הזמנו את החברים לסיבוב צהריים באחד המקומות הפחות אטרקטיביים של חיפה – צומת הצ’ק פוסט. להפתעתם הם גילו בריכה של מים צלולים, אוכל טעים וחווית ריחוף אורבנית שאין בשום עיר אחרת. טיול אורבני בטבע של עיר הכרמל.
לא כולם יודעים, אבל ממש במרכזו של אחד מהצמתים הסואנים של חיפה, נובע לו מעין עם מים נקיים וצלולים. אני מדבר כמובן על עין סעדיה (עיון אל סעדה שפירושו בערבית מעיינות בת המזל), אותו מעיין שעלה לכותרות בשנה האחרונה בעקבות המאבק של אריק דרובוט לשימור פנינת הטבע הזו.
הצטרפו לערוץ אאוטפאנל בווטסאפ- קבוצה שקטה
(גג 3 הודעות על כתבות חדשות בשבוע):
הנביעה של עין סעדיה נמצאת למרגלות הכרמל. בשנות ה-20 של המאה שעברה נחצב והונח צינור באורך 80 מ’ מן הנביעה עד לתעלת אספקת המים, ששימש לאספקת מים לתושבי העיר. כיום, מעל הניקבה המובילה, עובר כביש 4 על כל 6 נתיביו והניקבה נמצאת בסכנת קריסה.
מן הבריכה הראשית מתחיל נחל סעדיה, נחל איתן המוזן מעוד 5 נביעות מקומיות וצינור מי שופכין אחד. היחס כלפי נחל סעדיה מצד עיריית חיפה, פחות או יותר שווה ערך ליחס שקיבל הארי פוטר מדודיו המאמצים: הזנחה ונתינת יחס מועדף לבן דודו המועדף, המפעלים, המוסכים ובתי המלאכה של אזור הצ’ק פוסט. במשך שנים ועד היום ישנו נחל המגיע מכיוון מערכת הניקוז העירונית שמתחבר לנחל סעדיה וממנו מוזרמים מים מזוהמים המתערבבים עם המים הנקיים של הנביעה.
בארבעת השנים האחרונות קמה זעקה של אריק דרובוט שפתח במחאה “להציל את נחל סעדיה“, ודאג לניקיון הבריכה הראשית ולמערכת עצירת זבל. כיום רק חצי מהבריכה המוזנת מן הנביעה נקיה, נעימה וראויה לשכשוך. ניתן לראות דגים בבריכה, צמחיה ייחודית כמו הנימפאה התכולה – צמח נדיר על סף הכחדה שגדל במים מתוקים, ויש שמועות אפילו על צבים, לוטרות וציפורים באזור. לאחרונה התגלתה סומית (סוג של סרטן) באפלת נקבת המים – סומית הכרמל, זן ייחודי למקום.
מתחילים בשכשוך הרגליים במים
החננו את הרכבים מול חניית משרדי מנהרות הכרמל, חצינו ברגל את החנייה, עברנו שער בגדר שצמודה לתחנת הרכבלית (כרגע סגורה לציבור) והופ, השתגרנו לטבע. אזור זה של נחל סעדיה הוכרז כשמורת טבע ובהתאם נבנה פארק, מלא בצמחייה ובשבילים מרוצפים באבן פראית. הליכה קצרה בשביל והבריכה נגלית לפנינו – מים נקיים עטופים בירוק, כמעט אפשר לשכוח שאנחנו באחד הצמתים העמוסים של חיפה למעט רעש המכוניות שעוטף מכל כיוון.
מחנכים את הדור הצעיר
מושלם גם עם ילדים
המים קרירים, הבריכה מוצלת ומפלס המים רדוד יחסית (גובה ירך של מבוגר בנקודה העמוקה ביותר). במקום פינות ישיבה בצל וניתן בהחלט לבוא עם הקטנטנים לשכשוך במים. חשוב לשים לב לא להתרחק יותר מדי מאזור הנביעה, שכן כאן מי השפכים נפגשים עם הנחל ובחלק מהאזורים בבריכה, הקרקע טובענית והמים מלוכלכים. במרכז הבריכה הוקמה גדר שנועדה להגן על הנימפאה שנמצאה פה – צמח ייחודי לאזור.
