על קרחון אלפיני – הדרך לדנאלי מתחילה באימוני הישרדות בתנאים קיצוניים

שלושה יצאו למחנה אימונים בקרחוני האלפים בהדרכה של טל ניב כהכנה לטיפוס לפסגת הדנאלי באלסקה. ומה שקרה במינוס 35 מעלות כששלושה גברים נצמדים זה לזה באוהל קטנטן בשלג ברום האלפיני, נשאר במינוס 35 מעלות. טוב לא נשאר: עזרא שהרבני חושף הכל בלי צנזורה:

היו אלו ארבעה ימים באפריל כהכנה לטיפוס לדנאלי, תוך ניצול הפסקות אש  ממלחמת איראן השניה ומלחמת לבנון הרביעית פנינו לטל ניב / mountainpro – השגריר הישראלי שלנו לטיפוס אלפיני והוא הרים את הכפפה: תרגול הקמת ופירוק מחנה, הליכה עם מזחלות, טיפוס עם ג'ומרים, חילוץ והצלה מסדקי קרח. 

אל תפסידו כתבות מעולות. ניוזלטר, פעם בשבוע בלבד:

[רישום]

הבסיס לפעילות הוא שאמוני, שמונה חודשים מאז הטיפוס למונבלאן ואנחנו פה שוב, תמיד טוב לחזור אל העיירה השלווה למרגלות האלפים, בקצה העיירה אנחנו מתרגלים על יבש, מבניית אוהל ועד טיפוס עם ג'ומר וירידה עם פרוסיק, כצפוי לא תמיד קל לזכור את סדר הפעולות הנכון, אנחנו טועים וטל בסבלנות מתקן.

אל קורמאיור

עולים על הרכב, בדיקת ציוד, מזחלות, מקלות, רתמות, סנדלי שלג. שני חבלים ארוכים, האחד סטאטי והשני דינאמי, קרמפונים קסדות ועוברים דרך המנהרה המפורסמת לאיטליה.  בלה פאלוד, אחרי הפריקה ההוצאה הכספית האחרונה שלנו: קפה וקרואסון פיסטוק (על ההר מאוד חסכוני). 

עולים על על הרכבל המסתובב- הידוע בתור skyway monte blanco שהוא הגרסה האיטלקית ל Aiguille du midi מהצד הצרפתי- אל בקתת טורינו rifugio torino בגובה 3375 מטרים מעל פני הים. שני הרכבלים  מסתובבים אט אט, עושים סחרחורת ונותנים 360 מעלות ראות, על ההר החשוף בדרך אנחנו מזהים עדר של עיזי בר. 

קמפינג גראונד

שעת צהריים, אחרי הליכה עם  רתמות מאובטחים בחבל, תיקי גב ומזחלות אנחנו מגיעים אל הלוקיישן ללינת לילה, שולפים את הדקרים הארוכים ודוקרים במרחקים של מטר לאיתור קרוואסים (בקעים בקרחון), מתנתקים מהחבלים, מנתקים את מוטות החיבור אל המזחלות, מורידים את הקרמפונים והרתמות, ומתחילים להכין את המאהל ולהמיס מים. 

המאהל 

אנחנו צנועים ללא שאיפות נדל"ן מורכבות, מסתפקים בשטח לא גדול שיספיק לשני אוהלים מטבח ושירותים, שולפים את אתי החפירה, מפלסים את השלג להקמת האוהל, מניחים עליו את הפאנל הסולרי לטעינה אחרונה לפני הערב ובונים דרגש מדורג למטבח. 

אף פולני אחד

הקרינה לא מרחמת, צולה כל חלקה חשופה, אנחנו עם בנדנות על הצוואר, על המשקפיים מורכב מגן אף (ביננו היה אף פולני אחד שחורג מגבולות המגן), כובע רחב שוליים ולמרות זאת השפתיים הופכות סדוקות והלחיים סמוקות. כבר בשיחת הווטסאפ וידאו הראשונה גימל הבת מזהה את הפנים החרוכות וכל הסבר שכן או לא מרחת קרם הגנה לא עובר לסדר היום וכך מצאתי את עצמי מתוך פחד נמרח רגע לפני כיבוי אורות.

