התנאי לחיים: איתור מקורות המים (סדרת מלאכות המדבר ב OUTPANEL)

המדבר: מרחב של ריק ופשטות, מקום של ידע עמוק. אורן פריטל מ ‘סיאל-מרכז מלאכות מדבר’ לוקח אותנו למסע אל תוך עולם המלאכות המסורתיות של המדבר. מציג בפנינו את המלאכות השונות, ומספר על האנשים העוסקים בהן ועל החשיבות של שימור ידע עתיק זה. בכתבה זו על מלאכה בלעדיה לא ניתן לשרוד במדבר: איתור מקורות מים.

אין סתם

כשאני הולך בשבילי המדבר מלווה אותי אמרתו של חאמזי אריידה, הגשש האגדי מהגליל- “אין סתם”. למשוטט המודע, כל פרט בשטח הופך מפתח להבנת העבר. כל נאקב שימש אדם או חיה, כל צל שימש מחסה, וכל חפץ ועקבה מספרת סיפור. בתוך המרחב המדברי העצום הזה, התפתחו לאורך ההיסטוריה תרבויות מגוונות, אשר פיתחו ידע ומיומנויות ייחודיות להתמודדות עם תנאי הסביבה הקשים. ידע זה בא לידי ביטוי במגוון מלאכות מסורתיות, אשר עברו מדור לדור ועד היום מהוות חלק בלתי נפרד מהתרבות המדברית.

הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מדבריות דרום הלבנט משתרעים על פני שטח עצום, המקיף את ישראל, ירדן, חלקים מסוריה וערב, וחצי האי סיני. למרות גודלם המרשים ומגוון הנופים שבהם, מדבריות דרום הלבנט חולקים מאפיינים רבים:

• אקלים צחיח: כמות המשקעים השנתית נמוכה ביותר, מה שיוצר תנאים קשים לחקלאות ולמגורי אדם.
• משרע טמפ קיצוני: במהלך היום, הטמפרטורות במדבר יכולות לעלות מעל 45 מעלות ולרדת בלילה קרוב ל-0.
• צמחייה דלילה: הצמחייה במדבר דלילה ומותאמת לתנאים הקשים.
• נוף וגיאולוגיה מגוונים: מגוון תצורות סלע ונוף, קרקעות, ופסיפס טופוגרפי.
• אתרי תרבות חשובים: מדבריות דרום הלבנט עשירים באתרים היסטוריים, רבים מהם בעלי חשיבות פולחנית ותרבותית החורגת מגבולות המדבר ובעלת השפעה ניכרת על הארץ הנושבת.

אלומת מרעולים במדבר יהודה (צילום: עופר עברי)

סדרת מלאכות המדבר באוטפאנל

בסדרת התוכן הזו, שזה הפרק הראשון שלה, אסקור מגוון מלאכות שאפיינו את תושבי המדבריות. בעיקר כאלו שאפיינו חברות רועים נוודיות, בתוך מסגרת גיאוגרפית רחבה שאינה תחומה למדבריות ארץ ישראל בלבד. החברות המדבריות לאורך התקופות השונות באו במגע רעיוני ורוחני אחת עם השנייה, השפיעו ולימדו זו את זו. עם זאת את מרבית הידע אנו יונקים מן התרבות הבדואית כאן בנגב, מדבר יהודה, הערבה וחצי האי סיני (שתועדה בצורה מרשימה בתקופת הריבונות הישראלית הקצרה). עם התקדמות הטכנולוגיה והמודרניזציה, רבות ממלאכות אלו בסכנת העלמות ושכחה. מאמץ שימורן הוא מעין מרדף נגד הזמן, שעון חול שהולך ואוזל. 

מיומנות איתור מקורות מים

נושא המים קובע בראש ובראשונה את יכולת הקיום של האדם במדבר. צמחיה מסוימת, עשירה ורעננה היא סימן מובהק להימצאות מי תהום; אשלים, קנים, סמרים ודקלים, ביום הם ניכרים ממרחק, ככתם ירוק, ואף בלילה בהיר אפשר לעיתים להבחין בהם, לשמוע את אוושת הקנים ואף להריח אותם.  טיול משפחתי בעין גדרון הפך למסע מרתק עבור בתי הבכורה. שם, בין המצוקים והנחלים, גילינו יחד סוד קטן: רעשי ציקדות יכולים לחשוף המצאות של מעין באזור מדברי. סקרנותה גרמה לנו לעקוב אחר הקולות ויחד וגילינו שהם מגיעים משיחי אשלים וקנה מצוי שגדלו סביב מעין קטן, בין המים, הצל והצמחייה הירוקה. התרגשתי לחלוק את הגילוי הזה עם בתי והסברתי לה שציקדות התמקמו בקרבת מים, שם יש תנאים נוחים מבחינתן וככל שהרעש מתגבר, כך גדל הסיכוי למצוא מעין באזור.

חפירה למי תהום- ‘תמילה’ מתוך כנס מלאכות מדבר. צילום- אורן פריטל

סוג מקור המים נזכר גם כשם של המקום 

אם ישנה באר בואדי, עשוי שם המקום להיות, בירייה- בארותיים, באר קטנה- ביאר. נביעות ומעיינות מכונים בשמות כמו נויבעה- נביעה קטנה או אום אל עין– נחל המעיינות. בדרום מזרח סיני קיבל ג’בל מליחס את שמו מהנטיפים שלידו, כי שם היו הציפורים באות ללקק (בערבית- ילחס) את הטיפות. טיב המים  בא גם הוא לביטוי בשם המקום, השם ביר-חסנה במרכז סיני, מציין באר של מים טובים, עין מרה בנחל צין מכילה מים “מרים”. ביר מליחה, ביר אל-מאלח, כולם במרכז סיני- מספרים לנו שהמים במידת מה מלוחים. ואדי ג’ייפי דרומית לקיסיימה מכיל מים “מסריחים” (מג’ייף-מסריח). ‘עין תינה’ (תאנה, בערבית), מעיד על מעיין שמימיו מתוקים כי התאנה גדלה רק במים אלו. 

“גולת אל אזרק” בהר הגבוה בסיני (צילם: אורן פריטל)

הכרות עם מרכיבי השטח

איתור מקור מים בסביבה מדברית מצריכה הכרות טובה עם כל מרכיבי השטח- מסלע, קרקע, אקולוגיה של החי והצומח המקומי ויכולת לזהות סימנים עמומים בשטח המעידים על מקור מים קרוב. הדבר מודגם יפה בספר “תחת שמי סיני” בו מתאר שבתאי (שבו) לוי את התרבות הבדואית בהר הגבוה של סיני והוא כותב כך: “אותה שעה למדתי פרק בהלכות מים במדבר. …כל הרוצה למצוא מים, עליו לגלות סימנים של חניה שהייתה אי פעם בסביבתו. ודין חניה שהיא מצריכה מים. לאחר מכן עליו למצוא שביל או עקבות יעלים או כל חי אחר שנזקק למים וללכת בהתאם למה שהם מכוונים: מצוק או גיא, לפי ששם יש סיכוי למצוא נביעה, אם ראית רטיבות בחול, סימן למים, חפור קצת וברך את אללה שמצאת את מה שרצית”. 

נביעה עונתית בעין גדרון (צילום: אורן פריטל)

מקורות המים הטבעיים שאינם מעיינות:

גבים 

מקווה מים עונתי מכתשת או שקע בסלע, המתמלא במים בעת שיטפון, מאפיינים אזורים הרריים ואפיקי ואדיות סלעיים. הימצאות מים בגב מותנית בעומקו, כמות הנגר וקצב חלחול והתאדות. בקניונים צרים נשארים מים בגבים שבועות ואף חודשים ואילו בנוף פתוח הם ממהרים להתייבש. בעלי חיים המסמנים סיכוי להימצאות גבי מים הם יעלים, יונים וצרעות. שעות הפעילות העיקריות של בעלי החיים לשתיית מים הן בשעות אחר הצהריים והבוקר המוקדמות (פעילות לילית תיתכן גם כן).  

כנסו לאאוטפאנל בווצאפ:
 

ת’מילות

ת’מילה היא חפירה לאיתור מים באקוויפר רדוד, לרוב בחלוקים או בחול. משמעות המילה אינה ודאית אך מקור מסוים מזהה את המילה הערבית ת’מילה מלשון ‘תמידית’, אולי בהתייחס ליציבות של מקור מים זה. במקורות היהודיים מופיע הביטוי “מי גבאים” מים שנקוו בחפירה לא עמוקה, מלשון “ולחשוף מים מגבא”- (ישעיה ל, יד). נחל הבשור זכה בערבית לכינוי ואדי ת’מילה בזכות הבארות הרבים שנחפרו לאורכו, המעידים על שכבת מי תהום עשירה במיוחד. 

‘במדבר העמוק’, נפוצים 2 סוגים של תמילות: במרכז האפיק, בתחתית מפל או מדרגת סלע שמתחתם הצטברה שכבה עבה של חול וזיפזיף/דשדש אשר בתוכם מצויים המים, או בשולי הערוץ, בנקודה הנמוכה ביותר או בעיקול נחל היכן שמי שיטפון המגיעים באנרגיה גבוהה מתערבלים כתוצאה מחיכוך בגדת הנחל. ת’מילות פעילות ניכרות בסימני חפירות קודמות של בני אדם או בעלי חיים ובכלי פח להוצאת מים והשקייה. כיוון שעברו סינון בעת חלחולם לתשתית הואדי. מי התמילה לרוב טובים לשתיה.

מים במדבר ירוק (צילום: עופר עברי)

מקורות מים מעשה ידי אדם 

חפירת בורות בארות ומאגורות – חפירת בארות ובורות מים היא מלאכה עתיקה ומורכבת, הדורשת ידע גיאולוגי, הידרולוגי והנדסי. ידע זה כלל הבנה של תנאי הקרקע, זרימת מי התהום, טכניקות חפירה וטכנולוגיות בנייה מתאימות. אנשי המדבר פיתחו לאורך השנים שיטות ייחודיות לחפירת בארות ובורות מים. בהר הנגב נמצא בצד בור מים נטוש כלי צור מסותת, ששימש ככל הנראה ככלי חפירה. שיטות העבודה עברו מדור לדור, והן משקפות את הידע והניסיון שנצברו לאורך מאות ואף אלפי שנים. אברהם אבינו נודע בתחום חפירת בארות במדבר. המונח “באר מים חיים” והבארות מסמלות את מפעלו הרוחני של אברהם, “חופר בארות לרוות את צימאון העולם”, שכן הבאר היא נחלת הכלל, כמו גם מי הואדיות לאחר שיטפון והמעיינות, בניגוד לבורות ומאגורות המים הקטנים (הראבות) אשר שייכות למשפחתו של מי שחפר אותם. 

באר מים בסיני (צילום: אורן פריטל)

סביר להניח שלבחירת מיקום תשתיות המים השונות קדם ניסיון ולימוד של אלפי שנים בזיהוי מאפיינים מסוימים במסלע, בצומח, התנהגות בעלי חיים, כיווני רוחות ועוד אלמנטים שהובילו לבחירת מקום החפירה והצלחתו. כיום, אפשר לזהות אם בור המים מתוחזק ועדיין בשימוש על ידי בחינת מצב תחזוקת התעלות. במדבר יהודה, בקעת ערד והר הנגב, בורות מים מסוימים עדיין מתוחזקים בצורה ידנית מדי שנה על ידי בעליהם. תחזוקת התעלה היא החשובה מכולם והיא נעשית בעזרת מעדר פשוט. בצידי הבארות והבורות מזהים שקתות חצובות או חפורות כגומות מדופנות באבנים. עליהן הניחו יריעת עור גמל, או פנימית של צמיג. זיהוי בור מים אפשרי ממרחק רב בעזרת סימנים אופייניים כמו שפוכת בהירה של חומר שנחפר מתוך הבור או צמחיית אשלים שהתבססה במקום ומסמנת את מיקומו.  

מאת: אורן פריטל
תרמו לכתיבת הכתבה: החוקרים גדעון רגולסקי וד”ר רועי גלילי, בן פריטל מ’סיאל-מרכז מלאכות מדבר’ ומיכאל פרדקין.