כל רוכבי המלך: לחצות את אנגליה, כל פאב בתורו

בעקבות ההצלחה של שני הטיולים הקודמים באי הבריטי, במהלכם חציתי את ויילס ואת סקוטלנד, החלטתי להשלים את הסדרה – ולחצות גם את אנגליה. בכמה פאבים ביקרתי בדרך, וכמה פעמים תפס אותי הגשם האנגלי תלמדו בכתבה שלפניכם.

ההשראה

אלה מכם שצופים בערוץ האופניים הבריטי GCN, בוודאי מכירים את האנק, בחור נמוך קומה ומלא אנרגיה, הומור וכמובן אהבה לאופניים. לאחרונה התברר שלאישיות שלו יש פן נוסף. שמו האמיתי של האנק הוא ג'יימס לסלי-וויליאמס, והוא נצר למשפחה בעלת אחוזה בריטית היסטורית שלאחרונה עברה לבעלותו. חיי בעלי האחוזות באנגליה כבר אינם כפי שהיו: ההון שנצבר בהרפתקאות ברחבי האימפריה הבריטית הספיק למספר דורות ונגמר, ולעומת זאת, עלויות התחזוקה של האחוזות רק הולכות ועולות. לכן האנק חיפש דרכים להפוך את האחוזה לעסק משגשג, ובין היתר השיק ערוץ יוטיוב משלו, הקרוי "חיי האחוזה". ראיתי סרטונים המדגימים את הנופים המרשימים, את הבקתה שהקימו למבקרים, את בית הקפה החמים למראה, וחשבתי: בטח האנק ידאג לאיזה מסלול אופניים באזור.

רק פעם בשבוע:

וזה הזכיר לי שבעבר כבר חציתי את ויילס באופניים. ואת סקוטלנד. ודווקא את אנגליה לא יצא לי לחצות, על אף שיש בה מספר מסלולים של C2C (מחוף לחוף) הנמצאים בשימוש נרחב של רוכבים מקומיים. אז בטח, חשבתי לעצמי, יש מסלול שעובר בסביבת האחוזה של האנק, הממוקמת בסביבה יפה ונגישה, לא הרחק מבריסטול, בחופה המערבי של אנגליה… התשובה, מסתבר – לא, אין מסלול כזה. החלטתי שזה לא מה שיעצור בעדי, ובניתי מסלול בעצמי, בהתבסס על רשת מסלולי האופניים הארצית – ה-NCN. בכך השלמתי סדרה של מסלולים החוצים את האי הבריטי.

המסלול

כשהסתכלתי במפה, ולקחתי את האחוזה של האנק כנקודת ציון, המסלול די צייר את עצמו. החלטתי שההתחלה שלו תהיה בעיר הנמל בריסטול, המוכרת לשמצה כמרכז לסחר העבדים במאה ה-18, ושהסיום שלו יהיה בעיר ההנזאית קינגז לין (King's Lynn). בדרך יעבור המסלול בערים גלוסטר, אוקספורד, מילטון קינז (כולל הפרבר המוכר שלה – ה-Bletchley, עליו ארחיב בהמשך), קיימברידג' ואילי. בחלק מהמקומות כבר ביקרתי בעבר, ושמחתי לחזור אליהם, ובאחרים רציתי לבקר מזה שנים ושמחתי להזדמנות. 

בסופו של דבר יצא מסלול של כ-400 ק"מ עם עליה מצטברת של כ-2000 מ'. כשלבסוף הגעתי לשלב המימוש של הפרויקט, רכבתי את המסלול יחד עם בני, והחלטנו שנעשה אותו ב-4.5 ימים. בדיעבד, המסלול מכיל הרבה נקודות עניין, שדורשות התייחסות יותר מעמיקה, ואם הייתי עושה אותו שוב, הייתי בונה על כ-7 ימים. המסלול עובר ברובו המוחלט במסלולים של רשת ה-NCN, אבל בשונה מויילס, מסלולים אלה באנגליה חולקים לא מעט קילומטרים של כביש עם מכוניות, והנהגים האנגליים הרבה פחות ידידותיים לרוכבים מעמיתיהם הוולשים. לא היו אירועים אלימים או מצבים מסוכנים של ממש, אבל היו לא מעט עקיפות קרובות מדי ומהירות מדי. המסלול שרכבנו זמין כאן.

