כשהזיכרונות צרובים חזק עם נגיעות של אושר, הדחף לחזור ולחוות את אותן החוויות רק הולך ומתעצם עם השנים. את אוסטריה ואת וינה אני מכיר היטב, כאשר כל קונקשיין הייתי דואג למרווח של 8 שעות על מנת לחרוש את רחובות הבירה בטיולי בזק חצי יומיים. אבל לשאר הפנינות של המדינה כמו האלשטאט, חבל קפרון עם צאל-אמ-זה וזלצבורג, צריך כבר לנסוע במיוחד על מנת לקבל מנת אושר תואמת צריבת זיכרון.
כמה שנים אחרי, גורלה של אוסטריה שוב עלה לכותרות עם תכנון טיול שמשלב כמה מקומות על פני המדינה. תנאי חורף מושלג במיוחד מעלים כמה שאלות לגבי יעדים שנרצה לפקוד, אבל עיקר המקומות כבר נכנסו לרשימה כמועמדים שאין באפשרותם לזכות וטו. אופן הטיול שנבחר הוא טיול מדלג בין פנינות אוסטריות אותנטיות עם עוגן חזק של שלושה ימי סקי באתרים נשגבים של באוסטריה.
מי שלא מכיר את הקונספט של חופשות ספונטניות, אז הנוסחה די פשוטה, חיפוש זריז באתר Ryanair יעלה מולכם טיסות בעלות מגש פיצה. כל עוד נצמדים לתיק גב בלבד וטיול זריז ללא תוספות, המחיר ישאר בהתאם. במקרה שלנו, היה צורך לקחת מזוודה לציוד סקי והשכרת רכב להתניידות גמישה בין יעדים שלא מתחברים אחד לשני באופן נוח. מזוודה רגילה לשני כיוונים עולה יותר מהכרטיס טיסה עצמו, אבל גם יחד זה יוצא חצי מחיר מחברת טיסות סדירות.
מכיוון שאוסטריה עברה כמה גלים וסגרים תחת המותג -קורונה, תיירים בתקופה זו ממש לא בשפע, אבל אופציות להשכרת רכב כן. את הרכב הזמנתי דווקא אחרי רכישת כרטיסים בRyanair עם אחת ההודעות המציקות שיש בשלבים של רכישת כרטיס. המחיר יצא משמעותית זול יותר מחברות השכרה ידועות. חברת Usave יושבת בקומפלקס שבשדה יחד עם השמות הידועים כך שאין צורך בשאטל מיוחד והתנאים הם אותם כמעט אותם תנאים כמו של מתחרים. חשוב לקרוא את השורות הקטנות, כל יציאה מחוץ לגבולות המדינה ללא תיאום מראש, יאלץ אותכם להיפרד מלא מעט כסף על קנס. אפילו אם רק יצאתם לתדלק במדינה השכנה ומיד חזרתם.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מגבלות קורונה
קשה מאוד לעקוב אחרי שינוי בכללי קורונה של ארצנו ואם תוסיפו לנוסחה מדינה נוספת, אוסטריה, תמצאו את עצמכם נזכרים בבגרות עם בעיות מתמטיות עם שני נעלמים. במקרה של אוסטריה, העתקתי את התשובות בשבילכם: מחוסנים שלוש פעמים, משמע אתם עם בוסטר ולא חייבים בדיקה PCR טרום טיסה. מחוסנים פעמים או סתם מחלימים, בדיקה מחייבת עד 48 שעות לפני הטיסה. ילדים מתחת לגיל 12 נכנסים תחת המטריה של הורה מלווה – כל מה שחל עליו חל על הילד.
בחזור צריכים לעשות בדיקת אנטיגן ב-24 שעות לפני הטיסה. התוצאה צריכה להיות באנגלית ומספר דרכון בפנים. הטריק כאן, שבאוסטריה משתמשים במערכת אחת לשליחת התוצאות, גם אם הבדיקה בתשלום או בחינם בתחנות דמוי מד״א של ארצנו. התוצאה שמתקבלת, ללא מספר דרכון וגם אין אפשרות להכניס. אבל טופס התוצאה, עדיין תופס בשדה כך שאפשר בכיף לעשות את הבדיקה החינמית.
