קבלו הצעה לטיול עם ילדות או ילדים, אל חצי האי פיליון ביוון. האטרקציות: חופים, כפרים יווניים, עיר יוונית וגם קפיצה אל המנזרים והמצוקים המדהימים של מטאורה. על חלק קטן של יוון שאינו באיים בכתבה הבאה.
לזה לא ציפיתי כשפגשתי את ירון בשדה התעופה בדרך חזרה מטיול השחייה ביוון. ירון וגילה היו בדיוק בדרכם חזרה משבוע יאכטות מפנק. אני חזרתי משבוע של שחיה במי הטורקיז בלפקדה היפה, עם החלטה לחזור. ירון סיפר לי על הדירה שלהם בוולוס (Volos), והציע לי להגיע אליה. על הצעה כזו לא מוותרים.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
העיר וולוס (Volos)
וולוס היא עיר בינונית שוקקת חיים, הנמצאת בחצי האי פיליון שהוא בגדול – “באמצע של יוון” (מצפון לדרום). היא בערך באמצע הדרך בין סלוניקי בה נוחתים, לאתונה. אפשר להגיע גם מאתונה אבל פחות מומלץ, זה רחוק יותר. הנסיעה לקחה לנו כשלוש שעות ברוטו בכבישי אגרה. בשעה וחצי מוולוס אפשר להגיע כמעט לכל נקודה בחצי האי פיליון ובשעתיים ממנה אפשר להגיע למטאורה – אותו מתחם אייקוני של צוקים מדהימים ענקיים עליהם נבנו לפני כמעט אלף שנה מנזרים יפהפיים וציוריים להתבודדות נוצרית.
המצוקים והמנזרים המרהיבים של מטאורה שעתיים מוולוס
הדירה ב Volos
היא דירת פרטר (חצי מרתף) משופצת ונעימה עם שלושה חדרים הכוללת חדר שינה להורים, חדר שינה לילדים עם שתי מיטות, סלון וחצי חדר עבודה. היא נמצאת במרחק הליכה של שמונה דקות מרחוב הקניות העיקרי של העיר, מהטיילת והמסעדות וזה התגלה כמיקום נוח מאוד. להזמנת מקום באייר בי אנד בי לחצו פה.
יש לידה גם בית קפה קרוב למאפים טריים וסופר לקניות. מומלץ לבדוק בעיר פיצריה מעולה בשם Pizza Campionato, ואת מסעדת הבשרים Kreatos Techni המתמחה בשיפודים יווניים (סופלקי – Souvlaki). הבת שלי שנמנעת מגלוטן אימצה את הקפה הטבעוני נטול הסוכר והגלוטן היחיד בעיר: Anthema ברחוב הראשי. באנת’מה אפשר גם להצטייד לדרך בחטיפי אנרגיה מייצור מקומי שלהם, אריזות גרנולה ועוד. מומלץ במיוחד לנסות את ארוחת הבוקר והשייקים.
ללא גלוטן, סוכר וטבעוני (אנחנו רק בגלל הגלוטן, ביוון לא מוותרים על סופלקי)
פיליון (Pelion) – הצד המזרחי והצד המערבי
חצי האי בנוי מהר בינוני בגובהו (1624 מ’) שהוא פיליון, הנכנס כלשון יבשה ארוכה מהיבשה בין הים האגאי למפרץ פגסטיק (Pagasetic). בצידו המערבי מפרץ ענק, לחופיו העיר וולוס. המפרץ מייצר מעין ימה כמעט סגורה ושקטה יחסית. בצידו המערבי מורדות ההר יורדים בתלילות אל המים ופוגשים שם מפרצונים, סלעים גלים וחופים באווירה פראית יותר. ובין הצד המערבי למזרחי – אותו הר ועליו יער עבות וכבישים מפותלים הרריים, החוצים כפרים קטנים ושקטים המשקיפים אל הנוף היפה.
יומיים מהשהות שלנו כבר יכולים להיסגר בנסיעה יום אחד אל כל צד של חצי האי. השעות העיקריות של אותו יום יבולו על החוף, כמיטב המסורת היוונית. בצד המזרחי, הפרוע יותר, אם לא יהיו גלים חזקים יהיה אפשר לשכור קיאק ולצאת איתו מהמפרץ לסיבוב קרוב. בצד המערבי הרגוע והתיירותי יותר החופים תיירותים ושקטים. אפשר גם לשכור סירת מנוע (ב 150 יורו ליום מצורי הישראלי שמשכיר שם) ולהוסיף איתה יום שלישי בחופים הנהדרים האלה.
