סדרת התוכן על מלאכות המדבר נמשכת – והפעם אורן פריטל מספר על מיומנות חשובה נוספת שהתפתחה בסביבה הקשוחה של המדבר: רפואה עממית וצמחי מרפא.
הכאב, בן לוויה קדום של האדם, חוצה גבולות תרבותיים וגאוגרפיים. לאורך ההיסטוריה, בני האדם חיפשו נחמה וסעד בצמחי מרפא, בתפילות ובטקסים. במדבר, סביבה קשוחה שבה כל משאב הוא יקר, התפתח ידע עמוק בצמחי מרפא שהועבר מדור לדור. כיום, בעידן התרופות הסינתטיות והטכנולוגיה המתקדמת, האם הרפואה העממית עדיין רלוונטית?
אאוטפאנל בווצאפ – לחצו פה:
בין רפואה לאמונה
אמונות טפלות ורפואה מאגית תמיד היו חלק בלתי נפרד מהרפואה העממית הקשורה בצמחים: כמו איש צמא המשוטט אל עבר מקור מים במדבר, המחפש את דרכו בין דיונות החול, כך גם האנושות מחפשת את דרכה בין הידע העתיק והחדש. האם האמונה היא כמעין מצפן, המכוון את האדם אל מקורות הריפוי, או שמא היא ערפל המטשטש את המציאות?
“עשב אל ארבעין”
זו נחשבת לתרופה היעילה ביותר במכלול הרפואי העממי מכיוון שתרופה זו עשויה מ- 40 צמחים שרק מעטים יודעים לרקוח אותה. ד”ר אמנון צביאלי ששימש כרופא בחצי האי סיני בתקופת השלטון הישראלי, למד מאיש רפואה בדואי בשם צאלח אבו מובארכ כיצד לרקוח אותה: “התבוננתי בו בעת שהיה מכין תרופות מצנוברי ברוש כתושים, פַגֹוניָּה, לענה, אבטיח הפקועה ועוד. למדתי על “עשב אל-ארבעין” – עשב הארבעים; באביב, בעת פריחתם של צמחים רבים, צאלח נהג לאסוף ארבעים מיני צמחים, לייבשם, לכתשם ולבשלם. כך קיבל עיסה שאותה פרש לייבוש על הגג. בלילות, היות שחייבים לכסותם “עשאן מא תתנג’ם” – שלא יחשפו יתר על המידה לאור הכוכבים”.
סכראן רעיל לאסטמה
לפי האמונה, למרבית הצמחים במדבר יש יכולת רפואית כלשהי. ניתן להבין זאת על רקע מיעוט הצמחים במדבר. במרבית הצמחים נמצאו סגולות רפואיות, דבר המלמד על הניסיון הרב והמיומנות שנרכשה לאורך השנים. למשל, שכרון סיני, “סכראן”, הוא צמח רעיל ממשפחת הסולניים. רמת הרעילות של ה”סכראן” קשורה לעונות השנה. בעלי החיים יודעים שאסור לגעת בצמח הזה, ולכן הצמח שורד. המרפאים הבדואים השתמשו בכמויות קטנות של “סכראן” לריפוי אסטמה, והם יודעים מהי הכמות המדודה שניתן לקחת כדי שלא ירעיל.
במדבר ‘מחסנים’ גם נגד הכשות
הטיפול בעקיצות והכשות, נעשו על ידי אנשים “מחוסנים” מפני עקיצות המכונים חאוי, והם מסוגלים למצוץ את הארס מתוך מקום הנשיכה. אותם חאוי מוזכרים בהקשר זהה גם מסיני וגם מדרום הר חברון. יעקב חבקוק, שתיעד את החיים במערות דרום הר חברון מספר שהחאוי מסתובב בין כפרים נושא עימו “נחשים שחורים” (זעמנים שחורים שאינם ארסיים) ובעזרתם הוא מחסן ילדים על ידי הכשה בקצה החוטם או תנוך האוזן.
באשן עגול-עלים נגד הכשות
שבו לוי מספר כי באקראי גילו הבדואים כי הצמח באשן עגול-עלים (סמווה) ניחן בסגולות מרפא נגד הכשות נחשים, על ידי תצפית בכוח אפור שנאבק עם אפעה מגוון. הכוח המית את האפעה תוך שהוא מלחך מדי פעם בענפי הבעשן. כך המית את האפעה מבלי שתהיה לרעל השפעה עליו. זוהי דוגמא מרתקת לדרך שבה התחקו בני האדם אחר סגולות המרפא של הצמחים. מחקר שנעשה בשנים האחרונות בהר הגבוה של סיני מצא שמתוך 90 מיני צמחים שנעשו בהם שימוש ברפואה עממית, ב- 41 נעשה שימוש ברפואה המודרנית. תוצאות אלו מדגישות את הקרקע המשותפת בין שני העולמות.
קטיף פרעושית גלונית לשימוש מסחרי בערבה
פרעושית גלונית נגד כאבים
גם בימינו קיימת תופעה של ליקוט צמחי בר מדבריים לרוקחות ומרפא במדבר, ב- 2019 תיעדתי איסוף בקנה מידה מסחרי של פרעושית גלונית הידועה ביעילותה לטיפול בנזלת, ריפוי כאבי בטן’ גזים’ כאבי מפרקים ועוד. אין זה מחזה נדיר לראות שוטטות עונתית קבועה של בדואים באפיק נחל פארן בחיפוש אחר צמח לענת היהודה (בעיתרן) הידוע כצמח בעל סגולות רבות לטיפול בדלקות אזניים, כאבי בטן, אבנים בכליות, כיווץ הרחם לאחר לידה ועוד. יצא לי לראות בגינות של מאהלים שונים ברחבי הנגב שיחי לענת יהודה מזרעים שיובאו מנחל פארן.