כבישי אוסטריה בשלג
הבדל בין מזרח תיכון לאירופה מורגש כבר בירידה מהמטוס. ריינאייר לא מהמפרגנים ואם יש אפשר לחסוך אז עד הסוף. השדה בוינה מקבל את האורחים מארץ הציון עם אוטובוסים ולא שרוול שמחובר לטרמינל. קור של 2 מעלות מאפס את הבאים למדינת השטרודל תפוחים ובכך מעביר מסר חד – איך ראוי להתלבש. אני ושותפי למסע – אנדריו, לא טירונים באירופה וברזומה כבר עברנו לא מעט מסעות. אוספים את הויטרה 4×4 ויוצאים למסע של שלוש וחצי שעות אל עבר זכרון מפעם של עיירת יופי על שפת אגם.
על העיר הקטנה האלשטאט אפשר לספר רבות, היופי הציורי של בתים עתיקים, ההרים הזקופים שמקיפים את העיר, הימה המדהימה, הכנסיה ועוד הרבה דברים נפלאים. יש שיגידו שאלשטאט עלתה לכותרות בגלל ההכרה על ידי יונסקו, אני אטען מנגד, זה בגלל שתמונתה נמצאת בשומר מסך של כל טלוויזיה במקום השני אחרי האגם בלד.
כבישי אוסטריה מהפנטים ביופי של הטבע וגם בכבישי אגרה הנוף לא יורד ברמתו, במיוחד שהתשלום פה הוא חד פעמי לרישום על סך 9.60 יורו. הכל נראה כמו חלום ורוד של נסיעה, עד שהתחלנו לעלות אל עבר הרכסים ולקבל את המנה הכה מפרגנת של סופת שלגים שפוקדת את אירופה. האוסטרים נראים נינוחים וממשיכים להרביץ 140 על האוטובאן, אבל אני נהג טירון נאחז בהגה כמו סבתא בת 80 שיצאה לקניות. מתרגלים די מהר למצב בעזרת צמיגי חורף והמחשבה הישראלית יהיה בסדר – הרי אם הם יכולים אז למה לא אני.
נוף אלפיני מתחיל לזרום אל עיננו העייפות, והגוף מתמלא בחוויות שסובבות את הכבישים. בירידה הראשונה מכביש מהיר אל תוך מרכז הרים על בסיס כביש קטן, אתה מבין לאיזו צרה נכנסת ומה עוד מחכה לך בהמשך. נסיעה לעיירה הקסומה עם סביב 800 תושבים, מקבלת תשתיות כבישים בהתאם לגודל ושימור המקום. מילא שכבר לא רואים איפה נמצא הכביש מרוב שלג שנצבר, הפיתולים והירידות בשיפועים מקבלים פאן נוסף של רולטה רוסית – האם הסיבוב עם שיפוע זה, יספיק לאחוז את הצמיגים או שהרכב ימשיך לתהום של ההר. נסיעה של 15 ק״מ לוקחת שעה אבל בסוף מצליחים להגיע ליעד בבטחה.
האלשטאט
עייפים אך מרוצים אחרי נסיעה מתישה, עושים את דרכינו בשעות הערב למרכז העיר כדי למלא את הבטן הריקה אבל המקום נראה כמו סצינה של העיר הרפאים פריפיאט שלמרגלות אתר צ׳רנוביל – הכל סגור ואין נפש חיה. סוג של דיסוננס על סטרואידים מכה בזיכרונותיי, הרי הרושם שצרוב אצלי בזיכרון הוא מקום הומה תיירים סינים ועוד שלל אומות. מסע ציד אחר פיסת אוכל החל ואנחנו מתרוצצים בין כל שלטי האוכל האפשריים. ״שלוסן״ אומרים לנו, סגור. נזכרנו במקום בכפר ליד שעברנו בדרך ונראה די עמוס, מיד הנענו את הג׳יפון ונסענו לבדוק. בר מקומי רק אנחנו וחבורת כורי מלח (לפחות כך הם נראים) מקומית מבלה בשולחן האבירים. אנחנו מסתפקים לארוחת ערב בשתי מנות של בירה כי המטבח סגור ופורשים לישון רעבים אך מרוצים.
הריק נשמר גם יום למחרת ומקום עמד נקי, כאילו השאירו לי את הזירה ריקה לתת צילומים נקיים עד רמה של חלום. אחרי תריסר חזרות על הרחוב הראשי, אנו מתחילים לשנן מה נפתח ומתי ורק אחרי כמה חנויות של מזכרות אנו זוכים לפלא העצום של פתיחת מאפייה מקומית לקראת השעה 12:00.
