הכול החל כשאשתי ואני החלטנו שאנחנו רוצים לצאת להרפתקה של ממש – טיול גדול בעולם. לאן, מתי, כמה – לא ידענו עדיין. הילדים שמעו ואמרו: “תעשו את זה, ואל תתמהמהו. ספטמבר 2024 זה אחלה זמן לצאת – כי אם לא עכשיו אימתי?” גם אתם חושבים על רעיון כזה מדי פעם? ככה אנחנו עשינו את זה באוסטרליה וניו זילנד:

הטיול הגדול שלנו לניו זילנד ואוסטרליה, שתכננו כבר חודשים וסיפרנו לכולם עליו כדי לא להתחרט, התחלף במציאות אחרת כשפרצה המלחמה באוקטובר 2023, וגויסתי לשירות מילואים. לאחר ארבעה חודשים בדרום, חזרנו לתוכניות לטיול, והזמנו כרטיסים לאוגוסט 2024. המסלול: אוסטרליה ל3 חודשים (חודש בצפון ובמרכז וחודשיים במזרח היבשת), ואז ניו זילנד, עם עוגנים מרכזיים כמו המילפורד טרק.

למרות המתחים הביטחוניים בישראל והחשש מעימות בצפון, החלטנו לצאת, כי ההפסקה הזו נכונה לנו כדי לחשוב על הצעדים הבאים. לאט לאט אכתוב את כל המסע. תחילה אספר על שלושת השבועות הראשונים שלנו – ב-Northern Territories של אוסטרליה – חבל הארץ הצפוני, המנותק והמבודד ביותר ביבשת המרוחקת הזאת. שטח שכולל את ה-Top End הטרופי ואת המדבר האדום הענק של מרכז אוסטרליה.

זה שטח שגודלו כ-1,350,000 קמ”ר – פי 65 בערך מישראל, ועל שטח עצום זה חיים רבע מיליון תושבים בלבד, רובם הגדול בעיר דרווין שבצפון המדינה. כדי להבין את המרחבים: צפיפות האוכלוסייה בישראל גדולה פי 2,000 מצפיפות האוכלוסייה בטריטוריות הצפוניות.

אוסטרליה

המסלול שלנו בטריטוריות הצפוניות

הגענו לעיר דרווין

אחרי מעבר בסינגפור, שדה התעופה של דרווין נראה כמו השדה הישן באילת. גם גל החום שיוצאים אליו מהטרמינל החוצה, בשבוע עם טמפרטורות חריגות במיוחד לחורף הטרופי היבש – 35 מעלות עם 70 אחוזי לחות – מכה בעוצמה בפנים. במטוס קיבלנו טופס כניסה, עם הרבה אזהרות: לא להכניס אוכל, תרופות, חול בנעליים. על הכול יש קנס, ועדיף להתוודות מראש מאשר שיתפסו אותך.

אז השארנו את האוכל במטוס, הוספנו את התרופות שלנו לטופס, והתקדמנו לכיוון ביקורת הגבולות. לאחר בדיקה של שוטר חייכן, הוא ביקש מאיתנו “להתלוות” לחבר פחות חייכן שלו. הוא הושיב אותנו בצד ואמר שהוא הולך לבדוק את הדרכונים שלנו. שוב נכנס לתא ביקורת הגבולות, בחן את הדרכונים בפנס וזכוכית מגדלת, וחזר אלינו. עברנו חקירת שב”כ קצרה – הם לא נתקלו עדיין בישראלים שנוחתים בדרווין עם תכנון להישאר 3 חודשים. הסיפור נראה להם מוזר ביותר. אחרי חקירה ממושכת, הם השתכנעו שאנחנו באמת משוגעים שבאו לטייל כאן, וגם ביקורת המכס עברה בקלות יחסית.

 

מצטרפים לווצאפ של אאוטפאנל!

הצטרפו עכשיו לקבוצה השקטה שלנו WhatsApp Logo וקבלו את כל הכתבות החדשות:

הצטרפו עכשיו

מה יש בכלל ב Top End של אוסטרליה?

יש שם חוף ים שפונה לים טימור, המפריד בין אוסטרליה לאינדונזיה. בקצה הצפוני ביותר נמצאת דרווין, העיר הצפונית באוסטרליה והיחידה בכל המדינה. ה-NT (Northern Territory) היא מעין מדינה עם מעמד עצמאי. היא אחת משש המדינות המרכיבות את אוסטרליה, אך מעמדה שונה מעט. ב-NT יש סוואנות אינסופיות, ביצות ענק ושטחים מישוריים גדולים. האזור מיוער בדלילות, בעיקר באקליפטוסים מסוגים שונים. בנוסף, ישנן רמות שטוחות בגובה של כ-200 מטרים, ומהן נשפכים ערוצים לכל הכיוונים. בכל השטח של ה-Top End אין הרים שגובהם עולה על 445 מטרים.