ממשיכים במילוי הבטן
כבר אחת בצהריים והבטן של כולם עושה קולות של פלאפל. מקפלים עניינים, חוצים את הצ’ק פוסט וקופצים לדוכן שאני מאד אוהב, עם כדורים זהובים ורכים בניגוד לכדורים הפריכים שנהוג להגיש. באזור יש לא מעט דוכני שווארמה-פלאפל במחירים שפויים וניתן לבחור את זה שיש בו את התור הקצר ביותר. לשמחתינו הפלאפל היה פתוח גם בשישי באחת וחצי בצהריים, וכל אחד מעמיס צלחת סלטים בנוסף לפלאפל בפיתה שהוא הזמין.
מהפלאפל אנחנו תופסים אוטובוס למרכזית לב המפרץ וממנה צועדים חיש מהר לתחנת הרכבלית. הרכבלית היא רכבל שאינו נבנה לצורך תיירותי, אלא עבור תחבורה ציבורית ומטרתו לעודד סטודנטים לחיות בקריות ולהנגיש את ההגעה למוסדות החינוך האקדמאים לבאים מצפון. לכן התמחור שלו בהתאם: 5.5 שקלים לנסיעה.
עוברים לרחף באוויר
הרכבלית היא חוויה ייחודית לחיפה – נכון, לא מעט נסעו ברַכֶּבֶל בעבר אך לרוב, זה היה בטבע. פתאום העיר מקבלת פרספקטיבה חדשה שאתם לא מכירים – מבט ממעוף הציפור. את הצ’ק פוסט ראינו לא מעט היום אבל זו הפעם הראשונה שרואים אותו כ-12 מ’ מעל גשר המחלף.
גילוי נאות – זה פרויקט שמאד קרוב אלי מאחר וביליתי 5 שנים בצוות התכנון וההקמה שלו, פיקחתי על הבנייה של 3 תחנות משלב היסודות ועד לטופס 4 ואני מכיר ההיסטוריה שלו טוב מאד. החברים זכו להדרכה אינפורמטיבית במיוחד על התוואי, המערכת, השינויים וההחלטות שהתקבלו בזמן הבנייה של הפרויקט הזה.
הרכבלית היא מערכת הסעה המונית המסוגלת לשנע כ 2400 איש לשעה לכיוון. היא כוללת כ 150 קרוניות שנתפסות על כבל שמסתובב במהירות של 6 מ’ לשנייה. נסיעה מקצה לקצה לוקחת כ-19 דקות. המערכת חשמלית לגמרי, שקטה ואינה כוללת מזגנים, והנה סקופ עבורכם – גם לא צריך. אפילו לא בחודש אוגוסט הלוהט של ישראל – עם 8 חלונות ומהירות של 21 קמ”ש הנסיעה נעימה מאד.
קבלו סוד – מדובר ב-3 רכבלים שמסונכרנים ועובדים בתיאום מושלם. ז”א שיש 3 כבלים לאורך כל הנסיעה, והקרונית עוברת בין כבל לכבל מבלי שהנוסע מבחין בכך. כיום פתוחות רק 3 תחנות מתוך 6 – השאר יפתחו לציבור בהמשך בעקבות הפיתוח הנדלני שסביבן, כיום אין הצדקה לפתוח אותן.
אחרי 19 ד’ קסומות של ריחוף בשמי העיר והסברים ממקור ראשון, מגיעים לתחנה העליונה והאחרונה באוניברסיטת חיפה. מומלץ לרדת בתחנה זו ולעשות סיבוב במוזיאון הכט, לשבת על קפה מול הנוף בקמפוס או לחילופין לעלות למגדל אשכול לקומה ה -29 למצפור סמי עופר לתצפית 360 מרהיבה על הכרמל. הקומה סגורה אז אין צורך להתעטף בשכבות עבות במיוחד.
חיפה מזוית שלא ראיתם
חיש מהר אנחנו חוזרים לתחנת הרכבלית, שכן השעה כבר 15, אנחנו בשעון חורף ועוד רגע סוגרים לנו את התחנה. כל מה שנשאר הוא לרדת חזרה ללב המפרץ ולחוות את כל הנופים שלא ראינו כשנסענו בכיוון השני ולחזור בהליכה ברגל (10 ד’) חזרה לרכב.
מאת: יואב גריבי
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
