מדוע יותר אנשים מתחילים בגלישת גלים אחרי גיל 50?

גיא חלמיש חוזר לגלישת גלים אחרי הפסקה של 35 שנה – עם סיפור על פציעות, תובנות והחוויה של לחזור לים בגיל מבוגר. במאמר החדש הוא משתף איך נראית הגלישה כעת, ואילו אתגרים צצים מחדש? קראו את הסיפור המלא:

כניסה לגלישת גלים בגיל מבוגר

הרבה מתחילים לגלוש אחרי גיל 50, לא מתוך משבר אלא יותר כהזדמנות שמחה לחגוג את השליטה שלהם בזמן ובחופש שלהם להנות. אחרי שהשיגו יציבות כלכלית ומקצועית, מתפנים להם זמן ומשאבים לחוויות חדשות ולאתגרים מרגשים. והים? הוא תמיד שם, מרחק חצי שעה לכל היותר מרוב תושבי ישראל – כמו חבר ותיק שמחכה בסבלנות. גלישת גלים מציעה חיבור עמוק לטבע, תחושה של חופש, ואווירה של ניתוק אמיתי משגרת החיים. עם כל גל, אפשר לשחרר את כל טרדות היום ולצלול לרגעי נוכחות מלאה. לא פלא שאנשים נמשכים לעולם הגלישה – היא מאתגרת פיזית אבל מחברת אותנו גם לרגעי אופוריה. הריחוף על גל מושלם זה לא רק אנדרנלין – זה חיוך של אושר שקשה לשחזר.

בפן הפיזיולוגי, גלישת גלים משפרת את הסבולת, כוח השרירים, קואורדינציה ושיווי משקל – כל אותם כישורים שמעט מחווירים עם השנים. החתירה פנימה אל נקודת השבירה של הגלים, במיוחד בגלים חזקים, מאתגרת מאוד את מערכות הלב-ריאה, את שרירי הגב והכתפיים, ואת החוסן המנטלי – כי אין כמו לחוות את הייאוש הנוצר עם ההתמודדות החוזרת נגד הגלים בניסיון "לעלות למעלה" אל מעבר לשבירה, כדי לבדוק את רמות הנחישות.

פציעה אחרי חצי שעת גלישה

בניגוד לרבים שפוגשים את הים בגיל מבוגר כהרפתקה חדשה, עבורי מדובר בשיבה הביתה. כנער, הייתי מחויב לחלוטין לגלישת גלים, עם מנוי למגזין גלישה אמריקאי שחרכתי כל מילה בו ולימד אותי אנגלית טרום עידן האינטרנט, בגיל שאף אחד לא נגע בה למעט בשיעורי בית. אז, זה היה נייר מבריק שהגיע אחת לחודש וגרם לך לספור את הימים עד הגיליון הבא.

בתור נער ועד גיל מבוגר, נשאבתי לעולם גלישת הרוח, שם הפלגתי לרמות גבוהות יחסית – גלים, סערות וקפיצות מאתגרות שכל מפגש עימן רק חיזק את ההיכרות עם עוצמתו הלא מרוסנת של הים, וגם קירב אותי אליו דווקא כשהוא רוגז בחיבה וידע כיצד להתנהל בו. אבל עם הזמן, ככל שהמשכתי לדרוש תנאים מושלמים של רוחות חזקות ונדירות יותר, הגלישה הפכה נדירה יותר, והעניין שלי החל לנדוד – הפעם לכיוון אופניים וריצה וטריאתלון. אחרי 20 שנות גלישת רוח, נפרדתי מהציוד. אבל את החיידק הזה, מסתבר, אי אפשר ממש להעלים.

אלפים מקבלים אותנו באימייל, הצטרפו גם:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

החזרה לגלישת גלים אחרי גיל 50 התחילה עם גירוי מחברים, וזה היה כמו זריקת דחיפה קטנה חזרה לעולם המוכר. אחרי שנים של פרישה מהגלישה, הגעגועים לים השתלבו עם הרצון שלי לגוון את תכני אתר-מגזין OUTPANEL, וההחלטה לרכוש גלשן חדש הייתה רק עניין של זמן. אז חזרתי למים, בתחילה בגלשן קטן מדי ששאלתי, והיו לכך תוצאות גרועות: בסשן הגלישה השני שלי, בים של מטר ועשרים, עיקמתי את הרגל על הגלשן במעבר לעמידה ממש ברגע התפיסה של הגל. התוצאה? שבר תלישה בכף הרגל שהשבית אותי לחודשיים. כנראה שבכל זאת, גולש בן 50+, גם אם הוא ספורטיבי, לא בהכרח יחזור להיות אותו נער שגלש 5 שעות בחוף השרון בהרצליה, בלי קרם הגנה, בשנות ה-80…