הצד המזרחי: הרים ויערות במתלולים אל הים – מקסים
עץ הדולב העתיק בצגרדה – Tsagarada Plane Tree
בצד המערבי, בדרך אליו או בחזרה – חייבים לעבור דרך עץ הדולב העתיק והמדהים שנמצא בכפר ציורי מקומי (The plane tree in Tsagarada). מדובר בעץ בן כ- 1000 שנים, ענק, יפיפה וממוקם לצד כנסייה עתיקה. כמובן שיש גם בית קפה לצד הנקודה הזו והוא היה אחד המוצלחים שפגשנו. במיוחד אם נפלתם על היום שבו מגישים את הסמות’יס, כי ביום אחר שהגענו הם לא היו בתפריט. במרחק 100 מ’ משם יש גם מסעדה אותנטית קטנה שבה סבתא יווניה חמודה שלא מדברת אנגלית ולא מקבלת כרטיסי אשראי תגיש לכם מנות טעימות מאוד ומקומיות, לצד צ’יפס בינלאומי לא מרשים בעליל.
עץ הדולב העתיק והענק – וואו!
פורטריה והערוץ – Centaurs’ path
עוד נקודה שאפשר לקפוץ אליה במיוחד, או לעצור בה בדרך לצד המערבי, נמצאת קרוב לוולוס: מעל העיר נמצא כפר יפה שצופה לנופים המרהיבים של המפרץ, שמו פורטריה (Portaria). ההשפעה התיירותית ניכרת בו – רמת גימור גבוהה יותר מהכפרים הקטנים הפחות תיירותיים, בתי מלון, מסעדות, חנויות מזכרות לתיירים ומטעמים מקומיים בסגנון דבש וריבות. השיא היה שלט של מוצרים ומחירים בעברית (לא נצפו הפגנות פרו פלסטיניות מול השלט).
בכל מקרה, חנינו בחניה, וחצינו את הכפר היפה לכיוון “המעבר של קנטאור” – ערוץ נחל יפה, על שם קנטאור הדמות המיתולוגית שהיא חצי אדם חצי חיה. בערוץ ניכרה השפעת השטפונות של החורף והסחף. יש שם מסלול הליכה יפה שיספק הצצה קטנה לטבע, ואפילו קצת מים זורמים. מתאים גם כחווית “בואו נטעם טיול מיטיבי לכת ילדים” במקום שהייתם מאמינים – הוא לא סלול ואין בו מדרגות נעות! אם זה יותר מדי, תמיד אפשר לעשות אחורה פנה, לבית הקפה היפה שבתחילתו כשהם מתעייפים.
מחפשים את קנטאור בערוץ של פורטריה
מפרץ דמוחרי Damouchari (שאקיאק)
זה היה היעד העיקרי שלנו בטיול החד יומי מהעיר אל הצד המזרחי. אם לא יהיה סוער תוכלו לשכור קיאק הציע לנו ירון (והמתיק סוד- באיזור צולם הסרט מאמא מיה על אבבא). אז כמובן שהיה סוער ולא יכולנו לשכור קיאקים כשהגענו לשם. אבל לא סבלנו: מדובר באחד המפרצונים היפים והשקטים ששומרים על שחייה בתוכם קלה בתוך בריכה. אולי בחוץ יש קצת שופים וסוער אבל בתוך המפרץ המוגן המים חלקים, צלולים. הילדה חובבת המים בילתה בהם שעות ארוכות ואחותה הטינאייג’רית אפילו הצטרפה אליה, וואו, אחד משיאי הטיול! אני השלמתי אימון שחיה.
אאוטפאנל בווצאפ – לחצו פה:
עוד היילייט היה כשחבורה של ילדים קטנים מתוקים שיחקה מולי במים בעברית ואז אמא ואבא שלהם התיישבו לידם. זו היתה הפתעה גדולה ומצחיקה: אנחנו מכירים היטב מקשר מקצועי כמעט יומיומי בישראל, אבל לא ידענו על החופשות ההדדיות שנחתו במקרה באותו מקום ביוון. כנראה שאי אפשר להתנתק באמת ביוון, אם זו מטרתכם, אבל שמחנו להיפגש. יש שם עוד חופים, ואם נדלקתם על הפראיות והמתלולים של ההר היורדים ישירות אל המים במרהיבות רבה, גם חוף פקיסטרה וחוף מילופוטאמוס מחכים לכם שם.