מי שעוד לא ביקר בעיירה, המקום באמת קטן ויום אחד מספיק כדי ללמוד את כולו בעל פה. יש לו לא מעט נקודות שבהם העיר מצטלמת כמו גלויה ורוב הפעילות שאפשר לעשות חוץ מלדגום את כל הסמטאות בשעתיים, זה טיולי טבע שמסביב, על בסיס הפסגות. אבל בעונה – בקיץ. בחורף המקום די שומם ומקבל קסם אחר, במיוחד אם בימים לפני הגעתכם, פוקדת את האזור סופת שלגים יפה.
רוב המסעדות ובתי קפה, ואין הרבה, יהיו עם ציון מתחת ל-4 בגוגל, מסיבה אחת פשוטה: כולן מבוססות תיירים וכך השירות המהיר שהן למדו לעבוד בו. אבל בתקופת קורונה חורפית, כאשר הכל עוצר מלכת. השירות הרבה יותר טוב מהציון שמצויין. אישית חזרתי לאותו מקום של שטרודל תפוחים בקפה דרבל שנצרב אצלי מביקור קודם. פשוט התפוחים בשטרודל שלו אחרים, מגורדים כעלים ולא כעיסה וכך זה מבליט את הטעם המיוחד. אחרי ארוחה מפנקת של שטרודל חלומי, אנו יוצאים אל היעד הבא עם נוף הרים מושלג של אגדות ורקורד מקצועי של נהיגת שלג בן יום אל עבר אתרי הסקי.
סקי ב-Zell Am See
צל-אמ-זה (Zell Am See) היא עיר במחוז זלצבורג ויושבת על אגם זה – See המוקף הרים אלפיניים ואתרי סקי. שלושה אתרי סקי מחוברים יחדיו על בסיס אותו סקיפאס, כך שאפשר עם אותו כרטיס לגלוש כל יום באתר אחר.
- זאלבך – Saalbach
- שמיטן – Schmitten
- קיצטנהורן – Kitzsteinhorn
כל אתר הוא אתר מעולה עם מספר לא מועט של מסלולים בכל הרמות. בקיצטנהורן אפשר לגלוש גם בחודשי קיץ, בגלל גובהו הרב ומיקומו על קרחון.
העיר עצמה מאוד יפה ומלאה בחיי לילה תוססים עם מגוון מסעדות וברים לכל טעם. אחרי חניה באייר-בי-ו-בי ששכרנו, עלינו זריז לפרוק מזוודות כדי להספיק לתפוס מטבח אחד לפחות שלא נסגר. ביציאה שמנו לב שנעלם לנו הרכב מהחניה ובסריקה זריזה מצאנו אותו 60 מטר יותר למטה, פשוט התגלש לו מהחניה על בסיס שכבת שלג חלקה. אחרי שהחננו שוב ובנינו בריקדות שלא יחזור בשנית המקרה, יצאנו לצוד מסעדות.
בתקופתי (תחילת פברואר), חיי לילה קיבלו מונח חדש היישר מהפרלמנט האוסטרי – חוק היובש קראנו לו ומשעה 22:00 כל מקום פעיל סוגר את דלתותיו בעשר בלילה ואין שום אופציה אחרת לשתייה. אם חשקתם בארוחה, אז בשעה 20:00 רוב המטבחים של כל המסעדות יעברו למתכונת של שתיה וקינוח במקרה הטוב. סגירה הרמטית במקרה הרגיל. נכון ל-6 לפברואר, חוק היובש הועבר לחצות.
אישית ממליץ על שני מקומות לביקור:
במסעדה הראשונה תמצאו מגוון ראקים של צלעות עם תיבול מודרני ואווירה צעירה. השנייה עם תג מחיר יותר גבוהה – אוכל גורמה עם מבחר יינות מרשים במזיגה מקצועית הישר לכוסות זאלטו מרהיבות.