התאמות פיזיות לגלישת גלים

רוצים לגלוש? מצוין, אבל כדאי להתחיל להתכונן לזה גם כשהמים לא שם. הגלישה יכולה להיות תובענית מאוד פיזית, במיוחד כשיש גלים גבוהים. אבל בניגוד לספורט כמו ריצה, אופניים, שחייה או הרמת משקולות – קשה מאוד להתאמן באופן רציף ובעקביות. בגלישת גלים אנחנו תלויים במזג האוויר ובים, וגלים טובים הם לא עניין יומיומי. יש גם מדוזות, צורך בחליפות בחורף ועוד. לכן, הדרך הכי טובה להתכונן ליום הגלים המושלם היא להיערך אליו כבר בשגרה, גם כשהחוף שקט והים רגוע.

שני סוגי האימונים העיקריים שכדאי להשקיע בהם בשגרה, הם אימון אירובי כגון ריצה – שתעזור לכם מאוד בהתמודדות עם המאמץ לעבור את הגלים בחתירה ארוכה ומעייפת, ואימוני חיזוק וכח שיסייעו גם הם במעבר דרך הגלים חזרה, וגם בפרצי העוצמה הנדרשים כדי לתפוס גלים. בתחום הריצה אשמח לעזור לכם… 

מה הקשר לסאפ? 

בסבב הגלישה הקודם שלי, מגוון סוגי הגלשנים בחוף היה מצומצם הרבה יותר, וזה תאם גם את מגוון הגולשים – בעיקר נוער וצעירים עד גיל 20. שני היצרנים הבולטים בזמנו, מוסא בהרצליה ואינטרסרף בתל אביב, שלטו ללא תחרות בסצנה המקומית. היום, התמונה השתנתה לחלוטין. הגולשים השתנו והתרבו, עם כניסת אוכלוסיות חדשות – בנות, נשים ומבוגרים – שהביאו רוח רעננה לענף. שינוי זה מלווה גם בפריחה של חנויות גלישה, מגוון רחב יותר של מותגים, גלשנים ושייפים, שמתאימים לכל אחד ולכל סגנון גלישה.

דיברתי עם אופיר גורסוי מחנות SurfIn רעננה, שקיימת 9 שנים. הוא מספר: "לפני חמש שנים היה משבר של גלישה בעולם הסאפ. עולם הסאפ נכנס והכניס המון גילאי 40 פלוס, והוא גרם להמון אנשים להגיע לים. מהסאפ הם עברו לגלישה, וכך בחמש ארבע שנים האחרונות אנחנו רואים את כל החבר'ה האלה נכנסים לעולם גלישת הגלים. כמובן שעם כניסת הלקוחות לשוק החלה כניסת החניויות לשוק. הגיעו הרבה יבואנים חדשים, הרבה חברות חדשות. העולם מיוצג במותגים, טובים ופחות טובים ולאט לאט נוספים עוד." בתי ספר לגלישה ומדריכי גלישה עקבו גם הם אחרי הצורך המתעורר, וכמו הביצה והתרנגולת – גם יצרו שיווק והכנסה של גולשים חדשים רבים לענף. 

בית ספר לגלישה בחוף געש

סוגי הגלשנים

גלשנים נבדלים זה מזה לפי עיצובם, המטרה להם הם מיועדים והטכניקה הנדרשת לתפעול שלהם במים. הסוגים הנפוצים כוללים את ה"שורטבורד" (Shortboard) – גלשן למתקדמים, קצר, צר, עם נפח קטן, המיועד לביצועים מהירים ולפניות חדות ואתלטיות יותר. ה"לונגבורד" (Longboard) המסורתי – מאופיין באורך רב ויציבות גבוהה, המאפשר לגולשים משטח יציב יחסית, תנועה קדימה ואחורה על הגלשן, ותפיסת גלים חלשים וקטנים יותר, רחוק יותר מהשבירה. בתווך ביניהם ישנם גם גלשני "פאן-בורד" (Funboard) – גלשנים קצרים יותר מהלונגבורד אבל עם חלק קדמי עגול, המשלבים חלק מתכונות הארוכים באריזה קצרה ונוחה יותר לנשיאה ואחסון. הם מומלצים כצעד ראשון אחרי גלשני הלמידה הרכים. 