החוף של שאקיאק (דמוחרי)
ים בצד המערבי
זה עוד יום, שניים או יותר מהחופשה בו תקבלו ים, כיף ורוגע. ככל שמדרימים החופים יותר יפים אבל יש בהם פחות אטרקציות. יש עיירות יפות לאורך הדרך. נסיעה של כחצי שעה ועוד קצת מוולוס אל החופים המערביים, וכבר תבינו את הסגנון. החופים די דומים: יש רצועת חוף די צרה (סלעית יותר או פחות), בדרך כלל ליד איזה מסעדה – קרי “טברנה”, שם שהוא שדרוג לא מוצדק למסעדת תיירים בינונית ברוב המקרים. בהתחלה הלכנו על החופים הפתוחים הרגילים, אבל די מהר הבנו מהתנסות מקרית שממש עדיף להגיע לחוף של ריברה – מתחם ביץ’ בר סגור, מתוקתק, שמרגיש כמו חוף של בית מלון רק בלי בית המלון. היתרונות: יש דק יפה משקיף אל המים, צל בשפע, מיטות ים עם מזרונים נוחים, שולחנות קטנים לשים עליהם את האלכוהול, אפשרות לשכור כל מיני אמצעים לספורט ימי. וכמובן שיש גם אפרול שפריץ. אם תגיעו קחו בחשבון שהכניסה מחייבת הוצאה של כ 15 יורו לאדם במסעדה – הוגן לגמרי. בתור ישראלים לא פראיירים, אתם יכולים כמובן לבחור בחוף צמוד, חינמי לחלוטין ממש ליד ולוותר על זה, ואז להוציא את 15 היורו לאדם האלה במסעדה הקרובה ממילא תוך שאתם מוותרים על כל השירותים והמקום היפה. גם פה, אפילו בתקופת הורדת הפרופיל המומלצת לישראלים, אי אפשר היה שלא לשמוע את הקולות הבוקעים בקול גדול מעוד לפחות 3 משפחות ישראליות במקום.
הטיילת של וולוס – שורת מסעדות ויאכטות. נחמד בשקיעה
מטאורה – באמת מרשימה!
אי אפשר להגיע לוולוס בלי לנסוע כשעתיים אל תוך היבשת לכיוון מטאורה. כולם מכירים את התמונות האייקוניות של הצוקים המרהיבים. בראש הצוקים המתנשאים אל על בקירות חלקים של מאות מטרים, נבנו מנזרים עתיקים להתבודדות נוצרית. בדמיוני קיוויתי שנגיע למרגלות הצוקים ואני אצליח לקחת את הטינייג’ריות למסע מדרגות משמעותי ולהתכווצות שרירים מורגשת לאחר מכן… אבל איפה? מדובר בכביש מתוקתק סלול היטב שמתפתל לו במעלה הצוקים. הוא יביא אתכם לנקודות תצפית מוסדרות היטב ומונגשות למקסימום. כנראה שלא נגיע היום לקתרזיס נוצרי נזירי אורתודוקסי, שהגיע תוך סבל וקושי במעלה המצוקים של מטאורה. עוד סיבה שלא נגיע היא שרובם נסגרים אחה”צ די מוקדם והזמן המומלץ להגיע למקום הוא דווקא בשקיעה. שימו לב שאלה מנזרים דתיים – והכניסה בלבוש צנוע בלבד.
דילגנו לנו מתצפית אחת אל התצפית השנייה נפעמים מיפי המקום. נשבעתי לעצמי שעוד אחזור לפה ובפעם הבאה בקצת יותר מאמץ פיזי מאשר הצלחתי להשיג בטיול הנוכחי: בפעם הבאה אגיע עם אופני הכביש שלי עבור כתבת אופניים ב BIKEPANEL. הנופים ביוון באמת מדהימים – לא פחות מזה ושבוע הררי איכותי פה יעשה לי טוב. בדרך חזרה עצרנו באיקאה לפנק את הדירה של ירון וגילה במראה לגוף שלם – פריט הנוחות האחד והיחיד שלא מצאנו בדירה שיש בה הכל (הכי שימושי: המקינטה!). אולי כי הם זוג הורים לזכרים בלבד, וקצת פחות מחוברים למה שבנות צריכות בבית. כעת יש גם מראת גוף שלמה בנות, אתן יכולות לתת לאבא אור ירוק לסגור שבוע ב Volos בדירה של גילה וירון!