אוסטרליה

שילוב של רמת הגולן, עמק החולה, והערבה גם יחד

כמות בעלי החיים עצומה

סוגים שונים של קנגרואים כמובן, וגם מגוון מכובד של נחשים ומאות סוגי ציפורים. מה שהדאיג אותנו במיוחד היו התנינים – או “קרוקודילים” כפי שקוראים להם. יש את ה-Saltwater Crocodile – יצור אימתני וטורף שאסור להתקרב אליו, לא במים ולא בקרבתם. המרחק המומלץ להקמת אוהל משפת הנהר הוא לפחות 50 מטרים. בנוסף, יש את ה-Freshwater Crocodile שהם ידידותיים יותר, לפחות כלפי האדם. ההבדלים לא גדולים, ולא ממש סמכתי על עצמי שאדע להבדיל ביניהם במפגש פנים מול פנים. לכן, החלטנו להימנע משניהם. בכל טבילה (או אפילו חציית ערוץ בעומק 10 ס”מ) צריך לוודא שאין קרוקודילים שממתינים שם.

תנין

תנינים שוחים לאיטם בנהר

מדרום ל-Top End מגיעים למרכז אוסטרליה – מדבר עצום שמשתרע על כ-260,000 קמ”ר ומהווה כ-20% משטח היבשת. בליבו נמצא המדבר האדום הגדול, ה-“Red Center”. זהו אזור מדברי שבו דיונות חול אינסופיות, סלעים מגמטיים ואבני חול ייחודיות. הוא זרוע בנהרות, מעיינות ונאות מדבר מיוחדות.

אוסטרליה

נחל אופייני לפארק ליצפילד

מפל

מפלי פלורנס בפארק ליצ’פילד

גם ב-Top End וגם במדבר, רוב הדרכים הן דרכי עפר ארוכות שמגיעות לעשרות ואף מאות קילומטרים. הן מחברות בין יישובים וחוות רחוקות, וגם משמשות כדרכי גישה בתוך שמורות הטבע הענקיות.

אוטו

דרכי עפר אינסופיות…

Toyota Hilux 4X4

נתון זה לגבי דרכי העפר המתמשכות הביא לבחירת הרכב שלנו לחלק זה של המסע: Toyota Hilux 4X4 סינגל קבינה קשוח. על חלקו האחורי מולבש ארגז שינה, הכולל מרחב מחייה קטנטן, מטבח חיצוני בסיסי ומקלחת מים קרים חיצונית. בתוספת לזיווד הבסיסי יש לנו שני גלגלי ספייר, שני ג’ריקנים של 20 ליטר לתוספת סולר בדרכים הארוכות ללא תחנות דלק, משטחי חולות, מדחס אוויר, כלי חפירה ומיכלים עם כמה עשרות ליטרים של מים. זה יהיה הבית שלנו לשלושת השבועות הראשונים במסע.

 

מעדיפים טלגרם על ווצאפ?Telegram Logo  יש לנו ערוץ גם פה!

רוצים להתעדכן ראשונים בכל הכתבות החדשות ביותר? עכשיו זה הזמן! לחצו על הקישור והצטרפו לקהילת האאוטדור שלנו.

הצטרפו עכשיו

 

המסע עצמו – חלק ראשון, Top End

אחרי הנחיתה בדרווין והתאוששות משוק מזג האוויר, יצאנו לסיור לאורך הים בשקיעה. נקלענו לפסטיבל דרווין השנתי שהיה נחמד ומשמח מאוד. למחרת לקחנו את הקרוואן שטח שלנו, הצטיידנו במזון ובשני מאווררים. הקרוואן הזה לא כולל מזגן בתא השינה, וזה היה יכול להיות כמעט בלתי אפשרי לישון בו בתנאים הללו.