האופניים

חברת ציוד ספורט ופנאי בריטית בשם אלפקיט (Alpkit) הינה בעלת מותג אופניים בשם "סונדר". בין שאר הדגמים, הם מציעים אופני גרבל העשויים מטיטניום. מזה זמן מה חלמתי על אופניים כאלה בדיוק, לכן החלטתי לשלב את הנסיעה לאנגליה עם שדרוג האופניים, והתוצאה היא לפניכם – אופני Sonder Camino Ti GRX1:

למה דווקא אופניים כאלה? אנסה לחסוך במילים (הרי כל אחד מאיתנו מסוגל לכתוב דוקטורט בנושא החלטות הרות גורל שהובילו לבחירת האופניים שלו או שלה). אז ככה:

• גראבל – כי זה השילוב המנצח מבחינתי, ששימושי גם ברכיבות תיירות בחו"ל, וגם ברכיבות סופ"ש בארץ, שלא לדבר על הרכיבות לעבודה.
• טיטניום – כי זה לנצח. לא מחליד (לכן לא צריך לצבוע, או לחשוש משריטות), קל, עמיד.
• גרופסט שימנו 1×12 – כי זה פשוט, אמין ועוצמתי (יחס העברה של 40:51, בשילוב עם אופניים קלים, מאפשר ראש שקט יותר כשמגיעים לעליות)

גם לדניאל, בני, צריך היה לדאוג לזוג אופניים. למזלנו, לאלפקיט יש תכנית שמאפשרת לשכור אופניים לפני קניה. שכרנו לדניאל אופניים מאוד דומים, אבל שלו היו עשויים מאלומיניום. בנוסף, לשלו היו הילוכים אלקטרוניים. ככה יצא שהוא רכב במתכונת של "שוכרים לפני שקונים", ואני – "מזמינים לפני שרוכבים".

יום ראשון: בריסטול – גלוסטר

ערב לפני היציאה לדרך, אנחנו על רכבת אחרונה מלונדון. הרכבת התעכבה, ונראה היה שאנחנו לא מספיקים להגיע לפני חצות – המועד האחרון של הצ'ק-אין לבית המלון. בהיותנו אופטימיים מטבענו, קיווינו לטוב. כיוון שלא בניתי על רכיבות ליליות, לא דאגנו לפנסים קדמיים, אבל אופטימים תמיד מסתדרים. רכיבה קצרה דרך העיר החשוכה, מגיעים לבית המלון ורואים שעדיין יש עובד בקבלה – יש, זכינו!

מרכז בריסטול

למחרת בבוקר יצאנו לדרך. אמש, בחושך, לא לגמרי הבנו לאן הגענו – ובכן, אנחנו במרכז העיר, באיזור בילויים ומסעדות, בניינים מודרניים ופארק שעשועים. אנחנו מתחילים לדווש ומיד מתחילות העליות – הגבעות של בריסטול ייתנו פייט הוגן לאלה של סן פרנסיסקו. מרוב ההתרגשות אנו שוכחים את המסורת הידועה של חציית מדינות- טבילת הגלגל בים, אבל המסלול עובר בצמוד לנהר ה-Severn הנשפך לים במרכזה של בריסטול. אנחנו מנצלים זאת ויורדים לחוף. הגשר מעל הנהר מרשים, החוף – פחות.

גשר מעל ה-Severn. נבנה ב-1966, אורכו – 1.6 ק"מ

העליות מתמתנות, ואנחנו מוצאים את עצמנו באזור של עיירות קטנות ושדות חיטה, אבל גם מרעה. עושים עצירה באחד הפאבים לאורך הדרך. פאבים אלה היוו לנו פתרון מצוין לבעיות השונות במהלך יום הרכיבה: הצורך בהפסקה, מזון, שתיה ושירותים, אז שווה להתעכב עליהם. דבר חשוב להבין הוא שיש פאבים שמגישים אוכל, ויש שלא, וכדאי לוודא זאת מראש, אם בונים על ארוחת צהריים עם פיינט של איזה IPA. דבר שני, גם איכות וגיוון האוכל משתנים על פני ספקטרום רחב. יש כאלה שמגישים רק את המנות המסורתיות, כגון פיש אנד צ'יפס ופשטידת הציידים (Shepherd's pie), ולעומתם יש כאלה עם תפריט עשיר ובינלאומי. 

לקראת סוף היום המסלול זורק אותנו על גדת תעלה, שלאורכה מתקרבים לעיר נמל העתיקה גלוסטר. הסממן הראשון לקרבתה הוא מספר מועדוני חתירה, וחבריהם החותרים על המים. הסידור שלהם נוח: צוות החתירה שט לו על המים, המאמן רודף אחריהם לאורך החוף, רכוב על אופניו.

