בזמן בו הקורונה עדיין מרחפת, החלטנו לעשות טרק בחבל זגוריה, האזור הכי מתאים להרתפקאות ביוון – הרים, אגמים ונופים עוצרי נשימה. חבל זגוריה נמצא על רכס ההרים פינדוס (Pindus), והנקודה הגבוהה ביותר נמצאת על הר טימפי (Mt Tymphe), ושמה גמילה (Gamila).
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
11:00 בבוקר גיא ואני נוחתים בבקתת אסטרה לאחר טיפוס אינטנסיבי של אלף מטר מהכפר מיקרו פפיגו שנמצא ביוון, זגורי. מהבקתה יש טרק פופולרי במיוחד לאגם הדרקון על שם הטריטון סוג של דו חי שחי באגם, וטרק שני פחות מדובר הינו אל פסגת ההר הכי גבוה ברכס, הר גמילה בגובה של 2497 מטר.
המלצת המערכת היא שני לילות בבקתה הנמצאת בגובה של קרוב ל- 2000 מטר. לנו שיש בידינו לילה אחד בבקתה הדילמה היא קשה, מצד אחד אנחנו אוהבים פסגות ומצד שני אוהבים גם אגמים, בעצם אוהבים כל מה שיש להרים להציע. על כוס פראפה (קוראים לזה פראפה – קפה קר עם קרח חלב וסוכר, פ’ רפויה תתעלמו מבגד כפת בראש מילה) בבקתה בוחנים את השלט בו חקוקים הזמנים, הלוך ושוב לאגם שעתיים וחצי, הלוך ושוב לפסגה שש.
לבקתה יש הוראות הפעלה: יש מלא איסורים, יורגוס המנהל מתחיל להקריא את רשימת האיסורים, אסור נעליים אסור גזיה, אסור… בשלב הזה ההחלטה נפלה, פחות שעות בקתה יותר שעות על השבילים, מרוקנים את התיקים מכל המיותר ומתחילים לטפס אל ההר. הדרך מסומנת ברוג’ומים המחייבים הרמת מבט וחיפוש של הרוג’ום הבא בשונה משבילי האפירוס (שבילי אפירוס – רשת שבילים באורך של 80 ק”מ המקשרת בין כפרי זגוריה) בהם הלכנו עד כה שמסומנים אדום. כרי דשא מוריקים, פרות במרעה מסביב, ההרים מסביב מנוקדים בלבן שעדיין לא נמס. כבר בתחילת הטיפוס פוגשים מקומיים עם כלביהם ממשמרת הבוקר שיורדים מהפסגה מבטיחים לנו בדידות מזהרת בפסגה.
ככל שעולים בגובה השלוגיות מתחילות להופיע. צפיר אלפיני חוצה את השביל בריצה ונעלם, פריחות מרהיבות וסלעי בזלת מחורצים הם עדות לכח השלגים השוברים את הסלע. שעתיים פלוס של טרק אחרי הפראפה, אנחנו מגיעים אל הפסגה ומקבלים בתמורה נוף יוון פנורמי של 360 מעלות חלומי. מביטים בזווית לא שגרתית אל אגם הדרקון, מלמעלה.
בשעות אחר הצהריים כבר נשכשך רגליים באגם. אנחנו נותנים כבוד ליום שמוקדש למטיילים בעירום בכל רחבי הגלובוס: The Naked Hiking Day ונכנסים לטבילה עירומים בין מאות הדו חיים, יש לנו זמן, אז כמו בשיר של דני סנדרסון אנחנו מעלים את התהייה לאן הטריטונים שוחים כשהאגם קפוא.
הפולקלור היווני מספר שהאגמים היו מאוכלסים על ידי הדרקונים שנלחמו ביניהם וזרקו אחד על השני סלעים ואורנים וכך יצרו את הנוף היחודי הזה. האגם מדהים ביופיו, הקרחון שלצידו ואפילו פסגת גמילה משתקפים אל מימיו.
נשארה לנו עוד שעה של תפירות אל הבקתה לבירה מקומית ולילה של שיקום הגוף מטובל באביטרן ליום שאחרי. יחסית לבקתות מטיילים האוכל בבקתה מעולה, כל המצרכים מועלים על ידי פרדות שמכונסות ללילה בגדרה. התפריט הוא אחיד: מרק עדשים, ספגטי וסלט יווני עם גבינת פטה מעל. גם בבקתה פשוטה ככל שתהיה אי אפשר לפשל עם האוכל היווני והוא משדרג את הטיול.