יצאנו לפארק הלאומי ליצפילד – פארק הסובב את אחת הרמות וכולל מספר רב של נחלים הזורמים מהרמה למישורים שמתחת. בכל נחל שכזה, הגדות הגבוהות מכוסות בצמחיית סוואנה. הירידה לערוצים מלאה בצמחייה, שיכולה להשתנות בהתאם לתנאי מזג האוויר, מסוואנה מדברית לטרופית חלקית. בערוצים עצמם יש צמחייה טרופית עבותה, נחלים זורמים בעוצמה, מפלי מים רבים וגבים (water holes או plunge כפי שקוראים להם), שהרחצה והשחייה בהם מענגות מאוד.

ברוב הערוצים בפארק זה מתבצע ניטור של תניני מים מלוחים, והרחצה מותרת, למעט באזורים שבהם מצוין שלא התבצע ניטור לאחרונה. בכל מקום יש אזהרה לגבי תניני המים המלוחים החיים באזור, ובהחלט יתכן וחמקו מהניטור. כל רחצה היא באחריותך הבלעדית בלבד. אין מה לחשוב על תביעה של רשות הפארקים או כל גורם אחר אם תנין יטרוף אותך או ינגוס בך – האחריות היא אישית שלך, ואל תפיל אותה על אף אחד אחר. זאת הגישה כאן – הלוואי והייתה כזו גם אצלנו. בשלושה ימים בליצפילד טיילנו בכחמישה נחלים שונים וטבלנו בכמעט 10 גבים, אשדות מים ובריכות מתחת ומעל מפלי מים שונים.

ביקרנו גם ב-Lost City, אזור של אבן חול מעל לשכבת מגמתית, שיצר תצורות מעניינות של מגדלים וקירות הנראים כמו עיר נטושה. התנסינו יחד עם הרכב שלנו בדרך השטח הראשונה שלנו – כ-10 ק”מ של דרך עפר קופצנית המובילה אל העיר האבודה. כל לילה ישנו בקרבת אגם או water hole, שאפשרו רחצת ערב טובה אחרי יום חם ולח.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מליצפילד המשכנו אל הפארק העיקרי של ה-Top End – פארק קאקדו. שטח הפארק הוא כ-200,000 קמ”ר, כמעט 90% משטחה של מדינת ישראל. יש בו כבישים ארוכים, מרחבי סוואנה וביצות אינסופיות. רמה ענקית ונהרות החוצים אותה. בפארק התמקדנו ב-3-4 מקומות: ביצה שמזכירה את עמק החולה, ולמען האמת לא הרשימה במגוון הציפורים שבה, ובקנגרו הבודד (מסוג Walaro) שפגשנו שם.

משם המשכנו לאחד הנהרות הגדולים שורצי התנינים. פגשנו בהם, אך רובם רבצו בעצלתיים על גדת הנהר או ששחו לאורכו באיטיות – קצת שונה מהתדמית המאיימת שלהם. לא בחננו את הזריזות שלהם והמשכנו לאזור רווי ציורי סלע המספרים סיפורים רבים בצבעי חול על גבי סלעים ומערות מחיי התושבים הילידים מתקופות שונות – מאלפי שנים אחורה ועד לימינו. מראש הר אבן החול צפינו בשקיעה מדהימה על מרחבי סוואנה וביצות, ירוקים אינסופיים – מאופק לאופק, תרתי משמע.

אוסטרליה

שקיעה בקאקאדו

למחרת נכנסנו למבחן הגדול הראשון לרכב השטח שלנו: שביל בן 50 ק”מ עד לחניון לילה קטן ונעים בלב הבוש. אחריו מצפים לנו עוד 20 ק”מ שמובילים לשני נהרות עם מפלים מרשימים, גם בעונת החורף היבשה יחסית – מפל Jim Jim ומפלי התאומים. בדרך למפל הראשון חצינו נהר ברוחב של כ-30 מטר, עם עומק מים של כמעט מטר, והנהר שורץ תנינים. נתיב המעבר מהודק היטב, ותחום במוטות מצידיו כדי לא לפספס אותו. הדבר שהכי לא התחשק בשלב הזה היה שהרכב יתקע בזמן המעבר. עברנו בשלום לגדה השנייה והמשכנו לכיוון המפלים.

מים

חציית נהר שורץ תנינים

בתחתית אחד המפלים, שגובהו כמה עשרות מטרים, ישנו גב עצום – כ-200 מטר קוטרו, ועומקו המוערך 50 מטר. מימיו צלולים לחלוטין, תענוג לרחצה אין סופית, המלווה במבטים לצדדים. בדרכנו למפל, במורד הנחל הצלול עד כדי שקיפות, ראינו מלכודת קרוקודילים ענקית, הממתינה לקרוקודילים שחמקו מהניטור ושחו להם אל תוך הנחל.