והנה מתחילה העיר עצמה – תחילה אזור הנמל, עם המוני מסעדות ורחבות עם דוכנים למיניהם. לאחר מכן – המרכז, מעליו מתנוססת הקתדרלה המפורסמת של גלוסטר. הבניין הנוכחי נבנה במאה ה-11, ואלה מאיתנו שפחות מתעניינים בכנסיות היסטוריות עדיין מכירים אותו ככל הנראה – בשל כיכובו בסרטי "הארי פוטר". לצערי, באנו כ-10 דקות לפני סגירתה של הקתדרלה, לכן הספקנו לקבל רק הצצה קטנה לתוך המבנה הענק והמיוחד הזה. סיימנו את היום הראשון בעיר צ'לטנהאם הצמודה לגלוסטר.

יום שני: גלוסטר – אוקספורד

מיד עם צאתנו מהעיר, מצאנו עצמנו מדוושים בעליה רצינית. כמעט קילומטר על 12.5% בממוצע זה לא בדיחה (לפחות לא בשבילנו). מספיק לומר שבסיום היום נכנסתי לסטרבה ובדקתי למי יש את ה-KOM על העליה הזאת – כצפוי, התוצאה הייתה Andrew Feathers, המטפס והאגדה.

כשהגענו לפסגה פגשנו בזוג טיילים הולנדיים, איתם החלפנו רשמים מהטבע וממזג האוויר, והמשכנו כל אחד לדרכו. ואפרופו הטבע, אנחנו במחוז בשם Cotswolds, והאזור הספציפי הזה נקרא CAONB – פירוש הדבר הוא Cotswold's Area of Outstanding Natural Beauty, כלומר בשפת הקודש – אזור ממש, אבל ממש יפה. האזור יפה, אין ויכוח, אבל אולי זאת העונה, אולי מזג אוויר ערפילי, אבל ממש יפה הוא לא היה בעינינו. אסכם ואומר – יפה במידה. 

שביל כניסה לאחוזה

בהמשך הבוקר מצאנו עצמנו ממשיכים בגבעות מתגלגלות, עולים – יורדים, עולים – יורדים. בשונה מהגבעות בויילס, שם הצמחייה העבותה מסתירה את השביל המתפתל, כאן אפשר בכיף לצבור מהירות, ואנחנו מנצלים זאת עד תום – אני רוכן על הכידון ומפדל, כך שהרוח שורקת באוזני בחוזקה, כמו שריקה של קטר עוצמתי. אנחנו עוברים דרך כפרים ועיירות קטנטנות שכאילו קפצו מתוך ספר היסטוריה או מסרט בעקבות אגדות האחים גרים – בנייני אבן וחומות העשויות מאותו חומר, אשר נראות שייכות לימי הביניים. להפתעתי, לא פעם ראינו חבורות של פועלים, שמחדשים חומות כאלה או בונים חדשות – דואגים לשימור המסורת.

עוד שדות ועוד גבעות, והפסקת קפה…

אחוזה יפה עם סיפור פיקנטי

בצהרי היום השני הגענו לעוד פנינה של המסלול – ארמון בלנהיים (Blenheim). לפני כמה שנים טובות רכבנו, דניאל ואני,  בגרמניה הדרומית, ועברנו דרך עיירה בשם זה. לפי המדריך שלנו, ליד עיירה זו התרחש אחד הקרבות החשובים במלחמת הירושה הספרדית, מלחמה כלל-אירופאית שהתלקחה בתחילת המאה ה-18. מי שניצח בקרב הוא מי שפיקד על הכוחות המאוחדים של אוסטריה ובריטניה – הגנרל הבריטי שהתואר האצילי שלו היה הרוזן מרלבורו. המפסידים בקרב היו הכוחות המאוחדים של צרפת המלכותית ופרוסיה. על ניצחון זה קיבל הרוזן מרלבורו פרס מהמלך ומהפרלמנט הבריטי – אחוזה מרהיבה, לה ניתן שם שהנציח את הקרב המדובר: Balenheim.