פאנבורד – יציבות באריזה למתחילים

"מה שאתה רואה זה לא מה שאתה מרגיש"

אופיר מ Surfin רעננה מספר, בהקשר לאותם בוגרי הסאפ על הבחירות שלהם: "הם מרגישים בטוחים יותר על לונגבורד, כי זה נראה להם דומה באורך וברוחב, אבל זו טעות! עדיף להם להתרכז ברוחב של הגלשן ובנפח שלו מאשר באורך שלו. הם בד"כ סומכים על מנהל החנות, מבינים שהם לא מהתחום ומוכנים להקשיב – בשונה ממבוגר שנכנס בלי הסאפ שרוצה לקחת את מה שהוא רוצה בעקבות כל מני המלצות של חברים. לפעמים זה בסדר ולפעמים רק מבלבלים אותו והוא עושה טעויות. אבל החברה של הסאפ כבר מבינים עניין – הם כבר היו במים והם יודעים שמה שאתה רואה או מה שאתה מרגיש זה לא בדיוק אותו דבר."

הגלשן הראשון שקניתי היה גלשן מהסוג של הפאנבורד – ודי מהר הבנתי שהוא פחות מתאים לי. אני צריך שורטבורד, ולא אחד כזה סלחני יחסית. בגלל הרקע שלי כגולש בעבר, הפאנבורד הרגיש לי יציב מדי ומגביל את חופש התנועה. אני עדיין בתהליך, שלא יסתיים סביב דיוק תכונות הגלשן המתאים לי בשלב הזה. כנראה שורט בורד אבל לא קיצוני מדי, שמתאים לגלים של מטר ומעלה.

כמובן שיש עוד הרבה ניואנסים ומשתנים כמו אורך הגלשן, נפחו, עיצוב החלק התחתון, עיצוב אזור הזנב, המסילות (צדי הגלשן), הרוקר (קשתיות במבט צד), החומרים מהם עשויים הגלשנים ועוד. בגדול: גלשנים למתחילים יהיו בעלי נפח גדול יותר, ארוכים יותר, ובעלי רוקר שטוח יותר, כל אלה שמאפשר לתפוס את המהירות במאמץ נמוך יותר, מוקדם יותר ולכן גם לאט יותר. המתקדמים יחייבו מאמץ הרבה יותר גדול בחתירה לתפיסת הגל, ולכן מחייבים תפיסה מאוחרת כמעט בנקודת השבירה, מה שמחייב מיומנות ומהירות במעבר משכיבה לעמידה. 

מדביקים את האסטרודק בסרפין (Surfin) רעננה

האם כדאי ללמוד בבית ספר לגלישה או לבד? 

כשהתחלתי לגלוש כילד, ללמוד גלישת גלים בבתי ספר לגלישה לא היה מקובל – רק גלישת רוח נלמדה בקורסים במועדוני גלישה. באותה תקופה התחלת בבוגי כילד, המשכת לגלשן זול ובמקרה הטוב תפס אותך איזה נער סבלני ובוגר יותר ונתן לך קצת טיפים והדרכות. היום זה אחרת לגמרי: יש המון בתי ספר לגלישת גלים, והתחום התמקצע והתמסד לטובה. הרבה בתי ספר לגלישה מוציאים טיולי גלישה לסרי לנקה ויעדים נוספים, ויוצרים קהילה תומכת סביב הגלישה.

אני ממליץ בחום על הדרכה מקצועית – בכל תחום שבו עברתי הדרכה, בין אם גלישת רוח, סקי או רכיבה טכנית באופני הרים, חוויית ההנאה שלי, כמו גם רמת השליטה והטכניקה, עלו משמעותית. אין כמו הדרכה מצוינת כדי לקצר תהליכים. במיוחד בשלבים הראשונים – בסכומים לא גבוהים תוכלו לחסוך טעויות רבות, לקצר את הדרך לגלישה ולרכוש הרגלים נכונים לים. בבית הספר תלמדו טכניקות בסיסיות באופן מסודר ותקבלו סיוע בהתמודדות עם המים והגלים בקצב נוח וידידותי. מדריכים מנוסים ילוו אתכם צעד-צעד, החל משיפור הביטחון בגלישה, דרך קריאת הים ועד להפחתת החשש ממנו, וכל זאת תוך הנאה מתהליך הלמידה וההתפתחות האישית שלכם.

כתב וצילם: גיא חלמיש