יין ישמח לבב אנוש

אחרי שעה של עבודה אינטנסיבית אנחנו נותנים לשקט להשתלט לפני ארוחת הערב, כדי להימנע מחיפושים מיותרים – תמיד יש בפק"ל הכיסים מצית ואולר.

כאן הגז והדלק נכנסים לתמונה: אוספים שלג להרתחה, השלג אוורירי, הרבה שלג צריך לאסוף כדי למלא תרמוס. הדבר היחידי שלא דורש מים זה יין, ואין כמו יין בכוס פלסטיק המזכירה כוס צה"לית חלבית, אל מול הנוף המרהיב של הקרחון וההרים המשוננים שמעליהם מתנוסס המונבלאן. 

קולינריה

ארוחת הערב מבוססת על מרקים, טונה גבינות נקניקים ולחם, ירקות ופירות מחוץ לתחום, זה קופא נמעך או מתבשל. הכוס היא אותה כוס, התכולה משתנה, טעם היין מתערבב בטעם המרק, הקפה התה וחוזר חלילה.

כמו כן חדש מהמדף הצטיידנו בארוחה מוכנה עתירת קלוריות צמחונית או בשרית – dry freeze שמצריכה אך ורק שפיכת מים חמים לתוך שקית. מחיר התבשיל 12 יורו לא מבייש מחיר מנה במסעדה של אייל שני.

הלילות ארוכים

רגע אחרי שהשמש שוקעת, הקור משתלט ומבריח אותנו אל האוהלים. נדרשת משמעת עצמית גבוהה כדי לצחצח שיניים או ללכת על מקלחת מגבונים כדי שהרגליים לא ידבקו אחת לשניה בשק"ש. הלילות ארוכים: הולכים לישון לפני החושך וקמים אחרי האור, מבטלים את הצורך בפנס. 

למרות הסיסמא ש “Dehydration is the root of all evil!” ולמרות שטל הדגיש כמה חשוב לשתות בשביל להתאקלם – אנחנו מצמיאים את עצמנו כדי לא לקום להשתין. 

שלושה באוהל ספק מאוזן, כאן נכנסת לתמונה הגלישות האחד למרחב האישי של השני. אליהן מצטרפים הוורבליות של החברים אל תוך הלילה מנחירות ועד דיבור מתוך שינה, התנועתיות מצד לצד, הבל הפה, הריחות החוצים את שקי השינה והיקיצה המוקדמת של חלק מהלקוחות, אחד בתחת של השני  סטייל אלפיני…

תנאים סיזיפים משהו ובכל זאת גימל נרדם כמו תינוק ומדווח על שינה הרבה יותר איכותית מנדודי השינה בלילות במלון בשאמוני. 

הפתעות בשק השינה

שכבות הבידוד ביננו לקרחון כוללות מזרן פלציב, עליו מזרן מתנפח, ואז מגיע השק שינה מינוס 35 מעלות. מה שלא נכנס לשק שינה קופא, הכל נזרק פנימה, בגדים ליום המחרת, מגבונים, מים, בקבוק עם פיה רחבה לפיפי, לא יוצאים לפני זריחת השמש, גם אין לאן, קרררר.. 

הרתמה

הרתמה היא המשרד שלנו. נדרש סידור חכם מינימליסטי ונגיש:

1. מספר טבעות ננעלות
2. פרוסיק-חבלי עזר
3. דייזי (Daisy chain)-רצועה עם לולאות תפורות המאפשרת חיבור באורכים משתנים
4. adjust עם מנגנון חיכוך המאפשר להאריך ולקצר את מיקום נקודת האיבטוח ביד אחת
5. ג'ומר-מתקן "אל חזור" עם שיניים ננעלות המסייע לעלייה במשיכה על חבל מבלי להחליק למטה

מנסים לעשות סדר בבלגן כדי שהכל יהיה בהישג יד. 