המטבח הנעים והמאובזר, האספרסו והמקינטה ברקע
אל האולימפוס – היום שאל על חיסלה
רציתי לספר לכם גם על היעד החשוב והמרשים בין וולוס לסלוניקי, הוא הר האולימפוס היווני האדיר. אנחנו תכננו משהו קטן, לא ברמה של גילה וירון שעושים טרקים למיטיבי לכת פלוס פלוס. אבל אל על החליטה בלי להתייעץ איתי, שלא אוכל לספר לכם על זה: היא קיצרה לנו ביום אחד את החופשה. היה זה בתקופת מתח ביטחוני בה חברות תעופה זרות ביטלו את כל הטיסות וישראלים רבים נתקעו בחו”ל. לכאורה אפשר להבין את זה בתקופה כזו – אבל קצת פחות את הסירוב הראשוני לתת החזר למרות שהטיסה האלטרנטיבית שסופקה היתה מעל 8 שעות מהמקורית (בסוף זה נפתר חלקית).
אם זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קורה לא הייתי טורח לכתוב את זה. אבל זה קרה לי בעוד טיסה אחת שהזמנתי לינואר, מראש, בלי שום בעיה בטחונית ידועה כבר כעת לגבי העתיד. לדעתי כשיש לכם טיסת בוקר וטיסת לילה באותו יום ליעד מסוים עם אל על, כדאי לקחת בערבון מוגבל את ודאות קיומן של שתי הטיסות עד לאירוע. יש סיכוי שתקבלו אימייל שאומר “ביטלנו חד צדדית” והם יעבירו אתכם לטיסה הנוחה להם ויעשו על חשבונכם אופטימיזציה.
בכל מקרה, ההמלצות של ירון ליום האולימפוס האבוד: נוסעים ל Litochoro לטייל בנהר אליפאס בקצה העיירה (חניה קצת אחרי בית הקברות). שם הולכים מסלול של אמת מים. לא נכנסים שם למים אבל יפה לאורך הנהר. ממשיכים אל מפלי אורליס Orlias (ליד Dion) – מסלול הליכה של 20 דקות. האזור היפה הוא בסוף המסלול מתחת לאוטו, ושם יש בריכת שכשוך. ממשיכים ל Agia kori pools. בערב ברגע שחושך – נוסעים לשדה התעופה דרך הקניון Mediterranean Cosmos, שם מתארגנים קצת לנסיעה בשירותים. קניות, יש חנות של Oysho לבנות…והביתה.
וולוס, המרכז המשופץ (שאר המדרכות בעיר פחות מתוקתקות…)
Volos הצעת הגשה
בשנים האחרונות אנחנו הישראלים אמצנו את יוון מכל בחינה: נדלנית, תיירותית וגם… מדינית. וזה מאוד מובן והגיוני לאור המצב בישראל ואיכות ממשלתה. אז מה עושים? כל עוד השקל שווה משהו (גם זה בסיכון), משתמשים בו להתאוורר ביוון. קבלו הצעת הגשה:
יום ראשון – טיסה והגעה לדירה
יום שני – קיאקים בשאקיאק. בדרך הלוך או חזור אל עץ הדולב ועצירה בכפרים יפים
יום שלישי – סיבוב בעיר, קניות, מנוחה. אחה”צ עד הערב – נסיעה למטאורה
יום רביעי – חופי הצד המערבי. שכירת סירה
יום חמישי – יום חופשי, אלתורים והחלטות מקומיות ממה שלמדתם במקום (ים תמיד יכול להשלים)
יום שישי – אל האולימפוס וסביבתו. אם אתם מיטיבי לכת רציניים קבלו טרק קלאסי לאולימפוס. (אפשרי כיום מקוצר בדרך לטיסה מסלוניקי)
יום הטיסה – אפשר לבלות קצת בסלוניקי ויאללה הביתה
סיכום: יוון המוצדקת
חיפשתם חופשה משפחתית ביוון שלא תשכחו? וולוס ופיליון יתנו לכם עוד מקום חמוד לבקר בו, הרחק מהאיים התיירותיים. בין אם אתם חובבי ים, טבע או היסטוריה, חצי האי הצנוע הזה מחכה לכם: חופים יפים לשחייה וקיאקים, כפרים קטנים בהרים, מסלולי הליכה מרהיבים באולימפוס (כנראה, אצטרך לברר את זה סופית בביקור חוזר) ומנזרי מטאורה המפורסמים. אז מה מחיר ויזת זהב?