שבתאי (שבו) לוי תיאר לפרטים את הרפואה העממית בסיני וציין שרוב התרופות ניטלות דרך הפה, בבישול של עלי הצמח ושתיה של החליטה. לשימוש חיצוני’ בטיפול בעור או עיניים’ מטפטפים את התרופה או מכינים משחה מן הצמח לעיתים עם חמאה. ישנה שיטה של ריכוז תרופה כגלולה. הסובל מכאבי גוף כלליים עושה “סאונה” באדים העולים מסיר שבו מתבשלת התרופה ולעיתים משתמשים גם בעישון; החולה שחש בראשו שם צמח מרפא מתאים על גחלים ומריח את העשן.
תורת הצורות
לפי גישה מדברית זו, צמח ירפא את האיבר שאליו הוא דומה בגוף האדם- החלקים העליונים של הצמח ירפאו את החלקים העליונים של הגוף, החלק המרכזי את המערכות הפנימיות במרכז הגוף, והשורשים את הרגליים וכן הלאה; שימוש בצמחים נרקוטיים לצורך הגעה למצב היפנוטי; צמחים רעילים שימשו להפלות; צמחים המכילים שמנים אתריים נדיפים יהיו יעילים בטיפול במחלות בדרכי הנשימה ועיכול; בצלים ופקעות שימשו לצרכים רפואיים בגלל החומרים החריפים בתוכם. ייתכן שהיתה לכך משמעות מאגית- קרבתם של הפקעות למתים ודרכם לאל הכל יכול. צמחים בעלי צורת איברי מין שימשו כמעוררים תאווה מינית; אפר של צמחים, בייחוד כאלו עם שמן אתרי או תכונות ארומטיות אחרות, יכול לעזור בהגלדת פצעים והכנת סבונים.
קבלו פעם בשבוע את הכתבות באימייל: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
כוויות כאמצעי לריפוי?
לרפואה המדברית אצל הבדואים יש מאפיינים המייחדים אותה. כך מתאר חוקר צמחי הנגב, ברפואה האסלאמית הקדומה וברפואה הבדואית העממית, יגאל גרנות: “חלק ניכר ממנה היא רפואה וטרינרית-צמחית שכן עולמם סבב סביב העדר. חלק עיקרי משיטות הטיפול כרוך בכוויות (כיי) שנחשבו כלי יעיל ברפואה הבדואית. הכוויה נעשתה באמצעות ברזל מלובן, אך בתנאי שטח נעשה גם שימוש בצמח צמרנית הסלעים (גדח). הכוויה נעשתה על נקודת הכאב או נקודות שונות המשפיעות על הכאב של המטופל, כך גם נהגו לטפל בחיות המשק.
באשן עגול עלים – צמח הנקשר עם ריפוי הכשות ועקיצות
להרחיק את הטרמיטים
החוקר גדעון רגולסקי, שסקר את הערבה בשנים האחרונות זיהה בסקריו בערבה שימוש בשיחים של צמחים ארומטיים לדחייה של מזיקים וטרמיטים במתקנים בדואים לאחסון ציוד- געדה, פרעושית גלונית, לענת יהודה, אכילאה, שבר לבן ועוד. צמחים אילו ושכמתום מכילים שמנים אתריים מרוכזים מאוד המתנדפים לאורך זמן. הבוטנאי והחוקר פרופ’ אמוץ דפני כותב בעדויות שונות ממצרים מוזכר אבטיח הפקועה המשמש מעין מלכודת לחרקים באמצעות הרעל המצוי בתוך הפרי היבש המבטיח את קטילתם; היו נוהגים להניח את הפירות ובהם פתח צר כדי להרחיק חרקים מבגדים.
כוכבים במדבר (צילום: עופר עברי)
עם ‘קורטוב של מלח’
בפעם הבאה שאתם מטיילים במדבר, אל תשכחו להביט סביבכם. כל צמח עשוי להחזיק בתוכו סוד רפואי עתיק. מי יודע, אולי דווקא העשב הקטן והנראה חסר חשיבות, הוא המפתח לרפואה של העתיד?
(הכתבה נועדה להציג מידע פולקלוריסטי בלבד, ואינה מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.)
כתב וצילם: אורן פריטל
הגיבו על הכתבה באינסטגרם או בפייסבוק
לכתבות הקודמות בסדרה ‘מלאכות המדבר’
- מלאכות המדבר – גששות מדברית
- מלאכות המדבר – הידע הקדום של כח הדלקת האש
- התנאי לחיים: איתור מקורות המים
מקורות
- חבקוק, י’. חיים במערות הר חברון פלאחים ורועים, בהוצאת משרד הבטחון 1985.
- צביאלי, א’. רופא הבדואים בסיני זכרונות 1976-1982, בהוצאת אמנון צביאלי, 2015.
- לוי, ש’. הבדואים של מדבר סיני דגם של חברה מדברית, בהוצאת שוקן 1987.
- גרנות י’. צמחי הנגב ברפואה הערבית והאסלמית וברפואה העממית הבדואית, בהוצאת אופיר ביכורים 2015
שתפו את הכתבה, עם הכפתורים פה למטה:
