בוגרי המארקה יודעים לספר על טרק של חמישה ימים שמתחיל בחצייה נועזת של נהר ה Zanskar בה משתמשים באומגה מתיישבים בתיבה מושכים בחבל כדי להתקדם משל היו נזירים במטאורה שביוון. מאז זרמו הרבה מים בנהר, נבנה גשר, דרך נפרצה ועמק ה Markha זכה לקשר ישיר לציוויליזציה. כאמור טבעם של שבילי הליכה להפוך לדרכי ג’יפים ודרכי ג’יפים לכבישים וכבישים לאוטוסטרדות, וכך לאניני השבילים שמסרבים ללכת בדרך מאובקת הצטמצם הטרק המפואר באיזור לדאק לשלושה ימים בלבד.
התוכנית הצפופה
ה Markha הוא נהר מבודד ללא קליטה ובו אפשרויות לינה ב home stay, בכפרים לאורך הדרך. הוא מתחיל באחד הכפרים לפי בחירה. אנחנו בחרנו בנקודה האחרונה אליה יכול הרכב להגיע- נקודה המרוחקת שעה הליכה מהכפר מרקה. התוכנית שלנו התבססה על שלושה ימים דחוסים:
הליכה של 14 ק”מ אל הכפר hunkar בגובה 4000
הליכה של 10 ק”מ אל מחנה האוהלים ב nimaling בגובה 4700
הליכה של 16 ק”מ בהם טיפוס אל הפס בגובה 5250 וירידה לאורכו של נהר עד הכפר chukdo ומשם חזרה במונית ללה
מהטרק ניתן לטפס ל Kang yatse, הר ולו שתי פסגות בגובה 6250 ו-6400. יציאה לפסגה תתכן מ Nimaling או ממחנה בסיס גבוה יותר (לכך צריך הערכות מוקדמת-צוות להקמת אוהלים ואוכל).
אפס במרווח ביטחון
למרות שנותרו לנו שלושה ימי טיול בלבד לפני החזרה לארץ החלטנו לצאת לטרק ללא מרווח ביטחון למקרה ולא נעבור את הפס. במקרה וחוטפים מחלת גבהים צריך לחזור את כל הדרך חזרה לאורך הנהר ולארגן רכב חזרה ל- leh ואז כמובן לפספס את הטיסה. זה היה קצת חסר אחריות במיוחד שברקורד של גלית מחלת גבהים בגובה 4163 בטובקאל. יאמר לזכותנו שאנחנו אחרי 11 יום בלדאק בגבהים של 3000-3500 עם שני פיקים למעבר פס khardung la בגובה 5602 כלומר שהיה של כשלוש שעות בכל פעם בגבהים של בין 4000-5600.
מפגש הנהרות
אחרי קפה וקרואסון בקפה Ziwa. בעיר אנחנו יוצאים לשלוש שעות וחצי נסיעה אל תחילת ההליכה. את הדרך עד Sangam אנחנו מכירים, סאנגם הוא מפגש הנהרות של ה indus וה zanskar אחרי החיבור בין הנהרות הנהר ממשיך כ- indus עד לפקיסטן.
ה zanskar היותר קטן הוא נהר המתחיל בצפון הודו, מוקד לאטרקציות קיץ כמו רפטינג ואפילו יש עמדת באנג’י על הדרך, ויתרנו- אני מניח שההודים מיומנים לזרוק אנשים למים, לא בטוח לגבי היכולות שלהם לאסוף אותם בסירה.
ה zanskar הוא אחת הסיבות לתיירות חורף בלדאק: בתחילת ינואר במינוס 25 המקומיים מציעים את ה chadar trek – הליכה של שישה ימים עם מזחלות וציוד על הנהר הקפוא ולינה באוהלים. על פי ההתחממות הגלובלית שחלה עלינו נראה שצריך למהר לעשות אותו כי הטרק הזה בסכנה קיומית.
שלב הערבוב והסחיטה
את ה zanskar אנחנו חוצים על גשר ומטפסים ל skui. לפנינו עשרים קילומטרים של נסיעה בדרך עפר קשוחה לאורך הנהר. משום מה המקומיים מעדיפים התנהלות במוניות ולא בג’יפים וכך במושב האחורי במכונית ה mahindra מתוצרת הודו, זה הדבר הכי דומה למכונת כביסה. בדרך אנחנו חולפים ומאביקים זוגות זוגות של טרקרים שיצאו מ sara וישנו ב markha, אותם לא נפגוש, אנחנו יום אחד לפניהם.
חילוצים עצמיים
מלווים בטרה המדריך מנפאל אנחנו פורקים מהרכב נפרדים מהנהג ומתחילים ללכת, אחרי שעה קלה מגיעים לכפר markha שם אנחנו פוגשים את הזוג הראשון שחזר עקב מחלת גבהים. לא עובר רגע ומולנו מטיילת על סוס עם רגל מקובעת לאחר שהחליקה ושברה את הרגל ואיתה קבוצה של 14 מטיילות צרפתיות מקבלות את דין הקבוצה.
הצטרפו לקב’ הווטסאפ השקטה של אאוטפאנל:
הלוגיסטיקה מסובכת, זה לא נפאל שם המסוקים חגים באוויר מחכים שתיפול לך ציפורן. בגלל הקרבה לפקיסטן אסור טלפון לוויני. אם נפלת אתה צריך לארגן חמור או סוס שיחלץ אותך. אם צריך לעדכן את חברת הביטוח אין מנוס מלטפס לפס -רק שם יש קליטה.
כבשים כחולות
בכפר הראשון בשם umlong אנחנו עוצרים לתה מנטה, אין מים מינרלים לרכישה. למזלנו הגענו עם המוצר הנמכר ביותר בלדאק: בקבוקי Lifestraw- בקבוק עם פילטר מובנה המספיק לאלפי שימושים.
מעט אחרי הכפר ליד מקבץ של סטופות (מבנה קדוש המכיל שריד אפר של נזיר כלשהו) רועים לידינו עדר של כבש בר, גוון הפרווה הכחלחל הקנה לו את שמו blue sheep.
יום למחרת אחרי הירידה מהפס נראה אותם במופע יציבות על צלע ההר, מנהלים את היומיום שלהם, בשיפועים של כמעט תשעים מעלות. צפינו בהנקה, בקרב נגיחות של בוגרים ובמשחק של צעירים שהזכירו לי את משפטו המפורסם של המ”פ זכאי: “במקום בו תלך עז הרים ילך גולני חיל רגלים”.
לינה כפרית
ב hunkar אנחנו בוחרים את ה homestay הכי גבוה מתוך הנחה שאולי יהיה אינטרנט. המחיר 1500 רופי אחיד לכל ה homestay שבעמק, למעט הבול פגיעה ה homestay טוב בעיננו: המטבח מאובזר בנוי בסדר מופתי, במרכזו צ’ימיני לבישול, בעלת הבית היא אשת חיל. עוד לא פרקנו את התיקים וכבר תה מנטה על השולחן, יש חשמל סולארי להטענה ואפילו מתקן קולט שמש שאפשר להתקלח עם דלי מים חמים.
אנחנו האורחים היחידים והיא מתקתקת לנו פסטה לדאקית שזה בעצם מומו בלי מילוי עם רוטב אפונה, כך שעל בטן מלאה אנחנו נרדמים כמו תינוקות.
מאני מאני מאני
בבוקר היום השני אחרי צ’פאטי עם דבש אנחנו מקבלים צידה לדרך, ביצה, תפוח אדמה מבושל, חטיף ומיץ בקופסת קרטון. לאורך השביל ערימות של אבנים הנקראות “מאני”- עוברי אורח נוטים לחרוט בהם את גלגל החיים או מנטרות לחיים כמו אום מאני פאדמה הום (הלל לאבן הטובה שבפרח הלוטוס). אלפי אבנים עגולות ומלבניות מצוירות ועליהן מונחים קרניים של הכבשים הכחולות.
העולם התחתון- המחילות של ההר
לאחר שעתיים הליכה במחנה אוהלים Thochuntse אנחנו פוגשים ברביעייה שהתפצלה:
זוג שהחליט לחזור אחורנית בגלל חשש למחלת גבהים וזוג בגיל של הילדים שלנו איילה ובן שימשיכו איתנו עד סוף הטרק. למרות קיצור הטרק הזוג החולה לא זכו להגיע ל leh לפנינו, הגענו ביחד.
מ tuchuntse מתחילה העלייה הדרמטית ל nimaling, בסופה אנחנו מגיעים אל tigo האגם המתייבש. זה הזמן לפתוח את הצידה לדרך, טרה מוסר לי את הביצה שלו ואומר “i don’t eat local eggs” רגע אחרי אני מזהה את גלית יורקת את הביצה הסרוחה. ללא קירור ופיקוח מעניין כמה זמן הביצה ישבה על המדף.
ההר רוחש כאילו הוא כנען בימי מרד בר כוכבא- כל כולו מחילות, גבעת ווטרשיפ ladakhi style. מרמיטות שהתעוררו מתרדמת החורף, מחפשות את השמש, רובצות על סלע בגדלים של כלב ים, וביניהם מכרסמים קטנים מציצים מבעד למחילות. תוסיפו את הדורבן שיש לי ברגל ותקבלו טרק של גן חיות.
