זוג הצרפתים שהתגלו כאב ובת שמטיילים המון ומכירים את הקניונים באזור מעולה. לטענתם Vacca הוא הקניון הכי יפה בקורסיקה ובהעדר יכולת השוואה בשלב הזה כמובן שהסכמנו.
הצרפתים התארגנו לעליה וזזו לדרכם לא לפני שהזהירו אותנו שהשביל מטעה מאוד ומסובך ויש לפנות שמאלה בנקודה מסוימת למרות שנראה שהשביל נע ימינה. אספנו את הציוד, מצאנו חליפה שהם שכחו ועקבנו אחרי הרוג׳ום שסימן את הכניסה לשביל היציאה. בשלב הזה נתקלנו בשיטת סימון השבילים הקורסיקאית שאפשר לסכמה במילה ״תסתדרו״ או, כמו שאני טוען, כל מטרתה לבלבל את התייר המזדמן ולצחוק על חשבונו. אין ממש סימון, אין רוג׳ומים ואין ממש שביל – בהצלחה.
המשכנו לחפש את הדרך עד נקודה בה הייתי בטוח שאליה התכוון הצרפתי ובבטחון רב פניתי שמאלה. השביל די נעלם ונראה היה שאנחנו אבודים באמצע היער. פתאום, הפתעה – רוג׳ום. אינני יודע מי הרשע ששם אותו שם ולמה אבל אני מאחל לו רק יסורים כי ההמשך הוביל אותנו בעלייה תלולה לראש גבעה בשום מקום. בנקודה הזו עצרנו והבנו שטעינו וצריך לחזור לשביל. חום אמצע הצהריים של קורסיקה לא הועיל וזו הנקודה בה מי שלא שתה כמוני ממי הנחל כל הזמן (והנה האקדח של המערכה הראשונה יורה) התחיל להתייבש.
חזרנו בקושי רב לשביל, המשכנו עליו בלי פניות ובלי חוכמות ואחרי כחצי שעה נוספת הגענו לרכב עם חברת קבוצה מיובשת לגמרי, בשלבי התמוטטות וללא מים בכלל. הנהגים רצו להם להביא את הרכב כשלפתע הופיעו הצרפתים עם הרכב שלהם, עצרו לידינו ושמחו לגלות שהחליפה ששכחו בנחל אצלינו. בתמורה לחליפה הם שלפו מהרכב המון בקבוקי מים והצלחנו לאושש את המיובשים.
חיזוק צרפתי
זוג הצרפתים הפך להיות חבר קרוב והצטרף אלינו לעוד קניונים כך שהפכנו לקבוצה ענקית ומשעשעת שמדברת בבליל שפות אך מסתדרת לתפארת. בסימון השבילים הנוראי של הקורסיקאים נלחמנו בעוד כמה מקומות ונעזרנו בכל יכולת שטח שיש לנו כדי להצליח לעקוב אחרי סימון שבילים בצורת נקודות אדומות דהויות שלא חודשו מזה שנים רבות או פשוט מעולם לא באמת היו קיימות.
שאר הקניונים בהם ביקרנו היו יפים ומענגים אך אכן Vacca התברר כמוצלח ביותר. פגשנו בנקודה מסוימת חילוץ מוסק של מטייל שנפגע והתרשמנו עמוקות מהמקצוענות של גוף החילוץ המקומי וכמובן ראינו לא מעט לקוחות וקבוצות בקניונים המסחריים. יאמר לזכותם של המדריכים המקומיים שהם מנומסים ונעימים ונותנים לקבוצות של קניונירים עצמאיים מהירים לחלוף על פניהם בחיוך ובשמחה. יש למדריכים בארץ המון מה ללמוד.
אחד מרגעי השיא וגם השפל של הטיול היו בקניון Piscia de Gallu, שם התמודדנו עם זרימות חזקות שדרשו מאתנו להוציא מארגז הכלים את כל הידע והכלים שרכשנו. לאלתר ולהתמודד על מנת לצאת בשלום.
לכל דבר טוב יש סוף וגם שבוע כזה בסוף נגמר. עוד הפלגת מעבורת חזרה לליבורנו והנה אנחנו שוב באיטליה. אוכל טוב, אספרסו טעים, גלידה מדהימה, קצת פיזה ופוזות על המגדל ולילה אחרון בבולוניה שהתגלתה כעיר מרשימה וייחודית.
סיכום
לא לחינם קורסיקה נחשבת לאחד מיעדי החובה לקניונרים. האי מפותח ומאפשר מגוון רחב של פעילויות פנאי ותיירות שיתנו מענה לכל סוגי המבקרים. מי שמחפש להתרחק מההמון הישראלי בוודאי יהנה שם (לא שמענו עברית במהלך כל השהות שם) אך בתחום האוכל לא כדאי לפתח ציפיות.
מאת: ירון רוזינר
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