בקתת טורינו 

התחנה העליונה של הרכבל  Punta Helbronner בגובה 3466 נמצאת מעל הבקתה. ממנה יורדים במעלית בתוך ההר ומנהרה ארוכה. הבקתה האלפינית נפתחת רק במאי אבל איתנו עולים מבקרים רבים בעיקר כדי לגלוש off piste חזרה לשאמוני. 

הנוף מהפנט פראי לבן ואין סופי. ממרפסת הבקתה ממול מתנשא ה Mont Blanc, יחד עם פסגות חדות ומושלגות כמו ה-Grandes Jorasses. למטה עמק אאוסטה, העמק הירוק של צפון איטליה, עם  העיירה Courmayeur שנראית קטנה מאוד מלמעלה כמו דגם של מיני איטליה.

השן של הענק

עם המזחלות אנחנו חריגים בנוף, השיפועים באלפים יותר דרמטיים מאלסקה והמישורים של אנטרקטיקה. מזרחית אלינו עמוד סלע חד ובולט בגובה 4013 מטר זהו ה־Dent du Géant (בצרפתית: “שן הענק”). 

מדובר בטיפוס טכני וכן בעל הבית גם טיפס אותה ולא פעם אחת. מערבית אלינו הרכבל הצרפתי ל Aiguille du midi ובינו לבין המונבלאן עוד שני הרים הרים גבוהים- המהווים את ממסלול: Trois Monts. הראשון בגובה 4248 Mont Blanc du Tacul ואחריו בגובה  4465 Mont maudit. 

וואל לה בלאנש

כאמור, הרוב עולים כדי לרדת בסקי או סנובורד את ה “וואל לה בלאנש” (Vallée Blanche) העמק הלבן.  כשמו כן הוא והוא אחד ממסלולי הגלישה האייקוניים בעולם, גם מהצד הצרפתי משאמוני עולים גולשים ברכבל המגיע אל־ Aiguille du Midi בגובה 3,842 מטר. 

מדובר ביום מסע אמיתי, המסלול לא מסומן והירידה שמשלבת קטעי הליכה ארוכים אל תחילת המסלול, היא של 2800 מטר בין סדקי קרח crevasse, כך שלכל אחד תיק עמוס בציוד לחילוץ והצלה. 

בין בליל השפות מסביב, בעיקר הצרפתית והאיטלקית, אנה הרומניה מופתעת לשמוע ארבעה רעשנים על חבל מדברים את השפה של האנשים העבריים. זה מספיק לה כדי לספק מונולוג על ארץ ישראל, מזכירה לנו שבארץ 30 מעלות בצל. 

בוקר אחרון נשאר רק לפרק, לארוז ולנוע חזרה, מה שלקח פעם מג'נבה לתל אביב ארבע שעות טיסה הופך ל 24 שעות עם טרנזיט באתונה (בגלל ביטולי טיסות), לפחות הטבענו את יגוננו באוזו, בדרך לשירותים בשדה התעופה מתוך הרגל של ההר שי מציע לי את את החפירה…

לסיכום

קמפינג על קרחון דורש הרבה ציוד: אוהל ארבע עונות, מזרונים לבידוד, שק שינה לטמפרטורות קיצוניות וביגוד המורכב מסט טרמי ופוך ללילה. נדרש כמובן גם ביגוד רב שכבתי ליום המאפשר קילוף שכבות כשחם והוספה של שכבות כשמתחיל להתקרר (בד"כ טרמי, חולצה מנדפת, סופט של, מעיל פוך). 

כמובן חשוב להצטייד בציוד טיפוס, כמו גרזן קרמופנים, חבלים, סנדלי שלג, דקר, מעדר… אבל הדיל ברייקר הוא אמצעי להמסת שלג בלי בנזין או גז – בלי זה אפשר לקפל את הבאסטה.

כתב  עזרא שהרבני
צילום: טל שי וגיא 

תגובות ושאלות על הכתבה – באינסטגרם של אאוטפאנל (עקבו אחרינו! outpanel.co.il@)