בשל קושי חוקי, הפרס לא ניתן במתנה, אלא בשכירות ארוכת טווח, כאשר דמי השכירות נקבעו אחת ולתמיד – ללא זיקה לאינפלציה. דמי השכירות המוזרים הם, ובכן,  דגל צרפת אחד בשנה, שמוגש על ידי יורשי מרלבורו למלך המכהן, ביום השנה לניצחון בקרב החשוב. לאחד מצאצאים אלה, אגב, קראו וינסטון צ'רצ'יל.

האחוזה פתוחה למבקרים, ואמליץ בכל פה לבקרה. הגנים המסוגרים והמטופחים, האחוזה עצמה (כולל החדר בו נולד ראש ממשלת בריטניה לעתיד) והאזור סביב הארמון – כולם מרשימים ויצדיקו את דמי הכניסה.

בסופו של דבר דילגנו ביום זה על האחוזה של האנק – היא לא היתה על השביל שבחרנו לרכוב בו. אתר מעניין נוסף ששייך לסלבריטי ושגם עליו דילגנו לצערי – הוא פאב בשם "כלבו של החקלאי", השייך לג'רמי קלארקסון, המגיש לשעבר של תכנית המכוניות האגדית "טופ גיר". הפאב נמצא בעיירת אשטל (Asthall) וממוקם בנקודה נוחה לארוחת צהריים במחצית יום הרכיבה מגלוסטר. הערת אזהרה: ג'רמי הוא אכן דמות מפורסמת, ולפאב שלו יש סטטוס מתאים, אז אם חפצתם בהפסקה שקטה ללא תורים מיותרים – אולי תעדיפו פאב אחר (לא חסר כאלו בסביבה הקרובה).

יום שלישי: אוקספורד – ברדפורד

לצערי, לא עברנו באוקספורד עצמה – עקפנו את המפורסמת שבערי האוניברסיטאות מצפון. למזלנו, בהמשך היום הגענו למקום אליו התנקזו בזמנו לא מעט מבוגרי אוקספורד – בלטצ'לי פארק.

אם לא שמעתם על מקום זה, אז אולי שמעתם על 8200? ובכן, במובן מסוים 8200 היא הנכדה של מרכז פענוח הצפנים שהוקם בבלטצ'לי פארק, אי אז בין שתי מלחמות העולם. ההישג הכי ידוע של המקום (אבל לאו דווקא הכי מרשים) הוא הפענוח של המבנה והפעולה של מכונת ההצפנה הגרמנית, ה-"אניגמה". הסרט "משחקי החיקוי", זוכה פרס האוסקר ב-2015, מציג את סיפורו המדהים של הפענוח המדובר. על מאמץ זה ומאמצים חשובים אחרים היה אמון לא אחר מאשר אלן טיורינג – אבי מדע החישוב המודרני. מכון הפענוח בבלטצ'לי פארק פורק ופוזר אחרי סיום המלחמה, אבל כיום ישנו במקום מוזיאון מרתק, שמפרט לא רק את סיפור פענוח הקודים – אלא גם את סיפור חייהם של אלפי האנשים אשר עבדו על פרויקט אדיר זה.

לפי ההערכות, פעילות בלטצ'לי פארק קיצרה את המלחמה בכשנתיים והצילה את חייהם של אלפי חיילי בעלות הברית. מי יודע, אולי חלק מקוראינו, שהם צאצאי שורדי השואה, חייבים גם את חייהם לשוברי הצפנים של בלטצ'לי פארק.

אבל רגע לפני הביקור בבלטצ'לי היה עלינו לאכול צהריים. בחרנו בפאב בשם "הפעמון" בעיירת ווינסלואו, שם ביליתי פעם לילה בטיול קודם. אם יש פאב אחד שמגלם בשלמותו את הרעיון האריסטוטלי של הפאב האנגלי, זהו הפעמון. הוא שוכן באותו מבנה לפחות מ-1581, אז הוא מוזכר לראשונה במסמך רשמי. המבנה נבנה במשך מאות שנים, והוא מבוך של חדרים ומעברים, חלקם בעלי שלטים ססגוניים, חלקם – שייעודם לא ברור. לפאב יש מוניטין בזכות העוגות שלו, ואחד מהחדרים – שהוא חנות העוגות – מקושט מהרצפה ועד התקרה על ידי תעודות הזכיה בפרסים על העוגות שנאפות במקום. התפריט של הפאב מורכב ברובו ממנות מסורתיות, אבל יש גם כמה חידושים – כגון פילה סלמון, שהזמנתי בשתי הזדמנויות (והיה מעולה). הפאב לא מרחיק לכת כמו חלק מעמיתיו, ולא מגיש מנות כגון קארי או צ'יקן טיקה מסאלה.