יורגוס בחר לדחוס את כל הישראלים לחדר אחד מהסיבה הרשמית שהישראלים מסודרים עם שני חיסוני פייזר אבל תכלס בגלל החוסר רצון שלו לספק לנו חדרים נוספים. בבקתה מיטות דו קומתיים, השינה בלינה משותפת היא מאוד קלה: הישנים נחלקים לנוחרים ולנוקשים במיטות, הנוחרים תפקידם לנחור, הנוקשים לדפוק ולגרום להם להפסיק. אם תבדקו סטטיסטית כנראה שיותר מתעוררים מהנקישות מאשר מהנחירות.
אז מה המניע ליום עבה של תשע שעות עם קרוב ל 3000 גובה מצטבר? יורם שהצטרף לטיול כצלע השלישית טוען שמדובר אצלנו ב- fomo– fear of missing out- חרדת החמצה שהינה חשש להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים. אבל זה לא המצב אצלנו אנחנו אוהבים את זה ארוך יותר חזק וקשה יותר.
י’ הוא הקונג פו פנדה שלנו מכיוון שהספורט הכי אקסטרימי שלו הוא טאי צ’י. הוא עיברת את שם משפחתו לשלו ומצדיק לחלוטין את השם. גימל מכנה אותו בחיבה הדב פדינגטון. לברנש יש נטיה להיפצע אפילו במנוחה, ברודוס בחופשת משפחתית הוא קרע מיניסקוס בקימה ממיטת שיזוף ונאלץ לעבור ניתוח. הוא אינו מורגל בטרקים מהסוג הזה והצטרף לטיול ליוון רק כי קרא סיפור דרך של אמא ובת שעשו את הטרק והניח שמדובר בהליכה קלילה. בדרכו שלו סיפק לנו רגעים משעשעים, היו לו המון מנהלות, משחות וקרמים, את ציפורני רגליו עטה בפלסטר לויקופלסט חום, הוא גם נטה ליפול, כתוצאה של הנחת הרגליים לפני מקלות ההליכה, גם הבקבוקים שלו בחרו מדי פעם להתרסק וסיבוב באתונה בבוקר שאחרי הפך למסע שוטטות בין בתי מרקחת.
את היום השני המסתיים במיקרו פפיגו הוא גמר באפיסת כוחות, זה לא מנע ממנו בטיפוס לבקתה בבוקר שאחרי להציע להגיע בלג אחד לצפלובו ובכך להרוויח יום הליכה שיספק לנו זמן סביר לבדיקת קורונה. חוסר מודעות עצמית או זכרון קצר כמו של אישה אחרי לידה כך גם י’ מיהר לשכוח את הזיכרון המר של היום הקודם.
בדיקת הקורונה ואנחנו
בדיקת הקורונה מאלצת ביציאה לשבוע טיול איבוד יום. תשובה לבדיקה ביואנינה, עיר הבירה של המחוז לוקחת יום ומחייבת לילה נוסף ביוון באתונה, סלוניקי או על הדרך. אנחנו הימרנו על בדיקת אקספרס בערב ביואנינה עם תשובה מהירה. מול הגברת בחלוק לבן הבנו שלא קיימת בדיקה כזו כך שנאלצנו לעשות צ’ק אאוט זריז שעתיים אחרי שהגענו למלון ויציאה לנהיגה מהירה של 400 ק”מ אל שדה התעופה באתונה, שם ניתן להיבדק עד 11 בלילה. את הבדיקה הספקנו לעשות, אלא שאת התשובה לבדיקה לא הובטח לנו לקבל עד הצ’ק אין של טיסת הבוקר. כך נאלצנו להתמודד עם סצנה שלא מביישת את המירוץ למיליון: י’ האחראי על המנהלות, ביטל את כרטיסי הטיסה, קנה כרטיסים חדשים, האריך את השכרת הרכב ואירגן לנו מלון לשרוד את היום הנוסף באתונה. כל זאת באדיבות הסים המקומי שהצטיידנו בו מבעוד מועד בשדה התעופה.