סיימנו את הביקור בפארק בלילה ליד מפלי מוגוק, שם נמצא נחל שבחלקו העליון מפל מרהיב עם בריכה מעליו ובריכה צלולה ענקית מתחתיו. משם המשכנו לחניון הלילה הקרוב, הדלקנו מדורה נגד זבובים, יתושים ונחשים, הכנו ארוחת ערב והלכנו לישון. בבוקר, ממש מול החניון שלנו, צפיתי בפעם השלישית במסענו בעזרת המשקפת שלי בשני קנגרו מסוג “וולארו” עם הגורים שלהם במרחק של כ-100 מטר מהמחנה.

אוסטרליה

הגב הענק של מפל JIM JIM

הפוך ולמטה

אחד הדברים שהכי קשה לי להתרגל אליהם, חוץ מהנהיגה בצד שמאל, הוא השמים – הכל הפוך בהם, יום ולילה. השמש אומנם זורחת במזרח (צפון מזרח), אבל עולה צפונה. אתה הולך בגבך אל השמש, והיא צצה לך מימין ולא משמאל. אבל הלילה עוד יותר מוזר – כל השמים אחרים. את מערכות הצפון האהובות עלי לא רואים כלל. כדי למצוא כיוון, צריך לדעת למצוא את “צלב הדרום” והכוכבים שלידו, ובאמצעותם את הדרום. המזלות ושאר מערכות הכוכבים שאנו מכירים מהשמים הדרומיים שלנו נמצאים בשמים, אבל במקום גבוה הרבה יותר. כל מיני מערכות חדשות ולא מוכרות צצות בדרום השמיים.

מה שהכי מוזר לי הוא שלמרות ששמי המדבר צלולים לחלוטין, אין ישוב במרחק מאות קילומטרים ממני, עם תנאי חוסר זיהום אור מושלמים, ועדיין אין כמויות של כוכבים כמו שרואים אצלנו בלילה חשוך בנגב (כנראה בשל זווית שונה אל האזורים הצפופים של שביל החלב). את הסיבוב ב-Top End סיימנו בפארק ניטמילוק, שנמצא על נהר קתרין. עלינו לסיבוב בבריכות ומפלים מדהימים בחלקו הצפוני יותר של הנהר. למחרת ירדנו לשייט בקאנו בנהר קתרין עצמו.

מפלים

מפלי EDITH

הנהר עובר בקניון עצום, המופרד לקניוני משנה, כאשר האזורים הסלעיים מחייבים את נשיאת הקיאק בידיים, מרחק של עשרות עד מאות מטרים בין קניון לקניון. זה לא פשוט, אך מרהיב ומיוחד. הנהר מלא בציפורי מים שונות. בחלקו הראשון ישנם גם תניני מים מלוחים (אלו שאוהבים לאכול אותנו), ובשאר החלקים יש גם תנינים, אך כנראה רק כאלו של מים מתוקים – הידידותיים יותר.

יש בנהר לא מעט חופים חוליים, המשרתים אזורי קינון של קרוקודילים של מים מתוקים, ולכן צריך להימנע מעצירה בהם. אך יש מספיק פינות וחופים קטנים לעצור בהם, ליהנות מהשלווה ומנוחה מהחתירה בקאנו. למי שרוצה, יש אפשרות לקחת קאנו ליומיים ולעשות קמפינג באחד החופים לאורך הקניון.

שיט

שייט בקאנו במורד נהר קתרין

בזה סיימנו את הסיבוב שלנו ב top end והתחלנו את דרכינו הלאה  – 1200 ק”מ דרומה ללב אזור המדבר האדום – ה Red Center. כביש ארוך למעשה כביש האורך היחיד במדינה כולה, ללא עיירות לאורכו חוץ מאחת או שתיים בנות כמה עשרות תושבים עד לעיר השניה בגודלה במדינה – אליס ספרינגס בת כ 26,000 תושבים.

האם הדרך הארוכה דרומה שווה את מה שנמצא שם ? ובכן, מעבר לחוויה של נהיגה במרחבי השממה, שאף היא יחודית למדי, ומספר אתרים מוזרים בדרך – המדבר האדום, שנגיע אליו בעוד יומיים, שווה כל מאמץ (או כסף – הרוב מגיעים אליו בטיסה ישירה מאחת הערים הגדולות ברחבי אוסטרליה ולא בנהיגה במדבר) אבל על כך – בכתבה הבאה על המרכז האדום של אוסטרליה.

מאת: רועי מנדל