את היום הראשון לגלישה בחרנו בזאלבך המפורסם, ואחרי שנפרדנו מ-60 יורו סקי-פס יומי, עלינו ברכבל הראשי חצי דרך. למה חצי? כי הסופה עדיין משתוללת ובהגיענו לתחנה הראשונה, הגונדולה מקבלת השבתה והמסלול היחידי שאפשר לרדת מנקודה זו הוא השחור. הרוחות העזות עם שלג כבד מחוררות כמו רובה ציידים כל חלק חשוף בפנים. אחלה קבלת פנים להתחיל איתו את הסקי, ישר למים העמוקים. זאלבך נמצאת בעמק צר ויש מעליות קרובות לשני הכיוונים של העיירה. כך שיש אופציה לדלג בין שני רכסים ולהנות ממעליות שונות שנפתחות כשהרוחות נרגעות.
יום שני לגלישה, השמש יצאה וענו עולים לשמיטן הקסום. אתר עם נוף משגע כאשר רוב המסלולים יורדים על בסיס הרכס עם הפנים לכיוון האגם ומסביבו פסגות אלפיניות מושלגות. רכס זה מאופיין בשלל מסלולים כחולים עם רוחב מסלול די גדול ואפשרות לצבור מהירות בזמן שעושים סלאלומים בין טירוני גלישה. יש גם אדומים שלרוב מקשרים ומקצרים בכחולים את האורך. השחורים יורדים לצדי הרכס איפה שאיבוד גובה ביחס למרחק, הרבה יותר גדול – הם גם המסלולים הכי מפנקים לבעלי יכולת כמובן.
יום שלישי לגלישה נבחר כיום לצילומים באותו אתר שמיטן. תיק גב מלווה במצלמה לא קלה, עלה איתנו לפסגות. אומנם השמש זרחה ופתחה את הנוף להרים, אבל העמקים למטה התמלאו בערפל כבד שלא יורד. את היופי של אתמול כבר לא נשחזר ונסתפק במה שיש. שלושה ימי גלישה מרוכזים, היה לנו למינון מצויין של לא מעט ולא הרבה. כל יום עלינו בק״מ הנצבר על מנת לשמור על השרירים והכוחות, ולנצל את ההרים עד מיטב.
זלצבורג
אחרי שלושה ימי סקי אינטנסיביים הגענו ליום מנוחה לפני טיסה במקום הולדתו של מוצרט. העיר עצמה לא בין הגדולות של אוסטריה, אבל כן הכי מתויירת. מיקומה המדהים למרגלות האלפים עם עיר עתיקה שנשמרה מצוין גם בתום מלחמת העולם השניה, מביא לא מעט תיירים. בין היתר לשלל מוזיאונים ועד לסיור בעקבות סרט צלילי המוזיקה שצולם בסביבה בשנת 1965. בצדה הדרום מערבי של הגדה, נמצאת העיר העתיקה עם טירה המשקיפה על כל העיר מלמעלה ועד למדרחוב מלא חנויות בוטיק קטנות ומגניבות. קטדרלות בסגנון הבארוק ושלל מסעדות. המלצה שלי למי שלא ממש רעב ועם רצון למנות קטנות אך טעימות שמלוות עם יין אוסטרי טוב, אז cook&wine ממש עונה להגדרה.
בצד השני של הגדה, ישנו מדרחוב נוסף, יותר חדש ולא מאכזב מהמרכזי שבעיר העתיקה. גם הוא מלא בחנויות מגניבות ושלל מסעדות לכל טעם. צד זה של העיר מכיל גם את ארמון מירבל היפה שמאופיין בגנים ופסלים המזכירים את אחד הארמונות בוינה, ועוברים בו גם סדרת קונצרטים בהיכל מוזיקה ייעודי.
סיכום
שינוי נוף למשהו חדש ולא כל כך מורגל, כמו ערמות של שלג בכל מיני צורות. עושה ריסט חיובי לגוף ולכוחות המנטליים של הראש. ללא ספק חוויה מטורפת שמשלבת בה לא רק מונוטוניות של סוג טיול אחד, אלא גיוון עשיר במינון נכון מכל דבר. זה לא אותה חופשה כאשר רק הסקי הוא המטרה, וגם לא טיול בעיר אחת עם ריטואל דומה של מרדף אחר האטרקציות. דווקא השילוב של נגיעות מכל דבר, כמו מנות טאפאס קטנות אך מדויקות מאפשרות לדבר הזה לקבל את הטייטל של טיול רווי חוויות.
כתב וצילם: יוג׳ין לויט