אוהבים טיולים? הצטרפו אלינו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
מחנה האוהלים Nimaling
לאחר העליה הגדולה העמק נפרש, מחנה האוהלים ב nimaling נגלה לעיננו, המחנה מנקז אליו את המבקשים לטפס לפס ואת אלו שירדו מההר, כך שהוא הומה במיוחד. באותו היום 35 ניסו לטפס ל kang yatse רק שבעה הצליחו. אחד לחמש. ככה זה: הטיפוס לפסגה מוצע ברחוב ללא הכנה לכל דיכפין שרוצה להגיע לגובה שכזה תוך שלושה ימי טיפוס בלבד. האוהלים זוגיים מדוגמים יציבים מאוד ומוכנים לכל מזג אוויר, מסביב רועים סביבנו פרות סוסים וחמורים, וגם הכלאות בין יאק לפרה אופייניות לאזור.
אחרי ארוחת ערב מבוססת אורז ודאל מתובל באקמול פוקוס לכאב ראש, אנחנו פורשים ללילה של נדודי שינה עם מיליון כוכבים מלמעלה. לא עזר שניסיתי לספור כבשים והפעם כחולות, לא נרדמתי כך שמדי פעם יצאתי ללילה הקריר לחפש את הפנסים המטפסים אל ה kang yatse.
עליה לפס וקוץ בה
הבוקר השלישי נפתח בטיפוס של שעתיים אל הפס, שמו kongmaru. בשכונה שלנו כל הר של מעל ל 5000 מטר זוכה לתהילת עולם: האררט 5137, הר סטנלי 5109, הר קניה 5199 וכאן כל סביבי פסים מעל 5000 והרים של מעל 6000 מטר וכל זה ברדיוס של קילומטרים בודדים.
הקצב שאנטי שאנטי, גימל קצת חורקת אז טרה סוחב לה את התיק. איתנו מטפסת צרפתיה בת 78 עם עבר של מדריכת סקי בשאמוני, עדיין חיה ובועטת, הלוואי עלינו בגילה. באיזשהו שלב גלית משחררת אותי לרוץ אל הפס ולעדכן את הילדים שהכל בסדר, מאוחר מדי, הם כבר הפעילו את כל יחידות החילוץ האפשריות.
מנגד להטו הרי אדום
מהפס נפרשים אלינו ההרים האדומים, קשה לתאר את היופי. בן שולף מצלמת פילם של פעם olympus pen, את התמונות נראה עוד כמה חודשים אחרי פיתוח תמונות ברחוב הקוואסן בתאילנד.
זהו מכאן יש רק לרדת לעמק, לפזם את הסלע האדום, לחצות את הנהר עשרות פעמים, להתפעל מהמפלים, לטפס ולרדת ירידות תלולות כדי לדלג על קטעים לא עבירים. זה השלב הכי מסוכן, אופוריה של אחרי השיא, אווירה של סוף קורס, שאננות.
מסתבר שצריך למהר, במשך היום בגלל הפשרת השלגים עוצמת הזרימה בנהר עולה והמעברים מגדה לגדה הופכים קשים יותר, הדרך נמשכת כמו מסטיק ולמרות כל היופי שמסביב כל הרצון הוא לסיים עם החרא הזה כבר.
אחרית דבר
with chabad you will never walk alone
בשנות התשעים, לא היו פלאפונים, היינו ניגשים לשגרירות לקבל מכתבים. פעם באף פעם היינו מוצאים טלפון ציבורי איתו אפשר לבצע שיחת גוביינא לארץ, כולם היו מנותקי קשר. לפני חודשיים מונסונים שטפו את הכפרים בצפון הודו, קווי הטלפון קרסו והכבישים התמוטטו. קבוצות הפייסבוק התמלאו פוסטים בסגנון של “הבת שלי נעדרת” לא חשבנו שחודש אחרי גם אנחנו נככב בפוסט שכזה… במונית בדרך לטרק על הכביש לצידו של נהר ה zanskar שלחנו הודעה שיתכן ונהיה ללא קליטה. ההודעה לא נשלחה, זה הספיק לילדים להקים חמ”ל, לפתוח פוסטים, להתקשר לשגרירות הודו, לשלוח את התמונות שלנו לבית חב”ד. אגב הסיסמא שם לוייפיי היא 770770770, מוזמנים לנחש למה… תשובה בסוף הכתבה.
אוהד-שליח חב”ד עשה סבב סוכנים ומצא את פנדו שדרכו יצאנו לטרק. צפירת ההרגעה הגיעה דיי מהר אבל את הילדים זה לא סיפק- על הפס חטפנו צעקות שאנחנו הורים לא אחראים (זה לא פעם ראשונה, גם מפסטיבל הבירה מצאנו את עצמנו במושב האחורי כשהילדים נוהגים את השיכורים הביתה). נו שיהיה לא נראה שזה משהו שלא ניתן לפתור עם דמי כיס…
ביום שאחרי ברחובות ב Leh אנחנו כבר מפורסמים. אומרים תודה לאוהד ופנדו על הרגעת הילדים וכמובן מתנצלים, הרבה מתנצלים…