חדר העוגות והפרסים של פאב הפעמון

יום רביעי: ברדפורד – אילי

יום זה היה היום המלא האחרון של הרכיבה, ולאחר היציאה מבדפורד, רכבנו מזרחה לכיוון קמבריג' בשבילים חקלאיים ובדרכים צדדיות. עברנו דרך אחוזת ווימפול המרהיבה שבניהול קק"ל המקומית. 

די במהרה כבר רכבנו בדרכי הגישה לקיימברידג' – ואז ברחובות העיר. העיר כולה, ומרכזה בפרט, מאוד ידידותיים לאופניים, כאשר יש שבילי אופניים בכל מקום, והמרכז סגור חלקית לתנועת מכוניות. העיר עמוסה במבקרים – ייתכן ומדובר בלא מעט סטודנטים עתידיים, שמנצלים את חודשי הקיץ בשביל להכיר את העיר בה יבלו את שנות הלימודים שלהם. הרבה מסעדות, המון חנויות ספרים והרבה מאוד בניינים מרשימים ועתיקים. אפילו המוני התיירים לא מצליחים להעפיל על תחושת ההיסטוריה האקדמית והלימודים הגבוהים, העולים מאבני המדרכות השחוקות ומחומות הבניינים חמורי הסבר.

סיימנו את היום בעיר אילי (Ely). זאת עיר קטנה יחסית – בטח יחסית לקתדרלה הענקית שממוקמת בה. את הקתדרלה רואים קילומטרים לפני שמגיעים ליעד, ועל כן קיבלה זו את הכינוי "Ship of the Fen" (ספינת הביצות). כשמתקרבים לעיר, הצריח של הקתדרלה מבצבץ בין העצים כתורן מרשים של ספינה, המגיח מאחורי האופק.

יום חמישי: אילי – קינגז לין

בזמן תכנון המסלול דאגנו לכך שביום האחרון ישאר לנו מספיק זמן בשביל להחזיר את האופניים השכורים לחנות לפני סגירתה ב-17:00, ועל כן תכננו יום קצר של 50 ק"מ בלבד. התחזית הייתה ליום סגרירי ורוח נגדית חזקה, והיא התבררה כנכונה חלקית. הרוח אכן הייתה נגדית וחזקה, אבל בנוסף ירד גשם חזק שלא היה בתפריט. היינו אולי מסתתרים מהגשם, אם רק לנו היה איפה: היינו בשדה פתוח, ובנוסף – ב-20 הקילומטרים הראשונים של היום רכבנו לאורך כביש די עמוס עם נהגים מהגרועים שפגשנו עד כה. אבל כמו שאומרים, נרטבים רק פעם אחת, ולאחר שנרטבנו כליל, השלמנו עם המצב והמשכנו ברכיבה, כאשר שמנו את העיירה דאונהם מרקט כיעד ביניים. עד שהגענו לשם, כחצי הדרך ליעד, הגשם נחלש, אבל לא ויתרנו על ההזדמנות, ונכנסנו לבית קפה נחמד במרכז העיירה – להשלים גרעון קלורי ולהחליף לבגדים יבשים. 

לאחר הפסקה קטנה, המשכנו – הפעם כמעט ללא גשם וגם עם מעט מאוד הפרעות אחרות, עד לקינגז לין. מדובר בעיר היסטורית שהיתה שייכת לאיגוד ה"הנזה" – אותו איגוד ערים עצמאיות מימי הביניים, ששלט במסחר בצפון ומרכז אירופה במשך מאות שנים. קינגז ליו הייתה השותפה האנגלית היחידה באיגוד זה. העיר קומפקטית וחיננית, ובהחלט היוותה נקודת סיום מצויינת לטיול ארוך ומרשים שחצה את אנגליה מצדה המערבי לצדה המזרחי. 

סיכום

המסלול הזה, שבניתי מאפס ובנסיבות די אקראיות, התגלה כמלא הפתעות, כמעט כולן (למעט הנהגים הבריטיים) – חיוביות. יש לא מעט מקומות לאורך המסלול שסימנתי כנקודות אליהן ארצה לחזור שוב ולבלות שם יותר זמן. אם אתם מחפשים מסלול פחות מתוייר אבל נגיש בקלות ומלא בדברים טובים – קנו כרטיס רכבת לבריסטול ונתראה בצד השני.

מאת: דמיטרי (דימה) רובינשטיין

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!