בבוקר באתונה ליתר ביטחון כדי כן להצליח לעלות לטיסת הערב עשינו בדיקת קורונה נוספת, כי אחרי הכל התרגלנו לעשות דברים פעמיים: שני מלונות, שני כרטיסי טיסה ושתי בדיקות קורונה. בשעות המתות באתונה בין בית קפה אחד לשני בזמן שגימל התחיל להתנשם בכבדות ולהתנועע באי נוחות י’ התחיל לפרוח. מדרכות, חלונות ראווה ובתי קפה עושים לו טוב, וגימל? נפלו פניו מטרק בהרים לטיול אורבני בערי יוון. מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.
טרק בזגורי (אימפריה!), יוון
בצפון יוון פזורים בהרים 46 כפרים מתוקים עם מלון אחד או שניים וכמות מסעדות דומה. בין כל אלו נפרשו 80 קמ של שבילי הליכה העונים לשם epirus trail. כדי לייצר מסלול הליכה מעגלי צריך לבנות אותו בהתאם למקומות הלינה שתצליחו להשיג, אצלנו המוקש היה הבקתה. זוהי בקתת אסטרה אליה ניתן לטפס מפפיגו ולרדת לכפר אחר בשם צפלובו. אנחנו בנינו מסלול של 76 ק”מ במשך ארבעה ימים כשהיום האחרון מהבקתה לצפלובו אמור להיות יחסית קליל, כדי לסיים מוקדם ולהספיק לבדיקת קורונה ביואנינה.
לכל כפר יש את האטרקציה שלו: בוורדטו ניתן לקפוץ לתצפית בלוי, הליכה של שני ק”מ הלוך ושוב מספקת מראה חלומי אל קניון ויקוס.
בין וורדטו לקפצובו יש את מדרגות וורדטו מדרגות אבן שנבנו לפני מאתיים שנה כדי לחבר את שני הכפרים והיו דרך ההגעה היחידי לכפר לפני שנבנה הכביש ב 1970.
מדובר בכאלף שלוש מאות מדרגות בנויות אבן מקומית בסיבובים חדים שנועדו להתגבר על תלילות המצוק. היות ואופניים הוא תחום העיסוק העיקרי שלנו לא יכולנו שלא להצטער על שלא הצטיידנו באופניים למקטע זה של הטרק. שיטוט ביוטיוב מגלה סרטונים רבים, הינה אחד לפניכם
נו, מה אומרים? שתפו אותנו בטלגרם!
זגוריה ידועה בגשרי האבן העתיקים שלה. המפורסם מבניהם הוא הגשר עם שלושת הקשתות, מתחתיו הנהר זורם ומאפשר כניסה לבריכה מושלמת להורדת טמפרטורה ביום חם.
בין פפיגו למיקרו פפיגו יש את מעיינות רוגובו שנמצאים בצמוד לכביש ומאפשרים גיחה גם למי שעושה road trip. במונדנדרי יש מנזר עם תצפית אל הנהר, בסמוך נמצא גם יער האבנים ובערוץ הנחל בין ויקוס למיקרו פפיגו יש את מעיינות הוידיומטיס, המעיינות עם המים הכי קרים במסלול שכניסה אליהם מענה עד כאב.
הטרק המלא לפסגת טימפי בחבל זגוריה, יוון
בגלל שהירידה מהבקתה לורדטו פחות ברורה. ויתרנו על סיבוב מעגלי, השארנו רכב בצפלובו ותושב הכפר הקפיץ אותנו תמורת 25 יורו לתחילת המסלול בורדטו.
- יום ראשון: ורדטו – תצפית בלוי- קפסובו-קיפי-קוקולי 18.7 ק”מ 1230 גובה מצטבר
- יום שני: קוקולי-מעיינות וידיומטיס-מיקרו פפיגו 21.7 ק”מ 985 גובה מצטבר
- יום שלישי: מיקרו פפיגו – בקתת אסטרה-פסגת הר גמילה – אגם הדרקון-בקתת אסטרה 21.7 ק”מ 2775 מטר טיפוס
- יום רביעי: בקתת אסטרה לצפלובו 14.5 ק”מ 650 מטר טיפוס
ניווט ובניית מסלול עם אפליקציית windy maps אפליקציית ניווט יעודית לאזור נקראת epirus trail.
כתב וצילם: עזרא שהרבני
