כמו במטבח בינלאומי, המאפשר שילובים של אוכל מארצות רחוקות, ישנם גם סוגי ספורט שהם פיוז’ן של סוגים שקדמו להם, כגון טריאתלון, פנטאתלון, דואתלון וביאתלון. אבל אם חשבתם שאין כבר מה לחדש כאן, באים הויקינגים השבדיים הקשוחים, ואמרו: “תחזיק את הבירה שלי”, והמציאו את הswimrun. ואני לא צוחק, זה בדיוק מה שקרה.
מאת: דמיטרי רובינשטיין, כתב של ראנפאנל.
כך זה התחיל
תארו לעצמכם את המקום: בר של בית מלון Värdshus הממוקם על האי Utö, שהינו חלק משרשרת האיים המשתרעת לאורך חופי שבדיה המזרחית, לא הרחק משטוקהולם הבירה. תושבי המקום מתניידים בין האיים בעזרת סירות, חוץ מכאשר הים קופא, כי אז זה מחליקיים. תארו לעצמכם את האנשים: בעל בית המלון, אנדרס מאלם, חברו יאנה לינדברג ושני האחים אנדרסון, עובדי המלון.
תארו את סוג השיחה שמתנהלת בנסיבות שכאלה, וסוג ההחלטות שעלולות להתקבל כתוצאה מכך: במקרה זה השיחה נסובה סביב האפשרות של מעבר לאורך שרשרת האיים ללא אמצעי תחבורה, וההחלטה שהתקבלה הייתה ששני הזוגות יתחרו ביניהם במירוץ עד המושבה Sandhamn המופרדת ממיקומם של הארבעה על ידי 75 ק”מ של יבשה וים לסירוגין. כללי ההתערבות הם פשוטים: על כל צוות של שניים להגיע ליעד בכוחות עצמו, תוך שהם עוברים ב-3 מסעדות בדרך, כאשר הצוות שהגיע אחרון לכל אחת מנקודות הביניים וליעד הסופי משלם את החשבון של הצוות האחר. למחרת בבוקר יצאו הארבעה לדרך. המסע לקח להם יותר מ-24 שעות ובסיומן הצוות המנצח היה מותש מכדי לחגוג את נצחונו על חשבון המנוצחים.
הארבעה ניסו שוב שנה מאוחר יותר, ושוב, עד אשר ב-2006 החליטו שהם עלו כאן על משהו, ופנו למיכאל למל ולמטס סקוט, משתתפים מארגנים מנוסים של מרוצי אתגרים, בהצעה להפוך את ההתערבות יזומת האלכוהול למירוץ רשמי. מיכאל ומטס מייד זיהו את הפוטנציאל הטמון ברעיון, וכך נולד מירוץ ה-ÖTILLÖ (בתרגום משבדית – “מאי לאי”), ואיתו ספורט חדש – swimrun, שילוב של קטעים מרובים של ריצת שטח מאתגרת ושל שחייה במאגרי מים פתוחים, המשולבים לתוך מסלול ארוך וזורם.
שינוי אחד משמעותי שעשו המארגנים – להחליף בין קו הזינוק וקו הסיום, כך שבית המלון של אנדרס הפך להיות מקום של סיום התחרות המתישה, שם הוא פוגש את המסיימים גם היום:
ספורט חדש נולד
לאט לאט הספורט החדש התחיל לתפוס תאוצה. ב-2009 חולק המירוץ לראשונה ל-3 קטגוריות: גברים, נשים וזוגות מעורבים. ב-2011 התקיימו לראשונה תחרויות נוספות מעבר ל-ÖTILLÖ (כולן בשבדיה), ב-2014 התקיימו תחרויות ראשונות מחוץ לשבדיה – בשוויץ, איטליה ונורבגיה, וב-2016 התקיימו כבר עשרות תחרויות בכל העולם, כולל אוסטרליה ורוסיה (למרות ששבדיה עדיין מארחת את המספר הרב ביותר של מירוצים).
הופיעו גם תחרויות באורכים שונים: מסופר ספרינט, בו המרחק הכללי הוא מתחת ל-10K, עד לאירועים הנפרשים לימים מרובים, בהם מרחקי הריצה מגיעים למאות, ושחייה – עשרות קילומטרים. עדיין, ה-ÖTILLÖ נשארת המֶכָּה של עולם ה-swimrun, ותחרות זו הפכה לאליפות עולם בספורט החדש.
איך Swimrun עובד
עכשיו משסיפרנו קצת על ההיסטוריה, בואו נדבר קצת על המכניקה: איך עובד הסיפור הזה? המשתתפים רצים בחליפות מיוחדות, שמזכירות חליפות טריאתלון, אך גם שונות מהן במקצת: הן קצרות ברגליים, על מנת לאפשר ריצה, אבל עבות יותר, על מנת לפצות על הציפה החסרה בשל כך. שחייה מתבצעת בנעלי ריצה כמובן, לכן בעיטות הרגליים אינן יעילות דיין, והספורטאים מפצים על כך על ידי שימוש במצופי רגליים, ורבים גם משתמשים בכפות חתירה. מקובל, אבל אין חובה להשתמש בחבל גרירה, בעזרתו השחיין החזק יותר עוזר לחברו. בשונה מטריאתלון, אין נקודות החלפה, או תיקים בתחנות: כל הציוד נמצא על הספורטאים לאורך כל המסלול (בתחרויות ראשונות נראו פריטי ציוד משונים למדי, כגון מזרונים מתנפחים בצורה של טלפון נוקיה). זהו זה על רגל אחת. כל מה שנשאר למשתתף – זה להתחיל מנקודת הזינוק, ואז כל עוד יש לו אדמה תחת רגליו – לרוץ, וכשאין – להתחיל לשחות, וכך עד שמגיעים לקו הסיום.
Swimrun גם בישראל
הספורט החדש הזה הגיע גם לישראל, בינתיים ללא שם עברי. אשמח לתרום את חלקי בעיברות של ספורט החדש, ולשם כך אני מציע את השם “שחיצה”, ואם אמצא מספיק תומכים לרעיון, אדאג גם לפנות באופן רשמי לאקדמיה לשפה העברית. בינתיים ישנם גם כמה אנשים שמקדמים את הספורט בישראל.
אהבתם? הצטרפו לניוזלטר שלנו – עדכון שבועי עם כל הכתבות שאולי פספסתם
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
